הוראה - במותו של בעל מניה תחדל מנייתו להתקיים

האם הוראה בתזכיר או בתקנות, לפיה במותו של בעל מניה תחדל מנייתו להתקיים, היא הוראה "בדבר ירושתו של אדם"? בית המשפט פסק כי ראוי הוא לפרש את סעיף 8(א) לחוק הירושה , באופן שהוא יוגבל לאותם מקרים, בהם זכות עוברת מאדם לרעהו עם מותו של הראשון. במסגרת סעיף 8(א) לחוק הירושה , על-פי כוונת המחוקק, עניין לנו בזכות, אשר מועברת עם המוות מאדם לרעהו - על תכונותיה, היקפה וחולשותיה. כזה הוא המצב, כאשר ראובן עושה הסכם עם שמעון ומורה בו, כי עם פטירתו תעבור זכות פלונית משלו לשמעון (ולא ליורשים על-פי סדרי הירושה ). לאחר מותו של ראובן הזכות, שתהא בידי שמעון, היא זכותו הקודמת של ראובן. אך טבעי הוא, על-כן, כי כל טענות הבעלות או ההגנה, שניתן להעלות כנגד ראובן, ניתן יהיה להעלות אף כנגד שמעון, שכן הזכות שבידי שמעון זהה במהותה לזכות, שהייתה קודם של ראובן. שונה הדבר, כאשר עניין לנו בהסכם, שאינו מעביר זכות, אלא שתוצאתו, הלכה למעשה, היא העברת הזכות. ניתוח אנאליטי מדויק מראה, כי במקרה אחרון זה אין לנו כל עניין בהעברת הזכות על תכונותיה, היקפה וחולשותיה, אלא עניין לנו בהתרבות זכותו העצמאית של האחר, אשר יונקת את כוחה מזכותו העצמאית שלו. טול את המקרה, בו נעשה הסכם בין שני בעלי המניות היחידים של חברה פרטית, לפיו עם פטירתו של האחד מנייתו פוקעת. ודאי שעם פטירתו של בעל מניה אחד הופך בעל המניה האחר לבעל הזכות המלאה בחברה וכלפיה. עם זאת, זכותו המלאה של בעל המניה, שנותר בחיים, שונה במהותה מהזכות, שהייתה לבעל המניות שנפטר. זכותו של בעל המניה, שנותר בחיים, היא זכות מקורית ועצמאית משלו, שתוכנה הכלכלי התרחב בשל מות בעל המניות האחר. מבחינה זו אין כל הבדל בין המקרה האמור לבין המקרה, בו ראובן ושמעון עושים הסכם, לפיו ראובן שוכר נכס משמעון, ועם מותו של ראובן תתבטל השכירות. הן בדוגמת המניות בחברה והן בדוגמת השכירות, עם המוות לא עוברת זכותו של הנפטר לבעל חוזהו. בדוגמאות החברה, עם מות בעל המניה לא עוברת זכותו לבעל המניות, שנותר בחיים. בדוגמת השכירות, לא הופך הבעלים לשוכר של עצמו. בשני המקרים חל שינוי מהותי בערכה הכלכלי של הזכות שבידי בעל החוזה, שנותר בחיים. בשני המקרים חל גם שינוי משפטי במעמדו של הנותר בחיים, במובן זה שזכותו העצמאית התרבתה. לאור הדמיון האמור בין שני מצבים אלה, מן הראוי הוא שגם לעניין הוראת סעיף 8(א) לחוק הירושה יהיה דינם שווה. מכיוון שאליבא דכולי עלמא עניין השכירות אינו נופל למסגרת סעיף 8(א) לחוק הירושה , הרי שדין דומה צריך לחול לעניין ביטול המניה. שנית, כבר ראינו (ע"א 1[ 682/74], בעמ' 762), כי מקובל הוא לגרוס, כי יש לפרש את הוראת סעיף 8(א) "על דרך הצמצום המירבי והקפדנות החמורה". במסגרת זו ניתן למצוא הכשר לצמצום תחולתו של סעיף 8(א) לחוק הירושה להעברות נורמאטיביות בלבד. דיני חברותמניות