החלטה 1. המבקשת ביקשה מבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לחייב את המפרק של החברה "מגדלי פרי זה בע"מ" (להלן - החברה) למסור לה סחורה, אותה רכשה מהחברה ואשר עבורה שילמה מראש את המחיר במלואו, לפני שחברה זו נכנסה לפירוק. יצוין, שהסחורה טרם יוחדה למבקשת, וכי החברה התחייבה לספק את הסחורה בתאריך המאוחר בכמה ימים ממועד תחילת הפירוק. השופט המלומד (סגן הנשיא א' וינוגרד) דן בשאלה לאור דיני המכר והגיע למסקנה, שעד למועד תחילת הפירוק הבעלות בסחורה לא עברה למבקשת, ועל- כן דחה את הבקשה. על החלטה זו מונחת לפניי בקשה לרשות ערעור. 2. המשיב טוען בסיכומיו הערוכים יפה, כטענה מקדמית, שדי הבקשה להידחות על הסף, מהטעם שיש לראות בהחלטתו של בית המשפט קמא "פסק-דין" ולא "החלטה אחרת". לפיכך, לגירסתו. הערעור הוא בזכות. לכאורה יש לטענה זו על מה שתסמוך, והציטוטים המובאים בדברי התשובה מתוך ע"א 1[ 39/60] וכן מתוך בר"ע 2[ 77/77], בעמ' 446-445, יוכיחו! אמרתי "לכאורה", שכן יתכן שניתן להבחין בין הנאמר באותן אסמכתאות לבין המקרה שלפנינו, הדבר אינו נראה קל ופשוט. לכאורה, משהתקיים דיון בין המפרק לבין אדם אחר לעיצומה של הפלוגתא בין השניים, וניתנה החלטה המכריעה באותה פלוגתה (אפילו אין באותה הכרעה כדי לקבוע את מלוא זכויותיו של אותו אדם אחר), לפנינו לא צו ביניים, היינו הוראות גרידא למפרק כיצד לנהוג, אלא הכרעה סופית, הסוגרת אותו תיק ואשר הערעור עליה הוא בזכות. אולם לפנים משורת הדין ומתוך הכרה ברצינות התוצאה כמוסבר בהמשך, נתתי לבא-כוח המבקשת הזדמנות, אם רוצה הוא בכך, להגיב על הטענה המקדמית דלעיל, מטעמים השמורים עמו החמיץ בא-כוח המבקשת הזדמנות זו ואף לא טרח לשלוח ודעה כלשהי לבית המשפט. 3. ייאמר, כי לעיצומו של עניין נראה לי, שיש למבקשת טענה רצינית. כלל הוא, למשל, שאם בתחילת הפירוק כבר קמה לפלוני זכות ל"חוב מגובש" (אפילו תשלומו בעתיד), שייך כסף זה לנושה ולא למפרק או לנאמן בפשיטת-רגל: ע"א 3[ 200/69], בעמ' 770, ובג"צ 4[ 334/85]. אכן, בעניננו לא בחוב כספי מדובר אלא בתשלום מראש עבור סחורה שטרם סופקה ואשר מועד הספקתה היה כזכור מאוחר בכמה ימים ממועד תחילת הפירוק. אולם, אם הרעיון לגבי חוב כספי ברי הוא, איני רואה מדוע לא יתפוס גם בסיטואציה המתוארת. 4. הדגשתי את הרהוריי לגבי סיכוייה של המבקשת לעיצומו של ענין, כדי להבהיר, על שום מה התייחסתי ברצינות רבה כל כך לשאלה, אם לפנינו החלטה שהערעור עליה ברשות או בזכות, שהרי המועד להגשת ערעור בזכות כבר חלף עבר מזמן. 5. אולם אין בית המשפט עומד לשירותו של בעל דין זה או אחר. משנמנע בא-כוח המבקשת מלהגיב על טענותיו של המשיב, אל לו לצפות שמלאכתו תיעשה על-ידיי. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח, שיישא הצמדה וריבית מהיום עד לסילוק בפועל. חובנושה