פסק דין השופט י' מלץ: 1. זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' ד' בר) בבקשה למתן הוראות. העובדות המוסכמות על הצדדים הינן כדלקמן: במסגרת אספקת כותנה באשראי לאתא חברה לטכסטיל בע"מ (להלן - אתא), נוצר חוב לטובת המועצה הישראלית לייצור ושיווק כותנה בע"מ (להלן - המועצה) בסכום של כ-1.6 מיליון דולר (להלן - החוב). לכיסוי חלקי של החוב מסרה אתא למועצה שני שיקים משוכים על בנק לאומי לישראל בסכום כולל של 193,000,000 שקל ישן. משלא כובדו השיקים, הגישה אותם המועצה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו. הליכי ההוצאה לפועל נפתחו ביום 25.9.84, אזהרה לחייב - אתא - ניתנה למחרת, וביום 25.10.84 נמסרה לחברת טתה בע"מ (להלן - טתה) הודעת עיקול על כספים שטתה חייבת לאתא, עד לגובה של 250,000,000 שקל ישן. בראשית נובמבר 84 מונו לאתא ולטתה במשותף כונסי נכסים, שהם המשיבים 2 בערעור, וזאת על-פי איגרות חוב, שהוצאו בתחילת שנות השבעים על-ידי אתא לטובת בנק לאומי, שהיה הנושה העיקרי, איגרות המקנות לו שעבוד צף על כל נכסיה. ב-12.11.84 פנו כונסי הנכסים אל בית המשפט בבקשה כי יורה להם להימנע מלהעביר כספים למועצת הכותנה כמצוות צו העיקול. 2. בין הצדדים נתגלעו שתי מחלוקות, האחת עובדתית והשנייה משפטית. המחלוקת העובדתית הייתה בשאלת מועד פרעונם של החובות המעוקלים - האם הוא חל לפני מועד מינוי כונסי הנכסים או לאחריו. המחלוקת המשפטית הייתה בשאלת מעמדם של החובות המעוקלים, לאור מינוי כונסי הנכסים בטרם נסתיימה גביית הכספים בפועל, וזאת בהנחה שהגיע מועד פרעונם קודם למינוי. 3. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיה המשפטיות של המועצה והורה לכונסי הנכסים להתעלם מצווי העיקול. בהחלטתו לא הכריע השופט המלומד במחלוקת העובדתית באומרו, כי אף אם הגיע מועד פרעון החובות, כטענת המועצה, הרי כל עוד לא נסתיימו הליכי ההוצה לפועל, גוברות זכויות המחזיק בשעבוד הצף על זכויות הנושה המעקל. על החלטתו זו מערערת המועצה לפנינו. 4. להשקפתי, דין ערעור זה להידחות. השאלה העומדת כאן להכרעה היא - מה דינו של עיקול, שהטיל נושה על חוב שחב צד שלישי לחייב, משהתגבש שעבוד צף, שהיה מוטל על כלל נכסי החייב, בטרם תמו הליכי ההוצאה לפועל לגביית החוב המעוקל. 5. הגדרת שעבוד צף, המצויה בסעיף 1 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג- 1983, היא זו: "שעבוד צף' - שעבוד על כל נכסיה ומפעלה של החברה או על מקצתם אותה שעה, כפי מצבם מזמן לזמן, אך בכפוף לסמכותה של החברה ליצור שעבודים מיוחדים על נכסיה כולם או מקצתם". בעקבות הנוהג שהשתרש, לפיו כוללים תנאי השעבוד הצף הגבלות על זכות החברה לבצע בנכסיה כל שעבוד ספציפי או עיסקה שמחוץ למהלך העסקים הרגיל, נקבעו הכללים הבאים לגבי כוחן של ההגבלות הכלולות באיגרת השעבוד הצף: א. הגבלה, לפיה אין החברה רשאית לשעבד נכס מנכסה בשעבוד ספציפי, כוחה יפה כנגד בעל משכון ספציפי מאוחר, שנטל משכונו בידיעה על ההגבלה. כלל זה, שנקבע בע"א 1[ 603/71] מפי כבוד השופט זוסמן, מצא את ביטויו בפקודת החברות [נוסח חדש], סעיף 169 (ב) ו-(ג). ב. הגבלה על העברת נכס שלא במהלך העסקים הרגיל כוחה יפה כנגד מי שהחברה המחתה לו חוב או כל נכס אחר שאיננו מהווה חלק מן המלאי העיסקי, בתנאי שהנמחה או המקבל ידעו על ההגבלה (ע"א 2[ 471/73], בעמ' 128). ג. ההגבלות שבשעבוד הצף לא תעמודנה, במקרים בהם פגומה הבעלות שיש לחברה בנכס, כמו נכס שהגיע לידה במירמה (ע"א 3[ 248/77]), נכס שנמכר לקונה בניגוד להגבלה אך על-פי תנאי תקנת השוק (ע"א 4[ 716/72]), או נכס שהגיע לידי החברה כשעליו מוטל שעבוד ספציפי לטובת המוכר או מממן הרכישה (י' ויסמן, "דין שעבוד צף המגביל עיסקאות" משפטים יא (תש"ם- מ"א) 560 ,554). 6. לסיכום ניתן לומר, כי לאחר שקבע בית-משפט זה, כי שעבוד צף מהווה משכון במובן סעיף 1(א)לחוק המשכון, תשכ"ז-1967 (ע"א 248/77 [3] הנ"ל), הרי יפה כוחן של ההגבלות הקבועות באיגרת השעבוד הצף, וידועות לצד ג', עד כדי להעלותו למדרגת שעבוד ספציפי בכל הנוגע לפעולה שאיננה במהלך העסקים הרגיל (נ' ביטרמן, "שעבוד קבוע שנוצר בניגוד לאיסור שבשעבוד שוטף" הפרקליט לד (תשמ"א-מ"ב) 110 ,100). 7. באנגליה מצא עיקרון זה את ביטויו במספר רב של פסקי-דין, כפי שמסכם זאת המלומד R.M. GOODE בספרו LEGAL PROBLEMS OF CREDIT AND 31-21 )2891 ,SECURITY (LONDON: WHAT, THEN, DOES THIS PRESENTLY EXISTING SECURITY INTEREST GIVE" THE FLOATING CHARGE, WHICH HE WOULD NOT HAVE UNDER A MERE ....?CONTRACT TO ASSIGN ASSETS IN THE FUTURE THIRDLY, RESTRICTIONS IN THE FLOATING CHARGE ON THE DEALINGS... IN THE ASSETS BY THE COMPANY BIND A SUBSEQUENT PARTY TAKING WITH NOTICE OF SUCH RESTRICTIONS. THE PROCEDURAL SECURITY WHICH AN EXECUTION CREDITOR OBTAINS BY DELIVEY OF A WRIT OF EXECUTION TO THE SHERIFF TAKES EFFECT SUBJECT TO THE PRIOR EQUITY OF THE DEBENTURE HOLDER UNDER THE FLOATING CHARGE, SO THAT IF THE CHARGE CRYSTALLISES BEFORE THE EXECUTION IS COMPLETED, THE DEBENTURE HOLDER OBTAINS PRIORITY OVER THE EXECUTION CREDITOR, EVEN THOUGH CRYSTALLISATION DOES NOT OCCURE UNTIL AFTER THE GOODS HAVE BECOME BOUND BY THE WRIT OR EVEN, INDEED, UNTIL AFTER THEIR ."SEIZURE BY THE SHERIFF 8. עיקרון זה אף מצא ביטויו לאחרונה בפסק-דינו של כבוד השופט א' וינוגרד בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ (ת"א) 14/88, המ' 8[ 21/88] אשר ציווה להפסיק הליכי מכירה בהוצאה לפועל של זכויות המקרקעין שעוקלו, וזאת לבקשת בעל שעבוד צף על אותן זכויות, ובטרם התגבש השעבוד הצף. בית המשפט הכיר בזכותו של בעל השעבוד הצף למנוע מכירת הנכסים המשועבדים שלא במהלך העסקים הרגיל של החברה, ואפילו בהליכי הוצאה לפועל. 9. טוען בא-כוחה המלומד של המועצה, כי משעוקל החוב שחבה טתה לאתא, ונמסרה הודעה על כך לטתה במועד שבו החוב כבר עומד לפירעון, יש לראות בכך את סיומם של הליכי ההוצאה לפועל ופקיעת השעבוד הצף מאותן זכויות. אין לקבל טענה זו. סיומם של הליכי הוצאה לפועל, ככל שהדבר נוגע לחובות שעוקלו בידי מחזיק צד שלישי, הם במועד שבו משולמים הכספים בפועל. כך, למשל, קבע המחוקק, כשנזקק להגדיר מהו "סיומם" של הליכי הוצאה לפועל לעניין פירוק ופשיטת רגל (ראה סעיף 357 לפקודת החברות [נוסח חדש], סעיף 91 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, וכן ע"א 5[ 293/59], דברי כבוד השופט זוסמן בעמ' 66 מול אות השוליים ג). 10. כל עוד לא נסתיימו הליכי ההוצאה לפועל, מעמדו של הנושה המעקל אינו מקנה לו כל זכות מהותית בנכס המעוקל. זהו סעד דיוני בלבד, שבא לייחד נכס מסוים לצורך הליכי הוצאה לפועל, ולמנוע את בעל הנכס מלהוציא את המעוקל מרשותו או מלשעבדולאחר (ראה ע"א 6[ 392 ,382/65], בעמ' 446). העיקול אינו מקנה למעקל כל זכות של משכנתא או כעין משכנתא לטובתו, והוא מכוון יותר כנגד החייב, במעמדו כבעל הנכס, מאשר כלפי הנכס עצמו. לפיכך, אין העיקול יכול לתפוס יותר זכויות ממה שיש לחייב באותו נכס, והוא כפוף לזכויות שרכשו בו אחרים קודם לכן (ד"נ 30/67 [7], בעמ' 49 ,43). לעניין זה ראה גם ספרו של השופט ד' בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (ש. פרלשטיין - מ. גינוסר, מהדורה 94 )1988 ,3, וספרו של א' פרוקצ'יה, דיני פשיטת רגל והחקיקה האזרחית בישראל (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, תשמ"ד) 136-134. 11. לאור דברים אלה, ברי לי, כי כל עוד לא נגבו כספי החוב המעוקל מידי טתה, הרי מעמדה של המועצה הוא כשל מעקל שפתח בהליכים. אין היא בעלת זכות קניינית כלשהי בנכס, וכל יתרונה הוא הזכות להמשיך בהליכי הוצאה לפועל כל עוד לא נזעק בעל השעבוד הצף להגן על זכויותיו בנכס ולמנוע מכירתו שלא במהלך העסקים הרגילשל החברה. במקרה דנן, מונו כונסי הנכסים בטרם נסתיימו הליכי ההוצאה לפועל, ובכך התגבש השעבוד הצף והפך להיות שעבוד קבוע על כל אחד מנכסי החברה, ובכללם גם החוב שחבה טתה לאתא. התגבשות השעבוד איננה מופרעת על-ידי העיקול שהטילה מועצת הכותנה, שכן עיקול זה מוגבל, כאמור, לזכויותיה של אתא בנכס, ואלה כפופים לזכויות בעל השעבוד הצף. 12. מסקנתי היא, לכן, כי יש להשאיר בתוקף את הוראתו של השופט המלומד לכונסי הנכסים, להתעלם בשלב זה מצווי העיקול שהוטלו על-ידי מועצת הכותנה ולהימנע מלהעביר לה את החוב. המועצה תוכל ליהנות מן העיקול רק בכפוף לזכויות בעל השעבוד הצף (המשיב 4). לפיכך אני מציע לחבריי, שייצא מתחת ידינו פסק-דין, הדוחה את הערעור ומחייב את המערערת לשלם הוצאות ושכר-טרחה לכונסי הנכסים (יחדיו) בסך 4,000 ש"ח ולכונס הנכסים הרשמי בסך 2,000 ש"ח. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. השופט ש' לוין: אני מסכים לדחיית הערעור מן הטעם, שבסיבות שהוכחו נדחה העיקול מפני בעל השעבוד הצף, כאמור בפסק-דינו של חברי הנכבד, השופט מלץ. השופט ד' לוין: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט מלץ. שאלות משפטיותחובעיקול