פסק דין מ"מ הנשיא י' כהן: 1. הערעור שלפנינו הוא שלב נוסף במערכה משפטית מסועפת בין בעלי הדין. בהמרצת-פתיחה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ביקשו המערערים, שהם חברים בחברה המשיבה, שבית המשפט יצהיר, כי המשיבה איננה רשאית להתקין תקנות מסוימות, שפורטו בבקשה, מכיוון שהתקנות, לפי הנוסח המוצע, חורגות ממטרות החברה, פוגעות בתקנת הציבור, ויש בהן משום עושק המיעוט. אחרי בירור הבקשה החליטה השופטת המלומדת (נשיא תורן ח' אבנור) לאסור על המשיבה לתקן את התקנות על-ידי הוספת סעיפי-משנה 1(ד), 7(א) (עד כמה שהוא מתייחס לעניינים פליליים), 9 ,8 ו-73 לסעיף 33 לתקנות החברה. על החלטה זו ערערו המערערים, וכן הוגשה הודעת ערעור שכנגד על-ידי המשיבה. הרקע של הסכסוך תואר בפסק-דין, שניתן בבית-משפט זה, בע"א 684/79*, שבו המשיבה שלפנינו הייתה המערערת, והמערערים היו המשיבים. המשיבה מאוגדת כחברה רשומה בישראל. על-פי תזכיר ההתאגדות שלה, מטרתה העיקרית היא לפתח ולעודד את ענף היהלומים ואת המסחר בהם. המשיבה אינה עוסקת ביהלומים, אלא היא ייסדה מועדון, המכונה "קלוב", שבו נפגשים חבריה, והם מנהלים בו עסקי סחר או תיווך ביהלומים. לשם ביצוע משימה זו התקינה המשיבה "תקנון ארגון פנימי", ובו נאמר, בין היתר, שאחד מהתנאים לחברות במועדון הוא בעלות על מניה אחת ממניות המשיבה. באותו תקון ניתנה אפשרות להרחיק חבר מהמועדון על-ידי החלטת ההנהלה, כאשר ההחלטה על הרחקה קבועה צריכה להתקבל ברוב של שני-שלישים של חברי ההנהלה, הנוכחים בהצבעה. המשיבה היא בעלת בניין ברמת-גן, אשר רשום כבית משותף. חברה, שהיא בשליטת המערערים, היא בעלת חדר בקומת הקרקע באותו בניין וחלקים ברכוש המשותף. בין אותה חברה לבין המשיבה פרץ סכסוך בקשר לשימוש, שרצתה לעשות המשיבה או חברה-בת שלה בחלק מהרכוש המשותף שבבניין הקיים, לצורך הקמת בניין חדש. סכסוך זה הוא על-ידי החברה שבשליטת המערערים לערכאות, ולפי בקשתה ניתן צו זמני למניעת השימוש הנ"ל. המשיבה ביקשה, שהצו הזמני יבוטל, אך עוד לפני שבית המשפט החליט בעניין, נדונה בהנהלת המשיבה הצעה לסילוק המערערים מהמועדון. ההצעה הייתה מבוססת על הוראות "תקנון ארגון פנימי", שאותו התקינה המשיבה. המערערים רצו למנוע את הוצאתם מהמועדון, והם הגישו המרצת-פתיחה לבית המשפט המחוזי, ובה ביקשו הצהרה, שהמשיבה אינה רשאית לפגוע בכל דרך שהיא בחברותם בחברה המשיבה ובכל זכות, הנובעת מחברות זו. ביום 10.7.79 החליטה השופטת המלומדת, שהמשיבה וכל מוסד ממוסדותיה אינם רשאים לדון בהשעיית חברותם של המערערים בחברה או לפגוע בחברותם או בכל זכות, הנובעת מהיותם בעלי מניות בחברה המשיבה. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור על-ידי המשיבה *פ"ד לד(88 ) 3.לבית-משפט זה, וביום ב' באדר תש"ם (19.2.80) ניתן פסק-דין בע"א 79/ 684* הנ"ל, ובו בוטלה החלטת בית המשפט המחוזי, והתובענה של המערערים נגד המשיבה נדחתה. החלטת בית המשפט המחוזי. שבה אנו דנים בתיק שבפנינו, ניתנה ביום 7.1.80, היינו, לפני שניתן פסק הדין בע"א 684/79* הנ"ל. התקנון הפנימי לניהול המועדון לא היה כלול בתקנות המשיבה. התיקון, שהוצע לתקנות, ושלגביו נטושה המחלוקת בערעור שלפנינו, נועד להסדיר את עניין הקמת המועדון וניהולו על-ידי הכללת הוראות מתאימות בתקנות המשיבה. לפי ההצעה, אחרי סעיף 32 של תקנות החברה צריך היה לבוא סעיף חדש, הוא סעיף 33, אשר כותת ה"ארגון הפנימי", ובו 110 סעיפי-משנה, הדנים, ברובם, בענייני המועדון. בהמרצת הפתיחה טענו המערערים נגד סעיפי המשנה 1(ב)(ג)(ד), 84 ,73-70 ,8 ,7 ו-98. כאמור, הם זכו בחלק ממבוקשם, אך לא הסתפקו בכך, ובהודעת הערעור טענו, שמן הראוי היה לקבל את בקשתם לגבי סעיף-משנה 7 בשלמותו וכן לגבי סעיפים 84 ו-98. לעומת זאת, בהודעת ערעור שכנגד טוען בא-כוח המשיבה, שבית- משפט קמא שגה, כשאסר את הוספת הסעיפים 1(ד), 9 ,8 ו-73 לתקנות. יש להוסיף, שאחרי שניתן פסק הדין בע"א 684/79* הנ"ל, התאימה המשיבה את הצעת התיקון לאותו והצעת התיקון נתקבלה על-ידי האספה הכללית. 2. אדון תחילה בטענות המערערים. סעיף-משנה 7, על-פי הצעה, שהובאה על-ידי המשיבה, הוא בזו הלשון: "(7)(א) אסור בהחלט לכל חבר שהוא לבוא עם השלטונות או גופים צבוריים ו/או משפטיים אחרים במגע הקשור לעניני החברה, או החברים, מבלי לקבל יפוי-כח לכך מההנהלה. (ב) לצורך עיף זה חבר משמעו גם כל תאגיד בו החבר הוא בעל שליטה בהם או חבר בהנהלתם ופעולת תאגיד כאמור תחשב כפעולת החבר". כאמור, הוגבלה תחולת סעיף-משנה זה, באופן שהוא לא יחול על עניינים פליליים. לטענת עורך-דין וירניק, האיסור שבסעיף-משנה 7 הנ"ל נוגד את תקנת הציבור ואת הכלל, שאין בכוחו של הסכם למנוע את זכות הפנייה לבית-משפט. * פ"ד לד(88 )3. לדעתי, טענת בא-כוח המערערים היא מבוססת. ההוראה שבסעיף-משנה 7 הנ"ל, אשר מונעת מחבר בחברה ומכל תאגיד, הנמצא בשליטתו, כל מגע עם השלטונות או עם גופים ציבוריים ומשפטיים בקשר לענייני החברה או החברים, בלי לקבל ייפוי-כוח לכך מאת ההנהלה, היא הוראה המנוגדת לתקנת הציבור, ואין להתיר הכללת הוראה גורפת כזו בתקנות החברה. מכיוון שעל- פי חיקוקים רבים ושונים חייב כל אדם, המנהל עסקים, להיזקק לרישיונות ולבוא במגע עם השלטונות ועם גופים ציבוריים שונים, הרי חיוב החברים בחברה לקבל "יפוי-כח" מההנהלה לכל "מגע" עם כל גוף ציבורי או משפטי בכל עניין, הקשור בחברה או בחברים, בהכרח יטיל על החברים הגבלות מרחיקות לכת, שאין הדעת סובלתן, ויכפוף אותם למרות הנהלת החברה גם בעניינים, שאין להם כל קשר עם חברותם בחברה. ההגבלה, שהטילה השופטת המלומדת, לפיה ההוראה לא תחול על עניינים פליליים, איננה מספיקה כדי להסיר את אי החוקיות הבולטת שבסעיף-משנה 7(א), אשר משעבד את החבר לרצון הנהלת החברה גם בעניינים, שאין להם כל קשר עם זכויות או חובות, הקשורות בחברות בחברה. אם נחוצה אסמכתא לפסילת הוראה כדוגמת זו, הכלולה בסעיף משנה 7 הנ"ל, הרי היא מצויה בפסק-דין, שניתן בע"א 54/ 1[ 393 ,350], שעליו הסתמך בא-כוח המערערים. ניתן למצוא עוד אסמכתאות, התומכות בטענה זו של המערערים, אך אין אני רואה כל צורך להרחיב את הדיבור על כך, כי, לדעתי, אי-חוקיות ההוראה הנ"ל כה קיצונית וברורה, שלא ניתן בשום דרך להצדיק הכללת הוראה כזו בתקנות של חברה. 3. בסעיף משנה 84 נאמר: "(4) תקנות אלה מהוות הסכם בוררות בלתי מסויג בכתב בין החברים לחברה ובין החברים לבין עצמם בכל הנוגע לסכסוכים כלשהם, בין שנתגלעו ובין שעשויים להתגלע ביניהם בעתיד, בין שעילות התביעה נוצרו לפני תיקון תקנות אלה ובין שלאחריהן". בסעיף-משנה 98 נאמר: "(98) במקרה שהצד התובע אינו חבר בקלוב והצד התובע הוא חבר בה (כך!) יהיה על התובע להגיש את תביעתו בכתב. תביעה זו תובא בפני הועדה המשפטית שתדון בה. במקרה שהועדה המשפטית תמצא שיש מקום לתביעה משפטית כזאת, היא יכולה לחייב את החבר הנתבע להופיע לבוררות". המערערים אינם חולקים על כך, שמותר לחברה לכלול בתקנותיה הוראה בדבר חובת בוררות. ברם, לטענתם, פסולות ההוראות הנ"ל בשלושה עניינים: ראשית - משום שהוטלה בהן חובת בוררות גם בסכסוכים שבין החברה לבין החברים, וכך חרגה החברה מסמכותה; שנית - מכיוון שהוטלה חובת בוררות בסכסוכים בין חבר לבין מי שאינו חבר; שלישית - מכיוון שהוטלה חובת בוררות על סכסוכים, שעילתם בעבר. 804. לביסוס הטענה הראשונה הנ"ל מסתמך עורך-דין וירניק על הוראות תזכיר החברה, שבו נאמר בסעיף המטרות, כי אחת ממטרות החברה היא "לקיים בוררויות וליישב חילוקי דעות בין חברי החברה בקשר לעסקי החברה, או בקשר לכל עסקיהם הקשורים ליהלומנות". לטענת מר וירניק, הוראה זו מצמצמת את עניין הבוררות רק לסכסוכים בין חברי החברה, ולפיכך, כל הוראה בתקנות, המטילה חובת בוררות גם על סכסוכים בין החברה לבין החברים, מהווה חריגה מסמכויות החברה. אין אני סבור, שההוראה בתקנות החברה, המטילה חובת בוררות בסכסוכים בין החברה לבין החברים, נוגדת את הוראות תזכיר החברה. בדרך כלל, הוראה בדבר בוררות נכללת לא בתזכיר אלא בתקנות. כאן, משום מה, ראו מנסחי התזכיר צורך לכלול הוראה מפורשת בעניין בוררות בתזכיר, ומדובר שם רק על בוררות בין החברים. ברם, לפי סעיף כב של מטרות החברה שבתזכיר, נכללו במטרות כל הסמכויות, המפורטות בתוספת השנייה לפקודת החברות. באותה תוספת נאמר בסעיף-קטן כה, שבסמכות החברה "לעשות כל אותם דברים אחרים אשר כרוכים או נראים להיות כרוכים ומביאים להשגת מטרותיה או אלו מהן". הוראה זו היא רחבה למדי כדי להכשיר הוראה בתקנות בדבר בוררות בסכסוכים בין החברה לבין חבריה. אמנם, התוספת השנייה נושאת כותרת "סמכויות שרואים כאילו ישנן לכל חברה, בכפוף לכל כוונה הפוכה המובעת בתזכיר ההתאגדות שלה", אך לא נראה לי, כי במקרה דנא, מתוך ההסדר החיובי בדבר קיום בוררויות בין החברים, אשר נמצא בתזכיר החברה, יש ללמוד על הסדר שלילי לגבי בוררויות בין החברה לבין החברים. מסקנה כזו אינה מתיישבת עם הנוסח הרחב ביותר של מטרות החברה, כפי שהוא מופיע בתזכיר החברה. על-כן, אין, לדעתי, לקבל את הטענה הראשונה הנ"ל של המערערים לגבי סעיפי הבוררות. יחד עם זאת, ברור שההוראה בתקנות החברה, לפיה חובת הבוררות בין החברה לבין החברים ובין החברים לבין עצמם חלה על כל סכסוך שהוא, בין אם זה סכסוך, הנוגע לענייני חברות בחברה, ובין אם הסכסוך נוגע לעניינים אחרים, שאין כל קשר בינם לבין עניינים, הנובעים מהחברות בחברה, אינה יכולה לעמוד. לפי סעיף 1(19) לפקודת החברות, הוראות תזכיר ותקנות מחייבות את החברה ואת חבריה, כאילו הכילו הסכמים מצד כל חבר ומצד החברה לקיים את הוראות התזכיר והתקנות, אך הוראה זו בחוק פורשה על-ידי בתי המשפט כמתייחסת רק לעניינים, הנוגעים לזכויות ולחובות של חברים בתור חברים בחברה ולא לעניינים אחרים ,I.C.B. GOWER ;713 )9791 ,.TH ED4 ,PRINCIPLES OF MODERN COMPANY LAW (LONDON 35-25 )9491 ,.TH ED21 ,D.B. BUCKLEY, COMPANIES ACTS (LONDON על כן, עד כמה שההוראה בתקנות מתייחסת לעניינים, שאינם קשורים בחברות החברים, היא לא תחייב את החברים ואת החברה. יש לציין, שלגבי חובת בוררות בין החברים לבין עצמם, ההוראה בסעיף-משנה 84 היא רחבה הרבה יותר מזו, הכלולה בתזכיר החברה, מכיוון שלפי סעיף-משנה 84 קימת חובת בוררות בלתי מסויגת לגבי כל סכסוך, ואילו לפי הוראת התזכיר, חובת הבוררות חלה רק על עסקי החברה או עסקים, הקשורים ליהלומנות. מבחינה זו יש סתירה בין הוראת התזכיר לבין ההוראה בתקנות, וההוראה בתזכיר היא העדיפה. 5. המערערים צודקים בטענתם השנייה, המתייחסת להוראת סעיף-משנה 98. לפי אותו סעיף-משנה יכולה הוועדה המשפטית של המועדון להטיל על חבר חובת בוררות בסכסוך בין מי שאינו חבר בחברה לבין החבר, כאשר מי שאינו חבר הוא התובע. על טענת המערערים נגד הוראת סעיף-משנה זה השיב בא-כוח המשיבה, עורך-דין רסלר, שעל-פי הוראת סעיף-משנה 97, חובת הבוררות עם מי שאינו חבר מוטלת רק במקרה שנתקבלה הסכמה מפורשת לכך מן התובע ומן הנתבע, ולפיכך אין כל פגם בהוראת סעיף-משנה 98. בתשובתו זו לא דייק בא-כוח המשיבה. אכן, בסעיף-משנה 97 מדובר רק על בוררות בהסכמה, אולם יחד עם זאת, בסעיף-משנה 98 נקבע מפורשות, שניתן להטיל על חבר חובת בוררות בסכסוך עם מי שאינו חבר בהחלטת הוועדה המשפטית. אם קוראם שני סעיפי-משנה אלה ביחד, ברור, שגם במקרה שחבר, שהוא נתבע, אינו מסכים לבוררות עם מי שאינו חבר, ניתן להטיל חובה זו על החבר בהחלטת הוועדה המשפטית. הוראה כזו בתקנות החברה אינה יכולה לעמוד, ולפיכך, יש למחוק אותה מהתקנות. 6. אין אני סבור, שיש חריגה מסמכות או אי-חוקיות בהוראה בתקנות, המטילה חובת בוררות גם על סכסוכים, שעילתם בעבר. ההוראה אינה מתייחסת לסכסוכים, שבעטיים כבר הוגשה תביעה, אלא רק לסכסוכים, שלגביהם לא הוגשה תביעה לבית המשפט בעת תיקון התקנות. בסעיף 12 של פקודת החברות, שבו ניתנה אפשרות לחברה לשנות את תקנותיה, לא הוגבל כוח זה של החברה, ואף נאמר בו, שהשינוי או ההוספה "יהיו בני תוקף כאילו נכללו לכתחילה בתקנות". אמנם, אין להבין הוראה זו כנותנת תוקף רטרואקטיבי לתיקון בתקנות (ראה: 43 NOT ,165 I.C.B GOWER, SUPRA AT) אך אין לפסול שינוי בתקנות, שפוגע בזכויות קיימות של חבר, אם השינוי נעשה לטובת החברה, בתום-לב, ואינו מנוגד לדין או לתקנת הציבור ALLEN F.B. PALMER COPANY LAW ;]2[ )0091( N. GOLD REEFS OF WEST AFRICA 551 ,331 )6791 ,ND ED., BY C.M. SCHMITTHOFF22 ,LONDON). לא נראה לי, שבמקרה דנא, ההוראה בדבר בוררות לגבי סכסוכים, שעילתם נוצרה בעבר, נגועה באי-חוקיות או מהווה עושק המיעוט. 7. בכתב הערעור לא העלו המערערים כל טענה שהיא נגד הוראות סעיפי- משנה 70 ו-78. סעיף-משנה 70 מפרט סיבות להרחקת חבר מהמועדון; סעיף-משנה 78 דן בניהול הבוררות. בסיכומו לפנינו טען בא-כוח המערערים, עורך-דין וירניק, בהרחבה נגד הוראות סעיף-משנה 78, מכיוון שלטענתו, דרך מינוי הבוררים, שנקבעה בסעיף משנה זה, פוגעת בזכותו של חבר לבירור ללא משוא פנים בסכסוכים בינו לבין החברה. אין לקבל טענה זו, מכיוון שלא הועלתה כלל בכתב הערעור. בנוסף לכך, לא נראה לי שניתן למצוא פסול בהוראות סעיף-משנה 78. לפי סעיף-משנה זה, פועלת הנהלת המועדון באמצעות ועדה משפטית. על הרכב הוועדה המשפטית ועל הרכב חבר הבוררים מצויות הוראות מפורטות בסעיפי-משנה 8-81. בהמרצת הפתיחה של המערערים הם לא טענו דבר לגבי סעיף-משנה 78 וסעיפי-משנה 83-81, ולכן, עניין זה גם לא שימש נושא לדיון בבית המשפט המחוזי. על כל פנים, לפי תוכנם, אין לראות בסעיפי- משנה אלה סכנה מוחשית של קיפוח חבר בסכסוכיו עם החברה. 8. אעבור כעת לערעור שכנגד. ערעור זה מכוון נגד אותו חלק מהחלטת בית המשפט המחוזי, שבו נאסר על החברה להתקין את סעיפי המשנה 1(ד), 9 ,8, ו-73. פסילת סעיפי המשנה 1(ד), 8 ו-9 הייתה מבוססת על מסקנתה של השופטת המלומדת, שלפי כללי הקמת המועדון, החברות בו עלולה ליצור הפליה בין בעלי מניות, שכן לפי אותם כללים ניתן להעניק זכויות לחברים, שיהיו חברים במועדון, ולשלול זכויות מאלה, שלא יתקבלו למועדון או שיוצאו ממנו. כאמור, החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה לפני פסק-דינו של בית- משפט זה בע"א 684/79*. באותו פסק-דין נקבע, מטעמים שפורשו בו, שאין לפסול את הקמת מועדון על-ידי החברה, ושאין פגם בכך שלא קיימת זהות בין חברות בחברה לבין חברות במועדון. נאמר בע"א 684/79 הנ"ל על-ידי השופט בכור, שמפיו ניתן פסק הדין**: "אין זה הכרחי שתהיה זהות בין חברי החברה לבין חברי הקלוב, ואין מניעה שתהיה קיימת אפשרות לא להרשות לבעל מניה להיות חבר בקלוב אם חברות זו תהיה נוגדת את הוראות תקנון הארגון הפנימי, שכאמור כל בעל מניות הסכים לו ולכן הוא מהווה חוזה מחייב בינו לבין החברה". לאור מה שנפסק בע"א 684/79* אין למצוא פסול בהוראת סעיף-משנה 1(ד), שבו נאמר, כי "החברות בקלוב תהיה בהתאם לאמור בתקנות הארגון הפנימי". כן אין לפסול את סעיפי המשנה 8 ו-9, אשר קובעים את תנאי החברות במועדון. לפי אותם סעיפי-משנה, יכול להתקבל למועדון "כל אדם שהוא בן 21 שנה ומעלה, והעוסק במסחר ו/או בתווך ו/או בייצור של אבנים יקרות", אם הוא בעל מניה, בעל "עבר תמים" ושם טוב, וכן, אם ניתן אישור של ההנהלה לקבלתו למועדון. אין אני מוצא בהוראות אלה כל אי- חוקיות או עושק של מיעוט. * פ"ד לד(88 )3. ** שם, בעמ' 95. 9. בסעיף-משנה 73 מדובר על ההליכים להוצאת חבר מהמועדון. בסעיף זה שיבושי לשון שונים, והוא רחוק מלהניח את הדעת מבחינת בהירות הוראותיו. גם סעיפי-משנה רבים אחרים בתקנות הארגון הפנימי מנוסחים באופן רשלני ולקוי. עד כמה שיכולתי להבין את הוראות סעיף-משנה זה, הרי ניתן להרחיק חבר מהמועדון באופן זמני ואף לצמיתות, בלי שתינתן לו כלל אפשרות להביא את טענותיו לפני ההנהלה, שהיא אשר מחליטה על הרחקת חבר מהמועדון. יתר על כן, נאמר בפיסקה (א) של סעיף-משנה 73, כי "את החלטה על ההרחקה מאולמי הקלוב של חבר לצמיתות יש להודיע לו במכתב רשום, שבו תצויין ההחלטה בלבד בלי לפרט את הנימוקים לכך". ובפיסקה (ג) נאמר כי "חברים הטוענים שההרחקה מאולמי הקלוב (כך!) רשאים למסור את טענותיהם להנהלת הקלוב במכתב רשום. ההחלטה הראשונה נשארת בתוקפה עד לקבלת ההחלטה הסופית". אין כל מקום לספק, שבהוראות אלה יש פגיעה בזכות יסודית של חבר, שלפני הרחקתו מהמועדון, בין באופן זמני ובין לצמיתות, תימסר לו הודעה על הטענות, שהועלו נגדו, ושבעטיין עומדת על הפרק שאלת הרחקתו מהמועדון, ושתינתן לו אפשרות מלאה להביא את טענותיו לפני הגוף, הדן ומחליט בעניין ההרחקה, לפני שגוף זה יכריע בעניין. על-כן, פסילת סעיף-משנה 73 צריכה להישאר בעינה. 10. בא-כוח המערערים, עורך-דין וירניק, הודיע לנו בסיכומו בכתב, כי החברה כבר התאימה את הצעת התיקון להחלטת בית המשפט המחוזי, והצעת התיקון נתקבלה על-ידי האספה הכללית (סעיף 8). באי-כוח בעלי הדין לא טרחו להביא לידיעתנו את נוסח התיקון, כפי שנתקבל על-ידי האספה הכללית של החברה, ואין אנו יודעים, אם שיבושי הלשון, הסגנון והניסוח המרובים, המצויים בטופס ההצעה, אשר הוגש לבית המשפט המחוזי, תוקנו או לא. על כל פנים, מכיוון שהתיקון כבר נתקבל, לא נוכל לאסור על עשיית התיקון לגבי אותם סעיפים, שלדעתנו יש לפסול אותם, ורק נוכל להצהיר, שסעיפים אלה - בשלמותם או בחלקם - מחוסרי תוקף. 11. סיכומו של דבר הוא, על-כן, כדלהלן: א. הערעור מתקבל לגבי סעיף- משנה 7, ומוצהר בזה, שהוראות סעיף-משנה זה אינן בעלות תוקף; ב. מוצהר בזה, שאין תוקף להוראה בסעיף-משנה 84, לפיה התקנות מהוות הסכם בוררות בין החברה לבין החברים וכן בין החברים לבין עצמם בכל הנוגע לסכסוכים, שאינם נוגעים לזכויות וחובות של החברים בחברה. כן אין תוקף להוראת סעיף-משנה 98, המטילה חובת בוררות בסכסוכים בין חבר לבין מי שאינו חבר; ג. הערעור שכנגד מתקבל, ומתבטל צו המניעה, אשר אסר על המשיבה להוסיף את סעיפי המשנה 1(ד), 8 ו-9, אולם ההוראה בדבר איסור הוספת סעיף- משנה 73 תישאר בעינה. נוכח התוצאה, שאליה הגענו, מתבטל החיוב בהוצאות בבית המשפט המחוזי. וכל צד יישא בהוצאותיו בשתי הערכאות. השופט יהודה כהן: אני מסכים לאמור בפסק-דינו של מ"מ הנשיא המכובד, פרט לעניין אחד, שיש לי לגביו הסתייגות. ההסתייגות נוגעת לסעיף-משנה 84 של תקנון הארגון הפנימי, המחייב, בין היתר, בוררות גם "בין החברים לחברה" אני סבור, שהוראת בוררות החובה בין החברים מהווה, במקרה זה, חריגה מסמכויות החברה. בא-כוח המערערים הפנה את תשומת הלב להוראה, הכלולה בתזכיר המשיבה, כאחת ממטרות החברה (פיסקה 8), לפיה יש "לקיים בוררויות וליישב חלוקי דעות בין חברי החברה בקשר לעסקי החברה, או בקשר לכל עסקיהם הקשורים ליהלומנות". הוא טען, כי בהוראה הנ"ל לא בא זכרה של חובת בוררות בעניינים שבין החברה לחבריה, ועובדה זאת מצביעה על כוונה, שלא לכלול חובת בוררות בעניינים אלה. מ"מ הנשיא דחה טענה זו ונתן ביטוי לעמדה, שהעדר התייחסות לנושא הבוררות בסכסוכים שבין החברה לחבריה בתזכיר החברה אינו חוסם את הדרך להתקנת תקנות בסוגיה זו מכוח הסמכויות הנרחבות, שנכללו בין מטרות החברה בתזכירה, "לעשות כל אותם דברים אחרים אשר כרוכים או נראים להיות כרוכים ומביאים להשגת מטרותיה או אלו מהן". כבר נאמר באותו הקשר, כי מקובל לכלול הוראות בדבר בוררות בתקנותיה של חברה ולאו דווקא בתזכירה. ההיגיון לכך הוא, שעניין הבורות כשלעצמו אינו ממטרות החברה, אלא מהווה אחד מהאמצעים, שבעזרתם אמורה החברה לפעול בצורה יעילה ובדרך, ההולמת את האינטרסים שלה. אם למרות זאת מצאו מייסדי החברה לראוי להקנות לנושא הבוררות מקום בתזכיר החברה, אין זאת אלא משום שהם ייחסו לעניין זה חשיבות מיוחדת לגבי עיצוב יחסיהם של החברים בינם לבין עצמם. ואם הובלטה חשיבותו של נושא הבוררות בדרך זו, סביר להניח, שאילו הייתה הכוונה להפוך בוררות בסכסוכים בין החברה לחבריה לאחד מכללי ההתנהגות בחברה, היו כוללים אותה באותה המסגרת. לכן, נראה היה לי, שיש לראות בכך, שהשמיטו מהתזכיר את נושא הבוררות בסכסוכים שבין החברים לחברה, כוונה שלא להנהיג בוררות כזו לגבי סכסוכים בין החברה לחבריה. הייתי מציע אפוא לקבל את הערעור גם בעניין זה ולקבוע, שאין תוקף לפיסקה בסעיף משנה 84, המתייחסת לבוררות "בין החברים לחברה". השופט מ' שמגר: תזכיר ההתאגדות כלל שתי הוראות, אשר להן נגיעה לנושא, שאליו התייחסו חבריי הנכבדים, מ"מ הנשיא י' כהן והשופט יהודה כהן. סעיף 2, המונה את מטרות החברה, ציין בסעיף א(8) שבו, בין היתר, כי החברה מוסמכת לקיים בוררויות וליישב חילוקי דעות בין חברי החברה בקשר לעסקי החברה. אגב, לא אתייחס כאן לסיפא של סעיף א(8), הדן בכל עסקיהם של החברים, הקשורים ליהלומנות, ומקובלים עלי לעניין זה של דבריו של חברי הנכבד, מ"מ הנשיא. ההוראה השנייה, הנוגעת לעניין שלגביו נחלקו דעות חבריי הנכבדים, כלולה בסעיף 2 כג לתזכיר, אשר לפיו מוסמכת החברה, בין היתר, להשתמש בכל חלק מהסמכויות המפורטות בתוספת השניה לפקודת החברות, ואשר לא הוזכרו במיוחד בתזכיר. דרך צינור זה, היינו, התוספת השניה - אשר, אגב, בוטלה לאחרונה על-ידי החוק לתיקון פקודת החברות (מס' 17), תשמ"א-1980 - ניתוסף לסמכויותיה של החברה גם האמור בסעיף Y (כה) לתוספת השניה, לפיו מוסמכת החברה - TO DO ALL SUCH OTHER THINGS AS ARE OR MAY BE DEEMED (Y)" INCIDENTAL OR CONDUCIVE TO THE ATTAINMENT OF THE ABOVE OBJECTS OR ."ANY OF THEM הסמכות לקבוע בתקנותיה של חברה הוראה בדבר בוררות בסכסוכים בין החברה לבין חבריה נובעת מהוראת ההסמכה הכללית, אשר הוגדרה בסעיף Y, שצוטט לעיל, מאחר שעניין קביעת ההוראות בדבר יישוב מחלוקות וסכסוכים בין החברה לחבריה הוא בגדר הסדר, שנגזר מתוך מערכת היחסים הכללית, שמטרותיה הוגדרו בתזכיר. במילים אחרות, בכל הנוגע למערכת היחסים בין החברה לחבריה, שנוצרה למען המטרות, כפי שהוגדרו בתזכיר, יש לראות בסעיף הבוררות הוראה נלווית ומשלימה, המסייעת להגשמת מטרותיה של החברה ומצויה, על-כן, בתוך התחומים, אשר אותם ביקשו נסחי התזכיר לחבוק כאשר כתבו את אשר כתבו בסעיף 2 כג לתזכיר. לאור מסקנתי בדבר אופיו של ההסדר, הדן ביישוב הסכסוכים בין החברה לבין חבריה, ממילא מובן, כי לא הייתי רואה צורך בהוראה מסמיכה מיוחדת בנושא זה, אשר תמצא ביטויה המפורש בתזכיר, וכי די בדברים, האמורים בסעיף Y הנ"ל, הנשאב לתזכיר על-ידי סעיף 2 כג הנ"ל, כדי להסמיך את החברה לקבוע את אשר קבעה בסעיף 84 לתקנון, הדן בארגון הפנימי. לא כן עניין הבוררויות ויישוב חילוקי הדעות בין חברי החברה, בינם לבין עצמם. המחלוקות, אשר אין החברה צד להן, ספק רב אם ניתן לראותן כנושאים, שהם אינצידנטליים להגשמת מטרותיה של החברה, או שהם מוליכים להשגתן של המטרות, כאמור בסעיף Y לעיל. משמע, כי בהעדר הוראה מסמיכה מפורשת, כגון זו שהובאה בסעיף 2א(8) לתזכיר, ספק אם ניתן היה להסתפק באמור בתקנות ולעגן הוראה זו בהוראות ההסמכה הכלליות בלבד. ממילא לא הייתי מקיש אפוא מהבאתן של ההוראות אשר בסעיף 2א(8) הנ"ל על הסמכות לקבוע את ההסדר, אשר בא לידי ביטויו בסעיף 84 לתקנון, הדן בארגון הפנימי. התזכיר הביא הוראות, אשר בלעדיהן לא ניתן היה לבסס את אשר נקבע בסעיף 2א(8), ואין ללמוד מכך על דבר תוקפם של הסדרים, אותם ניתן היה להביא מעיקרם בתקנות ההתאגדות אף ללא הסמכה מפורשת ומיוחדת בתזכיר. על-כן מסכים הנני לדעת חברי הנכבד מ"מ הנשיא. הסכמתי משתרעת, כמובן ,גם על יתר הנושאים, אשר לגביהם לא הובאו דעות חולקות. הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק-דינו של מ"מ הנשיא. דיני חברותקיפוח בעלי מניות המיעוטטענת עושק