א' כללי הפלוגתה: 1. "אניח בצריך עיון את השאלה, אימתי עומדת לחבר אגודה שיתופית זכות לייצוג על-ידי עורך-דין בתוך מוסדותיה של האגודה. שאלה זו, לבד מהיותה שנויה במחלוקת בענייננו, הריהי שאלה סבוכה ומורכבת" (דברי כב' השופט א' מצא ב-ע"א 3437/93 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן: "אגד") נ' אדלר, דינים עליון, כרך נד, סימן 15). השאלה דלעיל, לגבי מוסד "משפט החברים" הדן בהליכים משמעתיים כלפי חברי המשיבה, היא הניצבת לפנינו בתובענה זו. תקנון משפט החברים: 2. המשיבה היא אגודה שיתופית והמבקש הנו בעל מניה וחבר בה. על יסוד הוראות סעיפים 22 ו52-(1) לפקודת האגודות השיתופיות, הותקן סעיף 30 לתקנות האגודה בדבר "משפט החברים". סעיף משנה י' מסמיך את אסיפת המורשים לקבוע "תקנות משמעת, שפיטה, סדרי דין ועונשין" ואילו סעיף משנה ט"ו מסמיך את משפט החברים "נוסף על עונש שיטיל או יאשר, להמליץ על הוצאת החבר מהאגודה". מכוח הסמכות האמורה התקינה אסיפת המורשים את "תקנון משפט החברים", המחזיק 190 סעיפים שונים וסעיפי משנה רבים, הכוללים הוראות מפורטות ומדוקדקות, לכל פרטי ההליך הדיוניים והמהותיים. התקנון מרכז למעשה את מכלול נושאי המשמעת בקרב חברי האגודה וסעיפים רבים בו תואמים גם להליך הפלילי. כך, למשל, נמצא בו הסדר להעלאת טענות מקדמיות, תשובת הנתבע לכתב התביעה, סדר ניהול החקירות, ההתנגדויות לשאלות, מניעת סיכון כפול, השמעת סיכומים, הליכי עיון וגילוי ועוד כהנה וכהנה הוראות מעין אלו. סעיף 38 לתקנון משפט החברים קובע גם, כי בית הדין יהא רשאי לחייב חבר בעבירה, אשר אשמתו בה נתגלתה מהעובדות שהוכחו לפניו, אף אם לא נטענו בכתב התביעה, ובלבד אם ניתנה לחבר ההזדמנות הסבירה להתגונן (הוראה הדומה לסעיף 184 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב1982-). ואכן, בסעיף 2.6 לתשובתה מסכימה המשיבה, כי "למעשה קיים דמיון רב בין הוראות התמ"ח (תקנון משפט החברים - מ' ג') לבין הוראות חוק סדר הדין הפלילי". למשפט החברים, כטריבונל משמעתי פנימי, שתי ערכאות: דרג א' ודרג ב'. הדרג הראשון משמש ערכאה ראשונה השומעת ראיות ודן בערעורים על החלטות המורשה, ואילו הדרג השני מהווה ערכאת הערעור על הכרעות הדרג הקודם (למונחים "בית דין פנימי" או "טריבונל פנימי" (domestic tribunals) ראו בספרו של ד' לוין טריבונלים שיפוטיים במדינת ישראל (תשכ"ט) 57 ואילך. אנו נשתמש בהם להלן, בהתייחס למסגרת ההתאגדות הוולונטרית בלבד, להבחין מבתי-דין וטריבונלים אחרים, הפועלים מכוח החקיקה). ההליך המשמעתי והאישומים כלפי המבקש: 3. ביום 19.4.98 הוגש לדרג א' של משפט החברים כתב תביעה כלפי המבקש (63/98), בו מתוארות העובדות המהוות את עבירות המשמעת ומפורטים סעיפי האשמה המיוחסים לו. לפי הרשום שם, בשישה אירועים שונים נמצא המבקש מוכר כרטיסים, אשר הושלכו על-ידי נוסעים קודמים, ומשלשל את התמורה לכיסו. הממצאים נתגלו בעקבות מעקבים של מחלקת הביקורת וכתב התביעה בדיון המשמעתי הוגש על יסוד המלצת וועדת הפיקוח, אל מזכירות האגודה. בסמוך להגשת כתב התביעה הושעה המבקש מעבודתו. האישומים המיוחסים לו נוגעים, אפוא, ל"מעשה הונאה, קבלת כספים במרמה, גרימת רעה לעיסקי האגודה ולמטרותיה, זה מעשה בלתי הוגן שביסודו אי יושר כלפי האגודה או מי מחבריה" (מתוך סעיפי האישום). בהתאם להוראת סעיף 269 לחוק העונשין, תשל"ז1977-, ניתנה הודעה ליועץ המשפטי לממשלה. לפיכך, אין מניעה מלקיים את הדיון המשמעתי במסגרת הטריבונל הפנימי. 4. העבירות המיוחסות למבקש בכתב התביעה המשמעתי, הן לפי סעיפים 113(א)-(ג) לתקנון משפט החברים, הקובעים לאמור: "גרימת רעה לעסקי האגודה ולמטרותיה - 113. (א) גרם החבר רעה לעסקי האגודה או למטרותיה יהא משפט החברים רשאי להטיל עליו קנס בגובה של עד 5 חודשי משכורת. אי יושר - (ב) עשה חבר מעשה בלתי הוגן שיש בו יסוד של אי יושר כלפי האגודה או מי מחבריה, יהיה משפט החברים רשאי להטיל עליו קנס בגובה של עד 7 חודשי משכורת. המלצה להוצאה - (ג) נוסף על הקנס שהטיל משפט החברים על החבר בהתאם לאמור בסעיף 113 ס.ק. א' או ס.ק. ב' ומבלי לפגוע בסמכויות ההנהלה בהתאם לאמור בתקנות האגודה, יהיה משפט החברים רשאי להמליץ בפני ההנהלה להוציא את החבר מהאגודה". המדובר בעבירות של קלון, מן החמורות המצויות בתקנון ועם סנקציות משמעותיות, בדמות של קנסות כבדים, עד לשווי של שבעה חודשי משכורות לכל עבירה. מתקין התקנון ראה לחזור ולהדגיש כאן, את סמכות ההמלצה בפני ההנהלה להוציא את החבר מהאגודה. כפי שראינו לעיל, סמכות כללית זו מצויה גם בסעיף 30 לתקנות. פשיטא, שהדבר מקבל פה הדגש נוסף. ודוק: רוב רובם של המורשעים בדין המשמעתי, בעבירות לפי סעיף 113 לתקנון, הוצאו על-ידי אסיפת המורשים מחברותם באגודה (עדות המצהיר מטעם המשיבה, עמ' 6 ש' 4-1). הליכי משמעת בטריבונלים פנימיים: 5. האישום המיוחס למבקש אינו מסוג של עבירות משמעתיות גרידא, אלא מחזיק גם מעשים היכולים לשמש בסיס להגשת כתב אישום בהליך פלילי (להבחין גם מאישום פלילי מובהק: ע"א 11/56 "אגד" נ' ספיר, פ"ד יב 739). יש ועל-פי עובדותיה יכולה עבירת משמעת למלא אחר יסודות העבירה הפלילית, ויש שעבירת המשמעת היא מיוחדת ככזו. כיום כבר אין סבורים, שקיימת חפיפה בין האיסור הפלילי לבין הנורמה המשמעתית. ההבדל ביניהם נעוץ בתכלית השונה. בעוד שהמשפט הפלילי מכוון, בעיקרו, למנוע הישנותן של עבירות, הרי ההליך המשמעתי מיועד להבטיח שמירה על תפקוד הולם של נושא המשרה, לאמור: בחינת התאמתו לתפקיד ושמירתו על רמה אתית סבירה ועל האמון הניתן בו (מובן גם, שזהות גורם התביעה שונה). בענייננו המדובר בחבר, אשר בנוסף למטלת הנהיגה באוטובוס, משמש גם כקופאי המקבל כספים עבור כרטיסים הנמכרים לנוסע. תפקיד זה כולל בחובו, מטבע הדברים, גם יסוד בלתי מבוטל של אמון, המוענק על-ידי האגודה לחבריה, ממלאי תפקידים אלה. אכן, ההלכה קובעת, כי מטרתו המיוחדת של הדין המשמעתי היא "לשמור על רמת התנהגותם המקצועית של חברי הארגון". מצבור הזכויות והחובות של החבר כלפי האגודה, מחייב שמירה על רמה מקצועית להבטחת יעילות הפעולה של הארגון, באופן היוצר "כעין קשר נאמנות בינו ובין הארגון" (בג"ץ 100/57 וויס נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל, פ"ד יב 179, 192-191). ברגיל, הדיון המשמעתי הנו הליך בעל מאפיינים מיוחדים, שאינם משתבצים אל התבניות המשפטיות הרגילות (sui generis). לפיכך, "אי אפשר למצות את מהותו על-פי המושגים הרגילים של דיון פלילי או של דיון אזרחי. בנדון זה אין הבדל בכך אם פעולותיו של בית-דין משמעתי זה או אחר מבוססות על הסכם או על חוק" (בג"ץ 13/57 צמוקין נ' בית הדין המשמעתי לעובדי המדינה, פ"ד יא 856, 867 מול א'-ב'). בהמשך לכך נפסק, כי חרף העובדה שהבסיס להליך המשמעתי אצל המשיבה הנו הסכמי, אין עסקינן בהליך בוררות מכוח הוראות חוק הבוררות, תשכ"ח1968- (ע"א 546/91 "אגד" נ' צוף, פ"ד מט(2) 92). עוד הובהר שם, כי הפלוגתאות הנדונות במסגרת המשמעתית, לא נועדו "לפתור סכסוך אזרחי בין צדדים" (בעמ' 99 מול ז'). לאור האמור וחרף קושי הסיווג דלעיל, ניתן לקבוע, כי הליך משמעתי הכולל דפוסים אופייניים למשפט הפלילי, כלומר: סדרי דין דומים, עבירות משמעת שהן בטיבן גם עבירות פליליות וסנקציות משמעותיות, כספיות ואחרות - הנו הליך "מעין פלילי" (להשלכות הליך דמוי פלילי, ראו בעש"מ 3725/91 בכרך נ' מ"י, פ"ד מה(5) 401). סיוע למסקנה זו ניתן למצוא בפסק הדין ע"א 468/89 בלע קידרון (קינדרמן), עו"ד נ' בורסת היהלומים הישראלית בע"מ (פ"ד מה(5) 177). שם נדון סעיף בתקנון של תאגיד, אשר שלל מינוי עורך-דין מטעם צד, במסגרת הליך בוררות פנימי. בית המשפט העליון אימץ את מסקנת בית המשפט המחוזי, שלמד לעניינו מקל וחומר, בהשוואה בין הליכי משפט החברים והדיון המשמעתי אצל המשיבה דנן, בהם המדובר בהליכים מעין פליליים, לבין הליכי הבוררות האזרחיים דשם (שם, 181 מול ו'; 191 מול ב': "הדברים שנאמרו... לעניין הליך משמעתי, מעין פלילי, יפים, מכוח קל וחומר, גם בענייננו, בו מדובר בבוררות אזרחית". הדגש אינו מצוי במקור - מ' ג'). 6. לאורך השנים ראתה הפסיקה לעודד את בירורם של הסכסוכים הפנימיים בתוך מסגרת הארגון הוולונטרי, שטוב להם אם יתבררו במסגרת זו מאשר במערכת המשפטית הרגילה, על כל הכרוך בכך. בעיקר אמורים הדברים בנוגע לאגודות שיתופיות, על רקע האידיאולוגיה המיוחדת שלהם: עבודה עצמית על בסיס עקרון הקואופרציה, שהקשר האישי בין החברים הנו נדבך מהותי בה. בנסיבות אלו נקבע, כי ראוי להרשות לאגודות השיתופיות "לקיים מידה סבירה של שיפוט משמעתי פנימי" (בר"ע 127/69 "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' אסא, פ"ד כד(1) 323, 330 מול א'). הווי אומר: רצוי הדבר, כי נורמות ההתנהגות הנדרשת מחברי הארגון יוסדרו בין כותלי האגודה, בהתאם לרצון הצדדים. לפיכך, "שיפוט על-ידי משפט חברים הוא מכשיר יעיל לשם כך" (שם, שם; וראו את הנאמר גם ב-ע"א 166/79 התאגדות לתרבות גופנית "הפועל" ראשון לציון נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, פ"ד לד(1) 193, 196 מול א'-ב'). מנגד לכך, יש להישמר היטב מפני פגיעות אפשריות באזרחים, חברי האגודה, מעבר למידתיות הנדרשת לשם יישום תכליות הליך המשמעת. בנושא זה נפסק, ב-ע"א 1795/93 קרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ נ' יעקב (פ"ד נא(5) 433, 453 מול א'-ב'): "...הליכי משמעת במסגרות פרטיות דורשים משנה זהירות לבל ייפגעו זכויות יסוד של הפרט, ובית-המשפט יקפיד על שמירתן של זכויות אלה ברוח חוק-יסוד: כבוד אדם וחירותו". (הדגש אינו מצוי במקור - מ' ג') קיים אפוא מתח בין עידודם של ההליכים הפנימיים, לבין ההשלכות החמורות, במקרים מסוימים, של הדיונים המשמעתיים בעלי האופי ה"מעין פלילי". זהו מרחב הפעולה בין השלטון העצמי של האגודות, לבין ההגנה על זכויות הפרט. מתח זה יהא אחד מהנושאים שנדרש לאזן בענייננו. ההליך במשפט החברים: 7. משפט חברים באגודה המשיבה מתנהל לפני רשות נפרדת, המכונה "בית דין". דרך הרכבתו מנויה בסעיף 30 לתקנות ובהוראות שונות בתקנון משפט החברים עצמו. לפי סעיף 21 לתקנון נהנים שופטי בית הדין מאי תלות, ואין עליהם מרות זולת הוראות התקנות והתקנון. התובע בהליך המשמעתי הנו חבר באגודה, המקבל הסמכה לכהן בתפקיד לאורך זמן - זולת מינויים אד-הוק. בכל אזור מתמנים תובע וממלא מקום (פרק ח'). פרק ט' לתקנון מתייחס למינוי "טוען", בבחינת סניגור, היכול להופיע כידיד קרוב מטעמו של החבר, הנאשם בדין המשמעתי. סעיף 78 שם, הוא למעשה הנושא המרכזי עליו סבה המחלוקת בין הצדדים דנן. זהו נוסחו: "מינוי טוען - 78. כל חבר שהוא צד במשפט רשאי למנות לעצמו טוען, ובלבד שהטוען הוא חבר באגודה או גימלאי שלה, ובמקרה זה חייב החבר להגיש לבית הדין הודעה בכתב, לפיה הוא מיפה את כוחו של הטוען לטעון בשמו, והטוען יחתום על טופס הסכמה לשמש כטוען בתיק". בסעיף זה מוצאת המשיבה את הסמכות לשלול ייצוג של חבר, העומד לדין המשמעתי, באמצעות עורך-דין חיצוני. לפי עמדתה הייצוג אפשרי רק באמצעות טוען, החבר באגודה או גמלאי (בין אם הנו עורך-דין ובין אם לאו). למעשה אין מחלוקת בין הצדדים על פירושו האמור של הסעיף. בסעיף 5 לבקשה מציין פרקליטו המלומד של המבקש, ש"אכן בתקנון משפט החברים 'נספח ב' נקבע כי ניתן להיות מיוצג אך באמצעות טוען כאמור" (וראו גם סעיף 6 לבקשה). לאור זאת הנחת המוצא לדיון שלפנינו תהיה, כי אלה הם באמת פני הדברים לאשורם. כפי שניווכח להלן, גם בפסיקה ראו בסעיף זה ובדומיו, כמגבילים את כשרות החבר למנות עורך-דין מייצג מטעמו, אף אם בינינו לבין עצמנו מתעורר ספק בדבר, לאור האפשרות הפרשנית, לפיה סעיף 78 הנ"ל אינו מכוון בהכרח לגרוע מהסמכות הכללית להעמיד מייצג שהנו עורך-דין, כי אם בא להוסיף על כללי הייצוג את האפשרות למנות טוען חבר, כמייצג. ב' טענות הצדדים טענות המבקש: 8. המבקש טוען בתביעתו, כי הוראת סעיף 78 הנ"ל לתקנון משפט החברים, פוגעת בזכותו היסודית להיות מיוצג, למרות היחשפותו לתוצאות חמורות ביותר בעטיו של ההליך, עד כדי שלילת חברות במשיבה ועיצומים כספיים משמעותיים. המדובר אם כן, בהליך המעמיד על כפות המאזניים את עתידו ואת מקור פרנסתו, מטה לחמו, באופן העלול להשפיע במידה ניכרת על מהלך חייו ועל חיי בני משפחתו. לדידו, אם יורשע בעבירות המשמעת המיוחסות לו ותיכלל המלצה להוציאו מהאגודה, קיים סיכוי גבוה ביותר שכך באמת יהיו פני הדברים, שכן אסיפת המורשים נוהגת, כמעט כדבר שבשגרה, לאמץ את מסקנות משפט החברים. לכך, כאמור, הסכים גם המצהיר מטעם המשיבה, בכל הנוגע לאשמה לפי סעיף 113 לתקנון. בנסיבות אלו עלול גם להיגרם למבקש נזק כספי ניכר, ובכלל זאת החובה להחזיר כספים, המשולמים לו במהלך תקופת ההשעיה. הואיל והוא חולק על הנטען כלפיו בכתב התביעה, עתירתו היא לאפשר לו להוכיח את צדקתו ולהסיר את קלונו, בסיועו של בעל מקצוע האמון בדבר, היכול להציג את עמדתו כראוי ולחקור את העדים היטב. בשלב ראשון פנה המבקש אל טוען, גמלאי באגודה, על-מנת שייצגו, אולם הלה סירב לקבל על עצמו את התפקיד, בשל ריחוק מקום מושב בית הדין ממקום מגוריו. בנוסף לפגיעה בזכות היסוד, טוען המבקש, כי בשל הסירוב לאפשר לו למנות מייצג בהליכים בעלי משמעות כה ניכרת, נשללת ממנו למעשה גם זכות הטיעון, המהווה מושכל יסוד בכללי הצדק הטבעי. אגב זאת הוא מדגיש את הפער, בין החבר הנתבע או הטוען מטעמו, לבין התובע המיומן והמנוסה, שזהו תפקידו היחידי באגודה. בכך לסברתו נפגמת ההזדמנות השווה של הצדדים להליך. 9. לאור האמור עותר המבקש, להורות על ביטול הוראת סעיף 78 לתקנון משפט החברים ולהצהיר על זכותו להיות מיוצג בהליך המשמעתי, באמצעות עורך-דין חיצוני. כמו-כן הנו מבקש למנוע את המשך הדיון בעניינו, במסגרת משפט החברים, כל עוד לא יתאפשר לו להיות מיוצג כאמור. 10. בתצהיר התשובה לתצהירי המשיבה ובסיכומים, העלה המבקש טענה נוספת, של תנאי מקפח בחוזה אחיד, לפי החזקה הנקובה בסעיף 4(8) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג1982-. אכן, הפסיקה קבעה, כי תקנוני האגודה הם חוזים אחידים (ע"א 1795/93 קרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ הנ"ל, פ"ד נא(5) 433), אולם אין להסתפק בכך בענייננו. טענה לקיפוח מחמת חוזה אחיד, הכוללת בעקבותיה עתירה לתרופה אופרטיבית של ביטול סעיף בחוזה, יש לעורר כבר בהליך פתיחת הטענות ואין די להעלותה במסמכי התשובה או בסיכומים (ע"א 685/81 ליסנסס וג'נרל חברה לביטוח בע"מ נ' בורכרד ליינס בע"מ, פ"ד לח(3) 421, 427 מול ג'-ז'). בא-כוח המבקש ער לקושי האמור (עמ' 11 ש' 21-19), אולם הוא מפנה לעתירה הכללית בבקשה, להורות על ביטולו של סעיף 78 לתקנון. בכך לא סגי, שכן הטענות לתרופה זו התנקזו מתוך עילה אחרת. בדרך טיעון זו נמנע מהמשיבה להתגונן כראוי מפני הטענה. בנסיבות אלו, אין מקום לדון בה. עם זאת, לפנים מן הנדרש נציין, כי הקיפוח המפורט בסעיף 4(8) לחוק, דן בהגבלת הלקוח להעלות טענות מסוימות כלפי הספק או להיזקק להליכי משפט אחרים. דא-עקא, שתקנון משפט החברים אינו מגביל את המבקש בטיב הטענות, ואין המדובר כלל במעמדו כתובע בהליך אזרחי. הילכך, גם בטענה זו לגופה לא נראה לכאורה שיש ממש. בסוגיית החוזה האחיד לא יהא, אפוא, לקעקע את מוסד השיפוט המשמעתי הפנימי (לחזקת קיפוח זו, ראו בחיבורן של ט' שפניץ ו-ו' לוסטהויז חוזים אחידים (תשנ"ד) 100-98). טענות המשיבה: 11. המשיבה מתנגדת לעתירת המבקש ועומדת על דחיית הבקשה. טעמיה הם, שבהוראת סעיף 78 לתקנון משפט החברים אין כל פגם. הוא חוקי, הגיוני ואינו פוגע בזכויות החבר. אומנם בגדר המפורט בסעיף ניתן למנות כטוען רק חבר או גמלאי, אלא, שזוהי הנורמה החוזית המוסכמת בין הצדדים, על רקע טיבה של המשיבה כאגודה שיתופית. בכך לדבריה נשמר גם האיזון הראוי בין כל קדקודי המשולש הנוגעים בדבר: בית הדין, התובע וההגנה, שהרי התובע וחבר שופטי בית הדין מכהנים בתפקידם בתוקף חברותם באגודה, מבלי שיהיו בעלי השכלה משפטית כלשהי. אם יותר ייצוג של נאשם בהליך המשמעתי, באמצעות עורך-דין חיצוני, עלול להתערער האיזון בין כל הצדדים דלעיל. הופעת עורך-דין מטעם ההגנה, תאלץ את האגודה להעמיד עורך-דין מטעם התביעה, וכיצד יתמודדו חברי מותב בית הדין עם משפטנים יודעי ח"ן? פשיטא, שגם הם יצטרכו להיות משפטנים, ובאחד יסוכל כל יחודו ואופיו המסורתי של משפט החברים. לכן, אף אם סעיף 78 אינו שולל מינוי של עורך-דין החבר או גמלאי באגודה, הרי כעניין שבמדיניות, משפטנים חברים אינם נוטלים על עצמם ייצוגו של חבר אחר בהליך המשפטי. מכל מקום, באגודה המשיבה ובאגודות מקבילות אחרות השתרש, לטענתה, נוהג שהתפתח במשך שנים ארוכות, לפיו נמנעת הופעת עורך-דין חיצוני כמייצג החבר, המואשם בדין המשמעתי. ההליך המשמעתי מיועד לחברים עצמם, כעניין פנימי של האגודה, וייחודו בפשטותו וביעילותו. השלכות אלו על מוסד מושרש ורצוי זה, שזכה לאורך כל השנים לעידוד בתי המשפט, מחייבות לדעת המשיבה, את המסקנה להשאיר על מכונה את תקנה 78 לתקנון, על-פי הפירוש שקיבלה מימים ימימה. עוד מוסיפה היא וטוענת, כי חרף כלל אי ההתערבות, שלפיו ממעטים בתי המשפט להתערב בהכרעות של טריבונלים פנימיים בגופים וולונטריים, נתונים ההליכים הפנימיים לביקורת מסוימת, המבטיחה את תקינותם. בנוסף לעררים אל מרכז הקואופרציה, קיימת גם ביקורת של בתי המשפט, הן לגבי פגמים יסודיים בדבר פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי או פעולה מחוסר סמכות, והן פיקוח ובקרה על ענישה חמורה ובלתי סבירה (ע"א 835/93 איגנט נ' "אגד", פ"ד מט(2) 793, חוות-דעת כב' השופטים מצא ובך). 12. המשיבה חולקת על טענות המבקש, לגבי סיכון הרחקתו מן האגודה, כשם שהיא איננה מסכימה לכך, שאסיפת המורשים פועלת כחותמת גומי. לטענתה המלצה היא רק המלצה ואסיפת המורשים סוברנית לאמצה או לדחותה. לפיכך, אין המדובר בהכרעה של משפט החברים, אלא בסמכות של רשות אחרת באגודה, ששאלת הייצוג לפניה היא שונה. במהלך הדיון הצהירה פרקליטתה המלומדת של המשיבה, כי כל אימת שבאסיפת המורשים יעלה לדיון נושא הרחקתו של חבר מן האגודה, יתירו את ייצוגו באמצעות עורך-דין חיצוני (עמ' 7 ש' 4-2). עמדה זו, כשלעצמה, מהווה כבר שינוי מעמדות קודמות של האגודה המשיבה. ב-ת"א (י-ם) 488/89 אדלר נ' "אגד" (לא פורסם) קבע בית המשפט, חרף התנגדות המשיבה, את זכות הייצוג בהופעה לפני האסיפה. כזכור הושאר בערעור הנושא בצריך עיון, אולם זאת לאחר שבית המשפט העליון מצא טעמים מספיקים אחרים, לדחות את הערעור על חלקו ההצהרתי של פסק הדין. 13. במענה לטענות המבקש, בנוגע לחוסר האיזון הנוצר לאור מיומנות התובעים, שזהו תפקידם היחידי, פרטה המשיבה בסימן 3.11 לתשובתה, כדלקמן: "אשר ל'מקצועיות התובעים' המשמשים בתפקידם באגודה לעומת 'חוסר המקצועיות' של הטוענים מטעם החברים - הנתבעים - לטענת המשיבה, טענה זו הינה טענה בעלמא. כך למשל משמש התובע של משפט החברים של אגד באיזור ירושלים בתפקידו מאז 1.10.98 בלבד והתובע של משפט החברים באיזור צפון משמש בתפקידו פרק זמן דומה. לעומת זאת קיימים באגודה טוענים, בין חברים ובין גמלאים, המשמשים בתפקידם מזה שנים רבות וחלקם אף שמשו קודם לכן כתובעים באגודה ו/או כשופטים במשפט החברים של האגודה". ניתן כבר עתה לומר, כי לדעתנו אין המדובר בטענה בעלמא. ההכרעה בה אינה פונקציה של נתון מקרי זה או אחר, במועד מסוים, או כשירות של תובע פלוני. עובדה היא, כי התובע מתמנה לאורך זמן ועוסק בתפקיד יחיד זה, מה שאין כן לגבי הטוענים. ייצוג נתבע על-ידי טוען נתון לרצונו הטוב של האחרון, ירצה יופיע לא ירצה לא יופיע. האגודה לא דאגה להקים, במקביל, מערכת טוענים מסודרת. המדובר כזכור בתקנון עב כרס, המחזיק סעיפים רבים, עם הוראות דיון מורכבות ומסועפות. התמודדות עמו מחייבת הכרה מקצועית או צבירת ניסיון, עת עסקינן בהליך "מעין פלילי", שלא אחת טמון קלון בתוצאותיו. בעוד שהתביעה מאורגנת היטב עם נציג מתאים, לא כן ההגנה. אילו הותר ייצוג באמצעות עורך-דין - ניחא, אולם באין היתר לכך, עלולה באופן בולט למדי להתקפח זכותו של נתבע. כפי שנוכחנו לראות לעיל, הרי בנוגע לאישומים מסוימים, אין המדובר בדברים קלי ערך כלל וכלל. 14. הטענות המרכזיות של הצדדים מעוררות, במלוא עוזה, את ההתנגשות בין זכותו של אדם לאחוז באמצעים, להגן כראוי על זכויותיו ולהיות מיוצג, במטרה שיוכל להישמר מפני פגיעה בפרנסתו ובשמו הטוב; לעומת האוטונומיה של רצון הפרט, הבאה לידי ביטוי בהסדרים חוזיים פרטיים, כפי שהצדדים בחרו לאמצם במסגרת התקנון. בחופש ההתקשרות טמונה גם חירות האדם להגביל את עצמו בפעולות שונות. הגבלה זו ראוי לקיים גם אם היא ניצבת אל מול אינטרסים מנוגדים אחרים. ואכן, אין תימה שבית המשפט העליון ראה בנושא זה "שאלה סבוכה ומורכבת", כפי הציטוט בפתח פסק-דין זה. ג' האינטרסים המנוגדים זכות הייצוג והזכות להעמיד מייצג: 15. סעיף 1א לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מצהיר על המטרה "להגן על כבוד האדם וחירותו". בסעיפים 3 ו4- שם, נקבעה חירותו של אדם להגן על כבודו ועל קניינו. חקיקת חוק היסוד הובילה למציאות נורמטיבית חדשה, בנוגע להגנה על זכויות בסיסיות, ובעיקר על זכויות דיוניות בהליכים בעלי אופי פלילי (בג"ץ 7357/95 ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ נ' מ"י, פ"ד נ(2) 769, 787-786). זכותו של אדם להגן על כבודו ועל קניינו אינה רק מצוות עשייה שלטונית. טמונה בה גם הענקת הכלים, לאפשר לו לאחוז באמצעים להגן עליהם. ההגנה על החירויות היא בדרך-כלל פסיבית, אולם יש והשלטונות נדרשים גם להגנה אקטיבית (פרופ' א' ברק פרשנות במשפט כרך שלישי - פרשנות חוקתית (תשנ"ד) 314-312). מטעמים אלה צריכים שערי בית המשפט להיות פתוחים לכל וכמעט לכל עניין (ע"א 3115/93 יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין חיפה, פ"ד נ(4) 549, 559 מול ה'-ו'; ד"ר ש' לוין "חוק-יסוד: כבדו האדם וחירותו וסדרי הדין האזרחיים" הפרקליט מב (תשנ"ה-תשנ"ו) 451, 462-452). נגזרת מאותו רציונל גם זכות הייצוג של אדם (שם, 458). בדרך-כלל זכות זו באה לידי ביטוי, בפן האקטיבי של העמדת מייצג לרשות האזרח, במימון המדינה, עת הנסיבות מלמדות, שאם הרשויות לא תעמדנה לרשותו את הכלים להגנה, עלולות להיפגע באופן מהותי זכויותיו הבסיסיות. מקל וחומר אמורים הדברים על הזכות הפסיבית של אדם, להעמיד לעצמו מייצג על חשבונו, להגן כראוי על האינטרסים שלו. בעיקר, כאשר המדובר בהגנה על עניינים ראשונים במעלה, ועוד יותר מכך בהליכים פליליים ודומיהם. 16. זכות האדם לייצוג מהווה אף היא חלק מזכויות היסוד. הדברים ברורים לחלוטין במשפט הפלילי, בכל הנוגע לעבירות חמורות או לנאשמים חדלי אמצעים או חסרי כושר התגוננות (ד"ר ק' מן "ביקורת שיפוטית וערכי-יסוד בהליך הפלילי: זכות הייצוג במשפט האמריקני ופיתוח המשפט הישראלי" עיוני משפט יג (תשמ"ט) 557 ובעיקר מעמ' 606 ואילך; א' מגן "הזכות לייצוג בפלילים" הפרקליט מד (תשנ"ט) 243. בארה"ב הוכרה זה מכבר זכות הייצוג באמצעות עורך-דין, במקרים דלעיל, כחלק מזכויות היסוד: Gideon v. Wainwright, 372 U.S. 335 (1963). לאחר מכן הוכרה זכות זו אף בעבירות פחות חמורות, "Even in a petty-offense", כמבואר בחוות-דעתו של השופט דגלאס בפסק הדין: Argersinger v. Hamlin, 407 U.S. 25 (1972)). בנסיבות אלו אין תימה, כי לאחרונה, כחלק מההגנה האקטיבית על החירויות, חוקק חוק הסניגוריה הציבורית, תשנ"ו1995-. חוק זה מגדיל את היקף הייצוג של נאשמים בהליכים פליליים, מעבר למצב אשר חל קודם לכן. כמו-כן קיימת זכות ייצוג בהליכים אזרחיים, לפי חוק הסיוע המשפטי, תשל"ב1972-. היקף הייצוג על-פי חוק זה עדיין מצומצם למדי ובהקשר לכך מעיר ד"ר לוין, במאמרו הנ"ל (בעמ' 458), על שינוי המגמה הנחוץ לנוכח הוראות חוק היסוד: "שאלה שיהיה צורך לבחון אותה בעתיד, לאור הוראות חוק היסוד... אם אין זה מן הראוי, לאור הוראות חוק היסוד, לקבוע את סמכותו של בית המשפט למנות עורך-דין בהליכים אזרחיים גם מעבר להוראות החוק החרות". מגמה זו באה לידי ביטוי מפורש גם בפסיקה, בארץ ובמדינות הים. בית המשפט העליון מצא להעיר על שינוי הצריך לחול בנושא, כפי שהדברים בוטאו מפי כב' השופט י' טירקל (רע"א 6810/97 בן שושן נ' בן שושן, פ"ד נא(5) 375, 379-378): "סבורני שהגיעה השעה לדון בכך, ואולי אף הגיעה השעה לשקול הקמת יחידת סיוע משפטי מיוחדת בצד יחידת הסיוע הנזכרת. כך או כך, בטרם יאמר המחוקק את דברו, סבורני שעל בתי-המשפט לייחס משקל רב יותר מבעבר לחשיבות הייצוג על-ידי עורך-דין בהליכים בענייני משפחה, ואולי גם בהליכים אחרים, על כל המשתמע מכך לעניין הבירור לפניהם". 17. מקל וחומר אמורים הם הדברים, לגבי זכות ההגנה הפסיבית, הנוגעת לאפשרותו של אדם להעמיד לעצמו מייצג, לשמירה על האינטרסים החיוניים. בבג"ץ 1843/93 פנחסי נ' כנסת ישראל (פ"ד מט(1) 661) מבהיר בית המשפט, כי זכות האדם למנות מטעמו שלוח כרצונו, בעיקר כאשר המדובר בעורך-דין, הנה מזכויות היסוד, כחלק מהאוטונומיה של הרצון הפרטי (שם, 717 מול א'). בבג"ץ 3412/91 סופיאן נ' מפקד כוחות צה"ל באזור חבל עזה (פ"ד מז(2) 843, 848-847) נקבע, שזכותו של עצור להיפגש עם עורך-דין נמנית אף היא על זכויות היסוד. סעיף 22 לחוק לשכת עורכי-הדין, תשכ"א1961-, קובע את זכות הייצוג של אדם על-ידי עורך-דין: "בפני כל רשויות המדינה, רשויות מקומיות וגופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין". בהקשר לכך טוענת המשיבה, כי היא אינה גוף ציבורי הפועל על-פי דין. הילכך, סעיף 22 אינו חל עליה. אכן, אין מחלוקת כי המשיבה אינה תאגיד ציבורי הפועל על-פי דין (בג"ץ 4135/94 גרבר נ' שרת העבודה והרווחה, תקדין עליון, כרך 94(2) תשנ"ד/תשנ"ה1994-; ע"א 835/93 איגנט הנ"ל, פ"ד מט(2) בעמ' 822 מול ב'), אולם, עדיין אין בכך כדי לשלול את תחולת הרציונל, הטמון בסעיף החוק הנ"ל, גם על גופים פרטיים. זאת במקרים מיוחדים וכמבואר בהמשך, לגבי אותן נסיבות שבהן כללי הצדק הטבעי, החלים ברגיל על רשויות המינהל, הוחלו גם בתחומי המשפט הפרטי. ככלל משמש סעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין נורמה שיורית, לאמור: זכות הייצוג היא העיקר ובאין הוראה לסתור בחיקוק אחר, רשאי אדם להיות מיוצג על-ידי עורך הדין (בג"ץ 515/74 פלוני נ' מפקד משטרה צבאית חוקרת, פ"ד כט(2) 169, 172-171 וכן 180 מול א'; ד"נ 13/75 מפקד משטרה צבאית חוקרת נ' פלוני, פ"ד ל(3) 617). ב-ד"נ 13/75 הנ"ל נאמר, בין היתר: "הנטיה נגד פרוש השולל או מצמצם את זכות הייצוג צריכה להיות חזקה יותר, כאשר המדובר בהליכים שבהם עלולה ליפול החלטה על פגיעה בחירותו של אדם, בגופו או בזכויותיו, מאשר בהליכים שבהם לא נקבע דבר לגבי זכויותיהם של בני אדם" (שם, 622 מול ד'. הדגש אינו מצוי במקור - מ' ג'). על חשיבות מינוי עורך-דין כמייצג, בתוקף עקרון היסוד לביטוי האוטונומיה של רצון הפרט, כחלק מההליך ההוגן, נאמר בפסק הדין Argersinger הנ"ל (עמ' 31): "The assistance of counsel is often a requisite to the very existence of a fair trial". פסק הדין הידוע Powell v. Alabama, 287 U.S. 45, 68-69 (1932) התייחס לנושא הייצוג, כחלק בלתי נפרד מכללי הצדק הטבעי. לאמור: ניתן לראות את זכות העמדת המייצג כענף מתוך חובת השימוע שבכללים אלה. "The right to be heard would be, in many cases, of little avail if it did not comprehend the right to be heard by counsel". גישה זו הוכרה גם בפסיקה הישראלית. זכות הייצוג הפכה לחלק מכללי הצדק הטבעי, מעבר להוריה המפורשת הכלולה בסעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין. אומר על-כך כב' השופט ויתקון בבג"ץ 515/74 פלוני הנ"ל (פ"ד כט(2) בעמ' 171 מול ז'): "זכות הייצוג על-ידי עורך-דין שהעותר טוען לה, לא רק בעיקרי המשפט והצדק הכלליים מעוגנת היא כי אם גם בהוראה מפורשת של החוק" (הדגש אינו מצוי במקור - מ' ג'). אכן, עיקרי הצדק הטבעי הנם תנאי מוקדם לעשיית משפט בכלל ומשפט הוגן בפרט (ע"א 228/58 רוטשטיין נ' יו"ר בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, פ"ד יב 1439, 1441 מול ב'-ד'; ע"א 11/56 ספיר הנ"ל, פ"ד יב 751 מול ד'-ה'). הזכות למנות מייצג הנה חלק ממשפט הוגן. אלה הם פני הדברים, גם בנוגע להליך משמעתי מעין שיפוטי ומעין פלילי, בין אם הוא מתקיים מכוח הוראות החוק ובין אם הוא מתקיים מכוח הוראות הסכם. 18. זוהי נקודת המפגש, המביאה אותנו אל יישום עקרון היסוד בדבר זכותו של אדם להעמיד מייצג כראוי, כחלק מכללי הצדק הטבעי (ראו גם, בבג"ץ 1843/93 פנחסי הנ"ל, פ"ד מט(1), בעמ' 717 מול ה'). לספקנים, אלה שאינם מכירים בהטמעת הזכות הנ"ל כחלק מהזכות להישמע כראוי, ניתן לומר, כי ידוע הדבר שכללי הצדק הטבעי אינם מונים רשימה סגורה של מקרים (בג"ץ 91/74 גבארה נ' בית המשפט המחוזי, פ"ד כח(2) 518, 526 מול ג'-ד'). לפיכך, אין מניעה להוסיף להם נדבכים, ובכללם את הזכות האמורה הנובעת מעקרונות הקונסטיטוציה, וכל אימת שהיא עדיין אינה מצויה בגדרם. אכן, זכות הייצוג לפי סעיף 22 לחוק לשכת עורכי הדין וזכות הייצוג כפי שהיא באה לידי ביטוי בכללי הצדק הטבעי, חלה בעיקרה על גופים ציבוריים ולא על גופים פרטיים, אולם, כמבואר לעיל, לכלל זה יש את היוצא ממנו, כאשר כללי הצדק הטבעי חלים גם בתחומי המשפט הפרטי. אלו הן הנסיבות בענייננו, ואם תרצו ניתן יהא לראות בכך כלי נוסף להחלה עקיפה של עקרונות היסוד בתחומי המשפט הפרטי (השוו: ע"א 239/92 "אגד" נ' משיח, פ"ד מח(2) 67, 73-72; א' ברק "זכויות אדם מוגנות והמשפט הפרטי" ספר קלינגהופר על המשפט הציבורי (תשנ"ג) 163). 19. מקדמא דנא נקבע, כי לכללי הצדק הטבעי קיימת תחולה גם בהליכי הביקורת על טריבונלים פנימיים מעין שיפוטיים, בגופים וולונטריים כאמור. אלה הם פני הדברים למרות שטריבונלים אלה, כדוגמת משפט החברים אצל המשיבה, פועלים במגזר המשפט הפרטי (ד' לוין בספרו הנ"ל, 61). כל שכן אמורים הדברים, כאשר העניין הנדון בפניהם נושא אופי של הליך פלילי. אכן, אין לכחד, כי יישום כללי הצדק הטבעי במשפט הפרטי יכולה להיות שונה מיישומה במשפט הציבורי. עצם החלתם במשפט הפרטי היא החריג ויוצא הדופן. ההבדל בין שני ענפי משפט אלה נוגע להיקף תחולתם. בעוד שבמשפט הציבורי החלת כללי הצדק הטבעי היא מלאה, הרי בתחומי המשפט הפרטי החלתן תעשה במסורה. זוהי הנורמה גם באנגליה. בעוד שהזכות להעמיד מייצג טבועה בכללי הצדק הטבעי בזיקה אל תחומי המשפט הציבורי, יחול כלל זה בטריבונלים פנימיים, רק כאשר המדובר בהאשמה חמורה ובהגבלות שונות על אגודות ואיגודים מסוימים (H.W.R. Wade Administrative Law (Oxford, 6th. Ed., 1992) 546; Pett v. Greyhound Racing Association [1969] 1 Q.B. 125 ). בהליך מעין פלילי, כאשר גורל פרנסת האדם תלויה בו, נראה שיחול שם הכלל ולא תחולנה ההגבלות (השוו: Davis v. Carew Pole [1956] 1 W.L.R. 833 (Q.B.)). כאשר פרנסתו של אדם ניצבת ממול ותלויה בדבר, נדרש להקפיד ביתר שאת על מילוי אחר כללי הצדק הטבעי. כך מתייחס לנושא כב' השופט ד' לוין: "כשמדובר בפרנסה, בצורת חיים או במקצוע יש להיזהר משנה זהירות" (ע"א 835/93 איגנט הנ"ל, פ"ד מט(2) בעמ' 833 מול ה', בעקבות פסק הדין Tailor v. National Union of Seamen [1967] 1 W.L.R. 532 (ch.)). לא למותר יהא לציין, כי בקביעת ההליך כ"מעין פלילי", אין המדובר בהתנסחות גרידא בלבד. משמעות הליך זה היא שיש לחתור, ככל הניתן, ליישם בו את עקרונות הדיון והכללים הבסיסיים, החלים במשפט הפלילי. בין אלה מצויות גם זכויות האדם להיות מיוצג ולהעמיד עורך-דין מטעמו כמייצג. 20. עדיין ניתן להקשות, מדוע דווקא נדרשת העמדת עורך-דין כמייצג של המבקש, ואין להסתפק בטוען, כפי הנקוב בסעיף 78 לתקנון משפט החברים? התשובה לכך אמורה להינתן, בשים לב לטיבו של ההליך, סוג עבירות המשמעת שבהן מדובר והשלכות תוצאותיו האפשריות על עתידו של החבר. את כל אלה יש לאזן אל מול הרצון, כפי שהוא בא לידי ביטוי בתקנון. בהקשר לאמור, יש צורך לבחון גם את מידת המיומנות הנדרשת לייצוגו של החבר, בשים לב למכלול הנושאים העומדים לדיון. כך, למשל, כאשר המדובר במחלוקת עובדתית המחייבת חקירה נגדית נאותה של העדים, בטרם תיקבענה העובדות הקרדינליות לגורלו של החבר. על חשיבות החקירה הנגדית עמד פרופ' א' הרנון בספרו דיני ראיות חלק ראשון (תש"ל), 106: "אחד העקרונות המרכזיים של דיני הראיות הוא הצורך להבטיח את האפשרות של החקירה שכנגד כערובה חיונית לבדיקת מהימנות". ואכן, בדיני הראיות נחשבת זכות החקירה שכנגד כזכות מהותית, חלק מהגנתו היסודית של נאשם או נתבע. זוהי גם המשמעות הנובעת מהוראת סעיף 17 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א1971-. לפיכך, בית המשפט יצווה להתיר חקירה כל אימת שהדבר מתבקש (בג"ץ 91/74 גבארה הנ"ל, פ"ד כח(2) 523, מול א'). על חשיבות נושא החקירה הנגדית - כחלק מהזכות להעמיד מייצג, פועל יוצא מתוך כללי הצדק הטבעי - עמד בית המשפט העליון בארצות הברית, בפרשת גולדברג (Goldberg v. Kelly, 397 U.S. 254 (1970)). החובה לאפשר חקירה נגדית נאותה ומיומנת, נגזרת כאמור מטיבו המעין פלילי של ההליך וכן מהתוצאות החמורות, הצפויות למבקש מהדיון לפני משפט החברים (כפי שנאמרו הדברים בבג"ץ 78/71 מזרחי נ' שר הבריאות, פ"ד כה(2) 238, 244 מול ב'-ג'). לא התעלמנו מהדעה הדוגלת בכך, שאין ראוי להעמיד עד בהליך שיפוטי פנימי לחקירה נגדית, כאשר לא ניתן לכפות עליו את ההתייצבות, וקיים החשש שמא עדים יסרבו להופיע להעיד בהליכים כגון אלה (ראו על-כך בחיבורו של צ' כהן שיפוט המשמעת חיבור לשם קבלת תואר ד"ר למשפטים (תשל"ג) 214). גם אם ניתן להתחשב בגורם זה, הריהו אחד מני הגורמים הנדרשים להבחן, במסגרת השיקולים המתחרים. עם זאת, בהיבט לעניין הקונקרטי דנן, לא למותר יהיה לציין, כי העדים הצפויים הם אנשי פנים אצל המשיבה או מי מטעמם, שבמסגרת תפקידם במחלקת הביקורת, ביצעו מעקבים אחר המבקש. מנגד לכך ניצבים חומרת ההאשמות המיוחסות למבקש וההשלכות האפשריות של הרשעה בהן. 21. עקרון היסוד המדובר לעיל הנו כמובן יחסי. אינטרסים אחרים יכולים לגבור עליו. להלן נבחן את התחרות עם האינטרס הנגדי, הנובע מההתקשרות בין הצדדים הגלומה בתקנון. אינטרסים אחרים הגוברים על אינטרס הייצוג הם, למשל, באותם חיקוקים השוללים ייצוג באמצעות עורך-דין. גולת הכותרת בנושא זה היא בהליכי השיפוט בתביעות קטנות. סעיף 63 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-, קובע, כי ייצוג על-ידי עורך-דין בהליכים לפני בית המשפט לתביעות קטנות, יהיה רק "ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו". בהצעת חוק שיפוט תביעות קטנות, תשל"ה1975- (הצ"ח 1174, תשל"ה, 208), אין התייחסות מפורשת לטעמים שהובילו את המחוקק לקבוע הסדר זה. עם זאת, מתוך הרציונל הכללי לאפשר דיון פשוט ומהיר בהליכים נשוא חוק זה, ניתן ללמוד, כי האינטרס הצרכני גבר כאן על אינטרס הייצוג באמצעות עורך-דין. ואולם, מנגד לכך מצויה בחוק זה הגבלה על היקף התביעה, עד לסכום כספי בשיעור מסוים, העומד כיום על סך של 15,000.- ש"ח. בכך מצא המחוקק לאזן בין שני האינטרסים המנוגדים: הצרכני מחד גיסא, וזכות הייצוג מאידך גיסא. פשיטא, שבאיזון הראוי נדרשת לעתים דיפרנציאציה בין האינטרסים השונים. עד לגבול מסוים אפשר שידו של האינטרס האחד תהיה על העליונה ומעבר לו, ידו של האינטרס האחר תגבר (ראו גם לאישור סניגור, לפי סעיף 317 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו1955-. לא כל פרקליט שימונה על-ידי נאשם יוכל לייצגו לפני בית הדין, כאשר הפעם האיזון נעשה משיקולי בטחון). 22. לאחר שעמדנו על זכות האדם להעמיד לעצמו מייצג, בעיקר בהליכים פליליים או מעין פליליים, נעבור להלן לבחון את האידך גיסא, דהיינו - את האינטרס הנגדי. תוקף ההסדר במשפט החברים: 23. יחד עם עקרון היסוד בדבר זכותו של האדם לייצוג ולהעמדת מייצג מטעמו, לשמירה והגנה על האינטרסים הראויים, ניצב אינטרס אחר, לעתים מנוגד, אשר אינו נופל ממנו בחשיבותו. המדובר בחופש ההתקשרות, אף הוא חלק מעקרון היסוד, פרי האוטונומיה של רצון הפרט. בהקשר לזכות זו נאמר בספרו של פרופ' א' ברק פרשנות במשפט כרך ראשון - תורת הפרשנות הכללית, 302-301: "אחד מערכי היסוד החשובים ביותר הוא הערך בדבר חופש הרצון של הפרט. ביסוד זכויות האדם עומדת ההכרה, כי הפרט הוא המוקד של הזכויות. אחת מזכויות היסוד של הפרט היא החופש שלו ליתן ביטוי לרצונו מבלי להיות מופרע על ידי זולתו... על בסיס אוטונומיה זו בנוי העיקרון של חופש החוזים, הוא החופש של הצדדים להתקשר בחוזה ולעצב את דמותו". (וראו שם גם בכרך השלישי הנ"ל, "פרשנות חוקתית", בעמ' 426). עקרון היסוד האמור מתקשר לענייננו, לנוכח הגישה הרואה חבירה של אנשים לתלכיד שהנו תאגיד המוכר בעולם המשפט, כמבוססת על קשר חוזי, הממשיך לחול מכוח מסמכי היסוד. לפיכך, התקנות באגודה שיתופית מהוות חוזה בין החברים לבין התאגיד ובינם לבין עצמם (ע"א 524/88 "פרי העמק" - אגודה חקלאית נ' שדה יעקב - מושב עובדים, פ"ד מה(4) 529, 547-546; ע"א 1795/93 קרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ הנ"ל, פ"ד נא(5) בעמ' 445-444; ע"א 546/91 צוף הנ"ל, פ"ד מט(2) בעמ' 98-97). כך גם לגבי התקנות של האגודה דנן, מכוחן נעשה תקנון משפט החברים. יש הרואים בתקנון של תאגיד חוזה מיוחד, "חוזה סטטוטורי", המחייב התייחסות שונה מהגישה אל חוזה רגיל בין שני צדדים פרטיים: "תקנון הקיבוץ אינו חוזה 'רגיל'. הוא 'חוזה סטטוטורי'... הוא חוזה מיוחד במינו" (בג"ץ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות, דינים עליון, כרך נה, 366 בסימן 1 לחוות-דעתו של כב' הנשיא ברק; ראו גם: ד"נ 39/80 ברדיגו נ' ד.ג.ב. 9 טכסטיל בע"מ, פ"ד לה(4) 197, 215 מול ב'-ה'). יחוד החוזה הסטטוטורי אינו נוגע לשלב דידן, לאמור: מעמדו של התקנון כחלק מהאוטונומיה של רצון הפרט. בהמשך הדברים נתייחס לפרשנות של החוזה, אולם לענייננו אין נפקות רבה להבחנה בין סוגי החוזים המפורטים לעיל, שהרי לפי כל אחת מהתפיסות דלעיל המדובר במסמך המבטא את גיבוש הרצון, שכמוהו כחוזה. לפיכך, אין החבר בתאגיד יכול להתנער מההתחייבות הגלומה במסמכי היסוד, עליהם הסתמכו יתר החברים והתאגיד עצמו. אפילו אם כלולה בתקנון הגבלת זכות מסוימת, עדיין אין בכך כדי לשלול או לגרוע מתוקפו, שכן בהתקשרויות רשאים הצדדים, בגדר חופש ההתקשרות, לשלול מעצמם או ממי מהם גם זכויות וחירויות - הכל, כמובן, בגבולות צרים מסוימים (דוגמת החוזה הפסול: "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור", הבטל לפי הוראת סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-). 24. בענייננו המבקש הוסיף וחתם באופן ספציפי, על התחייבות, מעבר לקשר החוזי הנוצר מעצם רכישת המניה בתאגיד, בבחינת חוזה הצטרפות (נספח ב' לתצהיר המשלים מטעם המשיבה). ב"כתב התחייבות" הוא הצהיר, כי אם יתקבל כחבר במשיבה, הריהו מתחייב למלא אחר הוראות תקנון האגודה והחלטות הרשויות השונות, ובכלל זאת "תשלום הקנסות" שבהם יחויב. ההתחייבות כוללת גם הסכמה מראש לכל שינוי שיעשה בתקנון. הנה-כי-כן, סעיף 78 לתקנון משפט החברים מהווה חלק מהתקשרות חוזית בין הצדדים. על-כך מקשה המשיבה: מה לו למבקש כי ילין? 25. כלל אי ההתערבות וחריגיו: נדבך נוסף, הנובע ממעמדה המיוחד של ההתקשרות החוזית הטמונה במסמכי היסוד, נוגע למגמת בתי המשפט להימנע מלהתערב בהסדרים פנימיים של גופים וולונטריים. רק במקרים יוצאי דופן יתערב בית המשפט בהחלטותיהם. אומר על-כך ד' לוין, בעמ' 58 לספרו הנ"ל טריבונלים שיפוטיים במדינת ישראל: "כללית, ייאמר, שאין זה מדרכה של מדינה דמוקרטית, תקינה ומסודרת, להתערב בניהול הפנימי של איגודים כנ"ל, ולאיגודים כאלה ניתנת יד חופשית לנהל ענייניהם כרצונם וכדרכם. מאז ומתמיד הופקדה בידי איגודים מקצועיים הסמכות לקבוע ולפקח על כללי ההתנהגות של חבריהם, שכן ההגיון הפשוט אומר, שאין כמותם להבין את הבעיות ולקבוע מי וכיצד יכריע בהן". הטעמים המרכזיים לכלל אי ההתערבות נעוצים ב"בסיסה הוולונטרי של הסמכות ...", לאמור, קבלת מרות בית הדין על-ידי החברים, ולאור "היכרות קרובה של כללי התנהגות במסגרת האגודה" (ע"א 835/93 איגנט הנ"ל, פ"ד מט(2) בעמ' 811 מול א'-ה'; עוד ראו: ע"א 50/89 ליטן נ' אילתה, פ"ד מה(4) 18, 23 מול ה'-ז'; ע"א 2211/96 כהן נ' כהן, פ"ד נ(1) 629, 634 מול א'). זהו ביטוי לשלטון העצמי בין כתלי התאגיד (הארגון). דיון מקיף וממצה בנושא זה נערך ב-ע"א 674/89 טורטן נ' התאחדות לספורט בישראל (פ"ד מה(2) 718). בית המשפט התייחס שם לרציונל הטמון בכללים האמורים, והבהיר את היתרון של הידיעה הפנימית, ככל שההחלטה של הטריבונל מגלמת בתוכה מומחיות ספציפית של הארגון (שם, 727 מול ג'). לא כן, עת אין בהחלטה ביטוי של מומחיות והתמחות ספציפית של אותו ארגון וולונטרי או הגוף המכהן בו. בדומה יש גם להבחין, לגבי חופש ההתקשרות והחבירה, בטיבו של הגוף המדובר: האם הנו גוף בעל אופי מונופוליסטי, שלחוברים אין ברירה רבה זולת מלהצטרף אליו. אם כן, אזי עוצמת העיקרון האמור מתקהה (שם, 728). סייג נוסף חל, עת המדובר בגוף משמעתי מעין פלילי, הדן בנושא הקשור לפרנסתו של אדם (ע"א 835/93 איגנט הנ"ל, בעמ' 832-831; וההפניה שם לפסק הדין Davis v. Carew Pole [1956] הנזכר לעיל). לעניין זה יש להבחין, כמבואר שם בעמ' 815 מול ג'-ה', בין התאגדות למטרות חברתיות לבין התאגדות שמטרתה יצירת מקור עבודה ופרנסה לחבר (והשוו: ע"א 575/70 תג'ר נ' התאחדות לכדורגל בישראל, פ"ד כד(2) 499, 502 מול א'-ב'). 26. כל אימת שהמדובר בטריבונל פנימי מעין שיפוטי, יטה בית המשפט להתערב בהחלטותיו רק כאשר המדובר בחריגה מסמכות או בפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. עם זאת, בשל החשש להעדר קיומה של אי תלות מוחלטת, עקב קרבתם של הגופים למוסדות בהם הם פועלים, "ייתכנו מקרים נוספים שבהם יראה בית המשפט להתערב בהחלטתו של טריבונל פנימי. מקרים נוספים אלה הנם בני-בלי-שם - מקרה אחד לא ידמה לרעהו - אך הכל מסכימים כי המדובר בחריגים לכלל אי ההתערבות" (ע"א 2211/96 כהן הנ"ל, פ"ד נ(1) בעמ' 634 מול א'-ג'). חריגים אלה יכולים לחול גם במקרים שבהם המדובר בשמירה על זכויות חוקתיות יסודיות, הניתנות ליישום בתחום המשפט הפרטי. כאשר המדובר בטריבונל מעין שיפוטי, חלים עליו כאמור גם כללי הצדק הטבעי (בג"ץ 3/58 ברמן נ' שר הפנים, פ"ד יב 1493; ע"א 591/77 יהושע נ' שטרן, פ"ד לב(1) 737). לעיל גם הובהר, שחריג נוסף הוחל בפסק הדין ע"א 835/93 איגנט הנ"ל, לגבי חומרתה יוצאת הדופן והחריגה של הענישה בהליכים משמעתיים בגופים דלעיל (פ"ד מט(2) עמ' 815-813 ועמ' 841-840). יוטעם כאן, כי בחריגים לכלל אי ההתערבות אין המדובר בביקורת על דרך הפעלת שיקול הדעת בהכרעות מעין שיפוטיות. מבחני הצדק הטבעי והחריגה מסמכות שימשו מאז ומתמיד עילות ביקורת על מעשי המינהל (בנוסף לעילות נוספות של נפסדות). ביקורת כזו כלפי גוף מעין שיפוטי פרטי, היא אפוא צרה בהיקפה, בהיותה מצומצמת אף מהביקורת על פקיד המינהל. מנגד לכך היא רחבה דיה, מעצם ההתערבות בהכרעותיהם של גופים פרטיים. בינתיים חלו תמורות בנוגע להליכי הביקורת על פעולות המינהל, עת הוחלה העילה של חריגה מ"מתחם הסבירות" (בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421; בג"ץ 2534/97 יהב נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נא(3) 1; ר' הר-זהב המשפט המינהלי הישראלי (תשנ"ז) 479 ואילך). לפי דוקטרינה זו, ניתן להתערב בפעולות המינהל לא רק באחת מעילות ההתערבות המוכרות, ובכללן העדר סמכות או פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, אלא גם בהחלטה שאין בה דופי חיצוני כאמור, אך היא סוטה ממתחם האפשרויות הסבירות. התאמה דומה לא נעשתה לגבי טריבונלים פנימיים. יוצא מכאן, שהביקורת על רשויות המינהל מקיפה הרבה יותר מזו החלה על הגופים המעין שיפוטיים דידן. 27. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבל כפשוטה את טענת המשיבה, לכך שהכרעות משפט החברים נתונות לביקורת בתי המשפט. הביקורת הקיימת מצומצמת ביותר וחלה כאמור רק במקרים של סטיות יוצאות דופן בהכרעת בית הדין (וראו גם את דעת כב' השופט ד' לוין, במיעוט לעניין זה, בפסק הדין איגנט הנ"ל). בהקשר לנאמר לעיל יצוין, כי בטענות המשיבה עולה סתירה פנימית מסוימת: מצד אחד היא עומדת על כלל אי ההתערבות, כחלק מהאוטונומיה של רצון הפרט, אולם מצד שני היא טוענת, באותה הנשימה ממש, לביקורת הקיימת על הכרעות משפט החברים. זוהי גישתה, ולו על-מנת להצדיק את העדר הייצוג של החבר באמצעות עורך-דין מקצועי, אף אם על כפות המאזניים עומדים לבירור נושאים חשובים ביותר מבחינתו, שהם לעתים כמעט כל עולמו. 28. משנבחנו לעיל עקרונות היסוד הנחוצים להכרעה בענייננו, לא נותר אלא לברור את האיזון ביניהם. ואולם, קודם שנבוא לעשות כן, נעמוד בקצרה על פסקי-דין אחדים, אשר ניתנו במהלך השנים על-ידי בתי המשפט, בנושאים הקשורים לענייננו, דהיינו: העמדת עורך-דין כמייצג, בהליכי משמעת של טריבונלים פנימיים. הפסיקה בנושא הייצוג במשפט החברים: 29. במספר פסקי-דין התעורר נושא ייצוג חבר המואשם בדין המשמעתי, באמצעות עורך-דין חיצוני. ב-ע"א 11/56 ספיר הנ"ל (פ"ד יב 739) נדונה שאלת העמדתו לדין משמעתי של חבר באגודה, בשל מעשים המהווים עבירה פלילית מסוג פשע. בית המשפט העליון אסר את העמדתו לדין המשמעתי. פסק הדין התייחס, בין היתר, לסעיף 78 דאז בתקנון משפט החברים, אשר קבע נורמה זהה לנוסח הסעיף דהיום. פוסק כב' השופט גויטיין: "הוראה זו לגבי טוען במשפט פלילי, על כל תוצאותיו, נראית לי כפוגעת בעיקרי הצדק הטבעי" (שם, 751 מול ד'-ה'). הנה-כי-כן, כבר מקדמא דנא התעורר קושי עם שאלת הייצוג, בכל הנוגע לדיונים בעלי אופי פלילי. אומנם לאחר מכן נחקק החוק לתיקון דיני עונשין (העלמת עבירות), תשי"ט1959-, המהווה כיום את סימן ב' לפרק ט' בחוק העונשין, ובכך התאפשר לקיים במקביל את ההליך המשמעתי, אולם עדיין נותרה על כנה ההבחנה בטיבו של ההליך המשמעתי: האם הוא נושק גם למעשים פליליים או האם עסקינן באישום משמעתי per se. על הבחנה זו עמד בית המשפט העליון ב-ע"א 468/89 קידרון הנ"ל (פ"ד מה(5) 177, 190 מול ג'-ו') בהתייחסו לאבחון שערך כב' השופט ש' אשר בבית המשפט המחוזי, ב-ת"א (ת"א) 2838/69 בן-יעקב נ' "אגד" (פ"מ עא 344, 359), לגבי טיב האשמה בהליך המשמעתי. בעוד שהעניין הנדון לפני השופט אשר עסק ב"דיון משמעתי גרידא", לא כן עניין ספיר הנ"ל שעסק בדיון משמעתי, על מעשים המקימים עבירה מסוג פשע. עם זאת יצוין, שבעניין ספיר לא עלה לדיון נושא הופעתו של עורך-דין חיצוני, שכן אז עדיין נמנעה האפשרות לנקוט בהליך משמעתי בעל דפוסים פלילים כאמור. זאת ועוד, ניתן להבין את דברי בית המשפט בעניין ספיר הנ"ל, כמתייחסים להליך פלילי בבית המשפט ולא לדיון משמעתי בעל מאפיינים פליליים. 30. פסק הדין בן-יעקב, ב-ת"א (ת"א) 2838/69 הנ"ל, דן באופן ישיר בסוגיה הניצבת לפנינו. כמבואר לעיל, ההבחנה הראשונה בין שני המקרים נעוצה בטיב האישום המשמעתי, כאשר בעניננו המדובר לכאורה בעבירה פלילית מסוג פשע או למזער בעבירת הגניבה. באותו הליך דחה בית המשפט המחוזי את הטענות, בנוגע לסוגיית הייצוג. בנוסף להסתמכות על הנאמר בפסק הדין ספיר הנ"ל, העלה התובע שם שתי טענות נוספות: רצינות ההליך, לאור הסמכות להורות על הוצאתו של החבר מן האגודה; והופעת תובע מיומן ומנוסה מול נאשם חסר ניסיון (שם, 357 באמצע). בנוגע להוצאת החבר מהאגודה, מפנה בית המשפט שם לעובדה, שהליך המשמעת במשפט החברים כולל המלצה בלבד, באשר הסמכות הסופית להוצאת החבר נתונה לאסיפת המורשים (המועצה דאז). עם כל הכבוד הראוי ועם כל הצניעות הנדרשת, אין בידינו להסכים לנימוק האמור, ככל שהדברים נוגעים לענייננו (אף אם נניח שהוא היה נכון לפי נוסח התקנות דאז, שאינן לפנינו). מכל מקום, העובדה לפיה הסמכות להוציא חבר מהאגודה נתונה בידי אסיפת המורשים, אינה מפחיתה לדעתנו מחשיבות ההמלצה של משפט החברים. לעיל נוכחנו לדעת, כי ברוב המכריע של המקרים בהם הועמד חבר לדין משמעתי, מכוח סעיף 113 לתקנון, ונכללה המלצה להוציאו מהאגודה - אסיפת המורשים קיבלה המלצה זו. עוד ראינו, כי מתקין התקנון ראה להוסיף בסעיף 113(ג) הוראה מיוחדת, בנוגע להמלצה על הוצאת החבר מהאגודה. ואכן, ב-ע"א 835/93 איגנט הנ"ל צוין, כי להמלצה משקל רב בגיבוש החלטת אסיפת המורשים (פ"ד מט(2), בעמ' 808 מול א'-ב'). לא-זו-אף-זו, ובכך לדעתנו העיקר: התשתית העובדתית - האם החבר ביצע את המעשים הנלוזים אם לאו - מוכרעת במשפט החברים. הדעת נותנת, שאסיפת המורשים מקבלת את הנתון העובדתי האמור ככמעט מנוי וגמור. לאורו היא בוחנת את שיקול דעתה להכרעה בנושא. דא-עקא, שאז עמדתו של החבר כבר קשה ביותר, שהרי באמתחתו מצויה הקביעה בדבר הפרת אמון המעביד. פשיטא, שלא רק עצם ההמלצה היא החשובה, אלא גרורותיה העובדתיות. עובדה היא, שאין מביאים את המבקש לפני אסיפת המורשים, לדיון בהרחקתו מהאגודה, בטרם יסתיימו הליכי המשמעת. מובן, אפוא, שהכרעת משפט החברים בנושא זה היא קרדינלית. ודוק: ההמלצה להוציא את החבר מחברותו באגודה, אינה נעשית בעלמא והיא חלק אינטגרלי מגזר הדין (איגנט, שם, 808 מול א'). ובאמת, בנסיבות אלו אין תימה בכך, שאסיפת המורשים מאמצת, כמעט כדבר שבשגרה, את המלצות משפט החברים. וכיצד יעלה בידי החבר לנסות ולשכנע, שהתשתית העובדתית המופנית כלפיו רעועה ובלתי נכונה, אם לא יוקנו בידו הכלים הנאותים לעשות כן? לפי העובדות המונחות לפנינו בדבר שיגרת אימוץ ההמלצות, ניתן להבחין בין המלצה להוצאה מהאגודה, על-פי הסמכות הכללית של משפט החברים, לבין זו הקונקרטית לפי סעיף 113(ג) לתקנון, עליה דיבר המצהיר מטעם המשיבה. גם הטיעון בדבר חוסר האיזון, בשל מיומנות היתר של התובע לעומת ההגנה, לא התקבל על דעת השופט אשר באותו הליך. בית המשפט מדגיש את העובדה, כי התובע איננו עורך-דין ואינו "יודע דת ודין". על-כך הוא מוסיף: "ייתכן שהוא מנוסה בהופעות בפני משפט החברים אך גם הנאשם רשאי לקחת לעצמו טוען מבין חבריו שיהיה מנוסה לא פחות ממנו. כל עניין אי השוויון, כביכול, לא היה ולא נברא" (שם, 358). לעיל נוכחנו לראות, שבכל אופן נוצר חוסר שוויון מסוים, גם אם לא קיצוני. בעוד שהתובע רוכש מיומנות וידע והופך לשולט ברזי התקנון, הרי הנתבע - מי שכל גורלו מצוי על כף המאזניים - נותר נתון לרצונו הטוב של טוען. הלה אמור להקדיש מזמנו הפרטי לסייע לו בדבר, אגב עיסוקו במשך היום בתחומים אחרים באגודה או שהוא גמלאי אשר פרש, ואינו חבר פעיל באגודה. לדידנו, קיים כאן חוסר שוויון מסוים, אף אם בעטיו בלבד לא עלול להיגרם עיוות דין ממשי. לא למותר יהא לציין כאן, כי מעמדו של התובע בתקנון משפט החברים - המטפל בייצוג האגודה בהליכים המשפטיים, ומקבל שכר כחלק מחברותו בה - מעורר שאלות נכבדות, האם אין כאן השגה על ייחוד המקצוע, לפי סעיף 20(1) לחוק לשכת עורכי הדין. באין טיעון לנושא זה, נמנע אף אנו מלהוסיף ולהידרש לו. 31. אין בידנו, אם כן, להסכים לנימוקים דלעיל. ואולם, אפילו אם נאמץ את הנאמר בפסק הדין בן-יעקב הנ"ל במלואו, ככתבו וכלשונו, ונדחה את כל השגותינו מפני מסקנותיו, ובכלל זאת את ההבחנה בנוגע לטיב ההליך המשמעתי (אם מסוג פלילי או משמעתי גרידא), עדיין שומה עלינו לבחון האם פסק-דין זה, שניתן בתחילת שנות השבעים, עומד על מכונו גם היום, שעה שאנו מצויים כבר על מפתן המאה ה21-. אין צריך לומר, כי מאז זרמו מים רבים ונפלו דברים הרבה, ובכלל זאת נחקק חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. מסכת האיזונים דהיום יכולה בהחלט, בנסיבות אלו, להיות שונה לחלוטין מבעבר. על-כך ניתן את הדעת להלן, לאחר שנעמוד עוד על כמה פסקי-דין נוספים בנושא. 32. בטיעוני הצדדים הופנינו לעוד שלושה פסקי-דין, אשר ניתנו בבתי המשפט המחוזיים. ב-ת"א (ת"א) 1624/91 סודק נ' "אגד" (פ"מ תשנ"ב(ג) 207) תקף המבקש את עצם הליך משפט החברים ואת סמכותו להמליץ על הוצאת חבר מהאגודה. נושא הייצוג הועלה שם רק כטיעון משני. בפסק הדין אימץ שם בית המשפט, את הכרעת בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר ניתנה ב-ת"א (חי) 1362/86 נוביק נ' "אגד" (פסק הדין לא פורסם. צורף כנספח ג' לתצהיר התשובה). בעניין אחרון זה התעורר הנושא בדיעבד, לאחר שהחבר הורשע בדין המשמעתי ודינו נגזר, אף לאחר שהעמיד לעצמו טוען, לפי סעיף 78 לתקנון משפט החברים. בית המשפט מצא, כי הטוען ייצג אותו כראוי ואגב כך הסתמך גם על הנאמר בפסק הדין בן-יעקב הנ"ל. נובע מן האמור, כי שני פסקי דין אלה אינם מתייחסים לשאלת הייצוג מלכתחילה, ולסוגיית האיזונים הנדרשת לשם כך. 33. פסק-דין נוסף ניתן בבית-משפט זה, ב-ה"פ (י-ם) 305/93 אבירם נ' "אגד" (לא פורסם). בית המשפט, מפי כב' השופטת ד' קובל, קיבל את עתירת המבקש שם, להתיר לו להיות מיוצג בהליך משפט החברים. בערעור שהוגש אל בית המשפט העליון (ע"א 6702/94 "אגד" נ' אבירם, לא פורסם), בוטל פסק הדין בהסכמה, זולת נושא ההוצאות, מבלי שבית המשפט חיווה דעה כלשהי לגופו של פסק הדין. עם זאת יצוין, שהסדר הפשרה בין הצדדים כלל היתר מיוחד לבא-כוח המבקש דשם, לייצג את החבר באותו הליך משמעתי, שסב על עבירה הזהה לזו עליה הועמד המבקש דנן למשפט החברים. 34. המשיבה מסתמכת גם על פסק הדין ב-ע"א 468/89 קידרון הנ"ל (פ"ד מה(5) 177). שם נדחתה עתירת עורך-דין חבר במשיבה, בורסת היהלומים, לבטל הוראה בתקנון התאגיד, האוסרת ייצוג של עורך-דין בהליכי הבוררות האזרחיים שבין החברים. לא רק שהמדובר שם בהליך אזרחי מובהק, להבדיל מהליכים מעין פליליים דנן, אלא ששם הוגשה העתירה מצד עורך-דין להתיר לו לייצג לקוחות, כחלק מעיסוקיו. לא כן עתירה מטעם העלול להיפגע מתוצאות הליך מעין פלילי. על ההבחנה הנ"ל הנובעת מפסק-דין זה, כבר עמדנו לעיל, מבלי שיש צורך לחזור על הדברים בשנית. 35. הנה-כי-כן, אין הכרעה ישירה בנושא דנן בבית המשפט העליון, שכזכור ראה להשאיר סוגייה זו בצריך עיון. השקלול בין הערכים המנוגדים: 36. ניצבים אם-כן שני אינטרסים המעוגנים בעקרונות היסוד. האחד אינו דוחה כליל את השני. בעיקרם של דברים אנו מצויים במישור האופקי של הזכויות ולא במרחב האנכי, שבו קיימת בכורה ברורה לאחת מיני הזכויות ביחס לרעותה. מצד אחד עומדת על הפרק זכות ההגנה, במסגרת דיון משמעתי מעין שיפוטי הנושא אופי של הליך פלילי. בעקבות תוצאותיו עלול המבקש, בנוסף לקלון ולפגיעה בשמו הטוב, לשאת גם בהפסדים כספיים ניכרים, תוך סיכון ממשי להרחקתו מהאגודה ולגדיעת מטה לחמו ומקור פרנסתו. מן העבר השני ניצב הרצון, כפי שהוא בא לידי ביטוי בהסכם, שהנו תקנון האגודה. העובדה, שהמדובר בסופם של דברים בהחלת מערכת האיזונים בתחום המשפט הפרטי, היא כשלעצמה גורם בעל חשיבות, שהרי אין זהות בין מסכת האיזונים בתחומי המשפט הציבורי לזו בתחומי המשפט הפרטי (בג"ץ 6126/94 סנש נ' רשות השידור, טרם פורסם, בעמ' 24. ניתן ביום 26.7.99). בהינתן משקל שונה, יכולה גם תוצאת האיזון להיות שונה מזו שהייתה חלה, אילו דובר בסוגיה דומה של טריבונל עליו חל המשפט הציבורי. כמדומה שאילו דובר בטריבונל הפועל מכוח חיקוק, לא היה מתעורר עוד כל ספק, לגבי זכותו של האזרח להתייצב באמצעות עורך-דין. הקושי בענייננו נעוץ כל כולו בכך, שמשפט החברים דנן, כטריבונל פנימי, פועל במישור המשפט הפרטי. 37. לעיל כבר עמדנו על-כך, שתקנון האגודה הוא חוזה. הפנינו גם לדעת הגורסים, כי המדובר ב"חוזה סטטוטורי". פירושו של דבר הנו, כי ביטוי הרצון בחוזה מסוג זה נוטה יותר אל עבר ההסכמה הקונסטרוקטיבית. אין לפנינו מקרה שבו שניים מסכימים לפנות להליך בוררות ובהסכם מתנים, שאיש מהם לא יקבל ייצוג של עורך-דין. כאן ביטוי הרצון הוא ישיר וברור. בתקנון הביטוי הוא מרוחק יותר, שכן לא אחת הוא מותקן בהכרעה של רוב דעות, חרף התנגדות מקצת החברים. למרות זאת רואים גם את המתנגדים כקשורים בהוראותיו, על-פי המודל החוזי דלעיל. בדברינו הנ"ל אין בכוונתנו להביע עמדה הגורעת מתוקפו של התקנון כחוזה, שכן בנושא זה הוכרעה כבר ההלכה בבית המשפט העליון. מטרתנו היא לבטא רק את עובדת קיומו של רצון מעומעם מעט יותר, בהשוואה לרצון במודל החוזי השגרתי (לתוקפו של התקנון כחוזה והדעות לכאן ולכאן, ראו בנוסף לפסקי הדין פלטין וברדיגו, שאוזכרו לעיל, גם ב-ע"א 2508/93 פלזן נ' יהלומי אוליראן שאול בוארון בע"מ, פ"ד נ(3) 655, 660-659; ד"ר צ' כהן בעלי מניות בחברה זכויות תביעה ותרופות (תשנ"א) 62-9; פרופ' ס' אוטולנגי אגודות שיתופיות דין ונוהל (תשנ"ה) 192-167). לאבחנה האמורה, יכולה להיות משמעות, בבואנו להגן על אינטרס בתוקף האוטונומיה של רצון הפרט. טיבו של הרצון משפיע גם על מידת עצמתו של אותו אינטרס. מן הטעמים האמורים, גם פרשנותו של תקנון אינה צריכה להיעשות במודל פרשנות סטנדרטי של חוזה, לפי פשוטו, שכן לאור המימד הקונסטרוקטיבי - אובייקטיבי, ניתן לראות טקסט זה כניצב בתווך, בין החוזה לבין דין. אמנם בפסק הדין צוף הנ"ל (ע"א 546/91 - פ"ד מט(2) 92), התייחס בית המשפט העליון לפרשנות התקנון, על-פי המבחנים החוזיים הרגילים, תוך יישום סעיף 25 לחוק החוזים חלק כללי הנ"ל, אולם בהמשך הדברים, בסימן 10 לפסק הדין, נכללה גם התייחסות כללית, אובייקטיבית, הדומה לביטוי פרשני של הוראות דין. כך נאמר שם (בעמ' 99 מול ו'): "אני גם נוטה לחשוב, שבדרך כלל, שמוקם טריבונאל פנימי באגודה שיתופית, או בגוף וולונטארי אחר, לדיון בעבירות משמעת של חבריו, אין הכוונה שגוף זה ישמש בורר בין האגודה לחבר". בענייננו מקבלים הדברים משנה תוקף, שכן תקנון משפט החברים מתוקן על-ידי אסיפת המורשים, אשר בעשייתה זו מבטאת את רצון החברים. אין המדובר באסיפה כללית של כל החברים, כי אם בנבחריהם - שלוחיהם. הרצון מתבטא בעצם המינוי של הגוף הקובע, אולם מבחינת הפרט, ברור הדבר, שעסקינן אך בהבעת רצון קונסטרוקטיבי. 38. בכללם של דברים ולנוכח מקבץ המפורט לעיל, נראה לנו, כי האיזון הנכון והראוי בין הערכים המתחרים אינו צריך להיות עשוי מקשה אחת, בבחינת "הכל או לא כלום". כפי שנוכחנו לעיל, ניתן ליצור קו גבול, דיפרנציאציה, בין שני האינטרסים העומדים לדיון, בהתאם למידתיות הנדרשת לצמצום הפגיעה בכל אחד מהם. יוצאת מכאן המסקנה, כי לגבי חלק מהדיונים המשמעתיים יותר לנתבע להעמיד מייצג מטעמו, מה שאין כן לגבי היתר. הווי-אומר: באישומים משמעתיים, המהווים על-פי עובדותיהם גם עבירות פליליות, אשר לפי סעיף 269 לחוק העונשין נדרשת לגביהם הודעה ליועץ המשפטי לממשלה או כאשר המדובר בסנקציות חמורות, לפי סעיף 113 לתקנון או לפי סעיפים הדומים לו - יהיה החבר הנאשם זכאי להעמיד לעצמו מייצג, שהנו עורך-דין במקצועו, אף אם איננו חבר באגודה המשיבה. לא כן לגבי יתר עבירות המשמעת, שבהן יוכל החבר להיות מיוצג באמצעות טוען בלבד, כמצוות הוראת 78 לתקנון. הפרדה זו, הנובעת מטיבו של ההליך המשמעתי הקונקרטי, הנה פועל יוצא מן הצורך לערוך את האיזון והשקלול דלעיל, בשים לב למידת הפגיעה האפשרית בכבודו של האדם. כל אימת שהמדובר בנושאים בעלי דפוסים פליליים עם השלכות משמעותיות - הן מבחינת שמו וקלונו של האדם והן מבחינת החשש לגדיעת מקור הפרנסה - יד זכות העמדת המייצג על העליונה. לא כן לגבי כל יתר עבירות המשמעת. יוטעם, כי לדעתנו אין צורך לתחם בעניין דנן את קו הגבול המדויק - דוגמת שיעור הקנס הצפוי, היכול להטות את הכף לכאן או לכאן - שכן האשמה, לפי סעיף 113 לתקנון משפט החברים, מצויה בבירור מעבר אליו, במתחם המעין פלילי ממש. לפיכך שרטטנו לעיל קווים כלליים בלבד. מובן, כי רצוי יהא אם המשיבה תסדיר נושא זה בתקנונה, כפי שהדבר נעשה בעניין Pett הנ"ל. שם נקבעה הזכות להעמיד מייצג במסגרת ההליך לצו זמני. בדיון בתיק העיקרי לא אומצה מסקנה דומה. על ההכרעה הסופית הוגש גם-כן ערעור, אולם לבסוף הוא בוטל, מכיוון שבינתיים תיקנה האגודה, המשיבה שם, את תקנונה והסדירה את נושא הייצוג (ראו על-כך אצל צ' כהן, בחיבור הנ"ל לקבלת תואר ד"ר למשפטים). 39. לתוצאה האמורה אנו יכולים להגיע, למרות שהמדובר בפן המשפט הפרטי (דיני החוזים), גם מבלי צורך להורות על ביטול תקנה 78, כפי עתירת המבקש. כזכור, כללי הצדק הטבעי מהווים חלק אינטגרלי, בלתי נפרד, מהדיון בהליך מעין שיפוטי זה. לפיכך, בית המשפט מוסמך לקבוע מראש, כי פעולה מסוימת תחטא לכללים אלה, ומכאן שניתן למנוע את המעשה, בעודו באיבו, ואין צורך להמתין לתוצאות ההליך, כדי לתקוף אותו לאחר מכן. דווקא המתנה לתוצאות היא העומדת לעתים לרועץ, שכן המשפט אינו רואה בעין יפה את העותר לפסול את ההליך בדיעבד, רק כאשר התוצאות אינן נושאות חן בעיניו. דווקא הגישה אשר ננקטה בידי המבקש נראית לנו יותר. 40. אנו ערים כמובן לטענות הרציניות שהועלו על-ידי המשיבה, על פגיעה אפשרית בסדרי משפט החברים, לנוכח מעורבותו של עורך-דין בהליך. דא-עקא, שזהו פועל יוצא מהאיזון המתבקש לפי המבואר לעיל, כל עוד המשיבה עומדת על סנקציות משמעותיות, ומנגד לכך אינה מסדירה מערכת טוענים מסודרת. ייתכן שבמקרים המיוחדים, בהם יותר לעורך-דין להופיע בהליכים המשמעתיים, יהיה צורך להתארגן באופן מיוחד. בפרק ח' סעיף 75(ב) לתקנון משפט החברים קיימת הסמכה מיוחדת, למנות תובע אד-הוק לעניין מסוים. ממילא, ניתן בתוקף זאת למנות תובע עורך-דין מבין אלה המצויים באגודה. הערכות נכונה יכולה גם להסדיר את נושא בית הדין, שיכלול לפחות משפטן אחד מבין חברי המותב, בכל הנוגע להליכים במקרים הנדונים. פשיטא, שאפילו אין הכרח בתיקונו של התקנון. אשר לחברי מותב, כבר מיצינו מקרים שבהם יושב משפטן אחד בלבד ואין הכרח שכל חברי המותב יתברכו בהשכלה משפטית. אלה הם, למשל, פני הדברים בהליכים בבית הדין הצבאי, לפי סעיף 202 לחוק השיפוט הצבאי הנ"ל. ראש ההרכב הוא משפטן ואילו שני חברי המותב הנוספים אינם חייבים להיות משפטנים. ברגיל הם באמת אנשי השטח. ועוד בדומה, בנוגע למינוי מותב מכוח סעיף 10 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט1969-. בנוסף לשופט היושב בראש ההרכב מתמנים שני נציגי ציבור, שתנאי כשירותם אינם מחייבים ידענות במשפט. סעיפי משנה 1 עד 3 לסעיף 10 הנ"ל, קובעים את הכשירות המשפטית רק כאחד מני גורמים חלופיים אחדים. ניתן למנות שם חבר מותב אם הוא בעל ניסיון בתפקיד או בפעילות הקשורים ליחסי עבודה, בעל ניסיון במחקר, בעל ניסיון בכלכלה או ביחסי עבודה או במינהל ציבורי. יוצא מכאן, שאין הכרח כי כל חברי המותב יהיו משפטנים. אך מקל וחומר הם פני הדברים בענייננו, עת המדובר בבית דין משמעתי של טריבונל פנימי. ד' התוצאה 41. לאור כל האמור הבקשה מתקבלת במובן הבא: מוצהר בזה, כי המבקש זכאי למנות עורך-דין כלשהו, כמייצגו בהליך המשמעתי מס' 63/98. לאור זאת נאסר על המשיבה לנהל את משפט החברים, בנוגע לכתב התביעה בדיון האמור, מבלי לאפשר למבקש להיות מיוצג כאמור. אין פירושו של דבר, כי לא ניתן לקיים דיונים בהעדר הפרקליט, אם הלה יימנע מלהתייצב מטעמים אלה או אחרים. הכוונה היא רק לזכותו העקרונית של המבקש, להיות מיוצג באותם ההליכים ולא בהתייצבות עורך-דין למעשה, כתנאי מוקדם לקיומו של כל דיון. 42. המשיבה תשא בהוצאות המבקש ובשכר טרחת עורך דינו, בסך של 5,000.- ש"ח בצירוף מע"מ. מסמכיםאגודה שיתופיתמשפט חברים