תקיפה בגלל פיטורים

פסק דין הנשיא ס' אדלר: 1. המשיב היה מעסיקו של המערער (להלן: העובד). בעת שפוטר, תקף העובד את המשיב וגרם לו פגיעה גופנית. כתוצאה מהתקיפה הורשע העובד בפלילים. בית הדין האזורי בחיפה (סגן השופט הראשי גוטמכר ונציג הציבור רוזנטל; תב"ע נג/1220-3) הפחית את פיצויי הפיטורים ואת דמי ההודעה המוקדמת לעובד למחצית השיעור שנקבע בחוק, ולא פסק לו פיצוי הלנת פיצויי פיטורים. נוסיף, כי בית הדין קמא חייב את המשיב לשלם לעובד פדיון ימי חופשה בסך 8,888 ₪ ופדיון ימי הבראה בסך 495 ₪ וכן הוצאות משפט. ערעורו של העובד נוגע להפחתת פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת ואי-פסיקת פיצוי ההלנה. 2. עובדות המקרה בתמצית, כפי שנקבעו על ידי בית הדין קמא וכעולה מחומר הראיות, הן כדלקמן: המשיב הוא מנהל מפעל לעיבוד שבבי מתכת, בו עבד העובד מיום 1.6.1985 ועד ליום 15.7.1993. העובד הטיל אימה מילולית על העובדים האחרים במפעל, לרבות שימוש בצעקות, קללות וביטויים גזעניים. בתצהיר שהוגש מטעם המשיב, טען אחד מהעובדים האחרים במפעל, כי התפטר משום שלא יכול היה עוד לסבול את התנהגותו של העובד. יחד עם זאת, ראוי לציין כי היחסים בין העובד לבין המשיב נותרו טובים עד לימים מספר לפני הפיטורים וכי העובד היה העובד הותיק ביותר במפעל. ביום 12.7.1993 התנהל ויכוח בין העובד לבין המשיב בעניין מאוורר ומיקומו ובעניין סירוב העובד לתת לעובד אחר מקדח. במהלך הוויכוח, אמר העובד למשיב, כי ימשיך לנהוג באותה דרך ואם הדבר אינו מוצא חן בעיניו הוא יכול לפטרו. בסיום הוויכוח עזב העובד את המפעל. לטענתו, הוא הלך הביתה כדי להירגע במשך כמה ימים. באותו יום שלח המשיב לעובד מכתב פיטורים, אשר הגיע אליו למחרת, ביום 13.7.1993. ביום 15.7.1993 בבוקר הגיע העובד למשרדו של המשיב במפעל, התנצל בפניו וביקש לחזור לעבודה. המשיב אמר כי ישקול את העניין וייתן לו תשובה. באותו יום, בשעה 15:00 אחר הצהרים נכנסה אשת העובד למשרד המשיב ושאלה אותו אם החליט על עתידו של בעלה בעבודה. המשיב השיב כי טרם החליט, ולאחר מספר דקות נכנסו למשרדו של המשיב העובד ואישתו. העובד החזיר את מכתב הפיטורים, אמר שמדובר במכתב שנותנים ל"ערבים ולמחבלים" ואיים על המשיב שעליו להחזירו לעבודה או לשלם לו פיצויי פיטורים בשיעור 300%, שאם לא כן - ירצח אותו. העובד זרק מוט (גליל נייר פקס) לעבר פניו של המשיב, הפיל אותו לרצפה וזרק שוב את המוט על ידו של המשיב. לאחר מכן פגש העובד את המשיב אצל מנהלת החשבונות, אשר הציעה לו פיצויי פיטורים בשיעור 150%. בעדותו ציין המשיב, כי אמר למנהלת החשבונות להציע לעובד תשלום פיצויי פיטורים, מתוך פחד. הכרעת בית הדין האזורי - 3. את הפחתת פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת למחצית נימק בית הדין קמא בכך, שהתקפת העובד על המשיב היוותה הפרת משמעת חמורה. הזכות לפיצויי פיטורים - 4. לטענת בא כוח העובד לא היה מקום להפחית את פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת בגין מעשה תקיפה שהתרחש לאחר הפיטורים. הוא הסתמך על הפסיקה הקובעת, כי העילה לקבל פיצויי פיטורים מתגבשת בעת הפיטורים ומעשה שמתרחש לאחר מכן אינו יכול לבטל את הזכות שהתגבשה. (ראה: דב"ע לג/2-3 זילבר - גלוביס בע"מ פד"ע ד' 153; דב"ע נב/193-3 גורן - גולן-גולנסקי ואח' פד"ע כה' 45; ודב"ע מב/132-3 "להבים" עבודות שרברבות בע"מ ואח' - פרנסה פד"ע יד' 264). אנו דוחים את טענה זו של העובד. מעיון במכלול עובדות המקרה עולה, כי מעשה הפיטורים התרחש במשך הימים 12.7.1993, 13.7.1993 ו- 15.7.1993 כאירועים בעלי רצף אחד, שהסתיימו בהחלטה הסופית של המשיב לפטר העובד ביום 15.7.1993 (ראה: דב"ע נד/220-3, גולן - לוי, פד"ע כח' 377). וכיצד? מעשה הפיטורים החל ביום 12.7.1993 עם הוויכוח בין העובד לבין המשיב, סירובו של העובד לבצע את הוראות המשיב ועזיבתו את המפעל ברוגז לפני סיום יום העבודה. המעשה נמשך עם מכתב הפיטורים, אך לא הסתיים בכך. העובד חזר למפעל, התנצל, ביקש להישאר בעבודה והמשיב אמר שישקול את העניין. עוד המשיב שוקל אם ברצונו לסיים את עבודתו של העובד התרחש אירוע האיומים והתקיפה, שבעקבותיהם החליט המשיב סופית על הפסקת עבודתו של העובד. יש להגדיר את האירועים הללו כמקשה אחת, כך שמעמדו של העובד לא הוכרע עד למעשה התקיפה, אשר שכנע את המשיב להורות על הפסקת עבודתו של העובד. בהתחשב בכך, העילה לפיצויי פיטורים התגבשה, ביום 15.7.1993, לאחר הפרת משמעת חמורה על ידי העובד. כאמור, ההחלטה הסופית לפטר את העובד התקבלה רק לאחר ביצוע מעשי התקיפה והאיומים על ידי העובד ביום 15.7.1993, וכתוצאה מהם. 5. נוסף על הנימוק בעניין רצף אירועים שהסתיים בפיטורים ביום 15.7.1993, יש לציין את ההבחנה שבין מועד מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים ובין מועד סיום יחסי עובד ומעביד, כאשר העילה לפיצויי פיטורים מתגבשת במועד סיום יחסי עובד ומעביד (ראה: דב"ע נד/212-3 צמחוני - לוי ומלון אייל, לא פורסם, ניתן ביום 18.8.1995). במכתב הפיטורים אכן נאמר "... אני נאלץ לפטרך היום 12.7.1993... הנך מתבקש לסור למשרדי לגמר חשבון סופי המגיע לך על פי החוק". ואולם, מכתב זה הגיע לעובד למחרת היום, ואין בו התייחסות מפורשת לתקופת ההודעה המוקדמת ולמועד סיום יחסי העבודה. בהתחשב בחוסר הבהירות בעניין תקופת ההודעה המוקדמת שהגיעה לעובד (טרם מעשה התקיפה) ובהסכמת המשיב לשקול מחדש את עניין הפיטורים הגענו למסקנה, כי סיום יחסי עובד ומעביד היה רק ביום 15.7.1993, ואז התגבשה העילה לפיצויי פיטורים. מכאן, כי מעשה התקיפה אירע לפני התגבשות העילה לפיצויי פיטורים, ולפיכך רשאי היה בית הדין האזורי לשקול את חומרת מעשי העובד ולהפחית את פיצויי הפיטורים למחצית. בהתחשב בשנות עבודתו של העובד במפעל ובחומרת מעשי התקיפה, שיעור הפחתת פיצויי הפיטורים הינו במתחם הסבירות ואין מקום להתערב בו, ובוודאי שאין מקום להעלות את שיעור הפיצויים. דמי הודעה מוקדמת - 6. אין מקום לפסוק דמי הודעה מוקדמת לאחר מעשה התקיפה, מכיוון שתקופת ההודעה המוקדמת מיועדת להיות תקופת עבודה ואין לחייב מעסיק להעסיק עובד אלים שביצע מעשה תקיפה. טענתו של בא כוח העובד היתה, כי יש לחייב את המשיב לשלם דמי הודעה מוקדמת עבור שלושת הימים שבין פיטורי העובד ביום 12.7.1993 ובין היום בו אירע מעשה התקיפה. אולם, משהגענו למסקנה, כי מעשה הפיטורים וכן העילה לפיצויי פיטורים התגבשו ביום 15.7.1993, לאחר התקיפה, ודאי שאין מקום לפסוק דמי הודעה מוקדמת. המשיב לא הגיש ערוער ועל כן, אין אנו משנים את הנפסק על ידי בית הדין קמא. עם זאת, הננו דוחים את עתירת הערעור לפסוק לו דמי הודעה מוקדמת מלאים. פיצוי הלנה עבור פדיון ימי חופשה - 7. בתביעתו ביקש העובד לחייב את המשיב לשלם לו פיצוי הלנה על פדיון ימי החופשה, ואולם בית הדין האזורי לא דן בנושא זה. לפנינו חזר העובד על תביעה זו. אף טענה זו דינה להידחות. תשלום עבור ימי חופשה נחשב כ"שכר עבודה", עליו ניתן להטיל פיצוי הלנה. אולם, תשלום בגין פדיון ימי חופשה נחשב ב"זכות נלווית", שאינה שכר עבודה לצורך הטלת פיצויי הלנה (ראה מאמרו של ס' אדלר "פיצוי הלנה: חוק ופסיקה", שנתון משפט העבודה, כרך ו', תשנ"ו 1996, ע' 5, 11) סוף דבר - 7. אנו דוחים את הערעור ומחייבים את העובד לשלם למשיב הוצאות הערעור בסך 5,000 ₪ משפט פליליאלימותפיטוריםתקיפה