פסק דין 1. זהו ערעור על פסק דינו של כב' הרשם מ. טוינה, אשר פסק כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערער לבין המשיב, ובשל כך דחה את תביעתו של המערער שהוגש לבית דין זה בדיון עב 1847/98 בשל חוסר סמכות ענינית. 2. בתחילת הדין בערעור בפני המותב ביקש המערער לדחות את הדיון כיוון שטרם קבל תשובה מאת הסיוע המשפטי. בית הדין דחה את בקשתו מהנימוקים דלהלן: I. זו הפעם השנייה שהמערער מגיע לבית הדין ומבקש דחייה מאותו נימוק ולא טורח להגיש בקשת דחייה בעוד מועד על מנת למנוע מהצד השני הטרדה ומביתה דין ביזבוז זמן דיון. II. אין אנו מקבלים את טענת המערער לפיו לא היה יכול להגיש בקשת דחייה בשל חול-המועד סוכות. בכל יום בחול המועד היה תורן במזכירות, ואף אבה"ד טיפל במספר בקשות דחייה שהוגשו במהלך חוה"מ סוכות. בנוסף, אין כל הסבר למה מאז סוף החג עד להיום, במשך 4 ימים, לא פנה לבית הדין בבקשה לדחות את הדיון. III. נוסיף כי המערער אמר בדיון היום כי הוא פנה לסיוע משפטי לראשונה מספר ימים לאחר הדיון הקודם. דברים אלה מנוגדים לדבריו בדיון הקודם, שאז אמר כי כבר פנה לסיוע משפטי. IV. נראה לבית הדין כי כאשר צד מזלזל בחובותיו, וגורם לבזבוז זמן, הן של הצד שכנגד והן של בית הדין, אין כל מקום להיענות לבקשות חוזרות ונשנות לדחייה אשר מוגשות רק ביום הדיון. 3. ואלה העובדות העולות מחומר הראיות ואשר נקבעו בפסק הדין של הערכאה הראשונה: I. כמצויין בתצהיר התובע, התקשר האחרון, בחודש פברואר 97, בהסכם שכירות לשכירת מבנה במעוז ציון, המשמש כמסעדה. II. ביום 26.10.97 חתמו התובע ואחיו מר יעקב לוי על הסכם עם הנתבע אשר צורף כנספח ב' לתצהיר התובע. כמצויין בהסכם, ההסכם בו מדובר הוא "הסכם שותפות להפעלת מסעדה קייטרינג ואירועים" במבנה אותו שכר התובע כמצויין לעיל (להלן: "הסכם השותפות"). III. הסכם השותפות קבע את חובותיו של הנתבע במסגרת הפעילות המשותפת, מנגנון לחלוקת רווחים וכן "נוסחת תיפעול", אשר לפיה כל אחד מהצדדים בשותפות ימנה אחראי משמרת מטעמו. IV. אין חולק כי מטעם התובע ואחיו - כצד בשותפות - מונה התובע לשמש כאחראי משמרת, מכוח "נוסחת התיפעול" שנקבעה בהסכם השותפות. V. עוד עולה מהראיות בפני כי לבד מתשלום אחד על סך של 2,705 ש"ח - אשר ניתן מחשבון של חברת "שפע טוב בע"מ" - לא שולם לתובע כל תשלום עבור השרותים שנתן כאחראי משמרת במהלך ההתקשרות. VI. ההתקשרות בין הצדדים לא צלחה, כך בסמוך לאחר ה-16.3.98 הופסקה הפעילות המשותפת והתובע חדל ממתן שירותיו "כאחרי משמרת" במסעדה אשר הפעילה השותפות. 4. כב' הרשם קבע כי היחסים שהתקיימו בין המערער לבין המשיב היו יחסי שותפות (יחד עם אחיו של המערער) ולא יחסי עבודה. הרשם הסתמך על פסיקת ביתה דין הארצי לעבודה הקובעת כי אין שותף יכול להיות עובד של השותפות, ועל כן אין לראות את המערער כמי שביצע את העבודה כאחראי משמשרת כמי שהיה "עובד" אלא כמי שביצע את העבודה בתור התחייבויותיו כשותף. 5. לאחר שמיעת הצדדים, נראה לנו כי יש לדחות את הערעור ולאשר את פסק הדין מטעמיו של בית הדין קמא. נוסיף רק מספר הערות להשלמת הנושא: I. עיינו בהסכם השותפות אשר צורף לחומר בתיק ההוכחות. לא עולה ממסך זה כי הוסכם כי המשיב הוא זה אשר יעסיק את המערער. כל צד לשותפות מינה את הנציג מטעמו, והסבירות ותנת כי המערער היה צריך לקבל את שכרו מהתקבולות של השותפות - דהיינו, כאשר הובטח לצד שלו הכנסה ראשונה בגובה של 28000 ש"ח מתוך הכנסות המסעדה - ולא כחבות נפרדת, כל כן לא כעובד של המשיב. II. לא עולה ממסמך השותפות כי, בנפרד מהסכם השותפות, נוצרו יחסים חוזיים אחרים בין המערער לבין המשיב, ובהעדר יחסים חוזיים לא יכולים להתקיים יחסי עובד ומעביד. III. מהחור עולה כי מדובר בסכסוך מסחרי גרידא בין הצדדים לשותפות, ולא בסכסוך שמקורו ביחסי עבודה. על כן, בית הדין לעבודה איננו האינסטנציה המתאימה לבירור סכסוך זה. IV. משקבע בית הדין כי לא התקיימו יחסי עובדה בין הצדדים סתם את הגולל על האפשרות לתבוע את המשיב בבית דין זה. אין פסיקתו של בית הדין קובעת מאומה לגבי חבותו של המשיב למערער במסגרת השותפות, והמערער רשאי לבחון נושא זה על ידי הגשת תובענה לבית המשפט המוסמך. 6. לאור האמור אנו דוחים את הערעור. 7. המערער ישלם למשיב הוצאות בסך של 500 ש"ח. 8. ערעור על פסק דין זה הוא ברשות בלבד, והמועד לבקש רשות ערעור מאת בית הדין הארצי לעבודה, ככר פיקוד המרכז, ירושלים, הוא 7 ימים. מועד דיוןסיוע משפטידיון