תביעה של מורה על גמול ניהול רטרואקטיבי
דרך מקובלת להעמיק בדיני עבודה וזכויות עובדים היא עיון בפסקי דין להלן תקציר נרחב של פסק דין חלקי שניתן ע"י השופטת אורנית אגסי בבית הדין לעבודה בירושלים בעניין תביעה של מורה על גמול ניהול רטרואקטיבי - הכרה בשנת ותק - זכאות קביעות
הקדמה
בפני בית הדין תביעה לתשלום גמול ניהול רטרואקטיבי ולהכרה בשנת-הלימודים תשס"ג כשנת ותק בתפקיד סגנית מנהל, שהגישה התובעת כנגד הנתבע, מוסד בו היא עובדת כמורה במשך שנים רבות וכסגנית מנהל במשך שש השנים שקדמו להגשת התביעה. בתחילה תבעה התובעת את השבתה לתפקיד סגנית מנהל, ואת פיטורי הסגן החדש שהובא לבית הספר בו לימדה, ואולם במקביל להגשת תביעה זו הגישה התובעת גם בקשה לסעד זמני, ומשניתנה ההחלטה בבקשתה זו, אשר אסרה בצו זמני על הנתבע לפטר את התובעת ממשרתה כסגנית מנהל, ביקשה התובעת לשנות את תביעתה על ידי הוספת הסעדים הבאים: תשלום גמול ניהול רטרואקטיבי, עבור שנת הלימודים בה נמנע ממנה תפקיד סגנית המנהל, וכן הכרה באותה שנה כשנת ותק שביעית לתפקודה כסגנית מנהל
העובדות
אלה העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות ועדויות הצדדים הנחוצות להכרעתנו זו :
א. התובעת הינה מורה בבתי ספר של מרכז החינוך העצמאי למעלה מ-30 שנה.
ב. מאז שנת הלימודים (להלן: "שנה"ל") תשנ"ז (1996-1997) כיהנה התובעת כסגנית מנהל בביה"ס "דרכי נועם" (להלן: "ביה"ס") השייך לנתבע, בהיקף של 10 שעות שבועיות, וב-14 השעות הנותרות לימדה בכיתות.
ג. ביום 28.5.02 הודע לתובעת בכתב כי הוחלט על הפסקת עבודת כל צוות המורים בביה"ס, וכי כל עוד לא יוחלט אחרת ולא יומצא לה כתב מינוי, עומדת ההחלטה בדבר הפסקת עבודתה ביום 31.8.01.
ד. כשבועיים לפני פתיחת שנת-הלימודים תשס"ג הודע למורים כי ביה"ס לא נסגר, וכי יוכלו לשוב לעבודה בביה"ס. כמו כן הובהר להם כי הר' דב ארליך ישמש כסגן מנהל ביה"ס.
ה. כשבוע לפני פתיחת שנת הלימודים הודיע מר יונה שרבי מנהל ביה"ס לתובעת כי עליה לחזור לעבודה כמורה וללא שעות סגנות.
ו. התובעת פנתה לבית הדין האזורי הרבני, לאחר שערכה בירורים לגבי זכויותיה במשרד החינוך ועמדה בקשר עם הסתדרות מורי אגודת ישראל, וביום 25.8.02 הוצא "צו עיכוב מלשנות מסדרי עבודתה" בתנאים שפורטו שם. הר' מאיר לוריא, מנכ"ל החינוך העצמאי הודיע כי לא יציית לצו בית הדין הרבני.
ז. משסרב מנכ"ל הנתבע להתדיין בבית הדין הרבני פנתה התובעת לבית הדין לעבודה בתביעה להחזירה לתפקיד סגנית מנהל בבית הספר, ובבקשה לסעד זמני מהיר לצוות על המשיבים (הם הנתבע, מנכ"ל הנתבע, מנהל ביה"ס, מנכ"ל ביה"ס והסגן החדש שעתיד היה לתפוס את מקומה בביה"ס) להשיבה לתפקידה הנ"ל לאלתר, עד לקבלת פסק דין בהליך העיקרי.
ח. ביום 28.4.03 ניתנה החלטה בבש"א 2388/02, בה קבעה כב' השופטת פרוז'ינין:
"אנו נעתרים לבקשת המבקשת, ומורים למשיבה 1 (הנתבע) להחזיר את התובעת לתפקיד סגנית מנהלת בראשית שנת הלימודים תשס"ד, וכי תביעותיה הכספיות לתשלום גמול סגנות מ-9/02 , תתברר במסגרת ההליך העיקרי" .
ט. ביום 30.5.03 הוציא מנכ"ל הנתבע מכתב הפסקת עבודה לתובעת בו נאמר כי עקב פסק-הדין האמור אין הנתבע יכול ומעוניין להמשיך את עבודתה בביה"ס וכי עבודתה תופסק בתום שנה"ל תשס"ג.
י. ביום 10.7.03, הגישו הנתבעים בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, שמספרה: בר"ע 209/03. הבקשה נדחתה והנתבע חויב בתשלום הוצאות לתובעת.
יא. ביום 31.7.03 נתן בית הדין החלטה בבקשה שהגישה התובעת לפי פקודת בזיון בית-המשפט, שאסר על הנתבע לעשות כל שינוי במעמדה של התובעת ובתנאי העסקתה, תוך קביעת הקנסות שיגרור שינוי כאמור.
יב. הנתבע ערער על החלטה זו לבית הדין הארצי. ובעפ"א 1/03 מיום 16.9.03 נקבע כי עד לסיום הדיון בתיק העיקרי לא יעשה הנתבע כל שינוי במעמדה של התובעת והנתבע חויב בתשלום הוצאות משפט לתובעת
מטעם התובעת העידה התובעת עצמה, עת לא הייתה מיוצגת.
מטעם הנתבע העידו מר יצחק גולדשטיין, מנהל המחלקה לתנאי שירות גמלאות ופיצויים במרכז לחינוך העצמאי בהווה ועוזר מנכ"ל החינוך העצמאי בעת פיטורי התובעת ממשרת הניהול; וכן הר' מאיר לוריא, מנהל כללי של הנתבע. אכן כנטען ע"י התובעת לא הוגש כתב הגנה בתיק זה, אולם משהגיש הנתבע כתב תשובה מפורט לבש"א שהוגשה, יחשב זה ככתב הגנה וטענות התובעת יבחנו לגופן
ההכרעה
בטרם נכריע בתביעות התובעת כמפורט לעיל, נחוצה הכרעתנו המקדמית בשאלת זכאותה של התובעת לקביעות בתפקיד, סגנית מנהלת בית הספר ובאם חלים על יחסי העסקת התובעת בנתבע כללי משרד החינוך. בנוסף על כך נכריע להלן באם הליך העברתה מתפקיד הסגנית נעשה כדין ובתום לב. הנורמות החלות על הנתבע כמוסד חינוכי מוכר הנתבע הינו מוסד חינוכי המוכר במדינת ישראל המתוקצב על ידי משרד החינוך. תקנה 3 לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד–1953 (להלן:"התקנות"), מונה את התנאים להכרה במוסד חינוך. בין התנאים המנויים שם : "3. (2א) מספר התלמידים הצפוי בכל כיתה הוא לפי השיעור הנהוג במוסדות חינוך רשמיים;.......משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים; ..." משמוסד חינוכי מוכר על פי התקנה דלעיל, זכאי מוסד זה מחד בתקצוב ומאידך מחויב הוא בפיקוח ובעמידה בתנאים שונים שנקבעו על ידי משרד החינוך ובכלל זה כללי חוזר מנכ"ל משרד החינוך
סע' 153.ז לחוזר מנכ"ל מג/6 – יח' בשבט התשמ"ג (1 בפברואר 1983) קובע :
"סגן-מנהל שכיהן בתפקידו שלוש שנים מלאות לפחות, ייחשב כקבוע בתפקידו".
את השלכותיה של מתן קביעות בתפקיד ניתן ללמוד מן ההוראות המובאות בחוברת "הד החינוך", של הסתדרות המורים בישראל, אשר הצדדים הסכימו כי מהווה הוא המקור המוסמך לקביעת זכויות ונהלים לעובדי הוראה, כפי שנקבעו בחוזרי מנכ"ל משרד החינוך.
עוד נקבע בחוזר מנכ"ל כי:
"הסמכות להסרת סגן מנהל קבוע מתפקידו היא בידי ועדה פריטטית – כמקובל כלפי עובדי הוראה קבועים ...". נוסף על כל אלו, בתי ספר עצמאיים בלתי רשמיים, רשאים לזכות להכרה ממשרד החינוך על פי הקריטריונים המנויים בתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים) תשי"ד-1953 מכח סעיף 34 לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953. עולה בלשון החוק והתקנות כי התקנות מקנות למוסדות המוכרים והבלתי רשמיים, כדוגמת הנתבע, חופש פעולה, לעומת בתי הספר הרשמיים. אולם, בתקנה המובאת לעיל הבהיר המחוקק, בין היתר, כי תנאי להכרה במוסד חינוכי הוא השוואת תנאי שכרם של המורים במוסדות החינוך לשיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים
שכרו של עובד הוראה כולל רכיבים רבים וכך גם שכרה של התובעת היה מורכב מרכיבי השכר על פי כללי משרד החינוך, לרבות גמול הניהול שקיבלה מאז מינויה לסגנית מנהל בית הספר וזאת במשך שש שנים.
התקנות כאמור דורשות השוואת שכר המורים ל"שיעורים", שהם תעריפי השכר, וגם ל"כללים" – כללי הזכאות לשכר, בהם ניתן לכלול אף את הכללים להעברת עובד מתפקיד המקנה לו תוספות שכר וגמולים, כדוגמת זה הנידון בענייננו.
יוצא איפוא כי גמול הניהול המשולם לסגן מנהל בית ספר הינו חלק בלתי נפרד מתנאי שכרו, מרגע קבלת הקביעות בתפקיד
כפיפות הנתבע להוראות משרד החינוך
בע"ע לא/23-3 חנה מנצ'ק נ' המרכז לחינוך עצמאי (פד"ע ג 337, סע' 4 לפסה"ד) נדחתה טענת המרכז לחינוך העצמאי אשר אף הושמעה בפנינו בתיק זה, למרות פסיקת בית הדין, כי הנתבע רשאי לפטר מורה בכל עת וללא תנאי.
לענין זה קבע בית הדין הארצי:
"את טענת בא-כוח המשיב כי מרכז החינוך העצמאי "רשאי לפטר מורה בכל עת וללא תנאי" אנו דוחים מכל וכל, ומוטב היה שלא הייתה מושמעת מטעם גוף ציבורי." אין חולק כי הנתבע מתוקצב על ידי משרד החינוך כפוף לנהליו ולהוראותיו ומכאן אינו רשאי לפרש באופן סלקטיבי את הוראות המשרד ולשלם למוריו כפי העולה על רוחו.
בענייננו משטען הנתבע כי רשאי היה לפטר התובעת, משום שסבר כי אינו כפוף להוראות משרד החינוך, היה עליו להביא להוכחת טענה זו גורם מוסמך מטעם משרד החינוך אשר יעיד על כך. הנתבע נמנע מהוכחת טענתו זו
הנתבע אף לא הציג כל הסכם קיבוצי שנערך בינו לבין הסתדרות מורי אגודת ישראל, המייצגת את המורים העובדים במוסדותיו, או תקנון פנימי שעל פיו הוא מתנהל, ואשר מסדיר את זכויות המורים שאותם הוא מעסיק.
בהעדר הסכם קיבוצי או תקנון פנימי חלופי, וכל עוד הנתבע הינו גוף המתוקצב ומפוקח על ידי משרד החינוך, חלות עליו הוראות משרד החינוך, המסדירות את זכויות עובדיו ומעמדם, כפי שהן באות לידי ביטוי בחוזרי מנכ"ל, בשינויים המחויבים. אף עדי הנתבע הודו בעדותם בפנינו כי בעניינים שונים הם כפופים להוראות חוזרי מנכ"ל, ומתנהלים על פיהם. כך בחקירתו הנגדית נשאל מר גולדשטיין כיצד הוא מקבל את הוראות משרד החינוך באופן סלקטיבי :
"ש. אתה מוכן לקבל הגדרות לגבי כיתה תקנית ממשרד החינוך, אך לא מקבל חוזר מנכ"ל של משרד החינוך.
ת. אני לא מקבל הגדרות, אני מקבל תקציב.
ש. כדי לקבל את אותם תקציבים ממשרד החינוך, הוא לא מתנה את זה בקבלת חוזר מנכ"ל.
ת. בחלקם הקטן כן, אך ניתנת לנו עצמאות מכח היותנו חינוך עצמאי, איננו כפופים לכל הוראות חוזר המנכ"ל במלואם, חלקם כן וחלקם הגדול לא." (פרוט' 13.11.05 עמ' 11) הנתבע טען כי המבנה ההירארכי שלו שונה ואין בו כלל ועדה פריטטית. אולם הסתבר כי במצבים מסוימים כן מוקמת "ועדת חינוך" הממלאת בחינוך העצמאי את אותה פונקציה של הועדה הפריטטית
בחקירתו נשאל מר גולדשטיין כיצד נתקבלה ההחלטה על העברת התובעת מתפקידה ועל כך לא ידע הוא להשיב באיזה פורום התקבלה ההחלטה, ומה היה ההליך המדויק שהתקיים בעניינה. מר גולדשטיין, ניחש מתוך היכרותו את המערכת, כי "לכאורה" עשה זאת הר' פרוינד אשר הוסמך על ידי ועדה, עקב החלטה שנתקבלה ב"ישיבה של המנכ"ל עם מפקחים ואנשי המחלקה לניהול ותקן..." (פרוט' 13.11.05, עמ' 7). ממכלול כל האמור לעיל, כמו גם מהדין החל על יחסי העסקת התובעת עם הנתבע, עולה כי, התובעת עבדה כסגנית מנהל במשך שש שנים עד לשנה"ל תשס"ג, ומשכך זכתה התובעת בקביעות בתפקידה זה ועל הנתבע ככל שברצונו להעבירה מתפקידה עליו לפעול על פי הכללים החלים עליו בהתאם לדין, להנחיות משרד החינוך והפסיקה
בחינת התנהלות הנתבע כלפי התובעת
כפי שקבענו לעיל, התובעת לימדה שנים רבות בבתי ספר של הנתבע כשבשנה"ל תשנ"ז נתבקשה על ידי מנכ"ל בית הספר למלא תפקיד של סגנית מנהל בביה"ס.
התובעת עבדה בפועל כסגנית מנהל ביה"ס, במשך 6 שנים, ועשתה כן לשביעות רצון הממונים עליה, מבלי שהיו תלונות על תפקודה, כפי שהעידו בפנינו עדי הנתבע(ת/3).
התובעת הציגה בפני בית הדין את מכתב, מנהל ביה"ס באותה עת, מיום יז' שבט תשנ"ז (ת/3) המשבח את תפקודה ומודה לה על עשייתה "המרובה בתחום החינוך החברתי בביה"ס" תוך הוקרת השתדלותה והקדשת זמן רב להיערכות לאירועים שארגנה; ומכתב המיוחס ליום 28.8.02 (להלן: "מכתב נת' 28.8.02"), בו הבהיר לה מנכ"ל הנתבע כי על אף שלא היו תלונות על עבודתה הנתבע נאלץ להעבירה מתפקידה.
התובעת תארה כי באוגוסט 2002, לאחר שבוטלו מכתבי הפיטורים שנמסרו לצוות המורים בראשית אותו קיץ, כשבוע לפני פתיחת שנת הלימודים הודיע לה מנהל ביה"ס כי קיבל הוראה להעבירה ממשרת סגנית מנהל, וכי את 10 שעות הסגנות שביצעה כשעות ניהול למלא בשעות הוראה
לאחר בירור זכויותיה במשרד החינוך, פנתה התובעת למנהל ביה"ס ולמנכ"ל ביה"ס והבהירה להם כי פיטוריה ממשרת סגנות אינם תקפים, אך, לדבריה, נענתה כי זו הוראת מנכ"ל הנתבע, וכי לו הדבר היה תלוי בהם "היו שמחים שאמשיך כסגנית מנהל" (כ"ת סע' 9).
לאחר שהוציאה צו מבית הדין הרבני האוסר על שינוי שעות עבודתה, קיבלה התובעת את מכתב הנתבע מיום 28.8.02, בו מבהיר מנכ"ל הנתבע את עמדתו, לפיה הצו כפי שניתן איננו מחייב את הנתבע, וכי הוא עומד על פיטוריה ממשרת סגנית מנהל. העברתה מתפקיד הסגנית נומקה במכתב כהכרח של הנתבע לערוך "שינויים מבניים וחינוכיים בביה"ס".
הן במכתב הנתבע מיום 28.8.02 והן בחקירתו הנגדית אישר מנכ"ל הנתבע כי אין ולא היו לממונים על התובעת כל טענות כנגדה
בתצהירו, אשר צורף להודעת הנתבע מיום 30.9.02, במסגרת הסעד הזמני, העיד מר בוקשפן, מנכ"ל ביה"ס, כי ביה"ס עמד בפני סגירה בשל הטענות שנשמעו כי "אינו ממלא את ייעודו וקיימת הרפיה בערכים שמוקנים בביה"ס" (סע' 10 לתצהירו). עוד הצהיר כי במהלך קיץ 2002, לאחר שיצאו מכתבי פיטורים לכל מורי ביה"ס, ניהל משא ומתן עם הנהלת הנתבע אשר דרשה לסגור את ביה"ס (סע' 13, 16 לתצהירו). לדבריו הנהלת הנתבע דרשה העברת המנהל וסגניתו מתפקידיהם (סע' 18 לתצהירו), ולאחר מו"מ נוסף הוסכם כי יינתן לביה"ס ניסיון של שנה נוספת שבה יועסק סגן מנהל חדש, שימונה למנהל ביה"ס לאחר שנת החפיפה (סע' 20). בעוד שעדותו של מר בוקשפן, המהווה בפועל את גרסת ההגנה של הנתבע, שכן כאמור לא הוגש כתב הגנה, נטען, כי הבעיה שחייבה את סגירת ביה"ס ואת העברתה של התובעת מתפקידה הייתה "הרפיה בערכים", הרי שכשנתבקש מנכ"ל הנתבעת לנמק את פשר ההחלטה, הדגיש דווקא את הירידה במספר התלמידים בבית הספר ובעיות כלכליות ותקציביות
להוכחת טענה זו הציג מר לוריא בעדותו, דו"חות של משרד החינוך המפרטים את מספר הכיתות המתוקצבות בביה"ס בשנה"ל תשס"ג – תשס"ו, המלמדים על מגמת ירידה במספר הכיתות בביה"ס, והוסיף :
"ראינו שמסתמנת מגמה של סכנת ירידת תלמידים וביה"ס לא יכול לחיות מתקצובו ואנחנו צריכים לממן אותו בצורה צדדית בתוספת שעות בכדי שנוכל לאפשר מינימום של מערכת לימודים תקינה." (פרוט' 15.1.06,עדות לוריא, עמ' 25).
גם מר גולדשטיין נחקר לגבי סיבת הפיטורים והשיב :
" ... בגלל אילוצים תקציביים וקיצוץ הודענו לכלל מורי בתי הספר שאנו לא יודעים מה יהיה גורל בית הספר בשנה הבאה, שנוצר מצב וסיטואציה שאפשר כן היה לקיים את בית הספר נערך רה ארגון והוחזרו לעבודה אותם אנשים ובאותו היקף שהיה אפשר להחזיר.
ש.ופה אתה ממצה את כל הסיבות להפסקת משרה של סגנות מנהל לתובעת.
ת. כן." (פרוט' 13.11.05, עדות גולדשטיין עמ' 15). לעומתם העידה התובעת כי נמסר לה כי השינויים הכרחיים עקב בעיות תקציביות ובמקביל נאמר לה כי צפוי להגיע סגן חדש לבית הספר.
בפועל קיבל את תפקיד סגן המנהל בביה"ס לשנה"ל תשס"ג מר דב ארליך, אשר קיבל 20 שעות סגנות
נוסף על כך הגם שהתובעת מחתה על הפגיעה בזכויותיה, הובהר לה כי עליה למלא את מלוא שעות מישרתה בהוראה בכיתות, וכי אם תסרב ללמד בכיתות תפוטר. התובעת פעלה על פי הוראות הנתבע ולימדה בכיתות את מלא שעות עבודתה, כפי שנדרשה, הגם שיצאה כנגד החלטת הנתבע בבית הדין. בבוחננו העדויות והראיות שהובאו בפנינו מצאנו את עדות וחקירת עדי הנתבע בפנינו כעדות לא סדורה אשר רב בה הנסתר על הנגלה, תוך מטרה להתאים את העובדות לטענות הנתבע. מנגד, התרשמנו עמוקות מעדות התובעת שהייתה אמינה וקוהרנטית מעוגנת היטב בחומר הראיות ואף לא נסתרה בחקירתה הנגדית. פועל יוצא של ניתוח העדויות, כאמור הביאה אותנו למסקנה כי הנתבע פעל שלא על פי הדין הפסיקה וכללי תום הלב, הגם שהתובעת התריעה בפני נציגיו על פגיעתם בתנאי עבודתה ושכרה ועמדה על זכויותיה
על כן לאור זאת קובעים אנו כדלקמן:
א. ההודעה על העברת התובעת לתפקיד מורה, תוך נישולה מתפקיד סגנית המנהל נעשתה במועד מאוחר ביותר, בניגוד לכלל הנוהג לגבי עובדי הוראה, אשר על-פי פסיקה מפורשת של בית הדין הארצי בענין נורית פריד, שאף החינוך העצמאי כפוף אליו. משמעותו המעשית של כלל זה היא כי הודעת פיטורים שנמסרה לאחר המועד תחול רק בשנת הלימודים שלאחר זו הסמוכה למועד מסירת ההודעה.
ב. טענת הנתבע כי יש לראות בהודעות הפיטורים שקיבלו כל מורי ביה"ס בסוף יוני 2002, הודעה הכוללת גם את העברת התובעת ממשרת סגנית נדחית על ידינו ועדיף היה שלא נטענה. הודעה כללית זו נמסרה לכל מורי ביה"ס, ולאחריה בראשית אוגוסט 2002 הודע לכל צוות המורים כי ביה"ס איננו עומד להיסגר והם המשיכו בעבודתם, מבלי שהייתה נפקות מעשית כלשהי להודעה. לא התקיים ניתוק ביחסי העבודה בין הצדדים, והנתבע לא הוכיח טענתו כי נעשו שינויים כלשהם בשנת הלימודים תשס"ג מלבד עניינה של התובעת הנדון כאן.
ג. לתובעת לא ניתנה הודעה ספציפית מתאימה על העברתה מתפקיד ניהולי לתפקיד הוראה ועל הפגיעה בתנאי שכרה. אף ההודעות שנמסרו לה ממנהל ביה"ס ניתנו מאוחר מדי ובדרך של הוראה לתובעת לבחור את הכיתה שבה תחנך.
ד. על כן, מכל האמור, כפי שאף נקבע על ידי כב' הש' פרוז'ינין בהחלטתה בבקשה לסעד הזמני, נפלו פגמים רבים בהתנהלות הנתבע וזו בלשון המעטה ועל הנתבע היה להמשיך ולהעסיק את התובעת בתפקידה כסגנית מנהל, כפי שאף נקבע בהחלטה
העברה מתפקיד משיקולים ערכיים
הנתבע אף טוען כי פיטורי התובעת נבעו מכוונת הנתבע להחליף את ההנהלה תוך שיפור ערכו ותדמיתו של בית הספר. טענה זו דינה להידחות, שכן התובעת העובדת 30 שנה כמורה בבתי הספר של הנתבע, מעולם לא נשמעו כנגדה טענות בדבר אי התאמתה לקו החינוכי או האמוני של בית הספר. לא יעלה על הדעת כי אשת חינוך כה ותיקה, אשר הוזמנה על-ידי הנתבע להמשיך וללמד בביה"ס בשנה"ל תשס"ג, לא תחשב ראויה לתפקיד ניהולי מסיבות "ערכיות", כפי שעולה מגרסת הנתבע.
מעבר לכך עולה מתצהיר מר בוקשפן כי הנהלת הנתבע דרשה החלפת ההנהלה כולה כתנאי להמשך הפעלתו של ביה"ס וכי הוא זה אשר שכנע כי יש לעשות שינוי מעין זה באופן הדרגתי ולהתחיל דווקא בתובעת. גרסה זו עדיף היה שלא תיטען שכן בפועל מאז 2002 ועד היום מוסיף מר שרבי לשמש כמנהל ביה"ס והוא זה העוסק בקביעת הקו החינוכי, הערכי והתדמיתי של ביה"ס ולא התובעת
עוד טען הנתבע כי העברת התובעת מתפקידה נדרשה עקב בעיות תקציביות אליהן נקלע ביה"ס. טענה זו לא הוכחה בפנינו.
אכן, כחלק מזכותו הקניינית רשאי מעסיק לנהל את עסקו כראות עיניו וכמיטב הבנתו, לשם הצלחת מפעלו, ואף לנקוט אמצעים אשר יהא בהם כדי לפגוע בעובדיו כאשר הדבר נחוץ לשם הבראת העסק (ר' ע"ע 359/99 - לאה לוין נ' רשות השידור . פד"ע לו 400, 407.). עם זאת על מעסיק הטוען כי הפגיעה בתנאי העבודה של עובדיו, או אף פיטוריהם, נעשו משיקולים כלכליים וכחלק מצעדי הבראה, להראות כי אכן מדובר בשיקולים כאמור, ובהתנהלות ראויה בהליך הפיטורים
בע"ע 359/99 - לאה לוין נ' רשות השידור (פד"ע לו 400, 410) מורה בית הדין הארצי כיצד ראוי לבחון פיטורים שנעשו משיקולי צמצום כלכלי:
"הנה כי כן, כאשר בית הדין שוקל את האיזון הנכון עליו לקחת בחשבון את הצרכים הכלכליים כשהתכלית היא קידום המפעל. קידום זה מבטא את זכות הקניין של המעביד. ... מנגד יש לקחת בחשבון שלא מדובר בפרוק יחסים רגילים. מדובר בהוצאת אדם ממעגל העבודה כאשר גילו אינו עוד כפי שהיה בתחילת עבודתו. הצלע השלישית בשיקולים אלו היא השאלה כיצד הם בוצעו ועד כמה הופרו כללי הפיטורין הראויים."
בע"ע 1268/01 - 1323/01 החברה הממשלתית למדליות נ' רחל כהן (פד"ע לט 71, עמ' 75-76) מנתח כב' השופט צור את מאפייניו ומרכיביו של מהלך הבראה המיושם במקום עבודה, וקובע:
"בצד היחסים הקיבוציים ובנוסף אליהם, יש מקום לתת ביטוי למימד האישי המתחייב מתכנית ההבראה. כל תכנית חלה ומשפיעה, בסופו של דבר, על פרט זה או אחר. בענייננו מדובר בפיטורים, אך השפעת תכנית הבראה על עובד קיימת גם במקרה של צמצומים, שינוי תפקיד, שינוי בשכר העבודה, או בתנאי העבודה, או כל שינוי אחר. יישומה של תכנית על עובד, מחייב את המעביד לבחון את עניינו של העובד הפרט, את הצורך בפגיעה בו או בתנאי עבודתו, את מידת הפגיעה הראויה, את השאלה האם אמות המידה שנקבעו מיושמות כהלכה בעניינו של הפרט, את מצבו האישי וכיוצאים באלה שיקולים ועניינים עליהם יש לתת את הדעת ביחסים שבין המעביד לעובד הבודד. בחינה אישית זו מחייבת קיומו של דיון עם העובד עצמו, או - למיצער - מתן הזדמנות לעובד להשמיע את דברו בטרם קבלת החלטה בעניינו. לעניין זה ועד העובדים אינו מהווה תחליף לעובד ולעולם הבירור חייב להיעשות במסגרת היחסים האינדיווידואליים שבין המעביד לעובד". עדי הנתבע טענו בפנינו כי רק משנפתחות 12 כיתות לימוד תקניות, זכאי בית ספר בתקצוב עבור משרת סגן מנהל ראשון
ברם, מתדפיס נתוני שעות תקן לבית ספר במחוז לשנת תשס"ג (נ/5) שהגיש הנתבע רשום, כי בביה"ס "דרכי נועם" נפתחו בשנה"ל תשס"ג 13 כיתות לימוד תקניות. משמעות נתון זה, כי בשנה"ל תשס"ג לא הייתה כל מניעה כלכלית להמשיך להעסיק את התובעת כסגנית מנהל, ולממן את העסקתה מתקציב משרד החינוך, כפי שנעשה בשש השנים שקדמו לכך והטענות בדבר חוסר יכולת לממן העסקת התובעת אינן אמיתיות.
יתרה מזאת, דברי מנכ"ל הנתבע בעדותו, כאילו נאלץ להעביר חלק מצוות המורים ללמד במקומות אחרים מחוסר שעות (פרוט' 15.1.06 עמ' 26) לא הוכחו, ואילו מר ארליך אשר זכה בתפקיד סגן המנהל באותה שנה קיבל 20 שעות ניהול שבועיות, בעוד לתובעת ניתנו בכל שנות עבודתה רק 10 שעות ניהול שבועיות
בנוסף על כל שנאמר לעיל אף בבוחננו את הליך פיטוריה של התובעת מתפקידה כסגנית מנהלת, מוצאים אנו הליך זה כבלתי ראוי ולא על פי כללי הדין.
הר' לוריא מנכ"ל הנתבע העיד כי המורים המועסקים אצל הנתבע חברים בהסתדרות מורי אגודת ישראל, אך בחר שלא לפנות להתייעץ עם ארגון זה בטרם שלח למורי ביה"ס מכתבי פיטורים, או בטרם העביר את התובעת מתפקידה.
התובעת לא זומנה להליך שימוע, או אף לשיחה אישית כלשהי עם מי מחברי הנהלת הנתבע, אשר קיבלו את ההחלטה להעבירה מתפקידה. אנשי הקשר אליהם יכלה לפנות – מנהל ביה"ס ומנכ"ל ביה"ס השיבו לה כי ההחלטה איננה נתונה בידיהם אלא הועברה להם מאת מנכ"ל הנתבע.
מנכ"ל הנתבעת לא זו בלבד שנמנע מלשמוע אותה, אף הגדיל לעשות ושלח לתובעת מכתבים מאיימים, בהם הבהיר לה כי החלופה הקיימת לתכתיב שהוצג לה הינה התפטרות בלבד, וכי אם לא תתייצב ללמד תפגע משכורתה ויקוים דיון בהפרת משמעת
לאור כל האמור קובעים אנו כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח כי החלטתו נבעה משיקולים כלכליים, בתום לב וללא שיקולים זרים. לא השתכנענו כי מדובר היה באילוץ תקציבי הכרחי להמשך קיומו של ביה"ס אלא ההיפך.
הנתבע פעל שלא בתום לב ופגע בזכויותיה של התובעת באופן בו קיבל את ההחלטה על העברת התובעת מתפקידה, באופן שרירותי ומבלי לקיים כל שימוע, ואף בדרך שבה מסר לה את ההודעה על כך
זכאות לתשלום גמול ניהול
התובעת הייתה מוכנה לעבוד בניהול בשנה"ל תשס"ג, ואף ציפתה למלא את תפקידה, כבשנים עברו. משמנע זאת ממנה הנתבע, תבעה ממנו להשיבה לתפקיד סגנית מנהל בכל דרך לגיטימית אפשרית.
היות והנתבע הוא שסרב לחזור בו מהודעתו, ולא נתן לתובעת אפשרות לתפקד כסגנית מנהל, זכאית היא לפיצויים בגובה הפרשי השכר שהיו משולמים לה במשך אותה שנה, לולא נמנעה ממנה משרתה זו (ר' ע"ע לא/23-3 חנה מנצ'ק נ' המרכז לחינוך עצמאי פד"ע ג 337, סע' 5 לפסה"ד, ובג"צ 161/72 מרכז החינוך העצמאי נ' בית-הדין הארצי לעבודה וחנה מנצ'ק - לא פורסם, אוזכר בבג"צ 473/77 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' בית הדין לעבודה, לב (1) 819).
יש להדגיש כי התובעת עשתה כל שביכולתה להקטין את נזקה, וביצעה את מלא שעות ההוראה השבועיות במהלך שנה"ל תשס"ג, כפי שנדרשה
כתב התביעה הוגש בטרם קמה לתובעת זכאות לתבוע הפרשי שכר כאמור. אולם ביום 24.12.04 הגישה התובעת בקשה שכותרתה "בקשה לסיום הסחבת ע"י ב"כ הנתבעת בתיק עב' 2227/02", בה פרטה וכימתה את תביעותיה הכספיות מן הנתבע, תוך תמיכת טענותיה במספר תלושי שכר רלוונטיים.
הנתבע מאידך לא הגיש כתב הגנה ואף לא הציג כל גרסה או תחשיב מטעמו, לשיעור הפסד השכר שנגרם לתובעת כתוצאה מהחלטתו, וזאת למרות שכל הנתונים מצויים בידו, ונהירים לו
הכרעת בית הדין
נוכח כל האמור לעיל, אנו פוסקים כי התובעת זכאית לתשלום מלוא הזכויות והשכר אשר היו צריכים להשתלם לה עבור עבודתה במשרת סגנית מנהל בשנה"ל תשס"ג :
א. תוספת "גמול ניהול סגן" למשכורתה, בשיעור שהיה משתלם לה עד לאוגוסט 2002.
ב. הפרשי שכר לפי תעריף שעות ניהול, לעשר שעות ניהול שבועיות, בשנה"ל תשס"ג.
ג. נוכח קביעתנו כי התובעת הועברה ממשרת ניהול שלא כדין, וכי העברה זו מבוטלת, יש להכיר אף בשנת הלימודים תשס"ג כשנת עבודה במשרה ניהולית לצרכי ותק, על כל המשתמע מכך
מאחר ולא הוצגו מלא התלושים הנדרשים לעריכת חישוב ולקביעת סכומי התשלום להם זכאית התובעת, מהווה פסק-דין זה פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיה והינו פסק דין חלקי.
על מנת שנפסוק את הסכומים להם זכאית התובעת על התובעת להגיש לבית הדין בתוך שלושים יום מעת קבלת פסק-דין זה לידיה, את כל תלושי השכר לשנים 2001-2003, וכן תחשיבים מפורטים ומנומקים מטעמה לרכיבים שנפסקו בפסק דין זה לעיל.
הנתבע רשאי אף הוא מנגד להציג תחשיבים מפורטים מטעמו בתוך שלושים יום מעת קבלת פסק הדין.
עם קבלת התחשיבים יתן בית הדין את פסק דינו הסופי באשר לסכומים להם זכאית התובעת לאור הכרעתנו זו
הוצאות
ההליכים בתיק זה ארכו זמן רב, בעיקר בעטיו של הנתבע, אשר נמנע מלערוך בירורים כנדרש, וביקש הארכות מועד רבות. לטובת התובעת נפסקו בהליכי הביניים ובהליכים שנתבררו בפני בית הדין הארצי הוצאות משפט בסכום מצטבר של 6,250 ₪ (נומינלי) אשר טרם שולמו על ידי הנתבע. לאור התנהלות הנתבע בתיק זה ואף לאור תוצאותיו, על הנתבע לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובנוסף את ההוצאות שנפסקו בהליכים קודמים וזאת בתוך 30 יום מיום מתן פסק-הדין ,שאם לא כן ישאו סכומים אלו הפרשי הצמדה וריבית כחוק
סוף דבר
התקבלו תביעות התובעת והתובעת זכאית לתשלום, "תוספת גמלת ניהול סגן" והפרשי שכר לפי תעריף שעות ניהול, ועליה להגיש תלושי שכר ותחשיבים כאמור בסעיף 30 לפסק דין זה. עם קבלת התחשיבים יתן בית הדין את פסק דינו הסופי לאחר בדיקת תחשיבי שני הצדדים.
כמו כן, על הנתבע לשלם את ההוצאות שנפסקו כאמור לעיל
