תביעה על החזר ניכוי הלוואה

פסק דין 1. בפנינו תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים, והחזר ניכוי הלואה. תביעות נוספות לפדיון חופשה שנתית ותשלומי דוחות חניה נמחקו במהלך הדיון המוקדם. 2. הנתבעות עוסקות בהפצה ושיווק של מערכות התראה אלקטרוניות ושירותי מוקד ואבטחה באזור נתיה והשרון וסניף משרדן בנתניה. התובע הועסק על ידי הנתבעות בשיווק והפצה של מערכות התראה אלקטרוניות ושיווק שירותי המוקד וביצירת הקשר המסחרי שבין הלקוחות באזור השרון הצפוני וגוש תל - מונד וזאת החל מחודש ינואר 94. 3. א. ביום 22.12.96 התפטר התובע על אתר מעבודתו. הסיבות להתפטרותו עולות מתצהירו שהוגש כעדות ראשית בתיק וכן מחקירתו הנגדית. לטענתו התפטר התובע בשל אי קיום התחיבויות והבטחות של הנתבעות ביחס לתנאי עבודתו כך שלא ניתן היה לעבוד במצב שכזה. מפרט התובע, כי לצורך ביצוע עבודתו הועמד לרשותו רכב מסחרי אשר אותו היה מקבל בבוקר במשרד הנתבעות למשך יום העבודה, כאשר בתום יום העבודה הוחזר הרכב לנתבעות לצורך אבטחת לילה על ידי עובדים אחרים. הרכב היה במצב מכני גרוע ולעיתים קרובות נגרמו בו תקלות שגרמו להפרעה בעבודה. הרכב היה מטונף ומנע מהתובע לבצע את עבודתו כיאות. התובע פנה פעמים רבות להעמיד לו רכב אחר ולאחר סרוב הובטח לו במשך למעלה משנה שיקבל רכב אחר. באמצע שנת 96 לאחר שרצה להפסיק את העבודה ולאחר כניסתו של מר אבי שיינמן לתפקיד המנכ"ל, נתבקש התובע להמשיך בעבודה כשהובטח לו כי לאחר תקופה של שלושה חודשים ידונו בתנאי עבודתו. לאחר כשלושה חודשים משלא היתה התקדמות, הגיש התובע באוקטובר 96 מכתב התפטרות למר שיינמן. מר שיינמן הבטיח כי יטפל בכל הזכויות המגיעות לו בדין מפוטר. מנהלי הנתבעות פנו לתובע ובקשו ממנו לחזור בו מהתפטרותו. מר משה בניפלח מהנהלת הנתבעות הבטיח לתובע, כי תוך שלושה חודשים יוסדרו התנאים. התובע חזר בו בעקבות האמור מהתפטרותו ובמעמד זה הובטח לו פעם נוספת, כי בסוף דצמבר 96 יועמד רכב אחר לרשותו. מר שיינמן אף הציג לתובע פרוטוקול הנהלה על הקצאה כספית לרכישת רכב. במהלך חודש נובמבר 96 נפוצו שמועות על עזיבתו של שיינמן ועל כן, לאחר שיחה עימו ביום 1.12.96 הודיע התובע על התפטרותו. בעקבות הודעה זו כתב לו מר שיינמן את המכתב ת1/ מיום 1.12.96 שזה לשונו: " הנדון: הפסקת עבודתך בחברה בהמשך לשיחתנו מהיום ובהתאם לבקשתך, אני מודיע בזאת על הפסקת עבודתך בחברה לאלתר. אבקשך להעביר בצורה מסודרת את הנושאים והלקוחות שאתה מטפל בהם לידי מנהל סניף תל - מונד מר בני משאלי. הנהלת החשבונות תסכם את חשבונך בחברה ותעביר לידיך את המגיע לך, כולל פיצויים ודמי חופשה והבראה. אני מבקש להודות לך על הזמן בו עבדת בחברתנו ומאחל לך הצלחה בהמשך דרכך". התובע לא הפסיק את עבודתו ביום 1.12.96 למרות המכתב ת1/ והמשיך בעבודתו. התובע התבקש על ידי מר בניפלח ועל ידי אנשים נוספים, שלא לעזוב ולדבר עם המנהל הנכנס החדש מר אבי לופו. התובע המשיך לעבוד מכיוון שמועצת המנהלים אישרה תקציב מיוחד עבור רכב ומסמך זה הוצג בפניו. התובע הסכים להמשיך ולעבוד בתנאי שהסיכום בעל פה ימומש. ( עמ' 2 לפרוטוקול 19.5.99). ביום 12.12.96 התקיימה שיחה הכרות בין המנהל החדש מר לופו לבין אנשי המכירות של נתניה ותל מונד ונאמר על ידו לנוכחים, כי כל ההבטחות והסיכומים על הטבות ושינויים בעבודה מבוטלים עד להודעה חדשה. ביום 22.12.96 התקיימה שיחה אישית בין התובע למר לופו. על הפגישה זו מצהיר התובע (סעיף 13): " שבוע ימים לאחר מכן, ב- 22.12.96 התקיימה שיחה אישית ביני ובין המנכ"ל החדש מר לופו באותו נושא, ובו הבאתי לידיעת המנכ"ל, כי ביטול התחייבות זו תביא להתפטרותי, לאור הצפיה והבטחות זה למעלה מתשעה חודשים. מר לופו אמר מפורשות, כי לי "כל ההבטחות בוטלו" כאמור, ואינו חוזר בו אף אם אממש את התפטרותי". לאחר פגישה זו הגיש התובע מכתב התפטרות. מכתב ההתפטרות לו מפנה התובע הינו זה המצורף כנספח א' לכתב התביעה. בסיכום מכתבו נספח א' הנ"ל מודיע התובע על התפטרותו ומבקש לקבל פיצוי פיטורים, פדיון חופשה וכיו"ב. ב. מטעם הנתבעות הוגש תצהירו של מר אבי לופו המשמש כסמנכ"ל הנתבעות מאז פברואר 96. לגירסתו של מר לופו, השיחה שהתקיימה ביום 22.12.96 היתה ביוזמתו שלו לאחר שהתברר שכספי לקוחות שהתובע אמור היה להעביר לקופת הנתבעות לא הגיעו ליעדם. השיחה ביום 22.12.96 היתה על רקע אותם כספים שלא נתקבלו כשנושא ההבטחות הקודמות כלל לא עלה באותה שיחה. לענין ההבטחות להעמדת רכב צמוד לרשותו של התובע, טוען מר לופו כי אין להן כל רלוונטיות לתביעה מה עוד שלא ניתנה לתובע כל הבטחה באופן קטגורי וכל שהוסכם היה, כי בקשותיו יבחנו נוכח מצבה הכלכלי של החברה וביצועיו של התובע. בפועל לא ניתנו לתובע הטבות כלשהן אשר נשללו ממנו בשלב מאוחר. לתצהירו צרף מר לופו מכתב של התובע מיום 22.12.96 לפיו הוא מודיע על התפטרותו ועל דרישותיו הכספיות. 4. א. השאלה העיקרית העומדת להכרעה בתיק זה, הינה מהן נסיבות התפטרותו של התובע והאם בנסיבות אלו זכאי הוא לפיצוי פיטורים. ב. בעקבות שיחתו של התובע עם מר לופו ביום 22.12.96 כתב התובע מכתב התפטרות. לאמיתו של דבר, אף שהתובע לא טרח להזכיר זאת בתצהירו, נכתבו שני מכתבים שונים; האחד נספח א' לתביעה והאחר נספח א' לתצהירו מר לופו. שני המכתבים נושאים תאריך 22.12.96 שניהם מופנים ל"מנכ"ל אמינות אבי בבאי וסמנכ"ל אמינות נתניה מר לופו" בשניהם הנדון הוא "התפטרות בגין אי מלוי הסכמים". מעיון בתוכן שני המכתבים עולה, כי חלק מהם זהה אולם חלק אחר שונה. לעניין העילה להתפטרות בנספח א' לכתב התביעה מציין התובע את אי קיום ההבטחה לרכב צמוד ואי העלאת שכר החל מחודש פברואר 97 כהבטחות שלא קויימו. בהמשך מציין התובע, כי מר לופו ביטל או הקפיא סיכומים קודמים ועל כן הוא מתפטר. בנספח א' לתצהיר מר לופו,שהוא נוסח המכתב ששלח התובע למר לופו, בנוסף לענין אי קיום ההבטחות, כותב התובע: " כמו כן בשיחה שהיתה לי עם מר לופו בתאריך 22 לדצמבר 96 כי הינו מפקפק ביושרי, אינני מוצא עצמי יכול להמשיך לעבוד בחברה". לא שמענו מהתובע הסבר כלשהו למשלוח שני נוסחים של מכתב ההתפטרות. על כל פנים לשאלה שבפנינו, באחד הנוסחים מודה התובע, כי בשיחה עם מר לופו הוטל ספק ביושרו ועל כן, אינו יכול להמשיך לעבוד בחברה. בתצהירו אין התובע מזכיר כלל עניין זה למרות שטענה זו הועלתה מפורשות בכתב ההגנה. בהתייחסו לנושא הכספים שנעלמו מצהיר התובע (סעיף 19 ס"ק א'- ב' ), כי מאז נגנב תיק המסמכים שלו בחודש יוני אוגוסט 96 ובו הזמנות ושיקים, עד היום (התצהיר נחתם ביום 1.3.98) לא הוזמן לברור נוסף על זה שהתקיים סמוך להעלמות תיק המסמכים. אף בכתב התשובה שהוגש מטעמו של התובע נכתב בסעיף 1 א': " התובע דוחה מכל וכל את הטענה כי התפטרותו היתה בשל "בירור" שנערך עמו ביחס לכספי לקוחות הנתבעות ש"נעלמו" כביכול. התובע יטען כי הנתבעת הציגה דרישה בכתב להחזיר כספים כלשהם, לראשונה רק לאחר התפטרותו של התובע מעבודתו אצלן, במכתב שקיבל מהן ביום 9.1.97 (נספח ב1 לכתב התביעה)". נמצא כי עד להגשת תצהירו של מר לופו עמד התובע על טענתו,כי לא דובר עימו על נושא הכספים שנעלמו אלא לאחר התפטרותו. זוהי כנראה הסיבה שלכתב תביעתו צרף התובע נוסח אחר של מכתב פיטורים, נוסח שלא נשלח למר לופו, שאין בו איזכור כלשהו בדבר דרישת הנתבעות להסברים על כספי לקוחות שלא הגיעו ליעדם. בפועל עולה מהראיות שבפנינו, והתובע מודה בכך רק בחקירתו הנגדית, כי שאלת הכספים הועלתה על ידי מר לופו בשיחה ביום 22.12.96. ג. לתצהירו צרף מר לופו את תמליל השיחה בינו לבין התובע ביום 22.12.96. מר לופו הוא שדאג להקליט את השיחה (נספח ז' לתצהירו). התובע אשר לא היה מיוצג בשלב ההוכחות ונשאל על ידי בית הדין מהי עמדתו באשר להגשת תמליל ההקלטה השיב: "אין לי טענות באשר לתמליל ההקלטה שצורף לנספח לתצהירו של מר לופו ואני לא מבקש את הקלטת לצורך שמיעתה,אבל אני מבקש לציין שחסרים בה דברים שבגינם אני ביקשתי את הפגישה" ( עמ' 5 לפרוטוקול 24.3.99). מהתמליל עולה, כי השיחה התנהלה אך ורק באשר לכספי לקוחות שהתובע אמור היה להעביר לקופת הנתבעות, כספים שלא הועברו. מר לופו העלה בפני התובע שאלות בקשר לכספים של לקוחות שאת שמם הזכיר תוך ציון תאריכי הזמנות, תאריכי תשלום וסכומים. התובע השיב מה שהשיב ובין השאר מציין, כי נגנב לו תיק עם שיקים אישים שלו ועם שיקים של חלק מהלקוחות ובעקבות זאת בוטלו חלק מהשיקים. לגבי גניבת השיקים אומר התובע, כי רק כחודש לפני השיחה הוא התלונן במשטרה על גניבת התיק שאירעה בחודש אוגוסט 96. לקראת סוף השיחה אומר מר לופו לתובע, כי הוא חשוד בגניבה. ובתגובה אומר התובע, כי הוא יגיש למר לופו היום מכתב התפטרות ( עמ' 13 לנספח ז').אין בתמליל איזכור כלשהו של התובע בדבר אי קיום הבטחות קודמות או להתפטרות בגין אי קיום הבטחות אלו. יש לציין, כי מנוסח השורות האחרונות של התמליל עולה לכאורה, כי השיחה נמשכה גם לאחר סיום ההקלטה. אולם גם אם כך היו הדברים, הרי שברור כי עיקרה של השיחה נסובה סביב שאלת אי העברת כספי הלקוחות ובעיקר משתמע, כי התפטרותו של התובע היתה על רקע השאלות שהתעוררו בגין אותם כספים ולא בגין הבטחות קודמות או בגין אמירתו של מר לופו, כי סיכומים קודמים יוקפאו או יבוטלו. ד. בתצהירו (סעיף 19 ) מצהיר התובע, כי בחודש יוני - אוגוסט 96 נגנב תיק המסמכים שלו מהמכונית בזמן היותו עם לקוח. לאחר שחזור המסמכים שנגנבו הצליח התובע להביא צ'קים אחרים של 3-4 לקוחות בסדר גודל של בין 5,000 ל- 7,000 ש"ח. כאמור השיחה ביום 22.12.96 היתה בעניין כספי הלקוחות שלא התקבלו. ביום 9.1.97 שיגר מר לופו לתובע מכתב בו הוא מאשר את התפטרותו ודורש ממנו, בין השאר, החזר של 3,400 ש"ח שנמסרו לו על ידי לקוח בשם אהרונוב יחיאל (נספח ב' 1 לכתב התביעה). התובע לא השיב למכתב זה. טענתו של התובע לעניין שיקים שונים שניתנו לו ושלא הגיעו לנתבעות הינה כאמור, כי אלו נגנבו מרכבו כך שאין הוא יודע מה עלה בגורלם ומיהם המוטבים השונים ששמותיהם מצויינים על אותם שיקים ( עמ' 3-5 לפרוטוקול 24.3.99, נספחים ה 1 - ה 4 לתצהיר מר לופו). לטענתו, הוא הגיש תלונה במשטרה על אותה גניבה אי שם בחודש נובמבר 96. התובע לא ציין את דבר התלונה בתצהירו ולא הגיש לבית הדין אישור מהמשטרה על תלונה זו. הואיל ובעדותו ציין כי לא הספיק לדאוג לאישור מתאים בשל מחלתה של אימו ( עמ' 1 לפרוטוקול 19.5.99) ניתנה לו האפשרות להגיש את האישור יחד עם סיכומיו ( עמ' 5). לסיכומי התובע שהוגשו למעלה מחודש לאחר הדיון האחרון, צרף התובע מסמכים שונים שרובם אין להם ולא כלום עם התביעה ואולם לאישור הגשת התלונה במשטרה, אין זכר. מנגד, בעקבות החשדות נגד התובע הגישו הנתבעות תלונה נגד התובע, זו הוגשה ביום 29.1.97 סמוך לאחר מועד התפטרותו של התובע. במהלך הדיון בפנינו הוגש לנו אישור מיום 11.4.99 של מחלק ההונאה במרחב השרון של משטרת ישראל (נ3/) לפיו מתנהל תיק חקירה נגד התובע וכי סביר ביותר להניח כי יוכן כתב אישום כאשר התביעה הכינה כבר טיוטה והתיק נמצא בהשלמת חקירה. ה. ענייננו בתביעה לתשלום פיצויים בשל התפטרות בגין אי מילוי הבטחות. איננו עוסקים בטענה לפיטורים עקב גניבה ואף לא בתביעה שכנגד של הנתבעות להחזר כספים. בנסיבות אלו איננו רואים לנכון לקבוע את העובדות המדוייקות הנוגעות לכספים אלו ואין בפנינו נתונים מספיקים לכך. די לנו בקביעה, כי היה יסוד לחשדות נגד התובע בכל הקשור לכספי אותם לקוחות וכי לנתבעות היתה מלוא הזכות לבקש מהתובע תשובות לשאלות שהתעוררו בעקבות בדיקת המסמכים והסכומים השונים. התובע התפטר בשל אותן חשדות נגדו.אין לומר כי לחשדות אלו לא היה יסוד. בנסיבות אלו אין מדובר בהתפטרות המזכה בפיצוי פיטורים. ו. ביום 1.12.96 התפטר התובע על אתר ובמכתב ת1/ מאותו יום הובטחו לו על ידי מר שיינמן, פיצוי פיטורים. התובע המשיך לעבוד לאחר יום 1.12.96 כך שבפועל התפטרותו וכן ההבטחות בעקבות התפטרותו בוטלו. התובע התכוון להמשיך לעבוד גם לאחר יום 22.12.96. אלמלא השיחה עם מר לופו באותו יום והטענות נגדו היה התובע ממשיך בעבודתו, גם אם היה ממשיך לקיים את המגעים באשר להבטחות שניתנו לו לגירסתו. בשיחה ביום 22.12.96 על כל פנים לפי התמליל שבפנינו, לא הזכיר התובע כי הוא עומד על התפטרותו הקודמת מיום 1.12.96. במכתבי הפיטורים , על שני נוסחיהם, אין התובע מזכיר כלל כי מדובר בהתפטרות אלא חוזר ומודיע על התפטרותו באותו יום. מן האמור ברור, כי אין כל קשר בין התפטרותו בפועל ביום 22.12.96 לבין ההודעה על התפטרותו ביום 1.12.96 אשר לא מומשה בפועל ועל כן התובע זכאי לפיצוי יטורים מכח ההבטחה שניתנה ביום 1.12.96. 5. בסעיף 11 לתצהירו, טוען מר לופו כי בחודש אפריל 96, פנה התובע למר משה טאוב מבעלי השליטה בנתבעות וסיפר לו כי נקלע ללחץ כספי כבד ובקש הלוואה מהנתבעות. הואיל ומדובר היה בשעת ערב והנהלת החשבונות לא פעלה, נתן מר טאוב לתובע שיק פרטי שלו וזאת תוך סיכום שמדובר למעשה בהלוואה של הנתבעות כשהתובע מחוייב להחזירה לנתבעות. לתצהירו צרף מר לופו את צילום השיק בסך 3,000 ש"ח וכן את מכתבו של מר טאוב (נספח ד') לפיו מאשר מר טאוב, כי נתן לתובע הלוואה בסך 3,000 ש"ח באופן אישי היות ולא היו לו שיקים של החברה. מר טאוב מורה באותו מכתב להנהלת החשבונות של הנתבעות, להוריד לתובע מהמשכורת את הסכום הנ"ל ולהחזיר לו את הסכום. בנספח ב' לתצהירו של מר לופו שהינו תרשומת מיום 1.12.96 מפגישה בין מר שיינמן לבין התובע, סוכם בין השאר, כי התובע יחזיר את ההלואה בסך 3,000 בדרך של ניכוי ממשכורתו האחרונה. גירסתו של התובע ( סעיף 18 לתצהירו), היא, כי קיבל מר טאוב שיק במהלך שעות העבודה וזאת "לטובת עסקה שעסקנו בה" וכדי " לקדם עניינים של החברה". התובע מכחיש, כי מדובר בהלוואה של מר טאוב או של הנתבעות. סכום זה לא נרשם בספרי הנתבעות. כחצי שנה לאחר קבלת השיק נוכה משכרו סך 3,000 ש"ח ולאחר ברור הוחזר לו הסכום. בחקירתו הנגדית מציין התובע, כי פדה את השיק ואת המזומנים העביר לאדם אחר שאת שמו סרב למסור. באשר לשם שמופיע על גב השיק ( נספח ג' לתצהיר מר לופו),אין התובע יודע מיהו אם כי הוא מאשר את חתימתו שלו כחתימת הסבה. ( עמ' 2 לפרוטוקול 24.3.99). לאחר מבחינת מכלול הראיות שבפנינו, מעדיפים אנו את גירסתם של הנתבעות. מחד, קיים סיכום דברים עם התובע לפיו מדובר בהלוואה שיש לנכותה משכרו מאידך אין התובע מוכן ליתן הסבר מניח את הדעת למהות הסכום, שקבלתו אינה שנויה במחלוקת. אנו מקבלים את טענת הנתבעות, כי מדובר היה בהלוואה של הנתבעות וכי הנתבעות זכאיות היו לקזז סכום זה משכרו של התובע. 6. לאור כל האמור, אנו דוחים את תביעותיו של התובע. התובע ישא בהוצאות הנתבעות בסך 5,000 ש"ח בצרוף מע"מ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. הלוואה