פיטורים אחרי לידה - אפליה

פסק דין 1. התובעת פוטרה מעבודה בנתבעת 1 לאחר לידת תאומות. האם מדובר בפיטורים הנגועים בהפליה בשל היותה של התובעת הורה? זוהי השאלה המרכזית בתביעה זו. שאלה נוספת העומדת בפנינו הינה, האם הופר חוזה העבודה שנכרת, אם נכרת, בין הנתבעת 2 לתובעת באשר לקבלתה לעבודה והאם נוהל עימה מו"מ בחוסר תום לב. רקע 2. התובעת עבדה בשירות הנתבעת 1 כתועמלנית רפואית מיום 4.1.93 ועד לפיטוריה נכון ליום 8.7.96. ביום 30.1.96 יצאה התובעת לחופשת לידה בה נולדו לה תאומות. קודם ללידה זו היתה התובעת אם לילד אחד שנולד במהלך עבודתה בנתבעת 1. בחודש מאי 96 הודיעה התובעת לנתבעת 1 על כוונתה להאריך את חופשת הלידה. ביום 8.7.96 בפגישה עם מר יובל פאר סמנכ"ל הנתבעת 1 והממונה על מכלול יחסי עובד- מעביד בנתבעות 1 ו- 2, מסר לה מר פאר מכתב פיטורים. אחת הטענות שבפי התובעת הינה, כי היא פוטרה בזמן היותה בחופשת לידה מוארכת וזאת בניגוד לסעיף 7 (2) לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954. על פי טענה זו הודיעה התובעת על כוונה להאריך את חופשת הלידה עד לחודש ספטמבר 96 ומשפוטרה בחודש יולי 96 הרי שפוטרה בניגוד לדין. גב' עידית טיילר שהיתה ראש הצוות במסגרתה עבדתה התובעת מצהירה ( סעיף 8 לתצהירה), כי התובעת הודיעה בסוף יוני 96 כי היא מבקשת לסיים את חופשת הלידה ולחזור לעבודה. גב' טיילר פנתה למר פאר ומסרה לו על כוונת התובעת והפנתה את תשומת ליבו לכך, כי נוכח ההחלטה לצמצם את צוות התועמלנים, יש לנסות ולמצוא לתובעת עבודה בצוות אחר או לפטרה. גב' חנה גליקמן שהיא מזכירתו של יובל פאר, מצהירה כי בימים האחרונים של חודש יוני פנתה אליה גב' טיילר ומסרה לה שהתובעת הודיעה לה שהיא חוזרת מחופשת לידה. לתצהירה צרפה גב' גליקמן צילום מפנקס ההודעות שלה בה רשמה את האמור. בחקירתה הנגדית ( עמ' 1-2 לפרוטוקול 22.2.96) מאשרת התובעת, כי לאחר שהודיעה על הארכת חופשת הלידה עד לחודש ספטמבר 96 ומשראתה שהיא יכולה היתה לחזור לעבודה, הודיעה על כוונה זו לגב' טיילר בתחילת יולי 96. הנה כי כן ברור שהתובעת החליטה על שובה לעבודה והפסיקה את חופשת הלידה המוארכת, מכאן כי אין כל בסיס לטענה כי פיטורים מנוגדים לסעיף 7 (2) לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954. טענות הצדדים וגירסאותיהם לענין פיטורי התובעת 3. א. בתצהירה (סעיפים 8-6) מתארת התובעת את שיחתה עם מר פאר ביום 8.7.96 כך: "6. אנוכי כעסתי ומחיתי נגד פיטורי, ואף שאלתי את מר פאר, סמנכ"ל הנתבעת 1, האם פטוריי נבעו מחוסר שביעות רצון מתיפקודי כעובדת. מר פאר השיב כי הנתבעת והוא היו מרוצים מאוד מעבודתי וכי הוא עצמו יהיה מוכן להמליץ עלי בפני כל מקום עבודה אליו אפנה. מר פאר נתן לי מכתב המלצה, כמו כן קיבלתי מכתב המלצה נוסף, מהמנהל הרפואי ומנהל שיווק בנתבעת,פרופ' אנייס. 7. בעלבוני כי רב שאלתי את מר פאר האם הייתי מפוטרת גם אלמלא ילדתי לאחרונה, לכך השיב מר פאר כי "הואיל ונעדרת מן העבודה זמן כה ממושך, קל היה יותר להשאירך מחוץ למערכת". 8. מר פאר אף ניסה "לנחם" אותי על אבדן מקום עבודתי, ואמר לי בזו הלשון " תגידי תודה שיש לך ילדים בריאים, העבודה בכלל לא חשובה". כהערת אגב יש לציין, בניגוד למשתמע מסעיף 6 לתצהיר, מכתב ההמלצה של פרופ' אנייס ( נספח ג' לכתב התביעה) לא ניתן לתובעת עם פיטוריה אלא בסוף שנת 93 כשפרופ' אנייס עזב את תפקידו ( עמ' 2 לפרוטוקול 22.2.99). בחקירתה הנגדית מוסיפה התובעת ומעידה ( עמ' 8 לפרוטוקול 22.2.99): " הביטוי בסעיף 19 לתצהירי כי אני "סמוכה ובטוחה" מבוסס על שיחת הפיטורין עם מר פאר, כאשר בתשובה לשאלתי שביקשתי לענות עליה בכנות ואכן ניתנה תשובה כנה והתשובה היתה מתחמקת ונאמר לי "היה נוח להשאיר אותך מחוץ למערכת מכיוון שנעדרת מספר חודשים" ובכך בהמשך כאשר פרצתי בבכי אבל מתוך מחאה על תשובתו הכנה של מר פאר, הוא ניסה להרגיעני ואמר "תגידי תודה שיש לך שלושה ילדים בריאים העבודה זה לא הדבר הכי חשוב ותשבי קצת בבית, יש לך הזדמנות לקבל דמי אבטלה", בתצהיר ציינתי את רוח הדברים ולא את הציטוט המדוייק". ב. גירסתה של הנתבעת 1 באה לידי ביטוי בתצהירו של מר פאר. התובעת הועסקה במסגרת צוות פרמה 3 אשר התרכז בקידום המכירות של מוצרים פרמצבטיים אותם יבאה הנתבעת 1 מחברת סטפורד- מילר מאנגליה. צוות זה מנה, לפני יציאת התובעת לחופשת לידה , 7 עובדים כולל ראש הצוות גב' טיילר. במהלך חופשת הלידה של התובעת הודיעה חברת סטפורד-מילר על החלטתה להקטין בצורה ניכרת את התמיכה הכספית בצוות פרמה 3 וכתוצאה מכך נאלצה הנתבעת 1 לצמצם את צוות פרמה 3 לכדי 4 עובדים בלבד. מר פאר פנה לגב' טיילר ראש הצוות בשאלה את מי היא ממליצה לשחרר. פנייה זו נעשתה הואיל ומר פאר לא הכיר את התועמלנים של צוות זה מבחינה מקצועית. גב' טיילר שקלה את העניין והחליטה לשחרר את גב' יפית לוי הואיל והעתיקה את מקום מגוריה לגדרה ואת התובעת מכיוון שביצועיה המקצועיים נופלים במידה מסויימת מאלה של יתר חברי הצוות. מר פאר לא הטיל ספק בנכונות החלטתה של גב' טיילר. גב' יפית לוי נקלטה בעבודה באזור הדרום ולאחר שהתפנתה משרה בצוות אחר במסגרת הנתבעת 1. בנוסף לגב' לוי והתובעת שוחררה מצוות פרמה 3 גם גב' טיילר הואיל ולא היה תקן למשרת ראש צוות בצוות המונה 4 אנשים בלבד. הנתבעת 1 נסתה למצוא לגב' טיילר משרה אחרת אך ללא הצלחה ובסופו של דבר גם גב' טיילר פוטרה. באשר לפגישה עם התובעת ביום 8.7.96 מצהיר מר פאר (סעיפים 9 - 11 לתצהירו): " 9. בימים האחרונים של יוני 1996 ומסרה לי גב' טיילר שגב' מירי שטיין הודיעה לה שבכוונתה לחזור לעבודה תוך מספר ימים. גב' טיילר המליצה שאנסה למצוא למירי שטיין עבודה בצוות אחר בכ.צ.ט. ואם הדבר לא יעלה בידי שאמסור לה מכתב פיטורין. נהגתי בהתאם להמלצת הגב' טיילר, ומאחר ולא היה מקום פנוי בצוות התעמולה אחר בחברה, זימנתי את גב' מירי שטיין לפגישה אשר התקימה ביום 8.7.96. גב' שטיין מסרה לי שהיא סיימה את חופשת הלידה שלה וכי היא מבקשת לחזור לעבודה. הסברתי לה את דבר הצימצומים וכי היא הינה אחת משתי התועמלנים המשוחררים מן הצוות ומסרתי לה את מכתב הפיטורין 10. הגב' שטיין הגיבה בכעס רב והתרגשות והחלה למתוח ביקורת קשה על גב' עידית טיילר אשר גלשה עד מהרה לרמה של הכפשה, נדהמתי לשמוע את גב' שטיין מתבטאת בצורה כה חריפה נגד מי ששימשה כממונה עליה ואשר אותה הכרתי כמנהלת אחראית ורצינית. 11. לקראת סוף השיחה פרצה הגב' שטיין בבכי. ניסתי להרגיעה ואמרתי לה שסיום העבודה בכ.צ.ט. אינו "סוף העולם",כי העיתונים מלאים במודעות של חיפוש תועמלנים. מתוך כוונה להרגיע אותה, הוספתי ואמרתי שעליה לשמוח שנולדו לה שני ילדים בריאים ומוצלחים, אשר הינם הנכס הגדול ביותר שאדם יכול להשיג בחיו, וכי בהשוואה לכך, עבודה במקום כמו כ.צ.ט. הינו אירוע חולף, אשר היא לא תתקשה למצוא תחליף". בחקירתו הנגדית ( עמ' 8 לפרוטוקול 28.6.99) מעיד מר פאר: " קראתי לתובעת למשרדי והסברתי לה שאני נאלץ לפטר אותה הואיל ואני נאלץ לצמצם את הצוות, השיחה הזאת ארכה שעה ארוכה, היא פרצה בבכי, כל הגוף שלה רעד ניסיתי להרגיעה, אז אמרתי לה לפי דעתי הרבה יותר חשוב שהילדים שלה בריאים מאשר מקום העבודה, ואמרתי לה שאני מאמין שהיא תמצא מקום עבודה ואז היא שאלה אותי למה דווקא אותי,בגלל שאני בחופשת לידה? אמרתי לה שהואיל והיא לא נמצאת במערכת אז יותר קל לשחרר אותה. אמרתי לה לפי דעתי מה שחשוב שהילדים יהיו בריאים, לא היתה לי שום כוונה רעה במה שאמרתי. יתר על כן אני לא רציתי לומר לה שגב' טיילר המליצה לשחרר אותה מאחר וזה היה פוגע בה עוד יותר,היא היתה מאוד נסערת חיפשתי דרך להרגיע אותה". ג. גירסתה זו של הנתבעת 1 באשר לסיבה שהביאה בסופו של דבר לפיטוריה של תובעת, מצוייה גם בתצהירה של גב' עידית טיילר. גב' טיילר היתה ראש צוות פארמה 3 אשר כלל בנוסף לה גם את התועמלנים הרפואיים הבאים: גב' מירה רוטנר, התובעת, גב' שירלי כץ, גב' דנה וייזר, גב' יפית לוי ומר אבנר בן סעדון. בתקופת חופשת הלידה של התובעת הודיעה חברת סטפורד-מילר על צמצום ניכר של השתתפותה במימון הצוות ועל כן, נאלצה הנתבעת 1 לצמצם את הצוות ולהעמידו על 4 תועמלנים בלבד. גב' טיילר נשאלה על ידי ההנהלה את מי לדעתה יש לשחרר מן הצוות ובחירתה נפלה על יפית לוי הואיל והעתיקה מגוריה מת"א לגדרה ועל התובעת הואיל והיתה פחות טובה בביצוע התפקידים והמטלות שהוטלו עליה מן התועמלנים האחרים בצוות. מוסיפה גב' טיילר ומצהירה, כי בסוף חודש יוני 96 הודיעה לה התובעת, כי היא מבקשת לסיים את חופשת הלידה ולחזור לעבודה.בעקבות זאת פנתה גב' טיילר למר פאר מסרה לו על כוונה זו והפנתה תשומת ליבו לכך שיש לנסות ולמצוא לה עבודה בצוות אחר וזאת נוכח ההחלטה על צמצום צות פארמה 3. לענין שיקולה שלה בבחירת העובדים שישוחררו מהצוות מעידה גב' טיילר (סעיף 11 לתצהירה): " הנני מבקשת להבהיר ולהדגיש שהחלטתי לשחרר את יפית לוי ואת מירי שטיין נעשתה על ידי בהסתמך על שיקולים עניינים בלבד, כאמור לעיל, והעובדה שמירי שטיין ילדה תאומים לא היוותה שום שיקול בהחלטתי הנ"ל. בהקשר זה אציין עוד שאני עצמי שהיתי, באותה עת, בחופשה לידה, ולא יעלה כלל על הדעת לייחס לי שיקול כה לא ענייני ומפלה. כמו כן, מן הראוי לציין שהיתה זאת לידה שניה של מירי שטיין וגם הלידה הקודמת היתה, ככל הידוע לי , בתקופת עבודה בכ.צ.ט". בחקירתה הנגדית ( עמ' 11-13 לפרוטוקול 28.6.99) מבהירה גב' טיילר, כי בשיקוליה מי מבין התועמלנים ישוחרר מהצוות היה ברור, כי שניים מתוכם, גב' וייזר שהיתה אחראית על אזור הצפון ומר סעדון שהיה אחראי על אזור הדרים,אינם מועמדים לקיצוצים, כך שההחלטה אמורה היתה ליפול בין ארבעת העובדות שגרו באזור המרכז. מוסיפה גב' טיילר ומציינת כי בהחלטתה על צמצוצים יש מקום רציני לשיקול האם תועמלן מכיר את האזור בו הוא פועל. לשאלת בית הדין משיבה גב' טיילר: " בהתייחס לסעיף 7 לתצהירי היו שני מדדים לטיב העבודה, אחד שאפשר לכמת שהוא דוחות ביקורי רופאים שלגביו המספרים של מירי היו קצת נמוכים יותר מהשאר והמדד הנוסף היה יותר אינטואטיבי משיחות עם רופאים לגבי טיב הקשר איתם. כשנתבקשתי לשקול את הצמצום לא נאמר לי שהעובדה שהתובעת בחופשת לידה יש לקחת אותה בחשבון". עמדות הצדדים בשאלת המו"מ לקבלתה של התובעת לעבודה בנתבעת 2 4. א. עם סיום עבודתה בנתבעת 1 החלה התובעת לחפש מקום עבודה חדש, היא שלחה קורות חיים לחברות שונות, זומנה לראיונות וניהלה מו"מ באשר לתנאי העסקה אפשריים. ביום 31.7.96 התקשרה לתובעת גב' חנה פוזננסקי שהיתה מנהלת התעמולה אצל הנתבעת 2 והציעה לה להצטרף לעבודה בצוות של הנתבעת 2. לדבריה של התובעת (סעיפים 11-18 לתצהירה), נתקיימה שיחה ביום 10.8.96 עם גב' פוזננסקי בה סוכמו תנאי העסקתה, היא קיבלה הנחיות ביחס לצוות בו היא תשתלב ונוהלי עובדה ותרופות. התובעת אף התחייבה שלא לדרוש קידום בתנאי עבודתה בשנים הקרובות.לאחר שיחה זו קיימו התובעת, גב' פוזננסקי וגב' רמית הרפז מנהלת השיווק של הנתבעות, הממונה על גב' פוזננסקי, פגישה בה סוכם כי תחל בעבודה ביום 1.11.96. מוסיפה התובעת ומצהירה, כי סוכם שבמהלך חודש אוקטובר תלמד את החומר הנדרש, כן נאמר לה כי ענין שכרה ידון במסגרת דיוני השכר שיתקיימו בחודש אוקטובר 96 ושבקרוב תזומן לחתום על הסכם העסקה. הואיל והתובעת לא זומנה לחתום על הסכם היא התקשרה לגב' פוזננסקי וזו הבטיחתה כי תזרז נושא זה. ב- 3.10.96 או בסמוך לכך הודיעה גב' פוזננסקי לתובעת, כי לא תוכל להתחיל בעובדה הואיל ונמצאה עובדת אחרת למשרה זו. בשיחה של התובעת עם גב' הרפז, ענתה לה גב' הרפז כי היא צריכה לקבל את הדברים כמות שהם ולא לנסות ולחפש תשובות. בחקירתה הנגדית ( עמ' 4-5 לפקוטוקול 20.2.99) מוסיפה התובעת ומעידה, כי בשיחה עם גב' הרפז ביום 10.8.96 היא אמרה שהשכר המינימלי יהיה שכר האחרון שקיבלה בנתבעת 1 כן דובר על ימי חופשה בשיעור הקודם וכן על קרן השתלמות וקרן תגמולים שתמשכנה מתקופת העבודה הקודמת. התובעת אומרת במפורש בחקירתה הנגדית כי מינהלית יש רק אדם אחד בנתבעות שמקבל כח אדם לחברה וזהו מר פאר. גב' רמית הרפז העידה בפנינו לענין זה מטעם הנתבעות. בחודשים אוגוסט 96 התפטרה תועמלנית בנתבעת 2 ובעקבות זאת העלתה גב' פוזננסקי את הרעיון להעסיק במקומה את התובעת. גב' הרפז פנתה אל מנכ"ל הנתבעות גב' סיגל פירסט וזו אישרה להיפגש עם התובעת ולהביא את ההמלצה לגבי אפשרות העסקתה הנתבעת 2. בפגישה עם התובעת נוהלה שיחה חופשית בקשר למשימות שהיא מסוגלת לקחת על עצמה וכד' אך לא נוהל מו"מ ולא סוכם עימה דבר, הואיל וגב' הרפז וגב' פוזננסקי לא היו מוסמכות לכך. הן הבהירו לתובעת כי אם יוחלט להעסיקה היא תחשב כעובדת חדשה בנתבעת 2 וכי ההחלטה אם להעסיקה מסורה להנהלה בלבד, דבר שהיה ידוע לתובעת. מוסיפה גב' הרפז ומצהירה, כי לאחר שהציעו לתובעת לעיין בזמנה הפנוי בפרוספרקטים וחומר פרסומי אחר , הגיבה התובעת באומרה שכל עוד מר פאר לא חותם על קבלתה לעבודה אין היא מוכנה לנקוף אצבע או להשקיע שעה אחת של פנאי הואיל היא יודעת שללא אישורו היא לא תתקבל לעבודה. לאחר אותה פגישה סרב מר פאר בתשובה לגב' פוזננסקי, לאשר את קבלתה לעבודה של התובעת והוא סיפר לגב' הרפז כי הסיבה היא הכפשתה של גב' טיילר ע"י התובעת במועד קבלת מכתב הפיטורים. בחקירה הנגדית ( עמ' 14 לפרוטוקול 28.6.99) מוסיפה גב' הרפז, כי בזמן הראיון מבחינתה ומבחינת גב' פוזננסקי, הן נתנו לתובעת את ההרגשה כי התקבלה לעבודה אם מר פאר יסכים לכך. המסגרת הנומרטיבית 5. סעיף 2 (א) לחוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח - 1988 (להלן- החוק) קובע: " לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם או מפלגתם בכל אחד מאלה (1) קבלה לעבודה: (2) תנאי עבודה: (3) קידום בעבודה: (4) הכשרה או השתלמות מקצועית. (5) פיטורים או פיצויי פיטורים. (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה". בסעיף 9 (א) לחוק הדן בנטל ההוכחה נאמר: " בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד, כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - (1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים - אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפני העניין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים: (2) לענין פיטורים מהעבודה - האם הוכיח העובד שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו". בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (פד"ע נו / 3-129 שרון פלוטקין ואח' נ. אחים איזנברג בע"מ פד"ע לג 481) נקבעו מפי השופטת ברק כללים מנחים בנושא שבפנינו ואלו תמציתן: א. אין צורך בכוונה או במוטיבציה להפלות, די בכך שההתנהגות הינה מפלה. אף כוונה טובה איננה רלוונטית. ב. התנהגות בלתי מפלה כלפי אחרים איננה מרפאת את פגם ההפליה כלפי מי שההתנהגות המפלה בוצעה כלפיו. ג. לאחר שהמתלונן או המתלוננת מבססים עילה לכאורה עובר נטל ההוכחה אל המעביד לדחות טענות אלו. ד. כשבמכלול השיקולים קיים גם שיקול שבסיסו הפליה, אין משמעות לכך שקיימים נימוקים נוספים, כשרים, אשר הניעו את המעביד להתנהגות המפלה. נפנה איפוא, ליישומו של החוק ושל הפסיקה על הנסיבות שבפנינו. הכרעתנו בשאלות שבמחלוקת 6. א. במקרה דנן נוכח פיטוריה של התובעת לאחר הלידה וודאי נוכח דבריו של מר פאר, עבר נטל ההוכחה על הנתבעות להוכיח כי פעלו שלא בדרך מפלה וזאת מכח סעיף 9 לחוק. על רקע נטל זה של הנתבעות יש לבדוק את הראיות שבפנינו. ב. מהנתונים שפורטו בסעיף 3 לעיל מתקבלת התמונה הבאה: בזמן חופשת הלידה נוצר צורך אמיתי לצמצם את צוות פארמה 3. על עובדה זו אין התובעת חולקת. גב' טיילר נשאלה על ידי ההנלה את מי לדעתה יש לשחרר מהצוות. מי ששקל את השיקולים שהביאו לפיטוריה של התובעת היתה גב' טיילר כשמר פאר מאמץ את המלצתה בדבר שחרורם של גב' יפית לוי ושל התובעת מאותו צוות. שיקוליה של גב' טיילר היו ענייניים ולא היה בהם שיקול כלשהו הנגוע בהפליה. מקובלת עלינו עדותה של גב' טיילר, שאיננה עובדת עוד בנתבעת, לאחר שגם היא פוטרה מעבודתה בנתבעת על רקע הצמצומים בצוות פרמה 3, כי שיקוליה היו בתחום המקצועי בלבד. לא היתה לגב' טיילר סיבה ואינטרס לקחת בחשבון את העובדה, כי התובעת ילדה תאומות. לא מצאנו במכלול הנתונים שבפנינו באשר לתועמלנים האחרים שבצוות, מקום מגוריהם ותחום פעילותם הגאוגרפי, כי בהחלטת גב' טיילר על שחרורה של התובעת, מעורבים היו שיקולם בלתי סבירים. אף מכתב ההמלצה של פרופ' אנייס משנת 93 אין בו כדי לשנות את דעתנו. גב' טיילר הודיעה למר פאר על החלטתה את מי לשחרר מהצוות ומר פאר לאחר ששמע את שיקוליה של גב' טיילר, החליט לאמץ את החלטתה. בפגישה של התובעת עם מר פאר ביום 8.7.96 הודיע לה מר פאר על פיטוריה. התובעת שהתרגשה מהודעה זו פרצה בבכי שאלה האם בגלל שהיתה בחופשת לידה הוחלט דווקא על פיטוריה שלה. מר פאר השיב לה כי כיון שהיא נמצאה במערכת קל היה יותר לשחרר אותה והוסיף ואמר שהעבודה פחות חשובה והעיקר שיש לה ילדים בריאים. באותה שיחה מתחה התובעת ביקורת קשה על גב' טיילר. אמירתו זו של מר פאר, כשלעצמה, אלמלא היתה נאמרת על רקע הנתונים שבפנינו, היה בה משום אמירה מפלה ולא אמירה מפלה בלבד אלא אף ראיה להתנהגות מפלה. העדרה של עובדת מעבודתה בגין חופשת לידה, או היותה הורה, אסור לה שתשקל מקום שיש להחליט על פיטורים או צמצומים בעבודה. שיקול כזה הינו בניגוד לדין גם מקום שקיימים שיקולים אחרים, ענייניים ומקצועיים לפיטוריה של אותה עובדת. יחד עם זאת לאחר שהוכחו בפנינו הנתונים אחרים בדבר תהליך קבלת ההחלטה, שוכנענו כי התנהגותה של הנתבעת 1 לא היתה התנהגות מפלה. החשוב והקובע בענייננו הינן הסיבות והעילות האמיתיות שעמדו ביסוד ההחלטה לפטר דווקא את התובעת. הסיבות הינן אלו שפורטו בעדותה של גב' טיילר, שכאמור היו סיבות ענייניות וללא שיקולי הפליה. משבאים אנו להכריע בשאלה האם מדובר בפיטורים מפלים, הנתונים בדבר הסיבות האמיתיות לפיטורים גוברות לדעתנו, על אמירתו של מר פאר. מר פאר אף שהוא המחליט הסופי בענייני כח אדם, אך אימץ את שיקוליה של גב' טיילר. מקובלת עלינו גירסתו העובדתית של מר פאר, כי אמירתו זו איננה משקפת את השיקולים שנשקלו לפיטוריה של התובעת מתוך שאר התועמלנים וכי הדברים נאמרו אך ורק כדי שלא לפגוע בה על ידי אמירת הסיבות האמיתיות לבחירתה שהינן סיבות מקצועיות. משאמרנו כי קיבלנו את גירסתו העובדתית של מר פאר באשר למניע לדבריו אלו, לא אמרנו כי ראויים היו הדברים שייאמרו. זכותו של עובד כי יוצגו בפניו הנתונים והשיקולים האמיתייים שהביאו להחלטה על פיטוריו, גם אם נתונים אלו, לדעת מאן דהו, עלולים לצערו או להביכו. עוסקים אנו בקשרי עבודה בין אנשים בוגרים, קשרים המבוססים על יחסי אמון וחובות נאמנות המחייבים גילוי מירבי הדדי של מלוא הנתונים הרלוונטיים. במקרה דנן אמירתו של מר פאר בכוונה להקהות את כאבה של התובעת הפכה לניחומים של הבל ומתוך שבא לתקן נמצא מקלקל. יודגש ויבהר. אין לנו עניין בכוונות שהביאו את הנתבעת 1 לפטר דווקא את התובעת. גם אם הכוונות היו טובות, ככל שהיתה מתגלית התנהגות מפלה, הרי שמקבלים היינו את הטענה כי הפיטורים היו בניגוד לדין. בנסיבות שהוכחו בפנינו ברי לנו כי התנהגותה של הנתבעת 1 לא היתה התנהגות מפלה. ב. בסעיף 4 לעיל פרטנו את עיקרי העובדות ואת טענות הצדדים בשאלת הנסיון לקבל את התובעת לעבודה בנתבעת 2. קביעותינו בשאלה זו הן אלה: הנתבעת 2 באמצעות גב' פוזננסקי וגב' הרפז, לאחר שנתקבל אישור מגב' סיגל פירסט מנכ"ל הנתבעות, נפגשו עם התובעת בנסיון לבדוק את העסקתה במסגרת הנתבעת 2. באותה שיחה נדונו רוב תנאי העסקתה של התובעת לקראת קבלתה לעבודה והכל בכפוף להחלטתו ולהסכמתו של מר פאר. הצורך בהסכמתו של מר פאר נאמר מפורשות על ידי גב' הרפז וגב' פוזננסקי. התובעת עצמה ידעה כי כך הם פני הדברים ואף אמרה שכל עוד שמר פאר לא חותם על קבלתה לעבודה היא לא תשקיע מזמנה הואיל והיא יודעת שללא אישורו לא תתקבל לעבודה. לאחר שגב' פוזננסקי פנתה למר פאר היא נענתה בשלילה כשהסיבה היא הכפשתה של גב' טיילר על ידי התובעת במועד קבלת הודעת הפיטורים. עובדות אלו מצביעות על כך שלא נכרת הסכם בין התובעת לבין הנתבעת 2 בדבר קבלתה לעבודה ועל כן לא הופר ההסכם באי קבלתה לעבודה. לא הוכח על ידי התובעת, כי בסוגיה זו התנהגו אנשי הנתבעות שלא בתום לב. כמו בסוגיות פיטוריה של התובעת , הוכח גם בעניין זה כי הנתבעת 2 לא פעלה באופן מפלה. החלטתו של מר פאר לא נבעה משיקולים מפלים. מנכ"ל הנתבעות גב' סיגל פריסט הסכימה עקרונית למו"מ עם התובעת בדבר קבלתה לעבודה. גב' פירסט ידעה שהתובעת הינה אמא לשלושה ילדים ואכן התובעת איננה מייחסת לה טענת הפליה ( עמ' 5 לפרוטוקול 22.2.99). גם לגב' הרפז ולגב' פוזננסקי אין התובעת מייחסת שיקולים מסוג זה. נותר מר פאר שאליו מפנה התובעת את טרוניתה. ביחס אליו קביעתנו הינה כי לא התנהג התנהגות מפלה. אין לנו סיבה לפקפק בעדותה של התובעת בדבר מגעים שקיימה עם מקומות עבודה פוטנציאליים לקראת חיפוש מקום עבודה. אף אם ויתרה התובעת על מקום כזה לאחר השיחה עם גב' הרפז וגב' פוזננסקי, הרי שאין לה להלין אלא על עצמה בלבד. התובעת ידעה על האפשרות הקיימת שהיא בסופו של דבר לא תתקבל לעבודה בנתבעת 2 ואמורה היתה לכלכל צעדיה בהתאם. ג. במהלך הדיונים בפנינו העלתה התובעת טענות שונות בדבר הפליה הנוהגת בנתבעות כלפי אמהות לילדים. טענות אלו נטענו ללא שהתובעת טרחה להוכיחן ולו לכאורה. יש לדחות טענות אלו. 7. התביעה נגד הנתבעות נדחית. בנסיבות הענין אין אנו עושים צו להוצאות. לידהפיטורים אחרי לידהפיטוריםהפליה / אפליה