פרישה של מורה פנסיה בשיעור 48% ממשכורתו הקובעת

פסק דין 1. בפני תביעה להגדלת שיעור הפנסיה המשתלמת לתובע ע"י הנתבעת בשיעור של 9% בגין מענק פרישה (5%) ומענק בריאות (4%). 2. בכתב ההגנה מכחישה הנתבעת זכאותו של התובע לכל תוספת פנסיה שהיא או למענק שהוא וטוענת שהפסקת עבודתו של התובע היתה בנסיבות שהצדיקו פיטוריו ללא כל פיצויי. בנוסף, נטען להתיישנות התביעה. 3. הצדדים הגישו עדויותיהם בתצהיר. מטעם הנתבעת העיד מר שרגא כץ, מנהל המחלקה לתנאי שרות במרכז חינוך עצמאי (להלן "כץ"). 4. העובדות הצריכות לעניינו: א. התובע הועסק בנתבעת כמורה החל מתאריך 1.9.65 ועד ליום 31.8.89, מועד פיטוריו בהתאם להודעת הפיטורים מחודש אייר תשמ"ט (נספח א' לתצהיר התובע). ב. בעת פרישתו מהעבודה היה התובע בן 42. ג. עם פרישתו משתלמת לתובע פנסיה בשיעור 48% ממשכורתו הקובעת. לאחר שבחנתי העדויות שנשמעו בפני ועיינתי במסמכים ובסיכומי ב"כ הצדדים, אני קובעת כדלקמן: 5. באשר לטענת ההתיישנות- הנתבעת טוענת כי מאז פרישת התובע מעבודתו ועד הגשת התביעה חלפו למעלה מ- 7 שנים, ואם היתה לתובע עילת תביעה היא התיישנה זה מכבר. סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 קובע כדלקמן- "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן-תקופת התיישנות) היא-(1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים;" סעיף 6 לחוק קובע כדלקמן- "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה." במקרה דנן עילת התובענה נולדה ביום 1.9.89. משהוגשה התביעה ביום 14.8.96 הרי שטרם חלפה תקופת ההתיישנות הנקובה בחוק ודין הטענה להידחות. 6. אקדים ואציין כי באשר לנסיבות הפסקת העבודה אין בית הדין נדרש לסוגייה זו. לא הובאו ראיות באשר לטענת הנתבעת לעניין זה וכל שנדרש בית הדין הוא להכריע בשאלת זכאותו של התובע להגדלת פנסיה. בהתאם לכך אין להתייחס לאמור בסיכומי ב"כ הצדדים באשר לנסיבות הפיטורים או לעובדות שהועלו בסיכומים ואשר התרחשו לאחר תום מסכת הראיות בלא שתהיה אליהם כל התייחסות במהלך המשפט. 7. מחומר הראיות עולה כי המקור המשפטי לתשלום הגמלאות למורי מרכז החינוך העצמאי הוא בהסכם קיבוצי מיוחד, שנחתם בין הנתבעת לבין הסתדרות מורי אגודת ישראל, מיום י"ב אדר ב' תשמ"ו (נ/ 1). סעיף 5 להסכם הנ"ל קובע: "מרכז החינוך העצמאי ישלם למוריו גמלאות ע"פ עקרונות חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל, 1970, (להלן "חוק הגמלאות") הכפופות להסכם הגמלאות מיום 25.3.63 שבין מרכז החינוך העצמאי והממשלה." שיטת הפנסיה ע"פ חוק הגמלאות היא השיטה התקציבית, ו"מקור הזכות לפנסיה התקציבית יכול להיות בחוק... בהסכם אישי או בהסכם קיבוצי" (דב"ע נג/ 4-6 מועצת פועלי ת"א-יפו נ' עיריית ת"א-יפו, פד"ע כו 31, 38). כץ הודה בעדותו כי עובדי הנתבעת זכאים לכל תנאי הגמלאות כמו מורים, שהם עובדי משרד החינוך, בשל היות העקרונות זהים (ר' עמ' 6 לפרוטוקול). ואכן, הגיש התובע תביעה לתשלום גימלה לפי עקרונות חוק שירות המדינה במקום הזכות לתשלום פיצויי פיטורים (נ/ 2). 8. באשר למענק פרישה- התובע מבסס זכותו לקבלת מענק פרישה בשיעור של 5% על עילה של נוהג הקיים בנתבעת לפוי משולמת לכל המורים המועסקים על ידי הנתבעת תוספת בפנסיה בשיעור של 5% כמענק פרישה (סעיף 6 לתצהיר התובע). בחקירתו הנגדית מסר התובע כי הוצגה לו רשימת "הפורשים והמפוטרים שקיבלו מענק בין 7 ל- 10 אחוז, ואף העיד כי שוחח עם שניים מהפורשים (ר' עמ' 5 לפרוטוקול). אולם לא הוצגו על ידי התובע כל פרטים ו/או נתונים בהתייחס לשיעור הגימלה המשתלמת לאחרים ולא הובאה כל ראייה שהיא שיש בה כדי לבסס את טענת הנוהג לה טוען התובע. על פי גירסת הנתבעת, תשלום הפנסיה לעובדי החינוך העצמאי נעשה לפי קביעת משרד החינוך ומכספים המוקצבים ע"י משרד החינוך לצורך תשלום פנסיה. החינוך העצמאי אינו רשאי ואינו מוסמך לשלם תשלומי פנסיה מעבר למה שנקבע ע"י משרד החינוך ואין לו כל מקורות מימון לתשלומי הפנסיה מעבר למה שאושר ע"י משרד החינוך. גירסה זו לא הופרכה. התובע מודה בחקירתו הנגדית כי לא פנה כלל למשרד החינוך בבקשה לתשלום מענק פרישה ולא מילא כל טופס בקשה לקבלת מענק שכזה (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). אמנם כץ מסר בעדותו כי מענק פרישה בשיעור של 5% מוענק למורה שפוטר עקב צמצומים (ר' עמ' 7 לפרוטוקול). אולם, לא הוכח בענייננו שמדובר בפיטורים עקב צמצומים וכאמור אין בית הדין נזקק להכריע בשאלת נסיבות פיטוריו של התובע מעבודתו. התובע לא הצביע על מקור כלשהו שבדין ובנוהג שמכוחו קמה לו הזכאות לתשלום מענק פרישה עם פיטוריו. 9. באשר למענק בריאות- לטענת התובע בתצהירו, קמה לו זכאות לתשלום תוספת של 4% מענק בריאות בגין בעיה של צרידות וסכרת (ר' סעיף 5 לתצהיר). באשר לפרוצדורה הנוהגת בעניין זה הסביר כץ בעדותו כי על המורה להגיש תעודה רפואית בצירוף טופס בקשה להגדלת פנסיה. הטופס מועבר על ידי כץ לרופא אשר קובע האם יש אכן בסיס רפואי לבקשה (ר' עמ' 7 לפרוטוקול). התובע מודה בחקירתו הנגדית כי לא הגיש מעולם בקשה להגדלת פנסיה בגין מחלה. התובע אף לא הציג כל תעודות רפואיות שהן המצביעות על מצב רפואי כזה או אחר ו/או המתייחסות לליקויים להם הוא טוען. מכאן, שלא עלה בידי התובע להוכיח זכאותו לתשלום תוספת פנסיה בגין מצב בריאות ודין עילת תביעה זו להידחות. 10. לאור האמור לעיל, משלא עלה בידי התובע להוכיח זכאותו להגדלת שיעור הפנסיה כנטען- דין התביעה להידחות. דיני חינוךפנסיהפרישהמשכורתמורים