עזיבת עבודה בגלל יחס משפיל

פסק דין 1. בפני תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 2. בכתב ההגנה נטען כי התובעת היא זו שהתפטרה מעבודתה ועל כן, על פי הוראות חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963, אינה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים. 3. מטעם התביעה העידה התובעת בעצמה. מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו, גב' עדי ויינר, מזכירה במשרד הנתבע (להלן "ויינר"), עו"ד הדס ברון, עובדת במשרד הנתבע (להלן "ברון") ומר נמרוד דרזנר, בנו של הנתבע (להלן "דרזנר"). לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לתיק, להלן החלטתי- 4. התובעת עבדה במשרד הנתבע, שהינו עורך דין, מיום 18/4/96 ועד ליום 15/7/99, כקלדנית. התובעת עבדה על בסיס משכורת חודשית. הנתבע שהה בחו"ל מיום 24/6/99 ועד 28/6/99. 5. חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 מחייב את המעסיק לשלם פיצויי פיטורים לעובד שעבד שנה אחת לפחות ברציפות ופוטר. מבחינת נטל ההוכחה "על העובד להוכיח שהוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויים" (דב"ע לג3-58/ האוניברסיטה העברית, ירושלים נ' בתיה מינטל, פד"ע ה 65). 6. מעדות התובעת עולה כי בעת שהות הנתבע בחו"ל הודיעה התובעת לפקידה במשרדו כי היא עוזבת את העבודה בשל יחסם המשפיל של הנתבע ובנו כלפיה. ביום 29/6/99, לאחר שיחות שניהלה עם עובדות המשרד, שבה התובעת לעבודה אולם לדבריה "לא נגשתי לדבר עם הנתבע, שכן היה זה עניין של כעס, נסערתי אולם המשכתי לעבוד". עוד הוסיפה התובעת "מאותו יום, במשך מספר ימים נאמר לי על ידי הפקידה לגשת לנתבע ולדבר איתו כיוון שהוא רוצה שאעזוב. לא פניתי אליו והמשכתי לעבוד עד שקרא לי למשרדו" (ר' עמ' 1 לפרוטוקול). התובעת העידה בחקירתה הנגדית כי הנתבע הוא זה שאמר לה באשר לסיום יחסי העבודה ביניהם ושאל אותה מתי ברצונה לעזוב (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). לדבריה "כשביקשתי מכתב פיטורים הסכים לתת אולם כשדובר על פיצויים אמר שלא מגיע". עוד הוסיפה בעדותה כי למחרת ניתן לה מכתב ובו נאמר שהתפטרה. לדבריה היות ולא התפטרה הופתעה לקבל מכתב זה (ר' עמ' 3 לפרוטוקול). וינר העידה כי לאחר שהתובעת הודיעה כי עוזבת את עבודתה היא דיברה על ליבה שלא תלך. לדבריה התעקשה התובעת ואמרה שאינה יכולה יותר (ר' עמ' 3 לפרוטוקול). בתשובה לחקירתה הנגדית הוסיפה וינר כי התובעת אמרה לה שהיה לה ויכוח עם בנו של הנתבע ועל כן היתה נסערת ואמרה שהיא הולכת לבלי שוב (ר' עמ' 4 לפרוטוקול). ברון העידה כי בתאריך 28/6/99 שמעה שהתובעת התפטרה מעבודתה ועל כן אמרה לה שזה לא בסדר שהיא עזבה בפתאומיות כאשר הנתבע נעדר מן הארץ, מבלי להודיע לאף אחד מעורכי הדין על כך (ר' עמ' 5 לפרוטוקול). ברון הוסיפה בעדותה כי התובעת חזרה לעבוד לאחר יומיים בהם נעדרה מעבודתה (ר' עמ' 6 לפרוטוקול). דרזנר העיד כי ביום עזיבת התובעת את עבודתה היו ביניהם חילופי דברים רגילים (ר' עמ' 7 לפרוטוקול). לדבריו יומיים לאחר עזיבתה חזרה לעבודה (ר' עמ' 8 לפרוטוקול). הנתבע העיד כי לאחר חזרתו מחו"ל עודכן באשר לארועים שהתרחשו במשרד בהיעדרו. לדבריו ביקש מוינר שתגשש אצל התובעת אם ברצונה לחזור לעבודה אם לאו. עוד הוסיף כי "היות והתובעת לא פנתה אליי זימנתי אותה לחדרי בתאריך 30/6/99 ואמרתי לה שאני מבין שאנו נפרדים ושאת רוצה ללכת והיא ענתה בחיוב. שאלתי מתי נוח לה לעזוב ואמרה שבתאריך 15/7/99... היא שאלה אותי אם תקבל פיצויים ועניתי לה שהתפטרה מרצונה על אף נסיונותיי להחזירה לעבודה..." (ר' עמ' 8 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית חזר הנתבע על גירסתו באשר לסירוב התובעת לחזור לעבודתה. לדבריו "עדי ניסתה מספר פעמים להניאה מההתפטרות. היא שבה לכיסא העבודה על מנת לייתן תקופה של הודעה לפני ההתפטרות ועל פי בקשתה הסכמתי ל- 15/7". הנתבע הודה כי קיבל את התפטרותה (ר' עמ' 9 לפרוטוקול). 7. נפסק כי: "היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השנים לידי גמר" (דב"ע ל3-1/, הרמן נ' דואיב פד"ע א 18,24; דב"ע נא3-1/ מפעלי ים המלח בע"מ נ' דוד שיינין, פד"ע כב 271,283) עוד נפסק כי: "עובד שהתפטר וחזר בו מהתפטרותו רשאי המעביד שלא לקבל חזרה זו ואזיי מדובר בהתפטרות על כל המשתמע מכך" (דב"ע תש"ן/ 3-103 סימה אילוז (עמוס) נ' מדינת ישראל, פד"ע כב 69). 8. בענייננו, גירסת התובעת כי התפטרה בנסיבות של עידנא דריתחא נטענה לראשונה בסיכומים על ידי בא כוחה. לא שוכנעתי כי אכן מדובר בסיטואציה של התפטרות בעידנא דריתחא. התובעת אף לא הוכיחה כי פוטרה מעבודתה ומכתב הפסקת העבודה שצורף לתביעתה איננו מהווה ראייה לפיטורים כלל ועיקר. לא הוכח בפניי כי התובעת חזרה בה מהתפטרותה או הביעה כוונתה לעשות כן בפני הנתבע. מאחר והוכח כי התובעת, בעת שהותו של הנתבע בחו"ל הודיעה על התפטרותה מהעבודה, רשאי היה הנתבע לקבל את התפטרותה כפי שאכן עשה עם חזרתו ארצה בשיחתו עם התובעת. בנסיבות המקרה ניתן לראות בתובעת כמי שהתפטרה מעבודתה ולא קמה לה הזכות לקבלת פיצויי פיטורים. 9. סוף דבר, דין התביעה להידחות. 10. התובעת תישא בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח צמודים כדין מהיום. 11. ניתן להגיש בקשת ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. יחס משפיל בעבודה