החלטה 1. בפנינו בקשות למתן צווי מניעה זמניים להגבלת חופש עיסוקו של המשיב 1 בעבודתו אצל המשיבים 2 ו- 3. בתגובה לבקשות, יחד עם הגשת תצהיר תשובה מטעם המשיבה 2 , הגישה המשיבה 2 בקשה לדחיית או למחיקת הבקשה על הסף, בין השאר, בטענת חוסר סמכות ובטענה, כי ביה"ד בישראל איננו הפורום הנאות לדיון בבקשות. במהלך הדיון המקדמי ביום 15.2.99 הוגשה מטעם המשיבה 2 בקשה להגשת ראיה משלימה בדבר תביעה שהוגשה ע"י המבקשת 1 נגד המשיבה 3 במדינת מסצ'וסטס שעניינה הפרת הסכם ובקשה לסעדים כספיים וצווי מניעה בעקבות העסקתו של המשיב 1 אצל המשיבה 3. בסיומו של הדיון המקדמי נתבקשו הצדדים להגיש אסמכתאותיהם בשאלת מחיקתם על הסף של המשיבות 2 ו- 3 וכן בבקשת המבקשות ליתן פס"ד בהעדר הגנה נגד המשיב 1. ביום 17.2.99 הוגש תצהיר תשובה מטעם המשיב 1 וכן בקשתו לדחיית הבקשה על הסף, בין השאר, בשל חוסר סמכותו של בי"ד זה לדון בבקשות. ביום 22.2.99 החליט אב בית דין כי ב"כ המבקשות ישיב בכתב לטענת בדבר חוסר הסמכות ולאחר תגובתו תינתן החלטה בנושא זה. החלטה זו עניינה הטענות המקדמיות בשאלת סמכותו הבינלאומית של ביה"ד לדון בבקשה ובשאלת הפורום הנאות. העובדות 2. העובדות הנחוצות להכרעתנו עולות מתצהירי הצדדים ומהמסמכים שצורפו להם. ראשית באשר לצדדים: המבקשת 1 הינה חברה ישראלית שעיסוקה בתחום פיתוח וייצור מערך להדפסה דיגיטלית . המבקשת 2 הינה חברת בת בבעלות מלאה של המבקשת 1 והיא רשומה ופועלת בארה"ב. עיסוקה שיווק מוצרי המבקשת 1 ומתן שירות ללקוחות בארה"ב. המשיב 1 חי ומתגורר בארה"ב דרך קבע מזה מספר שנים, הינו תושב ארה"ב ואזרח ישראל. עבודתו בתקופה הרלוונטית לבקשות התבצעה ומתבצעת כיום בארה"ב. המשיבה 2 הינה חברה ציבורית הרשומה בישראל ופעילותה מתמקדת בפיתוח, ייצור ומכירה של מכונות הדפסה דיגיטליות צבעוניות. המשיבה 2 הינה בשליטת בעלי מניות אמריקאיים ונסחרת בבורסה בארה"ב. המשיבה 3 הינה חברת בת בבעלות מלאה של המשיבה 2 . היא רשומה ופועלת בארה"ב ועיסוקה בתחום הפצה , שיווק ומכירה של מוצרי המשיבה 2 בארה"ב. 3. המשיב 1 החל לעבוד בשירות המבקשת 1 בחודש ינואר 1977. ביום 29.11.96 נחתם בישראל בין המבקשת 1 למשיב 2 , חוזה אישי מיוחד (נספח ב' לבקשה) בו הוסכם כי החל מיום 1.1.97 ישמש המשיב 1 בתפקיד מנהל מכירות באיזור החוף המזרחי בארה"ב. חוזה זה כולל סעיף איסור תחרות לתקופה של שנתיים, איסור החל על תחרות במשיבה 1 לרבות כל חברת בת וחברה הקשורה בה. כן כולל החוזה סעיף שמירה על סודיות ללא הגבלת זמן. בנוסף נחתם באותו יום בין אותם צדדים נספח לחוזה שהינו " כתב התחייבות לשמירת סודיות" (נספח ג' לבקשה) בו חוזר המשיב 1 ומתחייב לשמור על סודות המבקשת 1 לרבות סודותיהן של החברות הקשורות בה או המסונפות לה. 4. ביום 1.1.98 החל המשיב 1 לעבוד בשירות המבקשת 2 בארה"ב. בין הצדדים נחתם הסכם ביום 10.9.97 (נספח ד' לבקשה) על פיו ישמש המשיב 1 כמנהל מכירות אזורי בארה"ב בטריטוריה שהוגדרה ככוללת את החוף המזרחי של ארה"ב ואת קנדה. לענייננו חשובים הסעיפים הבאים מאותו הסכם. באשר לתקופת העסקה סוכם בסעיף 3.1: "תקופת ההעסקה תחל ביום 1.1.98 או עם קבלת ויזת עבודה, במוקדם מבין שני התאריכים , במועד זה תסתיים העסקתך בעידנית". בנושא החופשה השנתית נקבע בסעיף 4.4: " תהא זכאי לכ- 20 ימי חופשה שנתית. המספר הסופי יקבע בכפוף לחוקי העבודה בקולורדו ימי השבתון יהיו לפי חוקי העבודה הנהוגים בקולורדו...." בסעיף 6.1. הנושא את הכותרת "שמירת זכויות" הוסכם כי : "בתקופה בה תהיה מועסק על ידי עידנית ארה"ב לא תחשב כעובד עידנית, אולם ימשכו ההסדרים באים-" ההסדרים בהם מדובר הם זכויות הפנסיה של המשיב1. בסעיף האחרון להסכם, סעיף 8 שבו נכתב: " הנך מסכים לכתב הסודיות ואי התחרות המצורף כנספח "א". עידנית ועידנית ארה"ב רשאיות להסתמך על כתב זה". אין חולקין שלא נחתם ולא צורף לאותו הסכם הנספח הנ"ל שאמור היה להסדיר את נושאי הסודיות ואי התחרות. ביום 29.12.97 חתם המשיב 1 בארה"ב על מכתב סודיות נוסף (נספח ו' לבקשה). 5. המשיב 1 הודיע על התפטרותו מעבודתו במבקשת 2 ביום 7.11.98 וזו נכנסה לתוקף 30 יום לאחר מכן (נספח ז' לבקשה). ביום 8.12.98 החל המשיב 1 לעבוד בשירות המשיבה 3 כאיש מכירות. הבעיות המשפטיות 6. השאלות הטעונות הכרעה מקדמית בתיק זה הינן ראשית, האם קנה ביה"ד סמכות לדון בבקשות נגד המשיבים או מי מהם. אם התשובה לשאלה זו חיובית, נותרה לברור הטענה האחרת של המשיבים, כי ביה"ד בישראל איננו הפורום הנוח או הטבעי לדון באותן בקשות לצווי מניעה. שאלת הסמכות 7. הלכה פסוקה היא, כי אם נמצא נתבע ולו רק באקראי ובאורח זמני בארץ ובזמן שהותו כאן נמסרה לו ההזמנה לדין, קנה לעצמו בית המשפט הישראלי סמכות שיפוט מן הבחינה הבינלאומית. (ע"א 23/83 יוחימק ואח' נ. קדם ואח' פ"ד ל"ח (4) 309 בעמ' 316, י. זוסמן סדרי הדין אזרחי (מהדורה שביעית) עמ' 37-38 ). מכח תקנה 129 (3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין ), התשנ"ב - 1991, הוחלו על בתי הדין לעבודה תקנות 475 עד 503 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 , הדנות במסירת כתבי בי דין. גישת בתי הדין לעבודה הינה, כי תקנה שבסדר הדין החלה בבתי הדין לעבודה הזהה לאותה תקנה שבסדר הדין האזרחי, תפורש על ביה"ד תוך זיקה מירבית לפירוש שניתן לתקנה שבסדר הדין האזרחי (דב"ע מו/ 3-97 בן יצחק נ. סיסקטקס פד"ע יח' 12 עמ' 16). למשיב 1 בוצעה הזמנה כדין כעולה מתצהירו של מר שלום גוטפריד שהוגש לביה"ד במהלך הדיון ביום 15.2.99 , כיום משהגיש המשיב 1 תצהיר תשובה לא מתעוררת כל בעיה באשר לשאלת ההמצאה וממילא קנה ביה"ד סמכות כלפיו. המשיבה 2 הגישה תצהיר תשובה וגם כלפיה לא קיימת בעיה של סמכות בינלאומית. נותרה איפוא להכרעה השאלה האם נעשתה מסירה כדין למשיבה 3. 8. תקנה 482 (א) לתקנות סדר הדין אזרחי, אשר כחברותיה הדנות בהמצאת כתבי בית דין חלה על בתי הדין לעבודה, קובעת כדלקמן: "הייתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באיזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי - דין, כי בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק באותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט". ברע"א 39/89 GENERAL ELECTRIK CORP. נ. מגדל חברה לביטוח ואח' פ"ד מ"ב (4) 762 נפסק בעמ' 768 כי המושג "מורשה" שבתקנה זו איננו מקביל למושג "שלוח" כמשמעותו הטכנית אלא " ... שדרגת האינטנסביות של הקשר שבינו לבין הנתבע הגיעה לרמה כזו שמותר להניח, כענין שבדין, שהוא יעביר לידיעתו של הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו..." ברע"א 2652/94 עמיחי טנדלר נ. לה קלוב מדיטראנה (לא פורסם) נקבע, כי מטרת תקנה 482 (א) עיקרה להבטיח הבאת דבר ההליכים לידעת הנתבע באמצעות מי שעומד עימו בקשרי מסחר באופן שוטף ובמהלך הדברים הרגיל, להבדיל מהגישה הגורסת כי נחוץ, לצורך תקנה זו, שיתוף פעולה ברמה של קבלת החלטות עיסקיות וכושר לחייב את הנתבע. (ראה עוד; י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) עמ' 234-235 ). מהעובדות העולות מהמסמכים שבפנינו למדים אנו, כי המשיבה 3 הינה בבעלות מלאה של המשיבה 2 והיא עוסקת בעיקר בהפצה, שיווק ומכירה בארה"ב של מוצרי המשיבה 2. המנהלים הבכירים של המשיבה 3 הם ישראליים הממונים מטעם המשיבה 2 ומנכלייה של המשיבה 2 אשר הגיש תצהיר תשובה מטעמה, הינו דירקטור במשיבה 3. באותו תצהיר של מנכ"ל המשיבה 2 מר ארז שחר, מתייחס מר שחר בהרחבה לעובדות נשוא הדיון, הן באשר לאלו הקשורות בעבודתו של המשיב 1 בארה"ב אצל המבקשות, הן לנסיבות התפטרותו והן בכל הקשור לעבודתו במשיבה 3, וכן לענין התחרות שבין קבוצת החברות אליה משתייכות המבקשות לבין הקבוצה אליה משתייכות המשיבות 2 ו- 3 . עוד מצהיר מר שחר על מצב שוק המדפסות בארה"ב ומערך השיווק וההפצה של כל החברות המעורבות בדיון זה. המצהיר מגלה, כי בין החברות המבקשות לבין החברות המשיבות התנהלו ומתנהלים דיונים משפטיים נוספים בנושאים אחרים. התכתובת שבין הצדדים כפי שצורפה כנספח ח' לבקשה, מעידה על כך שהמשיבה 3 אכן מודעת לאפשרות הגשת תביעה נגדה כמו גם התביעה שאכן הגישה המבקשת 1 נגדה במדינת מסצ'וסטס בארה"ב. מכלול הנסיבות הנ"ל מוביל למסקנה, כי קיים יותר מאשר קשר מסחרי שוטף במהלך הדברים הרגיל בין המשיבה 2 למשיבה 3 וכי מאינטנסיביות הקשר בינהן ניתן להניח שהמשיבה 2 אכן הביאה לידיעת המשיבה 3 את דבר ההליכים שבפנינו. מכאן מסקנתינו כי נעשתה מסירה כדין למשיבה 3 ובכך קנה ביה"ד את סמכותו הבינלאומית לדון בענין בכל הקשור לבקשות המופנות נגדה. שאלת הפורום הנאות 9. משהגענו למסקנה , כי קיימת סמכות לדון בבקשות בקשר לכל המשיבים עדיין לא קבענו כי ביה"ד אכן ידון בהן. אם יוכח ע"י המשיבים, כי ביה"ד בישראל איננו הפרום הנאות לדון בענין, לא יתקיים הדיון וביה"ד ימחק את הבקשות. (דב"ע נד/ 3-160 ס. וו. תעשיות בע"מ ואח' נ. ראשד אלזרו ואח' פד"ע כ"ח 15 בעמ' 24 ). בע"א 300/84 אבו עטיה ואח' נ. ערבטיסי ואח' פ"ד ל"ט (1) 365 דן ביהמ"ש העליון בשאלה מהו הפורום הנאות לדיון בתביעתו של נפגע בתאונת עבודה אשר הוא ומעבידיו תושבי יהודה ושומרון ומקום עבודתו ביהודה ושומרון. כב' השופטת שטרסברג- כהן, לאחר סקירה נרחבת של המשפט האנגלי ואמריקאי ובחינת המצב המשפטי בארץ, קובעת כי ביהמ"ש אמור לשקול את כל הגורמים הרלוונטים בעלי החשיבות לשאלה אם ומתי מן הראוי למחוק או לעכב תביעה המוגשת בארץ ולהפנות את הצדדים לפורום הטבעי. יש להתחשב באינטרסים של כל בעלי הדין תוך שביהמ"ש משווה לנגד עיניו את תמונה הכללית. יש לקחת בחשבון שיקולי צדק ובין השאר את השיקול מהו הדין המהותי שיחול על התביעה (עמ' 377-379). בחוות דעתו של כב' השופט ברק (כתוארו אז) נאמר כי בקביעת טבעיות הפורום יש להתחשב בנסיבות כולן ובמכלול הזיקות תוך התחשבות בציפיותיהם הסבירות של הצדדים כולם (עמ' 385). בע"א 2705/91 אבו ג'חלה נ. חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ פ"ד מ"ח (1) 554, קובע הנשיא שמגר , כי המבחן לקיומו של הפורום הטבעי הוא "מבחן מרב הזיקות" ובלשונו של פסה"ד: " הפורום הטבעי לדיון יהיה הפורום שאליו מצביעות מרב הזיקות הרלוונטיות ואשר לו הקשר " האמיתי והמהותי " למקרה נשוא הדיון. לצורך בחינת הזיקות הרלוונטיות יתחשב בית המשפט לא רק בשיקולים של נוחות הצדדים והוצאות הדיון , אלא אם בדין השולט על המקרה, במקום מגורי הצדדים או במקום שם הם מנהלים את עיסקיהם" (עמ' 569). כתנאי מוקדם על בית המשפט להשתכנע, כי קיים פורום שבאופן ברור מתאים יותר לניהול הדיון. כן יש להתחשב, לדעתו של הנשיא שמגר בשיקולים ציבוריים בדבר עומס התביעות בבתי המשפט בישראל מקום שכפות המאזניים שבין הצדדים מעויינות. מוסכם על הכל, כי הכלל הוא שביהמ"ש לו הוגשה התביעה והינו בעל הסמכות, אמור לדון בתביעה ואילו העברת הדין לפורום אחר הינו חריג היוצא מן הכלל הטעון הוכחה מוצדקת. רק מקום שהנסיבות מטות בעליל, בבירור ובמובהק את הכף לעבר הפורום האחר, יעביר ביהמ"ש את הדיון חרף הסמכות הפורמלית הנתונה לו. בשני פסקי דין מאוחרים יותר נדחתה טענת פורום בלתי נאות בשל קשיים בתקשורת ובהבאת עדים לארץ מאחר ולגישתו של ביהמ"ש העליון, קשיים אלו בתנאים מודרניים , איבדו חלק ניכר מעוצמתם ( רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ.HE LOCKFORMER CO T ואח' ( לא פורסם). בענין נוסף נפסק מפי המשנה לנשיא כב' השופט שלמה לוין, כי " המציאות המודרנית מחייבת אותנו שלא לייחס למבחן של מירב הזיקות, כמו לסוגיה של הפורום הבלתי נאות כולה, אותו משקל ייחסנו לו בעבר" (רע"א 2903/96 מסיקה נ. פרופ' דולנס (לא פורסם). 10. ביה"ד הארצי לעבודה אימץ את העקרונות שנקבעו בפסיקתו של ביהמ"ש העליון בסוגיה זו ומוסיף: "..... נדגיש כי אף שההלכה והמבחנים שנקבעו בבית המשפט העליון ינחו אותנו בפסיקתנו, הרי שבהפעלת שיקול הדעת הנתון לנו, נתחשב במיוחד שביחסי עבודה, להבדיל מיחסי מסחר, ובסמכות הנתונה לנו מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה לנהוג בדרך הנראית לנו טובה יותר לעשיית משפט צדק". (דב"ע מו/ 3-97 בן יצחק נ. סיסקטקס בע"מ פד"ע י"ח 12 בעמ' 18). באותו עניין מציין ביה"ד את הזיקות לישראל (תובע תושב ישראל, חוזה שנכרת בישראל והוחל עליו הדין הישראלי , מנהלי הנתבעת ישראליים) וכן את העדר הזיקות לישראל (מקום העבודה, מקום פעילות החברה הנתבעת, מקום רישומה של הנתבעת ומקום המצאותם של העדים והראיות, כולם בחו"ל). ביה"ד מסיק באותו מקרה כי הזיקות הקושרות את התביעה לארץ הינן רבות מאלה הקושרות אותה לחו"ל ומוסיף ביה"ד (עמ' 20 ): "נציין עובדה נוספת המיוחדת ליחסי עובד - מעביד ואשר בית דין זה כבית דין לעבודה אינו רואה מקום להתעלם ממנה. העובד פוטר מעבודתו, דהיינו החברה היתה זו שהביאה את יחסי עובד - מעביד לידי סיים וכתוצאה מכך חזר העובד ארצה ורק מכאן יכול הוא לנהל את מאבקו המשפטי. שונה היה המצב לו היה סכסוך משפטי מתעורר בעודו עובד שם, כי אז סביר היה שיפנה לערכאה משפטית בסיסקאי וייתכן והיה שונה המצב לו היה זה העובד שהפסיק את עבודתו שלא בעטיה של פעולה שנעשתה על ידי מעבידו". בדב"ע נד/ 3-160 ס.וו. תעשיות בע"מ ואח' נ. ראשד אלזרו ואח' פד"ע כ"ח 15 , מנתח ביה"ד את השאלה שבפנינו יקובע, כי רק לאחר הוכחה מוצקה כי הנסיבות מטות בעליל לכיוון העמדת הדיון יעשה ביה"ד שימוש בסמכותו זו. באשר לשיקולים אשר ינחו את ביה"ד נאמר (עמ' 24): "נסיבות חריגות המצדיקות את העמדת הדיון כאמור יכול ותהיינה בעיות לוגיסטיות למיניהן המקשות באורח ניכר על ניהול המשפט כגון: ריחוק רב של בעלי הדין, של העדים או עורכי הדין ממקום השיפוט, חלות משפט זר שאינו נחלת הערכאה בה החל הדיון, אי יכולת או קושי רב במימוש או אכיפת פסק דין, ציפיותיהם הסבירות של בעלי הדין בנסיבות המקרה , ומיכלול נסיבות אחרות המסבות אי נוחות רבה למעורבים בהליך". בדב"ע תשן/ 3-50 אחמד אלנואג'חה נ. אסמאעיל עבד רחמן טויל ואח' פד"ע כ"א 400 נקבע, כי הפורום הטבעי לבירור תביעה שמירב זיקותיה לאזור יהודה ושומרון הינו בתי המשפט באותו איזור ולא ביה"ד בירושלים. בדב"ע נז/ 2-289 מולטי לוק (2000 ) בע"מ נ. פנחס בללי (לא פורסם) , נדחתה בקשה למחיקת התביעה בטענת פורום בלתי נאות הואיל ולא הוכח, כי התובעת יכולה היתה לנהל תביעתה בחו"ל נגד העובד שהיה תושב ישראל ושהה בפועל בארץ. יישום הכללים לעובדות שבפנינו 11. א. יישום ההלכות שנסקרו לעיל על עובדות המקרה שבפנינו מביא למסקנה כי ביה"ד במקרה דנן, איננו הפורום הנאות והטבעי לדיון בבקשה לצווי מניעה להגבלת חופש העיסוק . המעבידה הנוכחית- המשיבה 3 - הינה חברה הרשומה ופועלת בארה"ב. העובד - המשיב 1 - הינו תושב ארה"ב חי ועובד בה זה מכבר. המבקשת 2 שהיתה מעבידתו האחרונה של המשיב 1 , גם היא חברה הרשומה ופועלת בארה"ב. עבודתו של המשיב 1 בשירות המבקשות בגינה נטענות הטענות בדבר הפרת חובת הסודיות והפרת ההתחייבות שלא להתחרות במבקשות. בוצעה כולה בארה"ב. עבודתו הנוכחית בשירות המשיבה 3 שאותה מבקשים למנוע, מבוצעת כולה בארה"ב. הצווים המתבקשים אמורים לחול בשטח ארה"ב. העובדות השנויות המחלוקת והטעונות הכרעה הינן עובדות שהתרחשותן בארה"ב. ביה"ד אמור לפסוק בשאלות הם קיימת תחרות אם לאו, האם קיימים סודות מסחריים ברי הגנה, האם בעבודתו שנוכחות מפר המשיב 1 התחייבותו לשמירת סודיות ומהו הסעד הראוי במקרה שתוכח הפרה. כל אותם נושאים נוגעים ישירות לעובדות מתחום המסחר והשיווק ש "זירת ההתרחשות" שלהן הינה בחו"ל ולא בארץ. ניתן להניח, כי רובם של העדים יהיו הגורמים המעורבים ישירות בענין בחו"ל, כמו גם עדים מומחים שיתכן והצדדים יבקשו להשמיע עדותם. כך גם מן הסתם מצב הדברים באשר לראיות אחרות שהצדדים יחפצו להגיש. לענין זה יש להעיר, כי הבקשות שבפנינו נגד המשיב 1 הינן בגין עיסוקיו בתחום המכירות והשיווק המבוצעים בחו"ל ולא בתחום התכנון, הפיתוח והייצור של מכונות הדפסה. מכאן, כי העובדה שמכונות הדפוס מיוצרות בארץ איננה שוקלת לעניין שבפנינו. השאלות שתתבררנה במהלך הדיון תהיינה באשר לידיעותיו של המשיב 1 בנושאי המכירות, צרכי השוק, מערך הלקוחות וכיוצא באלו נתונים שרובם ככולם בתחום המסחרי ולא בתחום הטכני. ב. כאמור במכלול השיקולים לצורך הקביעה מהו הפורום הנאות יש ליתן את הדעת לענין ברירת הדין דהיינו מהו הדין שיחול במקרה הנדון. הצדדים חלוקים בשאלה האם ההסכם שבין המשיב 1 למבקשת 1 (נספח ב' וכן נספח ג' לבקשה ) הכולל סעיפי שמירת סודיות ואי תחרות, חל וקיים או שמא בוטל עם חתימתו של ההסכם שבין המשיב 1 למבקשת 2 (נספח ד' לבקשה). לענין זה משמעות נכבדה בכל הקשור לדין שיחול על ההסכמים, האם יחול דין מדינת ישראל או דין זר מה עוד שבהסכם עם המבקשת 2 הסכימו הצדדים במפורש על אימוצו של הדין הזר לפחות בשאלת החופשה השנתית (סעיף 4.4. להסכם).למצב דברים זה יאה אמרתו של כב' השופט ברק, כי שאלת ברירת הדין הינה בעיה סבוכה והפורום הדן בשאלת הפורום הבלתי נאות איננו הפורום הנאות לדון בשאלה זו. (ע"א 300/84 אבו עטיה נ. ערבטיסי פ"ד ל"ט (1) 365 בעמ' 386). בנסיבות אלו, לא מצאנו מקום לקבוע מסמרות בשאלת הדין שיחול ואין אנו לוקחים נושא זה בחשבון לצורך הכרעתנו בשאלה האם ביה"ד הינו פורום בלתי נאות. (לענין ברירת הדין ראה: דב"ע מב/ 2-13 נורדן שירותי נפט בע"מ נ. ויליאם מורי פד"ע י"ג 368 בעמ' 382-383 , דב"ע מה/ 4-7 שחדה אבו טיר נ. משטרת ישראל ואח' פד"ע כ"א 28 בעמ' 31-32). ג. נתנו דעתנו לשיקולים הקיימים שלא להעתר לבקשת המשיבים למחיקת הבקשות. מדובר בהסכם (נספח ב' ו- ג' לבקשה) שנחתם בישראל בין תושב ישראל לבין חברה ישראלית. התחשבנו גם בכך שהמשיבה 2 הינה חברה הרשומה ופועלת בישראל. אולם בהתחשב במכלול הנתונים הגענו למסקנה, כי מירב הזיקות נוטות בברור לכיוון ההתדיינות בחו"ל. ד. במהלך הדיון בפנינו הוצג לנו כתב תביעה שהגישה המבקשת 1 נגד המשיבה 3 במדינת מסצ'וסטס בארה"ב באותו נושא העומד לדיון בתיק דנן. בתביעה זו מגוללת המבקשת 1 את עיקרי העובדות הנטענות בבקשה שבפנינו בכל הקשור להעסקתו של המשיב 1 בשירות המבקשת 1, ההסכם עליו הוא חתום , עזיבתו את המבקשת 1 ועבודתו הנוכחית בשירות המשיבה 3. הסעדים אותם מבקשת המבקשת 1 באותה תביעה הינם גם כספיים (סעיפים 28-31 לתביעה) וגם צווי מניעה להפסקת העסקתו של המשיב 1 ולהפסקת כל קשר מסחרי עימו וזאת בהסתמך על ההסכם עימו (סעיף 33 לתביעה). מובן וברור, כי אם תתקבל התביעה בארה"ב בכל הקשור לצווי המניעה תהא התוצאה הפסקת העסקתו של המשיב 1 אצל המשיבה 3 , מצב שאותו חפצות המבקשות להשיג בבקשות שפנינו. מכאן, שאין אנו רואים לענין זה משמעות באי צרופו הפורמלי של המשיב 1 כנתבע באותה תביעה. הנה כי כן גילתה המבקשת 1 דעתה, כי הסכסוך הינו בסמכותו של ביהמ"ש בארה"ב. הדבר עולה מעצם הגשת התביעה בארה"ב ומטיעוניה במפורש בדבר אותה סמכות (סעיפים 6-9 לתביעה). לעובדה זו משמעות באשר לשאלת הפורום הנאות בכל הקשור לחובה להוכיח כי קיים פורום אחר מתאים יותר לדון בענין. באותה תביעה מודה למעשה המבקשת 1 , כי הפורום הנאות הינו דווקא זה בארה"ב. ה. בהחלטתנו נותנים אנו דעתנו למיוחד שבמשפט העבודה לעומת המשפט המסחרי. מדובר בעובד -המשיב 1 - אשר אם יאלץ לנהל את משפטו בארץ עלול להיות מנותק ממשפחתו וממקום עבודתו. בניהול הדיון בארץ עלול המשיב 1 להיתקל בקשיים משמעותיים גם בשאלת הבאת העדים והמצאת הראיות. מאידך, איננו סבורים שניהול הדיון בארה"ב יגרום למבקשות אי נוחות של ממש בעיקר בהתחשב בכך שתחום פעילותן העיסקית הינו גם בארה"ב ושל המבקשת 2 רק בארה"ב. סיכום 12. א. לאור האמור, בהתחשב במירב הזיקות של הנושאים שבפנינו , בצדדים ובציפיותיהם הסבירות תוך שימת לב למיוחד שבמשפט העבודה, מצאנו כי ביה"ד בישראל איננו הפורום הנאות לדיון בבקשות. על אף שביה"ד קנה סמכות כלפי כל המשיבות נתקיימו בענייננו הנסיבות החריגות המצביעות בבירור כי הקשר האמיתי הינו לפורום המוסמך בארה"ב ועל כן מוחקים אנו את הבקשות למתן צווי מניעה זמניים. ב. ביום 11.3.98 הוגשה ע"י ב"כ המשיבים 1 ו- 2 לתיק ביה"ד "הודעה דחופה " בדבר הגשת תביעה של המשיב 1 לביהמ"ש בג'ורג'יה שבארה"ב נגד המבקשות בעניין חופש עיסוקו. איננו מקבלים ראיה זו והיא לא נלקחה כלל בחשבון לצורך הכרעתנו. ג. המבקשות תישאנה בהוצאות המשיבים 1 ו- 2 ובשכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח בצרוף מע"מ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. לא ישולם הסכום במועד יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. סעיף הגבלת תחרות / מניעת תחרות