##דוגמא לכתב תביעה:## ## א. תיאור בעלי הדין ## 1. התובעת, גב' _______ ת.ז. _________, תושבת _________, _________, עבדה כזבנית בחנות נעליים. 2. הנתבע, מר _______ ת.ז. _________, תושב _________, _________, הינו הבעלים של חנות הנעליים "______". ## ב. הסעד המבוקש ## כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 1. הפרשי פיצויי פיטורים בסך 1,903 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום _________ ועד ליום התשלום בפועל. 2. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 2,712 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום _________ ועד ליום התשלום בפועל. 3. הפרשי שכר מינימום בסך 1,941 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום _________ ועד ליום התשלום בפועל. 4. הפרשי דמי הבראה בסך 620 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום _________ ועד ליום התשלום בפועל. 5. פדיון חופשה שנתית בסך 2,909 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום _________ ועד ליום התשלום בפועל. 6. הוצאות נסיעה בסך 8,111 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום _________ ועד ליום התשלום בפועל. 7. בנוסף, כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כחוק. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 3. התובעת הועסקה כזבנית בחנות הנעליים "______" שבבעלות הנתבע, החל מיום 8.7.1993 ועד ליום 15.7.1996, מועד בו פוטרה מעבודתה. 4. בתקופה שבין 8.7.1993 ועד 15.10.1994, עבדה התובעת במשרה מלאה. 5. בתקופה שבין 16.10.1994 ועד 15.7.1996, עבדה התובעת במשרה חלקית בהיקף של 58% משרה. 6. הנתבע לא שילם לתובעת את מלוא זכויותיה הסוציאליות והכספיות המגיעות לה על פי דין, לרבות הפרשי פיצויי פיטורים, פיצויי הלנה, הפרשי שכר מינימום, דמי הבראה, פדיון חופשה והוצאות נסיעה. 7. עילת התביעה נולדה עם פיטורי התובעת ביום 15.7.1996, ועם אי תשלום מלוא זכויותיה במועד הקבוע בחוק. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 8. עניינה של תביעה זו הוא סכסוך עבודה בין עובדת למעסיק, הנוגע לזכויות סוציאליות וכספיות הנובעות מיחסי עבודה. 9. לאור האמור לעיל, הסמכות העניינית לדון בתביעה זו נתונה לבית הדין האזורי לעבודה מכוח סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. 10. הסמכות המקומית נתונה לבית דין נכבד זה, שכן מקום העבודה של התובעת היה ב_________, _________, וכן מקום מגורי הנתבע הוא ב_________, _________. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרשי פיצויי פיטורים ## 11. התובעת תטען כי חישוב פיצויי הפיטורים ששולמו לה על ידי הנתבע היה שגוי וחלקי, וכי היא זכאית להפרש פיצויי פיטורים משמעותי בהתאם להוראות חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ובפרט סעיף 13(7) העוסק בעבודה חלקית. 12. התובעת תטען כי הנתבע שילם לה סך של 2,172 ש"ח בלבד על חשבון פיצויי פיטורים, בעוד שהסכום המלא המגיע לה, בהתחשב בתקופות העבודה השונות ובשכר הקובע, עומד על 4,615 ש"ח, ובכך נוצר הפרש של 1,903 ש"ח לטובתה. 13. התובעת תטען כי חישוב השכר הקובע לפיצויי פיטורים צריך להתבצע בהתאם לשכר ששולם לה בפועל בתקופת המשרה המלאה (1,950 ש"ח), ובהתאם לשכר המינימום היחסי לתקופת המשרה החלקית (1,172 ש"ח), כפי שנקבע בפסיקה. 14. התובעת תטען כי הנתבע לא עמד בחובתו לשלם את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לה במועד הקבוע בחוק, ובכך גרם לה נזק כספי ממשי, אשר יש לפצותה עליו במלואו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. 15. התובעת תטען כי טענת הנתבע בדבר "טעות כנה" בחישוב פיצויי הפיטורים אינה פוטרת אותו מחובתו לשלם את מלוא הסכומים המגיעים לה על פי דין, וכי האחריות לחישוב נכון ומדויק של הזכויות מוטלת על המעסיק. ## פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ## 16. התובעת תטען כי פיצויי הפיטורים שולמו לה באיחור של חודשיים ימים, כפי שעולה מהראיות שהוצגו, ובכך הנתבע הפר את הוראות סעיף 20(ב)(2) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, הקובע כי פיצויי פיטורים יראו כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם. 17. התובעת תטען כי איחור זה בתשלום מצדיק הטלת פיצויי הלנה על הסכום ששולם באיחור, בסך 2,712 ש"ח, וזאת כפיצוי על הנזק שנגרם לה עקב העיכוב בקבלת כספים המגיעים לה על פי דין. 18. התובעת תטען כי מטרת פיצויי ההלנה היא להרתיע מעסיקים מלהלין שכר וזכויות סוציאליות, וכי במקרה דנן, איחור של חודשיים בתשלום פיצויי הפיטורים מהווה הפרה חמורה של חובה זו. 19. התובעת תטען כי טענת הנתבע בדבר "טעות כנה" אינה יכולה לשמש עילה לפטור אותו מתשלום פיצויי הלנה, שכן האחריות לביצוע תשלומים במועד ובאופן מדויק מוטלת על המעסיק, וכל טעות בחישוב או במועד התשלום היא באחריותו. 20. התובעת תטען כי הפסיקה קבעה כי פיצויי הלנה נועדו לפצות את העובד על הנזק שנגרם לו עקב אי-קבלת כספיו במועד, וכי יש להטילם במקרים של איחור משמעותי בתשלום, כפי שאירע במקרה דנן. ## הפרשי שכר מינימום ## 21. התובעת תטען כי החל מחודש מאי 1995 ועד למועד פיטוריה, הועמד שכרה על סכום הנמוך משכר המינימום הקבוע בחוק עבור היקף משרתה החלקית (58%), ובכך הנתבע הפר את הוראות חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987. 22. התובעת תטען כי סעיף 2(ב) לחוק שכר מינימום קובע במפורש כי עובד המועסק במשרה חלקית זכאי לשכר מינימום חלקי שיחושב יחסית לחלקיות משרתו, וכי הנתבע לא עמד בחובה זו. 23. התובעת תטען כי חוק שכר מינימום הוא חוק מגן שנועד להבטיח קיום בכבוד לכל העובדים, וכי הפרתו על ידי הנתבע מהווה פגיעה בזכות יסוד של התובעת לקבל שכר הוגן ומינימלי. 24. התובעת תטען כי היא זכאית להפרשי שכר מינימום בסך 1,941 ש"ח עבור התקופה שבין מאי 1995 ליוני 1996, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וזאת כפיצוי על השכר החסר ששולם לה. 25. התובעת תטען כי הנתבע היה מחויב לוודא כי שכרה של התובעת עומד בדרישות חוק שכר מינימום, וכי אי-עמידתו בחובה זו מחייבת אותו בתשלום ההפרשים במלואם. ## דמי הבראה ## 26. התובעת תטען כי הנתבע לא שילם לה את מלוא דמי ההבראה המגיעים לה על פי ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום קצובת הבראה, וכי היא זכאית להפרש דמי הבראה עבור שנתיים העבודה האחרונות. 27. התובעת תטען כי על פי החישוב המקובל, מגיעים לה 7.2 ימי הבראה עבור שתי שנות עבודתה האחרונות, בהתחשב בחלקיות משרתה, בסך כולל של 1,620 ש"ח (לפי 225 ש"ח ליום). 28. התובעת תטען כי הנתבע שילם לה סך מצטבר של 999.96 ש"ח בלבד על חשבון דמי הבראה, ובכך נוצר הפרש של 620 ש"ח לטובתה, אותו היא תובעת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. 29. התובעת תטען כי סעיף 7(א) להסכם הקיבוצי קובע במפורש כי עובד זכאי לדמי הבראה גם לאחר סיום יחסי עובד-מעביד, וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים לפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל אותם במהלך עבודתו. 30. התובעת תטען כי הנתבע לא עמד בחובתו לשלם את מלוא דמי ההבראה במועד, וכי טענותיו בדבר אי-זכאותה לדמי הבראה אינן עולות בקנה אחד עם הוראות הדין וההסכמים הקיבוציים. ## פדיון חופשה שנתית ## 31. התובעת תטען כי במהלך תקופת עבודתה, הנתבע לא איפשר לה לצאת לחופשה שנתית כחוק, וכי במועד פיטוריה עמדו לזכותה 35 ימי חופשה שלא נוצלו. 32. התובעת תטען כי היא זכאית לפדיון ימי החופשה שנצברו לזכותה, בסך 2,909 ש"ח, המחושב על בסיס שכר המינימום ליום עבודה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 33. התובעת תטען כי סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, קובע כי עובד שחדל לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו, זכאי לפדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לו אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד. 34. התובעת תטען כי הנטל להוכיח את ניצול ימי החופשה מוטל על המעביד, וכי הנתבע לא הרים נטל זה, שכן לא ניהל פנקס חופשה כנדרש ולא הוכיח כי התובעת ניצלה את ימי החופשה המגיעים לה. 35. התובעת תטען כי טענת הנתבע בדבר ניצול ימי חופשה מעבר למגיע אינה נתמכת בראיות, וכי בפועל, כאשר נעדרה מעבודתה, נוכו לה ימי ההיעדרות משכרה, מה שמוכיח כי לא קיבלה תשלום עבור ימי חופשה. ## הוצאות נסיעה ## 36. התובעת תטען כי הנתבע לא שילם לה הוצאות נסיעה במהלך כל תקופת עבודתה, וכי היא זכאית להחזר הוצאות נסיעה בסך כולל של 8,111 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 37. התובעת תטען כי על פי ההסכם הקיבוצי הכללי להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה במשק הפרטי, כל עובד הזקוק לתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום עבודתו זכאי לקבל ממעסיקו השתתפות בהוצאות אלו. 38. התובעת תטען כי היא נסעה לעבודה בתחבורה ציבורית, וכי גם אם הייתה מגיעה באמצעות קרובי משפחה, הפסיקה קבעה כי עובד זכאי להחזר הוצאות נסיעה המחושבות על פי עלות נסיעה ברכב ציבורי. 39. התובעת תטען כי עבור 15 חודשי העבודה הראשונים, בהם עבדה במשרה מלאה וביום עבודה מפוצל, היא זכאית להחזר הוצאות נסיעה בסך 11.95 ש"ח ליום, ועבור 22 החודשים הנותרים, בהם עבדה במשרה חלקית, היא זכאית ל-6.6 ש"ח ליום. 40. התובעת תטען כי עובד המועסק ביום עבודה מפוצל זכאי להשתתפות בהוצאות נסיעה עבור ארבע נסיעות ביום, וכי הנתבע לא עמד בחובה זו, ובכך גרם לה נזק כספי. ## היקף המשרה ## 41. התובעת תטען כי בתקופה שבין 16.10.1994 ועד למועד פיטוריה, היקף משרתה קטן ל-58% משרה, כפי שסוכם בין הצדדים וכפי שעולה מרשימת המוסכמות/פלוגתאות. 42. התובעת תטען כי חישוב זכויותיה הסוציאליות והכספיות בתקופה זו צריך להתבצע בהתאם להיקף משרה זה, וכי כל חישוב אחר יפגע בזכויותיה. 43. התובעת תטען כי טענתה בתצהיר בדבר היקף משרה של 65.95% הייתה טעות בחישוב, וכי היא מקבלת את הקביעה כי היקף משרתה היה 58% בתקופה הרלוונטית. 44. התובעת תטען כי הנתבע היה מודע להיקף משרתה המשתנה, וכי היה עליו להתאים את תשלום זכויותיה בהתאם לשינויים אלו, דבר שלא נעשה במלואו. 45. התובעת תטען כי אי-התאמת תשלום הזכויות להיקף המשרה בפועל מהווה הפרה של חובות המעסיק כלפי העובד, וכי יש לחייב את הנתבע בתשלום ההפרשים הנובעים מכך. ## אי-מתן הודעה מוקדמת ## 46. התובעת תטען כי היא פוטרה לאלתר, ללא מתן הודעה מוקדמת כנדרש בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, וכי היא זכאית לדמי הודעה מוקדמת בגובה שכר חודש אחד בסך 1,172 ש"ח. 47. התובעת תטען כי מטרת מתן הודעה מוקדמת היא לאפשר לעובד לחפש עבודה חלופית בעודו מועסק ומקבל שכר, וכי אי-מתן הודעה מוקדמת פגע ביכולתה למצוא עבודה חדשה באופן מסודר. 48. התובעת תטען כי טענת הנתבע בדבר מתן הודעה מוקדמת של שבועיים אינה מספקת ואינה עומדת בדרישות החוק, אשר קובע תקופות הודעה מוקדמת ארוכות יותר בהתאם לוותק העובד. 49. התובעת תטען כי הנתבע לא הוכיח כי נתן לה הודעה מוקדמת בכתב, כפי שנדרש במקרים מסוימים, וכי גם אם ניתנה הודעה בעל פה, היא לא עמדה בדרישות החוק מבחינת אורכה. 50. התובעת תטען כי הפסיקה קבעה כי אי-מתן הודעה מוקדמת מזכה את העובד בפיצוי בגובה השכר שהיה משתלם לו בתקופת ההודעה המוקדמת, וכי יש לחייב את הנתבע בתשלום זה. ## חובת ניהול רישומים ## 51. התובעת תטען כי הנתבע לא ניהל רישומים מסודרים ומדויקים של שעות עבודתה, ימי חופשה, דמי הבראה והוצאות נסיעה, כפי שנדרש ממנו על פי דין. 52. התובעת תטען כי אי-ניהול רישומים תקינים פועל לחובת המעסיק, וכי במקרים כאלה, הפסיקה נוטה לקבל את גרסת העובד באשר להיקף זכויותיו. 53. התובעת תטען כי חובת ניהול פנקס חופשה, פנקס שכר ורישום שעות עבודה מוטלת על המעסיק, וכי אי-עמידתו בחובה זו מונעת ממנה להוכיח את מלוא זכויותיה באופן קל ופשוט. 54. התובעת תטען כי הנתבע לא הציג כל מסמך או רישום שיכול לסתור את טענותיה בדבר אי-תשלום זכויותיה, ובכך חיזק את גרסתה. 55. התובעת תטען כי אי-ניהול רישומים תקינים מהווה הפרה של חובות המעסיק על פי חוק, וכי יש לפרש כל ספק בעניין זה לטובת העובד. ## חובת תום לב ## 56. התובעת תטען כי הנתבע פעל בחוסר תום לב לאורך כל תקופת העסקתה, ובפרט במועד פיטוריה ובאופן חישוב ותשלום זכויותיה. 57. התובעת תטען כי הנתבע ניצל את מעמדו כמעסיק ואת פערי הכוחות בינו לבינה, על מנת לקפח את זכויותיה ולשלם לה פחות ממה שמגיע לה על פי דין. 58. התובעת תטען כי טענות הנתבע בדבר מצבה האישי או הבריאותי של התובעת אינן רלוונטיות ואינן יכולות להצדיק קיפוח זכויותיה הסוציאליות והכספיות. 59. התובעת תטען כי התנהלות הנתבע, שכללה אי-תשלום מלא של שכר מינימום, דמי הבראה, פדיון חופשה והוצאות נסיעה, מהווה הפרה בוטה של חובת תום הלב ביחסי עבודה. 60. התובעת תטען כי הפסיקה קבעה כי על מעסיק לנהוג בתום לב כלפי עובדיו, וכי הפרת חובה זו מצדיקה הטלת פיצויים על המעסיק. ## נזקים שנגרמו לתובעת ## 61. התובעת תטען כי כתוצאה מאי-תשלום מלוא זכויותיה במועד, נגרמו לה נזקים כספיים משמעותיים, לרבות אובדן ריבית והצמדה על הכספים שלא שולמו. 62. התובעת תטען כי אי-קבלת מלוא זכויותיה פגעה ביכולתה להתמודד עם הוצאותיה השוטפות וגרמה לה למצוקה כלכלית. 63. התובעת תטען כי היא נאלצה להגיש תביעה זו לבית הדין לעבודה על מנת לממש את זכויותיה, וכי עצם הצורך בהליך משפטי גרם לה עוגמת נפש והוצאות נוספות. 64. התובעת תטען כי יש לחייב את הנתבע בתשלום מלוא הסכומים הנתבעים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, על מנת לפצותה על הנזקים שנגרמו לה. 65. התובעת תטען כי הנתבע היה צריך לצפות את הנזקים שיגרמו לתובעת כתוצאה מאי-תשלום זכויותיה, וכי עליו לשאת באחריות מלאה לכך. ## אחריות המעסיק ## 66. התובעת תטען כי הנתבע, כמעסיק, נושא באחריות מלאה לכלל זכויותיה הסוציאליות והכספיות של התובעת, וכי עליו לוודא את תשלומן המלא והמדויק. 67. התובעת תטען כי טענות הנתבע בדבר מצבה האישי של התובעת או נסיבות סגירת החנות אינן פוטרות אותו מאחריותו החוקית כלפיה. 68. התובעת תטען כי הנתבע היה מחויב לפעול בהתאם להוראות חוקי המגן וההסכמים הקיבוציים, וכי אי-עמידתו בחובות אלו מטילה עליו אחריות ישירה. 69. התובעת תטען כי הפסיקה קבעה כי אחריות המעסיק כלפי עובדיו היא אחריות מוחלטת, וכי אין הוא יכול להתנער ממנה בטענות שונות. 70. התובעת תטען כי יש לחייב את הנתבע בתשלום מלוא הסכומים הנתבעים, וזאת כחלק מאחריותו המלאה והבלעדית כמעסיק. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##דוגמא לפסק דין:## לפנינו תביעה להפרשי פיצויי פיטורים,דמי הודעה מוקדמת,הפרשים לשכר מינמום,דמי הבראה, חופשה שנתית,והוצאות נסיעה. להלן העובדות בקצרה: 1. הנתבע הינו בעלים של חנות הנעלים נעלי טאטי . 2. התובעת הועסקה כזבנית בשרות הנתבע מיום 8.7.93 ועד לתאריך 15.7.96 . 3. התובעת פוטרה מעבודתה בתאריך 15.7.96 , נמסר לידי התובעת מכתב פיטורים. להלן נביא בקצרה את טענות התובעת 1. התובעת עבדה כזבנית בחנות נעלי טאטי מיום 8.7.93 ועד 15.7.96 מועד בו פוטרה מעבודתה . 2. מתאריך 8.7.93 ועד 15.10.94 עבדה התובעת במשרה מלאה. 3. מתאריך 16.10.94 ועד 15.7.96 חדלה התובעת מעבודתה אחה"צ והיקף משרתה קטן ל- 58% המשרה. (בתצהיר התובעת נטען לטעות בהיקף המשרה ,ולפיכך לפי התצהיר היקף המשרה הינו 65.95%). 4. משכורתה של התובעת היתה כדלקמן: א. לחודשים 11.94 עד 4.95 קיבלה התובעת סך של 1056.52 ש"ח . ב. ב- 5.95 הופחת השכר ל- 1000 ש"ח. ג. ב- 7.95 הופחת השכר ל- 916.67 כאשר לסכום זה הוספו לראשונה דמי הבראה בסך 83.33 ש"ח , שכר זה שולם לתובעת עד למועד פיטורי התובעת. 5. התובעת טוענת כי החל מחודש 5.95 הועמד שכרה על סכום הנמוך משכר המינמום להיקף משרתה. 6. לתובעת מגיעים בגין שתי שנות עבודתה האחרונות אצל הנתבע וביחס לחלקיות המשרה 58% ,7.2 ימי הבראה, לפי 225 ש"ח לחודש דהיינו סך של 1620 ש"ח , התובעת תובעת את ההפרש בסך 620 ש"ח לרבות הפרשי הצמדה וריבית על הסכום . בתצהיר התובעת נטען לטעות בהיקף המשרה 65.95% ולפיכך התובעת תובעת לפי התצהיר הפרש בגין דמי הבראה בסך 782 ש"ח. 7. במהלך תקופת עבודתה לא איפשר הנתבע לתובעת יציאה לחופשה שנתית כחוק , לפיכך במועד פיטוריה עמדו לזכות התובעת 36 ימי חופשה. התובעת תובעת על בסיס שכר המינמום ליום עבודה את פדיון ימי החופשה שנצברו לזכותה,בסך 2909.52 ש"ח . 8. התובעת תובעת הוצאות נסיעה כדלקמן: א. במהלך 15 חודשי עבודה הראשונים של התובעת אצל הנתבע בהן עבדה התובעת במשרה מלאה ונאלצה לנסוע לעבודה בתחבורה ציבורית פעמיים ביום ,תובעת התובע סך של 4481.25 ש"ח עבור תקופה זו וזאת על בסיס 11.95 ש"ח הוצאות נסיעה ביום. ב. עבור תקופת עבודתה במשרה חלקית תובעת התובעת הוצאות נסיעה בסך של 3630 ש"ח , וזאת על בסיס 6.6 ש"ח הוצאות נסיעה ביום לתקופה של 22 חודשים. סך כל התביעה להוצאות נסיעה 8111 ש"ח. 9. התובעת פוטרה לאלתר, לפיכך תובעת התובעת דמי הודעה מוקדמת בגובה שכר חודש אחד 1172 ש"ח. 10. התובעת תובעת הפרש פיצויי פיטורים בסך 1903 ש"ח ,לרבות פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. לתובעת מגיעים פיצויי פיטוירים מחושבים על בסיס שתי תקופות עבודה: א. לתקופת 15 חודשי העבודה הראשונים בהם עבדה במשרה מלאה יש לשלם פיצוייי פיטורים על בסיס השכר ששולם ב9.94 דהיינו 1972.74 ש"ח , סך 2466 ש"ח. ב. לתקופת 22 חודשי העבודה האחרונים בהם עבדה במשרה חלקית יש לשלם פיצויי פיטורים על בסיס שכר המינמום לחלק המשרה , דהיינו 1172 ש"ח , סך 2149 ש"ח. ג. סך שני הסכומים אשר מגיעים לתובעת בגין פיצויי פיטורים הינו 4615 ש"ח. על חשבון פיצויי פיטורים שילם הנתבע לתובעת סך של 2712 ש"ח לפיכך התובעת תובעת את הפרש פיצויי הפיטורים בסך 1903 ש"ח . להלן נביא בקצרה את טענות הנתבע : 1. הנתבע קיבל את התובעת לעבודה בגלל שהתחשב במצבה שהיא אלמנה בודדה ופנסונרית מעל גיל 65 . 2. במשך רוב שעות עבודתה של התובעת, התובעת היתה מחוסרת עבודה . 3. התובעת היתה מגיעה רוב הזמן באיחור לעבודה בהתחשב במצבה הבראותי . 4. התובעת ידעה על הפיטורים כ- 6 חודשים מראש וזאת מאחר שהנתבע הודיע לתובעת שהחנות עומדת להיסגר והיא ראתה וידעה שהנתבע מחסל את המלאי ועומד לסגור את החנות. 5.התובעת לא זכאית לדמי הבראה ו/או לדמי פדיון חופשה שנתית כי למעשה לקחה לעצמה מעבר ל52 ימי חופשה במשך שנות עבודתה . כל חודש היתה התובעת מחסירה מספר ימי עבודה בגלל מצבה הבריאותי ובכל שנה היא היתה יוצאת לחופשה שנתית כפי רצונה וגם נוסעת לח"ול. 6. לתובעת לא היו הוצאות נסיעה מפני שהיתה מגיעה לעבודתה באמצעות קרובי משפחה . 7. התובעת קיבלה פיצויי פיטורים בסך 2172 ש"ח ובנסיבות הענין לא מגיע לתובעת כל סכום נוסף. לאחר שמיעת העדויות וקריאת הפרוטקול המוצגים וטעוני הצדדים אנו קובעים כדלקמן: 1. בכתב התביעה סעיף 1ג נכתב כי מתאריך 16.10.94 ועד למועד פיטוריה חדלה התובעת מעבודתה אחר הצהרים , והיקף משרה קטן ל- 58%. ברשימת מוסכמות/פלוגתאות (סעיף 5 )הופיע כי התובעת מתאריך 16.10.94 ועד לתאריך סיום עבודתה 15/7/96 , היקף משרתה של התובעת קטן ל- 58% . בתצהיר (סעיף 6 ) ציינה התובעת כי באופן שגויי נכתב בכתב התביעה כי משרתה קטנה ל- 58% , אולם לפי חישוב מפורט של שעות אותם עבדה מדובר למעשה על 65.95% משרה (31 שעות שבועיות במקום 47 ). אין מקבלים אנו את טענת התובעת כי בתקופה השניה לעבודה מ- 16.10.94 ועד למועד פיטוריה עבדה התובעת 66% משרה וזאת מהטעמים הבאים: א. התובעת בתצהירה ובכתב התביעה מציינת כי שעות פתיחת החנות היו כדלקמן: א-ה מ- 09:00 עד 13:00 . א,ב,ד,ה, מ- 16:00 עד 20:00 . ו- 09:00 עד 14:00 . סה"כ 41 שעות למשרה מלאה . מתאריך 16.10.94 ועד לתאריך סיום עבודתה עבדה התובעת רק בשעות הבוקר(תצהיר ס' 6 פ' עמ' 1 ש' 18 ) א-ה מ09:00 עד 13:00 . ו' - 09:00 עד 14:00 סה"כ 25 שעות שבועיות, שזה 60.97% משרה. לפיכך אתייחס בתביעה זאת על פי רשימת מוסכמות/ פולגתאות ס' 5 לפיה היקף משרתה של התובעת קטן ל- 58% משרה. 1. פיצויי פיטורים - אין כל מחלוקת בין הצדדים כי התובעת פוטרה מעבודתה בנתבע וכי התובעת קיבלה מכתב פיטורים וכן תשלום עבור פיצויי פיטורים על סך 2172 ש"ח. המחלוקת היחידה בין הצדדים לענין זה הינה שאלת חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת . סעיף 13(7) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג 1963 קובע- "עבודה חלקית,עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו. משכרותה הקובעת של התובעת לצורך פיצויי פיטורים הינה : ב 15 חודשים הראשונים עבדה התובעת במשרה מלאה ב 22 החודשים האחרונים עבדה התובעת 58% משרה א. עבור תקופת עבודה הראשונה בה עבדה התובעת משרה מלאה - משכרותה הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים , 1950 ש"ח. ( עדות הנתבעת -פ' עמ 1 ש 17 ,עדות הנתבע - פ' עמ3 ש'16 ) ב. עבור תקופת עבודה השניה בה עבדה התובעת 58% משרה - משכרותה הקובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים ,1172 ש"ח (על בסיס שכר המינמום לחלק המשרה) . על כן זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך 4615 ש"ח (2466 ש"ח עבור התקופה הראשונה ו- 2149 ש"ח עבור תקופת העבודה השניה) בניכויי 2172 ש"ח שקיבלה התובעת ,לפיכך זכאית התובעת להפרש פיצויי פיטורים בסך 1903 ש"ח . סכום הפרש פיצויי הפיטורים 1903 ש"ח ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום___________ועד ליום התשלום בפועל. ס' 20 (ב)(2 )לחוק הגנת השכר התשי"ח 1958 - פיצויי הלנת פיצויי פיטורים יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם . פיצויי הפיטורים שולמו לתובעת באיחור של חודשיים ימים ((ת/ 1 )לפיכך אנו מחייבים את הנתבע בפיצויי הלנה לסך 2712 ש"ח ששילם הנתבע לתובעת כפיצויי פיטורים באיחור של חודשיים ימים. סכום הלנת פיצויי הפיטורים ________ש"ח ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום____________ועד ליום התשלום בפועל. אין אני מקבלת את טענת התובעת לחייב את הנתבע בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ליתרת פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת וזאת מהטעמים הבאים: א. מחומר הראיות עולה כי המדובר בטעות כנה, בהתחשב בכך כי הנתבע שילם לתובעת תשלום פיצויי פיטורים על סך 2172 ש"ח וזאת לפי חישוב רואה החשבון של הנתבע מכאן במידה ויש טעות בחישוב זה מדובר בטעות כנה. 2. הפרשי שכר לשכר מינמום הקבוע בחוק- התובעת טוענת כי החל מ 5.95 הועמד שכרה על סכום הנמוך משכר המינמום להיקף משרתה, התובעת בתקופה המדוברת עבדה במשרה חלקית, 58% המשרה . חוק שכר המינמום התשמ"ז - 1987 סעיף 2 (א) קובע " עובד שמלאו לו 18 שנים המועסק במשרה מלאה,כנהוג במקום עבודתו , זכאי לקבל ממעסיקו שכר עבודה שלא יפחת מהשכר המינמום לחודש.. . חוק שכר המינמום התשמ"ז - 1987 סעיף 2(ב) עובד המועסק במשרה חלקית זכאי לשכר מינמום חלקי שיחושב יחסית לחלקיות משרתו . חוק שכר מינמום התשמ"ז 1987 הוא בעיקרו "חוק מגן" או "חוק מסדיר" החוק נועד להבטיח קיום בכבוד , סעיף 2 בחוק קובע את הכלל הבסיסי , והוא הזכות לשכר מינמום לכל העובדים במשק , שלא הוצאו במפורש מתחולתו ומבטיח לכולם אותו שכר מינמום (דב"ע נו/ 3-282 אמירה ח'אטר ואח' נ' סלטקס טקסטיל בע"מ טרם פורסם :גולדברג והואזמן דיני עבודה 16 א - 3 ) לפיכך מחייבים אנו את הנתבע לשלם לנתבעת הפרשי שכר לשכר המינמום הקבוע בחוק לתקופה 5/95 עד 6/96 בסך 1941 ש"ח כנתבע בכתב התביעה סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום ----------- ועד ליום התשלום בפועל. 3. דמי הבראה- לפי ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום קצובת הבראה ,סעיף 7 (א) קובע- "עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו , אם לא קיבל את דמי ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו". לתובעת שולמו דמי הבראה לפי תלושי השכר החל מיולי 95 ועד למועד פיטוריה, הסכום המצטבר של סך כל התשלומים ששולמו לתובעת על חשבון הבראה הוא 999.96 ש"ח . לתובעת מגיעים בגין שתי שנות עבודה האחרונות אצל הנתבע וביחס לחלקיות משרתה 7.2 ימי הבראה כנתבע בכתב התביעה , לפי 225 ש"ח לחודש דהיינו סך 1620 ש"ח . לפיכך זכאית התובעת להפרש דמי הבראה בסך 620 ש"ח, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום________ועד ליום התשלום בפועל. 4. דמי פדיון חופשה שנתית- לטענת התובעת במהלך תקופת עבודה לא איפשר הנתבע לתובעת יציאה לחופשה שנתית כחוק . במועד פיטוריה עמדו לתובעת 35 ימי חופשה (ת/ 10 ). התובעת תובעת על בסיס שכר המינמום ליום עבודה את פדיון החופשה שנצברה לזכותה סך 2909 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. סעיף 13 פדיון חופשה " חדל עובד לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד , ישלם המעביד פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד" מחומר הראיות ומהעדויות עולה כי כאשר התובעת נעדרה מעבודתה , בין לרגל חופשה ובין לרגל מחלה , נדחה תשלום המשכורת בהתאם למספר ימי ההעדרות , באופן שבפועל נוכו לתובעת ימי העדרות ממשכרותה (פ' עמ 2 ש' 7 ). נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד . מחובותו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו וכמה נתן למעשה , ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים, (דב"ע לא/ 3-22 ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג 215 ) משלא הרים הנתבע את נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה , מחייבת אני את הנתבע בפדיון חופשה שנתית של 35 ימים מתחילת עבודת התובעת ועד מועד סיום העבודה . סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום_________ועד ליום התשלום בפועל. 5. הוצאות נסיעות- לטענת התובעת ,הנתבע לא שילם לתובעת הוצאות נסיעה, סך כל התשלום הנתבע בגין הוצאות נסיעה הינו 8111 ש"ח. לפי הסכם קיבוצי כללי להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה במשק הפרטי - סעיף 3 "כל עובד הזקוק לתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום עבודתו זכאי לקבל ממעבידו השתתפות.." סעיף 4 הוצאות נסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מנויי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו ..." א. טוען הנתבע כי התובעת מתגוררת בקרבת החנות והיתה מגיעה וחוזרת הביתה בהסעה של בנב/ביתה. גם אם נקבל את טענת הנתבע כי התובעת מתגוררת בקרבת החנות ולפיכך התובעת היתה מגיעה לעבודה וחוזרת ממנה בהסעה של ביתה/בנה , עובד זכאי להחזר הוצאות נסיעה , כשהן מחושבות על פי עלות נסיעה ברכב ציבורי , גם שעה שהעובד משתמש ברכבו הפרטי (דב"ע נו/ 3-46 רונית עילם נ' אטלס שירותי כ"א בע"מ פד"ע ל 65 ). זאת ועוד מקבלת אני את עדות התובעת לפיה הגיעה התובעת לעבודה בתחבורה ציבורית (פ' עמ 1 ש 3 ). ב. עובד המועסק ביום עבודה מפוצל , זכאי להשתתפות בהוצאות נסיעה עבור ארבע נסיעות ביום , לכל יום בו עבד בפיצול(דב"ע נה/ 3-153 תמר קרייצלר נ' מלכה אוחיון פד"ע כט 192 ). סכום הנסיעות המגיע לתובעת בעבור 15 החודשים הראשונים ,בהם עבדה התובעת בפיצול, לפי כתב התביעה 11.95 ש"ח ליום ובעבור 22 החודשים הנותרים לפי 6.6 ש"ח ליום . סכום הנסיעות סך 8111 ש"ח ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 6. דמי הודעה מוקדמת - התובעת תובעת דמי הודעה מוקדמת בגובה שכר חודש אחד 1172 ש"ח . אין חובה ליתן הודעה מוקדמת בכתב לפיטורים או להתפטרות , אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי או אישי (דב"ע מו/ 3-173,175 מיכה מעין נ' רשות שמורות הטבע לא פורסם:גולדברג , סיומם של יחסי עובד מעביד 2-7 ). הרעיון בצורך במתן הודעה מוקדמת לפיטורים הוא שלעובד תהיה האפשרות לחפש עבודה אחרת כשהוא עדין עובד ועדיין מקבל משכורת(דב"ע לז/3-78 עירית רמת גן נ' שלמה מינץ פד"ע ט 23:דב"ע מא/ 3-140 רות כהן נ' זאב זמיר סוכניות לביטוח בע"מ פד"ע יד 9 ) העולה מן העדויות כי נמסר לתובעת שבועיים קודם לפיטוריה כי עליה לחפש מקום עבודה אחר(פ' עמ 2-4 ),"הוא אמר לי שאין עבודה בשבילי ושאמצא משהו אחר,מצאתי מקום ונתתי חו שבועיים". לפיכך דין טענה זו להדחות. כתב תביעהמסמכיםפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים