תביעה - חשד ששותף מועל בכספים

פסק דין

1. נציג הציבור השני הוזמן ולא הופיע, ולא מסר נימוק לאי הופעתו.
כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרו.


2. ביום 2.6.99 הועבר עניינו של תובע לקבלת חו"ד של מומחה יועץ רפואי, ד"ר מנחם פינרו.


3. המסכת העובדתית שהוצגה למומחה היתה:



א. התובע שימש כמנהל מזנון.


ב. ביום 3.3.97 בסביבות השעה 10:30 התנהל ויכוח חריף בין התובע לבין שותפו. התובע חשד בכך שהשותף מועל בכספי השותפות, ובעניין זה התנהל הויכוח.


ג. מיד לאחר הויכוח חש התובע ברע והובהל לבית החולים, שם אובחן אוטם בשריר הלב.


4. המומחה נתבקש להשיב:


א. מהם הגורמים, לדעת המומחה, שגרמו לקרות האוטם אצל התובע?



ב. האם לדעת המומחה יש קשר סיבתי בין אותו אירוע מ- 3.3.97

לבין האוטם שאובחן אצל התובע?

תשומת לב המומחה מופנית לכך, כי סמיכות הזמנים בין האירוע לבוא האוטם, או עיתוי הופעתו של האוטם עקב האירוע, כל אלה הינם מן הסממנים מהם ניתן להסיק על קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לבוא האוטם עת שבא.


ג. באם יקבע ע"י המומחה, כי קיים קשר סיבתי בין האירוע

בעבודה לבין האוטם, במועד שבא, מתבקש המומחה להשיב

לשאלה - האם לדעתו השפעת האירוע על בוא האוטם היתה

פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים על בואו? כאשר

לעניין זה הוא שוקל מצד אחד את גורמי האוטם האחרים

ומצד שני את השפעת האירוע בעבודה על קרות האוטם.


5. ביום 1.10.99 המציא המומחה הרפואי את חוות דעתו, בה קבע, בין השאר:



" מר בן שמעון יהודה בן 57 בעת האירוע, סבל ממחלה טרשתית מפושטת של העורקים הכליליים - כמתבטא בתוצאות הצינתור ובניתוח המעקפים שעבר בעת האשפוז שהחל עם הגעתו לחדר המיון בביה"ח איכילוב בשעה 12:22 ב- 3.1.97.
מחלה טרשתית של העורקים הכליליים מתחילה בגיל הילדות ומתפתחת במשך עשרות שנים ללא תסמינים גופניים. המחלה כוללת הצטברות הדרגתית של שומנים בדופן העורק המעוררים תגובה דלקתית וצלקתית מקומית.


התפתחות רובד טרשתי כזה בעורק כלילי המזין את שריר הלב, גורמת הצרות הדרגתית ומתקדמת של חלל העורק ופוגעת בזרימת הדם לשריר הלב. הפחתה זו בזרימה מתרחשת במשך שנים רבות ומאפשרת פיתוח כלי דם חדשים המפצים את שריר הלב על החסר - ולכן החולה יכול שלא לחוש מיחושים כלשהם.


מר בן שמעון פיתח במשך עשרות שנים מחלה טרשתית אשר התקדמה במהירות עקב גורמי הסיכון המרובים מהם סבל: עישון כבד, כולסטרול בדם וסוכרת אשר נתגלתה בשנה האחרונה בטרם האוטם. טרשת העורקים המפושטת הודגמה ברבדים הטרשתיים הנרחבים בשלושה מעורקי הלב בעת הצינתור. למרות זאת עד ליום האירוע היה מר בן שמעון ללא תסמין קליני.


ב- 3.3.97 נסתם לחלוטין אחד העורקים הראשיים המזינים את שריר הלב וגרם לאוטם בדופן הקדמי צדדי של שריר הלב. סתימה זו נגרמה על ידי קרישה פתאומית בעורק זה על רקע היסדקות הרובד הטרשתי במקום. התמשכות הכאבים (תעוקת לב בלתי יציבה) לאחר האוטם, הצריכה ביצוע צינתור וניתוח מעקיפים דחופים ב- 4.3.97.


ידוע כיום מעל לכל ספק שתהליך היסדקות הרובד הטרשתי, ומידת הקרישה המסתיימים באירוע לבבי חריף (תעוקת לב בלתי יציבה אוטם או אף מוות פתאומי) הקורה בפתאומיות וללא אזהרה מוקדמת תלויים בשלושה גורמים:
1. יציבות הרובד הטרשתי הנובע בעיקר מהרכב הרובד הטרשתי - כמות השומן, כמות הרקמה הדלקתית לעומת רקמת צלקת.


2. גורמים המודינמיים-פיסיקליים - הקשורים בזרימת הדם בעורק בו מצוי הרובד הטרשתי והמושפעים מעלייה פתאומית בדופק ובלחץ הדם.


3. גורמים קרישתיים - נכונות הדם להיקרש בעת החשיפה לליבת הרובד הטרשתי לזרם הדם, תלויה הן בנוכחות גורמי סיכון כמו עישון, סוכרת, יתר שומנים בדם והן בנטייה של הדם להיקרש (הנקבעת ע"י גורמים תורשתיים).


בעוד שאיכות הרובד הטרשתי והגורמים הקרישתיים (גורמים 1 ו- 3) תלויים

בתורשה ובגורמי הסיכון המרובים אשר התקיימו בתובע, ואין להם דבר עם

האירוע ב- 3.3.97, הרי תהליך ההיסדקות עצמו אשר הביא לתעוקת הלב

הבלתי יציבה ולאוטם, התלוי בגורמי המודינמיים (גורם 2), יכול היה להיגרם

"ע"י הויכוח החריף" ב- 3.3.97 המתואר במקרה זה.


ידוע כיום היטב גם כי התפרצויות של המערכת הסימפטטית (מערכת העצבים האוטונומית המביאה להפרשת יתר של אדרנלין והגורמת לעילה בלחץ הדם ובדופק) יכולה להיגרם ע"י מאמץ גופני פתאומי, דחק נפשי או חשיפה פתאומית לקור. כתוצאה מהפעלת מערכת זו נסדק הרובד הטרשתי, נוצר קריש דם מעליו ומתרחשת סתימה מוחלטת של העורק, נפסקת זרימת הדם לחלק משריר הלב ונגרם אוטם בשריר הלב כמו במקרה שלפנינו.


גם משך הזמן שחלף מעת הויכוח החריף עד לתחילת המיחושים בתובע והפינוי לבית הולים תואם דרך השתלשלות זו.
לסיכום, לשאלות של כב' השופטת:


א. הגורמים שגרמו לקרות האוטם בשריר הלב בתובע:

שילוב של מחלה טרשתית מפושטת של העורקים הכליליים, ואירוע של התפרצות המערכת העצבים הסימפטטית האוטונומית אשר הביאה להיסדקות הרובד הטרשתי, היווצרות קריש מעליו ובסופו של דבר סתימת העורק הכלילי השמאלי היורד.


ב. קשר סיבתי בין הארוע לבין האוטם:
באירוע המתואר בכת התביעה (ויכוח חריף) תפקיד מרכזי בהתפתחות האירוע הרפואי (אוטם בשריר הלב). ב- 3.3.97 למסקנה זו ניתן להגיע משני טעמים:


1. המחקר הרפואי והספרות הרפואית הצליחו בשנים האחרונות לקשור סופית בין אירועים רגשיים המעוררים את מערכת העצבים הסימפטטית (המפרישה אדרנלין) לבין התפתחות סדק ברובד טרשתי בעורק כלילי היכול להביא לאוטם או לתעוקת לב בלתי יציבה.


2. סמיכות הזמנים בין "הויכוח" המתואר בכתב התביעה והתחלת המיחושים בחזה, הזעקת אמבולנס "נטלי", הגעה לחדר המיון באיכילוב והשתלשלות המחלה במקום.


ג. משקל "האירוע" על התפתחות האוטם:

ללא המחלה הטרשתית המפושטת בעורקים הכליליים ממנה סבל התובע, לא היה "הויכוח" ב- 3.3.97 מביא להתפתחות האוטם בשריר הלב.


הרובד הטרשתי שנפרץ באותו היום היווה נקודת תורפה, ובר פגיעה להתפרצות רגשות הדומה בעוצמתה לזו המתוארת בתיק התביעה. מאידך, יצוב הרובד הטרשתי הניתן להשגה ע"י טיפול בגורמי הסיכון למלה - הפסקת עישון, טיפול ברמה המוגברת של שומני הדם (כולסטרול) וסוכר הדם, וטיפול בנטייה לקרישה, היה יכול למנוע את התוצאות הקשות של התפרצות הרגשות באותו יום.


כך שבסיכום לשאלתך "האם השפעת האירוע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים" קשה למענה. השתדלתי לספק כאן את הנתונים כדי שכבודך תוכל להחליט. "



6. הנתבע ביקש למנות מומחה רפואי אחר לאור העובדה שהמומחה לא נתן מענה לשאלה האם השפעת האירוע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.


הנתבע טען עוד, כי עפ"י חו"ד המומחה ניתן להסיק כי השפעת מצבו הרפואי של התובע טרם הופעת האוטם היתה רבה מהשפעת האירוע.


7. לאחר שעיינו בכל החומר שבפנינו החלטנו לקבל את התביעה ולקבוע כי האירוע מיום 3.3.97 היה תאונת עבודה, מן הטעמים דלהלן:


א. הקביעה אם השפעת האירוע החריג בעבודה על בוא האוטם היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים - הינה קביעה משפטית.


ב. המומחה הרפואי הניח בפנינו תשתית מלאה ומפורטת - עובדתית ורפואית אשר לאורה יש בידינו להכריע אם השפעת האירוע החריג היתה פחותה מהשפעת מצבו הקונסטיטוציונלי של התובע - אם לאו.
ג. כפי שקבע המומחה, וכפי שידוע לבית הדין - אוטם בשריר הלב אינו מופיע אצל אדם בריא לחלוטין, אלא רק אצל אנשים שבעורקיהם טרשת מפושטת במידה זו או אחרת.


ד. על יסוד הנחה זו ברור כי קביעה לפיה עצם קיומו של רובד טרשתי משפיע על הופעת אוטם יותר מאשר אירועי העובדה - שוללת כל אפשרות להכרה באוטם כתאונת עבודה.


ה. המומחה קבע מפורשות כי מצבו של התובע, עד לקרות האירוע החריג, היה יציב וללא תסמין קליני, וכי הופעת האוטם כתוצאה מהסדקות הרובד הטרשתי היתה קשורה לאירוע החריג שגרם להסדקות זו.


ו. העולה מקביעת המומחה הינו, כי לאירוע החריג שתואר לעיל היתה השפעה מרכזית על הופעת האוטם, וללא אותו אירוע - יתכן שהאוטם לא היה מופיע כלל.


ז. כפי שצויין לעיל - די בקביעות העובדתיות והרפואיות שפרש המומחה בפנינו כדי להגיע להכרעה, ואין צורך במינוי מומחה אחר.

חיפוש פנימי באתר