פסק דין 1. זוהי תביעה להכרה באירוע מיום 1.5.96 כ"תאונה בעבודה" כמשמעותה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב] , התשנ"ה - 1995. 2. התובע עובד כשכיר במספר מקומות עבודה, מיקומם של חלק מאותם מקומות הינו בחדרה ומקום אחד הינו ברח' דב גרונר 3 בבני -ברק. ביום 1.5.96 נסע התובע ממקום עבודתו בחדרה למקום עבודתו בבני- ברק כשעמו חומר מע"מ כדי להמשיך את עבודתו במשרד בבני -ברק. בסביבות השעה 19:00, לאחר יום עבודה, עלה התובע למשרדו בבני- ברק ובשעה שכמעט וסיים לטפס במדרגות המובילות למשרד, חש בסחרחורת איבד את שיווי משקלו, נפל לאחור ונחבל קשות. (סעיף 5 לתצהיר התובע). במקום יש סה"כ 5 מדרגות והתובע נפל לאחור על חלק מהמדרגות התחתונות ועל חלק ממשטח הכניסה. ( עמ' 2 לנספח ט' לתצהיר התובע הודעת התובע לחוקר המוסד מיום 10.2.97). איש מהעובדים לא היה במקום בזמן האירוע. לאחר האירוע הצליח התובע לקום בכוחות עצמו, נח במשרד כשעה וחצי שלאחריהם נסע לביתו בנס - ציונה (סעיף 6 לתצהיר). מכיוון שהתובע שסבר שמדובר באירוע חולף המתין בביתו ללא שפנה לרופא. רק ביום 16.5.96 פנה לרופא המשפחה אשר היפנה אותו לטיפולו של רופא אורטופד. לאחר סידרת צילומים ובדיקות אובחנו אצל התובע פריצת 2 דיסקים, רגישות והגבלה בתנועות. בעקבות האירוע לא עבד התובע במשך 40 יום (סעיפים 7-10 לתצהירו). פנייתו של התובע לנתבע להכרה באירוע מיום 1.5.96 כתאונה בעבודה נדחתה הואיל והנפילה אירעה עקב סחרחורת בדרך מהעבודה בחדרה למשרד בבני - ברק ולא עקב סיכוני הדרך. בדיון בפנינו הסכימה ב"כ הנתבע, כי מדובר בתאונה שאירעה "תוך כדי עבודה" ולא בדרך ממקום עבודה אחד למשנהו אלא שטענה כי אין מדובר בתאונה שאירעה "עקב עבודה". 3. בכתב תביעתו המקורי נאמר בסעיף 4 כי: " שעה שהתובע כמעט וסיים לטפס במדרגות המובילות למשרדו הנ"ל, חש בסחרחורת, איבד את שיווי משקלו, נפל לאחור ונחבל קשות". נוסח זה מופיע אף בכתב התביעה המתוקן שהגיש ב"כ התובע. בתצהירו שניתן כעדות ראשית בתיק חוזר התובע (בסעיף 5 ) על הנוסח המופיע בכתב תביעתו ומוסיף: " אציין, כי איני סובל מסחרחורת ברגיל, ויתכן שהתאונה נגרמה בשל העייפות שחשתי לקראת סיום יום העבודה אשר היה יום ארוך ומתיש". בהודעתו לחוקר המוסד (נספח ט' לתצהיר התובע) מציין התובע: " לענין הארוע שלי ביום המקרה 1.5.96 .... עבדתי כרגיל (עמ' 1 לנספח ט' ).... הגעתי למשרדי בערך בשעה 19:00 כאשר ניסיתי להיכנס חשתי לפתע סחרחורת בעליה במדרגות המובילות למשרד יש סה"כ 5 מדרגות ובגין סחרחורת זאת איבדתי את שווי משקלי.. ( עמ' 2) בעבר לא היו לי מקרים דומים של נפילה כתוצאה מסחרחורת זה המקרה הראשון שלי .... למעשה בגין המקרה הנוכחי בו נפלתי לאחור כתוצאה מסחרחורת אני חושב שזה היה הגורם לפריצת הדיסקים שלי בגב.....( עמ' 4)". בחקירתו שפנינו נשאל התובע באשר להגדרתו כי נפילתו נגרמה בשל סחרחורת והוא משיב: "בסעיף 2 כתוב שסיפרתי לחוקר על סחרחורת וזה לא מדוייק כשאני משחזר לעצמי את הנפילה עפתי אחורה אבל אני לא זוכר אם ההגדרה הנכונה היתה סחרחורת, אני הרגשתי באויר. לפני המעידה לא הרגשתי כלום הרגשתי שאני עף אחורה, אין לי מושג באותו חלקיק שניה לפני שנפלתי לאחור. כשהחוקר שאל אותי אם זה סחרחורת או עייפות אמרתי לו שזה סחרחורת, זה נכון שכשהוא שאל אותי אם זה היה סחרחורת אמרתי לו שכן כיום אני אומר שאינני יודע להגדיר במדויק, לא סיפרתי לחוקר על סיבה אחרת למעידה, אני אמרתי לו שהמקום היה חשוך. בעמ' 4 לנספח ט' שוב מופיעה המילה סחרחורת ואז אני משיב שזה אותו עניין בתשובה לשאלתו אם אני חושב שזה הגורם לנפילה" ( עמ' 3). בהמשך, בחקירתו החוזרת מסביר התובע, כי כנראה שהנפילה באה על רקע יום העבודה והמרכיבים שלו, נסיעותיו הארוכות והעייפות הרבה (עמ' 3 ו- 4 ). 4. אין כל ספק, כי לגירסתו של התובע עצמו נפילתו באה בשל סחרחורת שחש בה וללא כל קשר לעבודה. הדברים נאמרו מפורשות לחוקר המוסד כ- 10 חודשים לאחר האירוע. האירוע תואר כך בכתב התביעה המקורי ואף בכתב התביעה המתוקן. רק לקראת הדיון הוסיף התובע בתצהירו את השערתו כי "יתכן" שהאירוע קרה בשל העייפות מהעבודה. גם בחקירתו הנגדית מודה התובע כי בהודעתו לחוקר המוסד סבר שמדובר בנפילה בשל סחרחורת. מכאן כי אין לקבל את השינוי שחל בסיפור הדברים בשלב מאוחר הרבה יותר. אין במכלול הראיות שהובאו בפנינו כל הסבר מה יום מיומיים ומה שונה היה יום העבודה ב- 1.5.96 מכל יום עבודה רגיל אחר. לא נטען ולא הוכח כי, היה זה יום עבודה קשה מן הרגיל או שמדובר היה באירוע חריג כלשהו בעבודה. אף התובע עצמו איננו יכול לייחס בוודאות את נפילתו לגורם כלשהו בעבודה "יתכן שהתאונה נגרמה בשל עייפות" "...כנראה זה היה יום העבודה והמרכיבים שלו...". בנסיבות אלו ברי לנו, כי נפילתו באה על רקע של סחרחורת בלבד וללא זיקה לעבודתו. 5. בענייננו האירוע איננו כתוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין. משהסכים המשיב כי מדובר בתאונה " תוך כדי עבודה" הרי שחלה עליו החובה להוכיח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים (סעיף 83 לחוק). בדב"ע תשן / 0-94 ליאורה כץ נ. המוסד פד"ע כב' 27 נדון ערעורה של עובדת שנפלה תוך כדי עבודתה שלא כתוצאה מגורם הנעוץ בעבודתה או כתוצאה מגורם חיצוני כלשהו. קובע בית הדין ( עמ' 29-30 ): " השאלה שלפנינו היא האם הוכח לבית הדין קמא שהתאונה שאירעה למערערת תוך כדי עבודתה לא אירעה גם עקב העבודה, על פי החזקה הכלולה בסעיף 39 ( רישה) של חוק הביטוח הלאומי [ סעיף 83 בנוסח המשולב - ש.ט], על פי חזקה זו רובץ נטל הראיה על המשיב, להראות כי הגם שאירעה תאונה לעובד שכיר תוך כדי העבודה , לא אירעה התאונה גם עקב העבודה. בענייננו הורם נטל הראיה כנדרש, מתוך דברי המערערת דווקא לחוקר המשיב, שבהם ראה בית הדין את תיאור העובדות לאשורן, שהרי בדבריה לחוקר אמרה המערערת מפורשות כי לא היה כל גורם חיצוני נראה לעין או מכשול שגרם מעידתה... סביר מאוד להניח כי לו אונתה הנפילה מסיבה הנעוצה בעבודת המערערת, ניתן היה להבחין בה, וכבר מן העובדה שלא אובחן הגורם לנפילה, עולה ראיה מספקת שנפילת המערערת לא ארעה בגלל גורם הנעוץ בעבודתה. בכך יצא המשיב ידי חובת הראיה להפרכת החזקה הכלולה בסעיף 39 רישה לחוק הביטוח הלאומי". (ראה גם: דב"ע נה / 0-292 זילפה יצחק נ. המוסד , טרם פורסם, סעיף 8 לפסה"ד ). משקבענו בענייננו כי מדובר בנפילה בשל סחרחורת ללא כל קשר לעבודה, עמד המשיב בנטל ההוכחה המוטל עליו ועל כן אין לראות באירוע מיום 1.5.96 תאונה בעבודה. 6. התביעה נדחית. תאונות נפילהנפילה בעבודהנפילה