פסק דין 1. התובעת שהיא גם הנתבעת בתיק המאוחד (54948/02) היא חברה המפעילה את מלון רויאל בים המלח (להלן: "התובעת" ולהלן: "המלון"). הנתבעת היא חברה העוסקת בשיווק חבילות נופש ובארגון תיירות נופש ואירועים בעיקר עבור המגזר הדתי (להלן: "הנתבעת"). התובעת הקימה את המלון וסיימה את בנייתו כך שהיה מוכן לאירוח בחג הפסח 2001. 2. בין התובעת לנתבעת נוהל משא ומתן להזמנת 150 חדרים במלון למשך תקופת חג הפסח של שנת 2001 בעבור קבוצה מטעמה של הנתבעת (להלן: "הקבוצה"). במסגרת המשא ומתן נשלחו בין הצדדים מסמכים שונים. ביום 17.9.00 שלחה התובעת לנתבעת מכתב ובו כתבה את פרטי ההזמנה. על פי המכתב, בין התאריכים 6 עד 14 באפריל 2001 הזמינה הנתבעת 150 חדרים. בין התנאים שנקבעו: כי המלון יהיה כשר למהדרין גלאט; המחיר נקבע ל- 950 ש"ח לזוג ללילה על בסיס חצי פנסיון בתוספת מס ערך מוסף; לשוהים 8 לילות רצופים תינתנה שתי ארוחות צהריים ב-50% הנחה וכן קפה ועוגה פעם אחת ביום; מחיר התיירים המשלמים במטבע זר בלבד הינו כמחיר ישראלי ללא מס ערך מוסף; לעניין ספא נקבע: "הכניסה לספא הכולל בריכת מי ים המלח מחוממת/מקוררת, ג'קוזי - ללא תוספת תשלום"; נקבע כי על כל 30 מבוגרים בתשלום מלא יהיה זיכוי למבוגר אחד, אשר יהיה זכאי לשהות ללא תשלום (להלן: "חופשיים"); הצוות, הכולל נהג, מדריך, סוכן, המלווים את הקבוצה, יקבל חדרים בהנחה בשיעור 50% ממחיר הקבוצה, כאשר קבוצה המונה מעל 100 חדר זכאית לארבעה אנשי צוות בשני חדרים זוגיים (להלן: "הנחת צוות"). עוד נקבע כי רשימה שמית תועבר למלון 30 יום לפני מועד האירוח. 3. הנתבעת, באמצעות מנהלה, מר יעקב כהן, השיבה ביום 1.10.00 לתובעת את הערותיה, וביניהן כי דרגת הכשרות צריכה להיות גלאט למהדרין לא שרויה, פיקוח הכשרות על ידי רב מוכר, שיהיה מקובל על הנתבעת וייתן את חסותו המקצועית לכל תהליך הכשרות בחג הפסח ותהליך ההכשרה במלון. עוד נדרש כי כל פרטי המזון והמשקאות ירכשו מספקי מלונות גלאט בירושלים ובכל מקרה של חילוקי דעות וספקות ביחס לכשרות יקבע מה שמקובל במלונות מהדרין בירושלים בפסח. בנוסף וללא קשר לכשרות נדרש כי בריכת ים המלח תהיה בריכה נפרדת. באותו יום נשלח מכתב נוסף של מר יעקב כהן, מנהל הנתבעת, לפיו הוא מאשר את ההסכם בכפוף לתנאים ולהערות ששלח וכן כי פתיחת המלון תהיה לא יאוחר מיום 1.12.00, כאשר דחיית מועד פתיחת המלון תשנה את תנאי ההתקשרות (ראו נספחים א/1 עד א/3 לסיכומי התובעת). 4. אין מחלוקת כי המלון לא נפתח ביום 1.12.00. כתוצאה מכך נערכה פגישה בין הצדדים ביום 26.1.01 וסיכום הדברים הועלה על הכתב על ידי גברת גלית מסיקה, מנהלת שיווק ומכירות בתובעת. מסיכום הדברים עלה, כי כל מסמכי ההתקשרות בין הצדדים בנוגע לאירוח קבוצה בת 150 חדר במלון - יכובדו, כאשר לנתבעת ניתנה האפשרות לבטל את העסקה בתאריך 31.1.01, אולם העסקה לא בוטלה ולכן תנאי ההתקשרות נותרו בתוקפם. 5. בין הצדדים התנהלו מגעים גם בנושא הכשרות. ביום 4.2.01 ביקשה הנתבעת לקבל את מסמך הכשרות למלון. הנתבעת הסבירה כי ללא מסמך הכשרות אין אפשרות להתחיל למכור את החדרים. בתשובה שלחה התובעת ביום 12.2.01 מכתב ובו נכתב כדלקמן: "בהמשך לבקשתכם לרמת כשרות בהשגחת הרב בורשטיין או הרב פינק מירושלים במהלך פסח 2001, בדקנו היטב את עלויות ההשגחה המבוקשים, ועם כל הרצון הטוב לבוא לקראתכם, לא נוכל להיעתר לבקשתכם, לאור הסכומים הגבוהים והבלתי הגיוניים שנדרשים מאיתנו, סכומים שלא נלקחו בחשבון בעת סגירת הקבוצה. לאור האמור לעיל, הרינו להודיעכם שרמת הכשרות במלון רויאל ים המלח תהיה רמת כשרות גלאט כשר, מצה לא שרויה, שמיטה לחומרה, לפי כללי רבנות ירושלים. כמו כן, אנו נכונים לכל בדיקה שתדרש מטעמכם, אנו נאפשר לכם להביא כל נציג כשרות שמקובל עליכם ואנו נתחייב לעמוד בדרישותיו ויהיו הקפדניות ביותר. זאת כאמור כשכל העלויות הכרוכות בנושא עליכם בלבד. לאור הדרישה הגדולה לחדרים בפסח, אנו דורשים התחייבות בלתי חוזרת בגין הזמנת 150 חדרים ל-8 לילות בפסח 2001 ברמת הכשרות הנ"ל, לא יאוחר מיום חמישי - 15.2.01" (ראו נספח א/6 לסכומי התובעת). 6. ביום 15.2.01 שלח מר יעקב כהן, מנהל הנתבעת, מכתב לתובעת ובו הזכיר כי התובעת הפרה את תנאי ההתקשרות הן לעניין תאריך פתיחת המלון, הן לעניין רמת הכשרות ועוד, אולם הוא מבקש לדעת פרטים מסוימים, על מנת לקבוע האם הנתבעת מתקשרת סופית עם התובעת לעניין פסח. בסופו של דבר נקבע בכתב כי במהלך פסח 2001 הספא הכולל בריכות ים המלח וחדרי טיפולים יהיה מוכן לרשות אורחי הנתבעת וכן כי המלון ישתתף בעלות פרסום של 20 אלף ש"ח וכי לעניין הכשרות, המלון יסבסד עד 2,500 דולר, עלות של רב המקובל על הנתבעת. עוד נקבע כי תנאי התשלום יהיו מיידית עבור 75 חדרים תוך התחייבות ל-150 חדרים ל-8 לילות בפסח. יש להוסיף כי ביום 28.3.01 הוסיפה הנתבעת חדרים נוספים כך שסופו של דבר הוזמנו 175 חדרים. תנאי תשלום המקדמה היו באמצעות שני שיקים. שיק ראשון על סך 314,000 ש"ח לפירעון מיידי ושיק שני בסך 104,000 ש"ח לתאריך פירעון 30.4.01. 7. בין הצדדים גם נקבעה רשימת "אקסטרות" שכללה השתתפות בעלות של 50% בהוצאות הופעת הכנר מירל רזניק, 150 חבילות של מצה שמורה עבודת יד, 7 סדרים פרטיים וארוחת צהריים עבור כ-200 איש. הרשימה נקבעה ביום 3.4.01 ונחתמה על ידי הצדדים. 8. במהלך חג הפסח שנת 2001, שהחל ביום 7.4.01 (שבת) והסתיים ביום 14.4.01 (שבת), אכן התארחה הקבוצה במלון. לאחר סיום ימי הנופש, נעשה חשבון סופי ובעקבותיו נשלחה דרישת תשלום לנתבעת. התובעת הוציאה לנתבעת שלוש חשבוניות. חשבונית אחת (מספרה 1249) על סך 1,623,574 ₪, חשבוניות שנייה (מספרה 1253) על סך 41,568 ₪ וחשבונית שלישית (מספרה 1175) על סך 2,210 ₪. הנתבעת שלמה סך של 1,500,000 ₪ ונותרה חייבת סך של 167,352 ₪, אשר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ליום התביעה עומדים על סך של 181,417 ₪. 9. הנתבעת טוענת כנגד התובעת טענות קיזוז לפיהן התובעת חייבת לה סך הכל 671,271 ₪. הסכום הנ"ל מורכב לטענת הנתבעת מן הרכיבים הבאים: תשלום "פיצויים", ששילמה הנתבעת לשישה מלקוחותיה ששהו במלון בגין הפרות של התובעת בסך של 73,526 ₪; חיוב במע"מ בגין תיירים, אשר היא מכנה "הפרש תשלום בסך של 164,059 ₪ בגין מקדמה"; זיכוי בגין "חופשיים", אשר לטענת הנתבעת לא נעשה, בסך 38,000 ₪ וזיכוי בגין חדרי צוות, אשר חויבו, בסך 7,600 ₪; כמו כן היא תבעה בגין פגיעה במוניטין, אובדן לקוחות ואובדן רווחים את הסכום של 388,086 ₪. בגין הרכיבים בגינם טענה הנתבעת "קיזוז", היא הגישה גם תביעה נפרדת נגד התובעת בשנת 2004 בת.א. 54948/04, אשר אוחד עם תיק זה (החלטה מיום 10.4.02) ובו הפכו טענות הקיזוז בתביעת התובעת לתביעה של הנתבעת כלפי התובעת. הטענה בעניין זמינות החדרים וביצוע עבודות בניה במהלך החג 10. טענתה של הנתבעת היא, כי החדרים אשר הוזמנו על ידיה במלון לא היו מוכנים למגורים ובחלקם אף בוצעו עבודות בניה. לטענתה החדרים נמסרו עם דליי טיח, ארונות מפורקים, דלתות שלא נסגרו בעקבות עבודות בניה נמצאו במרבית החדרים. עוד נטען כי במהלך כל שבעת הימים, בוצעו עבודות בניה בקומות העליונות של המלון תוך גרימת רעש, דפיקות רמות, לכלוך, כך שהמלון נראה כאתר בניה. 11. התובעת מצידה טוענת כי במהלך חג הפסח עצמו הזמינה הנתבעת 17 חדרים נוספים ואף ביקשה לשכן בחדרים אלה לקוח חשוב עבורה, שר האוצר לשעבר פרופ' יעקב נאמן. טוענת התובעת, כי לו אכן היה מצב החדרים גרוע כל כך, כי אז לא הייתה הנתבעת מזמינה חדרים נוספים ללקוח כה חשוב. יתר על כן, הזמנת החדרים הנוספים נעשתה לאחר שמר כהן מטעם הנתבעת היה בביקור במלון ימים ספורים קודם לחג ובכל זאת ביקש חדרים נוספים. 12. בכל הנוגע למוכנות המלון נקבע בין הצדדים במכתב של מנהל הנתבעת מיום 22.2.01 כך: "בניה - בתקופת האירוח- לא תותר בניה ו/או עבודות בשטחים ציבוריים, אלא במקומות שאינם מאוכלסים למגורים, ולא יפריעו ויזואלית או אקוסטית." 13. מכאן שהייתה הסכמה לבניה במקומות שאינם מאוכלסים למגורים בלבד. מר אבי דן, מנהל התובעת, העיד כי הדבר היחיד שעדיין בוצע היו הכנות של החדרים הנוספים שהנתבעת ביקשה להוסיף לרשימת החדרים המוזמנים, 4 ימים לפני חג הפסח (עמ' 8 שורות 8-12 לפרוטוקול). מר יעקב כהן, מנהל הנתבעת, העיד בעדותו כי מעולם לא אישר בניה בתוך המלון אלא רק בחוץ (עמוד 17 שורה 16 לפרוטוקול), אולם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם ההסכמה שנתן במכתבו מיום 22.2.01. אין מחלוקת בין הצדדים כי הייתה קומה עליונה סגורה שעדיין לא הייתה מוכנה. את הסכמת מר כהן במכתבו מיום 22.2.01 יש לפרש כך שהסכים לעבודות באותה קומה, ובלבד שלא יראו ויזואלית או ישמעו אקוסטית. הנתבעת העידה, בנוסף למר כהן, שני עדים. את מר אנג'ל משה ומר שרון הורוביץ. שניהם מסרו בתצהיריהם כי בזמן השהות במלון המשיכו לבצע עבודות בניה בקומות העליונות של המלון תוך גרימת רעש, דפיקות רמות ולכלוך (ראו סעיף 4.2.11 לתצהירו של מר אנג'ל וסעיף 10 ו - 14.2 לתצהירו של מר הורוביץ). בחקירה הנגדית לא נשאלו מר אנג'ל ומר הורוביץ על העבודות שבוצעו במלון בקומה העליונה עליהם העידו בתצהירם. 14. אני מקבלת את עדותם של מר אנג'ל ומר הורוביץ כי עבודות שכאלה אכן בוצעו בתקופת הנופש, ואינני מקבלת את עדות מנהל התובעת בעניין זה. מכאן שאני מקבלת את טענת הנתבעת כי בוצעו עבודות אשר גרמו ללכלוך ולרעש תוך כדי חופשת הפסח. טענה לרמת השירותים של המלון 15. בריכות וספא המלון. הנתבעת טוענת כי המעלית לספא לא פעלה ולכן "טורטרו" לקוחותיה, כך שעל מנת להגיע לספא נאלצו לחלוף בלבוש ראוי לבריכה על פני הקבלה. עוד טוענת הנתבעת כי בספא לא היו מעקות, הריצוף היה מלוכלך והבריכה דמתה לאתר בניה. עוד טוענת הנתבעת כי רק מהיום הרביעי לשהות הלקוחות במלון הוזרמו מים לספא והמים היו קרים ולא מים ממימי ים המלח. לכן טוענת הנתבעת כי נאלצה להעביר חלק מלקוחותיה לספא במלון "קראון פלאזה" תוך נשיאה בעלויות הנובעות מכך. 16. לעניין זה טוענת התובעת כי במכתב מיום 22.2.01 אישר מר יעקב כהן כי הוא יודע שקיימות בעיות עם הספא. לעניין זה היא מפנה למכתב מיום 22.2.01 אולם, לא מצאתי במכתב מיום 22.2.01 וגם לא במכתב מיום 26.2.01 ואף לא במכתב מיום 27.2.01 שכתבה התובעת לנתבעת איזו הסתייגות מכך שהספא יהיה מוכן לשרות מלא במועד הפסח. בכל המסמכים חוזרת הקביעה כי כל אזור הספא יהיה מוכן לרבות הבריכות, חדרי הטיפול וכו'. יש לציין כי התובעת לא הכחישה כי הספא והבריכות לא היו מוכנים לתקופת הפסח. 17. לפיכך אני קובעת כי אני נותנת אמון בעדות הנתבעת כי הספא לא היה מוכן כראוי ולכן היה צורך להעביר חלק מן הלקוחות לספא במלון אחר תוך נשיאה בעלויות הנובעות מכך. 18. בעיות במיזוג האוויר והחשמל. לטענת הנתבעת המזגן לא פעל באופן רצוף וחדל לפעול חדשות לבקרים ומערכת החשמל, אשר הייתה אמורה להיות ממוחשבת, קרסה ולא תפקדה, וכאשר הופעלה - בשבת ובחג גרמה לאורחי הנתבעת לחלל את החג. לעניין זה העיד משה אנג'ל, מצהיר מטעם הנתבעת, ששהה במלון וליווה את הקבוצה כי היו תקלות "במיזוג ובשעוני השבת. כל הזמן באו אלי אנשים עם סיפורים." 19. התובעת טוענת לעניין זה כי מן העדויות עולה שלכל היותר יכול והיו תקלות כאלה ואחרות במלון במהלך הנופש, אך לכל היותר מדובר בתלונות רגעיות מקובלות של נופשים, אשר טופלו ותוקנו. לא הייתה תקלה כללית וסך הכל מערכות החשמל ומיזוג האוויר במלון היו תקינות ופעלו. 20. לעניין זה אני מקבלת את טענות התובעת כי תקלות כאלה יכולות להיות בכל מלון וכי התקלות טופלו ותוקנו והיות והעד מר אנג'ל העיד כי אינו זוכר שהייתה תקלה בעניין המזגן שארעה לו בחדרו (ראו עמוד 13 שורות 15-14) וכן מר הורוביץ העיד כי המזגן בחדרו עבד (ראו עמוד 14 שורות 3-2), הרי עולה שלא הייתה תקלה כללית ולכן אין מקום לקבל את טענות הנתבעת בעניין זה. 21. לנתבעת היו טענות לעניין דלפק הקבלה שלא היה מאויש כראוי, חוסר סדר בענין הפניות לחדרים ובעיה בהופעת הבידור של אמנית במגזר הדתי, שמנכ"ל התובעת הפריע להופעה, בשל כך שהאורחים לקחו כיסאות מהלובי. 22. כל אותן טענות נענו על ידי התובעת בכך שמדובר בתקלות רגעיות שנובעות מכמות גדולה של אנשים שהגיעה בבת אחת ולא בתקלות מהותיות. בסופו של דבר כל משפחה קיבלה חדר ולא היה מחסור בחדרים וגם אם היה חוסר נוחות מסוים בתחילה בשל כמות האנשים הגדולה הרי שאין הדבר מחייב מתן פיצוי. כך גם לעניין אותה הופעה אשר הינה בגדר מידת הסובלנות שמגלה המלון כלפי הזזת כסאות מן הלובי ואינה נושא שראוי לפיצוי בבית משפט. חשבוניות התובעת 23. התובעת טענה כי החשבון הסופי נעשה בנוכחות נציגי הנתבעת וגם לאחר שנשלחה דרישת התשלום מר כהן מהנתבעת שלח עובדת מטעמו בשם מאיה, לבדיקת החשבון הסופי פעם נוספת וכי הגברת מאיה אישרה את החשבון הסופי. על פי תצהירו של דן, מנהל התובעת, מר כהן הבטיח בשיחה טלפונית לשלוח את השיק בגין החשבון הסופי. 24. הנתבעת טוענת כנגד החשבוניות, כי החיובים בגין התיירים לא היו אמורים לכלול מס ערך מוסף, ובכל זאת חויבו תיירים במס ערך מוסף. סכום זה מסתכם לטענת הנתבעת בסך של 164,059 ₪. בנוסף טענה הנתבעת, כי חרף העובדה שהתובעת התחייבה כי תזכה מבוגר אחד באירוח חופשי בגין כל 30 מבוגרים בתשלום מלא, לא קיבלה זיכוי שכזה, שהיה מפחית סך של 38,000 ₪ מן החשבון. עוד טוענת הנתבעת כי היא חויבה בגין חדרי צוות באופן מלא, למרות הסיכום על הנחה בשיעור 50% וברכיב זה היא טוענת לזיכוי בסך 7,600 ₪. עוד טוענת הנתבעת כי היא שיפתה את לקוחותיה בגין תקלות שהיו במלון בסך כולל של 73,526 ₪ וכן היא טוענת לאובדן הכנסות ופגיעה במוניטין בסך של 388,086 ₪. כל הסכומים הללו לטענתה יש לקזז מסכום התביעה. 25. בנושא מס ערך מוסף, העיד מנהל התובעת, כי הוא מסכים שעבור תיירים רשאית הייתה הנתבעת לשלם ללא מס ערך מוסף (ראו עמוד 9 שורה 8). כך גם הסכים בעניין "החופשיים" (ראה עמוד 9 שורות 10-9). אולם מנהל התובעת ציין בעניינים אלה כך: "כל הזיכויים שהיו אמורים לקבל, התקבלו. ישבה מנהלת חשבונות של המלון עם הנציגה (של הנתבעת - ע.ר.) סעיף סעיף, דף דף, עמוד עמוד, וסיכמו הכל והגיעו להסכמות סופיות בהתאם לסכום וכך הוצא החשבון. לגבי תיירים, המילה תייר זכור לי לפי החישובים אז, החוק אומר שתייר זה רק מי שנכנס לארץ ויש לו חותמת כניסה בתוך 3 חודשים. מה שנעשה אז כשבעל דרכון זר שנכנס העמיס שמונה חדרים אחרים ואת זה מע"מ לא מאשר. הכל נבדק עם חשבת המלון... " (עמוד 9 שורות 17-13) ובהמשך אומר מנהל התובעת כי אינו יודע כמה חדרים היו של תיירים. עוד הוא אומר כי הנתבעת הייתה צריכה להוכיח את היותם של האורחים - תיירים. 26. בעניין זה אני מקבלת את עמדת התובעת, כי למעט טענה כללית של הנתבעת כי בין אורחי המלון היו תיירים, לא הובאה כל הוכחה במסמכים לכמות התיירים, שהיו בין האורחים. הכוונה להוכחה מגובה בתצלום דרכון או בהוכחה בדומה לזה. מנהל הנתבעת נשאל על כך בחקירתו הנגדית וטען כי הועברו רשימות מי הוא תייר ומי לא ולא התייחסו לכך (ראה עמוד 19 שורה 13). רשימות שמיות כאלה הוצגו בנספח י"ב לתצהיר ונאמר כי זהו העתק מהחשבון המפרט את האורחים התיירים לעומת חשבון אחר המפרט את האורחים הישראלים. אולם, לא הוכח כי רשימות אלה הועברו לידי התובעת בכל זמן שהוא לפני מועד הגשת בקשת הרשות להתגונן, שהוגשה רק באוקטובר 2002. כמו כן לא הוגשו כאמור אסמכתאות להיותם של אותם אנשים תיירים באופן שיתקבל על דעת שלטונות מס ערך מוסף, שהם הקובעים לעניין זה. מנהל הנתבעת גם לא יכול היה לציין כי השיב למכתב של חשבת התובעת מיום 4.6.01 בו נכתב כי מאיה מהנתבעת הגיעה למלון ובדקה את כמות החדרים וכמות האנשים מול הרשימות וכי הגיעו להתאמה מלאה מבחינה זו. לכן בהעדר מכתב נוגד מזמן אמת, יש להניח כי האמור במכתב החשבת משקף את מצב הדברים לאמיתם. 27. לפיכך, אני קובעת כי בעניין מס ערך מוסף והתיירים לא הוכיחה הנתבעת את גרסתה ולכן אינני מאשרת את תביעתה זו. 28. אשר ל"חופשיים", גם כן מדובר בנושא שהנתבעת לא העלתה על הכתב עד להגשת בקשת רשות להגן באוקטובר 2002. הצדדים ישבו ביניהם כאמור במכתב של חשבת התובעת מיום 4.6.01 וסיכמו את המספרים של השוהים במלון ואת ההתחייבויות בהתאם, ולכן בהעדר הוכחה אחרת יש לקבל את טענת התובעת ולאשר את הסכום הנתבע על ידי התובעת בלא קיזוז סכום החופשיים. אותה מסקנה יש להסיק גם לעניין הנחת חדרי צוות. 29. אשר לסכומים בהם נשאה הנתבעת, על פי עדותה, לפיצוי לקוחותיה, הנתבעת צירפה לתצהיר מר יעקב כהן קבלות המעידות על פיצוי ששילמה למשפחת וינר-וידבסקי על סך כולל של 44,460 ש"ח (ראה נספח ו'); קבלה המעידה על פיצוי לישראל גאייר בסך 3,550 ש"ח (נספח ז'); קבלה המעידה על פיצוי לשלמה פוקס בסך 2,846 ש"ח (נספח ח'); קבלה המעידה על פיצוי לבת שבע ינובסקי בסך של 4,350 ש"ח (נספח ט'); קבלה המעידה על פיצוי להלן רוט בסך של 3,440 ש"ח (נספח י') וקבלה המעידה על פיצוי ליחזקאל גרנבויים בסך של 14,880 ש"ח (נספח י"א). סך הכל הנתבעת טוענת לסכומי פיצויים ששילמה ללקוחותיה בסך של 73,526 ש"ח. 30. לעניין זה נתתי אמון בעדותו של מנהל הנתבעת כי סכומים אלה אכן שולמו כפיצוי בשל בעיות שהיו במלון בתקופת הנופש (רעש, ספא, אתר בניה), כאמור לעיל, ולכן אני קובעת כי ניתן לקזז סכומי פיצוי אלה מסכום התביעה. לא מצאתי כי נתבע באופן נפרד בעבור מתן אפשרות לספא במלון אחר או כי הוכחו הסכומים הללו ולכן אני מניחה כי הפיצוי הזה כולל את מתן הספא במלון האחר. התביעה של הנתבעת בתיק אזרחי 54948/04 31. בשנת 2004 הנתבעת הגישה תביעה כנגד התובעת על סכום של 671,271 ש"ח. התביעה הזו אוחדה עם תיק אזרחי 188961/02. התביעה הורכבה מראשי הנזק הבאים: הסכומים בהם נשאה הנתבעת לטענתה לפיצוי לקוחותיה, הפרש תשלום בגין מקדמה, זיכוי בגין מבוגרים "חופשיים" וחדרי צוות, פגיעה במוניטין הנתבעת, אובדן לקוחות ואיבוד רווחים. בגין סעיף אחרון זה הנתבעת פרטה רשימה של שמות לקוחות שלטענתה לא חזרו להזמין באמצעותה נופשים תוך שהיא מעריכה את הרווח מכל לקוח בסך של 300 דולר חודש והכל במשך 3 שנים רצופות. 32. בנושא מע"מ התיירים, זיכוי החופשיים, חדרי צוות ופיצויים לנופשים דנתי כבר ודחיתי את הטענות של הנתבעת במסגרת הדיון בתביעת התובעת. 33. אשר לטענה בדבר פגיעה במוניטין, אובדן לקוחות ואיבוד רווחים הרי אני מקבלת את טענת התובעת כי נושא זה לא הוכח ברמה הנדרשת. הנתבעת פרטה רשימה של שמות לקוחות שלטענתה לא חזרו להזמין באמצעותה נופשים, אולם אין די בכך על מנת להוכיח פגיעה במוניטין, אובדן לקוחות ואיבוד רווחים. 34. הנתבעת לא הציגה ראיות לטענותיה על ידי מסמכים, מכתבים שנכתבו לה, דו"חות כספיים, דו"חות בנק, חוות דעת רואה חשבון או כל ראיה אחרת המלמדת כי היא סבלה אובדן נזקים כתוצאה מאותו נופש. יתר על כן, הנתבעת טענה כי רווחיה לחדר עומדים על סך 300 דולר, אולם לא הציגה שום ראיה לכך. לא הוכח גם קשר סיבתי בין הנופש בפסח 2001 במלון התובעת לבין אי הזמנת חדרים על ידי לקוחות בהמשך. 35. לפיכך, אינני מקבלת את תביעת התובעת ברכיב זה. כתבי השיפוי 36. הנתבעת טענה כי כתבי שיפוי שניתנו לה על ידי התובעת מקימים לה זכות לקבל פיצוי מהמלון. 37. שני כתבי שיפוי ניתנו על ידי המלון. האחד ביום 25.2.01 ובו נכתב: "הננו מתחייבים בזאת לשפות את חברת "תור פלוס" בכל נושא תביעת אורחים אשר "תור פלוס" עלולה להתבע כתוצאה מאי פתיחת המלון בפסח 2001". בכתב השיפוי השני נכתב: "הננו, מלון רויאל ים המלח, מתחייבים בזאת כי המלון יהיה פתוח וכל שרותיו יהיו זמינים לציבור האורחים לפני חג הפסח 2001. הננו מתחייבים בזאת לשפות או לפצות את חברת תור פלוס בע"מ בגין כל תביעה של לקוח מלקוחות תור פלוס כלפי תור פלוס הקשורה או הנובעת מאי פתיחת המלון עד חג הפסח 2001. לענין זה... שיפוי או פיצוי - לרבות הוצאות משפט או שכר טרחה. השיפוי או הפיצוי ישולמו לתור פלוס תוך 7 ימי עבודה ממועד דרישתה הראשונה בכתב. תור פלוס תהיה רשאית לקזז את הסכומים המגיעים לה על פי מכתב זה מכל סכום המגיע או שיגיע ממנה למלון". 38. בדיקת כתבי השיפוי מעלה כי הם ניתנו לנתבעת רק לצורך הבטחת עצם פתיחתו של המלון ונועדו להבטיח פיצוי לנתבעת במקרה שהמלון לא יהיה ערוך לקבלת הקבוצה ויאלץ לבטל את התחייבויותיו. כתבי השיפוי אינם רלוונטים לענין מצבו של המלון ולא הוכח כי מי מן האורחים עזב את המלון עקב מצבו. לפיכך, אין התביעה של הנתבעת יכולה להסתמך על כתבי השיפוי. סיכום 39. התביעה בת.א. 188961/02 מתקבלת כך שהנתבעת צריכה לשלם לתובעת את הסך של 181,417 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. מסכום זה יש להפחית את הסכומים ששילמה הנתבעת כפיצוי ללקוחותיה בסך כולל של 73,526 ₪, שישא הפרשי הצמדה וריבית מיום חתימת תצהיר הגשת בקשת רשות להתגונן, שאז נעשה החישוב על ידי הנתבעת (13.10.02) ועד למועד הקיזוז בפועל. 40. תביעת הנתבעת בת.א. 54948/04 נדחית. אזכיר כי הטענה בדבר הפיצוי ששולם ללקוחות, התקבלה במסגרת טענת הקיזוז בת.א. 188961/02. 41. הנתבעת תשלם הוצאות משפט לתובעת בסכום של 5,000 ש"ח וכן שכר טרחת עו"ד בתוספת מע"מ כדין בסכום של 11,000 ₪, בהתחשב גם בסכום שנפסק בהליך בקשת הרשות להתגונן ביום 29.4.03. בית מלוןבתי מלון (תביעות)