הסכם עבודה כעצמאי עם הצגת חשבונית מס - האם יש זכאות לפיצויי פיטורים

דרך מקובלת להעמיק בדיני עבודה וזכויות עובדים היא עיון בפסקי דין להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת יהלום הדס בבית הדין לעבודה בתל אביב בעניין הסכם עבודה כעצמאי עם הצגת חשבונית מס - האם יש זכאות לפיצויי פיטורים הרקע העובדתי : התובע רופא שיניים במקצועו, הועסק כמנהל רפואי ורופא שניים במרפאת תל-אביב של הנתבעת. התובע הגיש תביעה לתשלום פצויי פטורים וזכויות נוספות. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת -מעסיקתו, וכן כנגד נתבע 1, שהיה מנהל מרפאות השיניים של הנתבעת מסוף שנת 2003. בכתב ההגנה נטען להעדר עילה כנגד נתבע 1 וכן להעדר יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין נתבעת 2. בפנינו העידו התובע ועדים מטעמו וכן עדים מטעם הנתבעים. הצדדים הגישו סיכומים בכתב לאחר שמיעת העדים ועיון בחומר הראיות, להלן פסק הדין. אלה העובדות העולות מחומר הראיות: א. התובע רופא שיניים במקצועו. ב. התובע שימש כמנהל מרפאת השיניים של הנתבעת בתל-אביב, מיום 8/02 ועד 8/04. במקביל לכך שימש כרופא שיניים במרפאה. ג. תמורת עבודת הניהול שולם לתובע תשלום חודשי קבוע ותמורת עבודתו כרופא שיניים שולם תשלום המחושב לפי הכנסות בניכוי סכומים מסוימים, והכל כנגד חשבונית מס. ד. בין הצדדים נוסח "הסכם שכר" שלא נחתם (נספח א' לתצהיר הנתבעים) בו נכתב: "הרופא יועסק כעצמאי עם הצגת חשבונית". ה. בחודש יולי 2004 הודע לתובע ע"י הנתבע 1 ד"ר ברק, כי העסקתו כמנהל רפואי של המרפאה, מסתיימת. הוצע לתובע להמשיך לעבוד במרפאה כרופא שיניים (נספח י' לתצהיר הנתבעת). ו. התובע סירב להצעה והתפטר יחסי עובד ומעביד : מעדות ג'אנט הדס, שהיתה במועדים הרלבנטיים עוזרת המנהל הרפואי של תחום השיניים בנתבעת, עולות העובדות הבאות: א. הנתבעת סיפקה לתובע מקום עבודה, ציוד, שרותי סייעת ומזכירה וכן כלים לביצוע העבודה. ב. בתפקידו כמנהל רפואי, היה התובע חלק מצוות המרפאה. ג. התובע קיבל תשלום על עבודתו כרופא שיניים, המורכב מהכנסות מהטיפולים בניכוי הוצאת מעבדה והוצאות אחרות. כך התחשבנו גם עם הרופאים השכירים. ד. שעות העבודה של התובע, הן כרופא והן כמנהל רפואי, נקבעו בתאום איתו - כמו גם לגבי העובדים השכירים. ה. מחיר הטיפולים נקבע ע"י הנתבעת והתובע היה כפוף למחירון. ו. לא הובא רופא מחליף כאשר התובע היה חולה או במילואים כל הסממנים המפורטים לעיל, מעלים כי למעשה אין הבדל בין התובע - שהועסק כעצמאי, לבין כל עובד שכיר אחר בנתבעת, בין אם הוא רופא שיניים ובין אם הוא מנהל מרפאה. בתחילת העבודה נוסח הסכם התקשרות. ההסכם בסופו של דבר לא נחתם אך התובע העיר עליו הערות שונות. התובע הודה שלא העיר דבר לגבי הסעיף שבו נכתב כי יועסק כעצמאי. התובע הסביר בעדותו כי סבר שההבדל בין שכיר לעצמאי הוא בשאלה אם אדם מקבל תלוש שכר או מנפיק חשבונית. לטענת התובע, במקומות עבודה שעבד לפני ובמקביל לנתבעת לא היה שכיר מעולם - תמיד הועסק כעצמאי התובע הופנה לנספח ז' לתצהיר הנתבעת, מכתב שכתב התובע ביום 3.11.03 בו הוא מודיע כי עקב הרצון לשנות את תנאי העסקתו ולטול ממנו את תחום השתלות השיניים והכירורגיה, וכן ניהול המרפאה, הרי שיסכים להיות מועסק ע"י המרפאה באחת משלוש אופציות: א. המשך לפי החוזה הקיים כעצמאי כולל שכר בסיס 30% מהתפוקה. ב. 45% מהתפוקה ללא משכורת בסיס. ג. שכר קבוע של 20,000 שקלים תמורת חשבונית. עוד הוסיף במכתב: "במידה וברצונך להפוך את תנאי העסקתי לשכיר יש להוסיף תנאים סוציאליים כרצונך ולא להחסיר." (ההדגשה במקור). התובע הסביר את האמור במכתבו: "... בפגישה עם ברק אחר הצהרים מה שהוא אמר זה שהוא רוצה שאפסיק להוציא חשבונית ואז הוא יתן לי תנאים סוציאליים שהוא לא פירט ויוריד לי מהמשכורת. לכן עניתי שאם הוא רוצה להוסיף לי תנאים אין לי בעיה עם זה אבל שלא יפגע לי במשכורת... אני לא יודע איזה תנאים סוציאליים, זה מילה שברק אמר. בסופו של דבר לא הפכו אותי לשכיר ולא קיבלתי תנאים סוציאליים. המשכתי להוציא חשבונית עדותו זו של התובע מעוררת תמיהה. התובע עובד כרופא שיניים שנים רבות, במקומות נוספים לנתבעת. גירסתו של התובע לפיה סבר שההבדל בין שכיר לעצמאי הוא אך ורק בשאלה אם מתקבל תלוש או מוצאת חשבונית, עומדת בספק. גירסתו זו עומדת בסתירה לדברים שכתב הוא עצמו במכתב נספח ז' הנ"ל, ממנו עולה כי היה ער (לפחות ב-11/03) להבחנה בין שכיר לעצמאי, מבחינת הזכות לזכויות סוציאליות. העדה ג'אנט הדס הצהירה (סעיף 9) כי עובד שכיר בנתבעת מקבל שכר לפי 23 אחוז מהתפוקה ואילו עצמאי מקבל תשלום של 27 עד 31 אחוז מהתפוקה. העדה לא נחקרה על האמור בתצהירה בעניין זה באשר לגובה השכר, בהעדר ראיה לסתור הרי שקיימים הבדלים בשיעור ההשתכרות, בין שכיר לעצמאי בנתבעת. ואולם - עיון בכתב ההגנה מעלה כי לא נטען לקיזוז או להשבה (ראו סעיף 42 לכתב ההגנה). בכל הנוגע לתפקידו של התובע כמנהל המרפאה, לא הובאה ראיה שהשתכר יותר מעובד שכיר עובדה נוספת שיש לציינה היא, שבמקביל להעסקתו בנתבעת ובמשך שנים רבות, כ- 8 שנים, עבד התובע בחברת אלפא-ביו, אף שם כנגד חשבונית. התובע העיד כי אינו עובד יותר בחברה הנ"ל. משנשאל אם תבע מהם זכויות מכח היותו עובד, כפי שהוא תובע מהנתבעת, השיב שלא, ונימק זאת בין השאר בכך: "היחסים שלי איתם הם קצת יותר". מסקנתנו היא כי בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עובד ומעביד. יחסי עובד ומעביד הם עניין שבסטטוס, הנלמד לפי הנסיבות ולא לפי הדרך שבה הצדדים הגדירו את היחסים ביניהם. אופי היחסים בין התובע לנתבעת מעיד על כך שהתובע השתלב במפעלה של הנתבעת, הועסק במתכונת דומה להעסקת שכירים בנתבעת, ביצע את העבודה במשרדיה הנתבעת ובציוד של הנתבעת. ודאי שהתקיימו כל אלה בנוגע לתפקידו כמנהל מרפאה, לאור כל הסממנים של פיקוח, השתלבות וכל כיו"ב כמצוין לעיל באשר לתפקידו כרופא שיניים, אף כאן הוכחו המבחנים שנקבעו בפסיקת בית הדין לעבודה. שקלנו את סוגית תום הלב לאור העובדה שאנו בספק אם התובע אכן לא ידע בדבר ההבדלים בין עובד לעצמאי, כפי שהוא טוען. כמו כן בהתחשב בעובדה שבמקום אחר שבו הועסק באותה מתכונת, לא הגיש תביעה כלל. יחד עם זאת, משעסקינן בסטטוס, אין באמור לעיל כדי לשלול קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. מסקנתנו היא כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד נסיבות סיום יחסי עובד ומעביד : בתצהיר התובע נטען כי היה נסיון ראשון לפטר אותו, בחודש אוקטובר 2003 או בסמוך, וכי במועד זה הודע לו ע"י ד"ר ברק שהוא מודח מתפקיד מנהל מרפאה וזאת משקולים זרים, וכן שהנתבעת תקצץ בשכרו ותפחית את שכר הבסיס ששולם לו כמנהל מרפאה. לטענתו, הודע לו שיפסיק לעסוק בתחום השתלות שיניים שבו עסק עד אותו מועד. לטענתו, בתגובה לכל הנ"ל - התפטר, ונדרש לסיים עבודות על מטופלים שהחל לטפל בהם. נטען כי בנובמבר 2003 נעשה ניסיון נוסף להרע בתנאיו ע"י לקיחת מטופלים והעברתם לרופא אחר, אזי פנה למנהלי הרשת ובחודש מרץ 2004 נסוג בו ד"ר ברק מכוונתו מעדותו של התובע עולה תמונה שונה, שאין לה תימוכין בתצהיר. מעדותו עולה כי הודח בחודש נובמבר 2003 וכי הוחזר לתפקיד במרץ 2004 ובמקביל המשיך לעבוד כרופא. כן אישר כי בחודשים נובמבר 2003 עד מרץ 2004, שבהם לא שימש כמנהל מרפאה, המשיך לקבל שכר של מנהל מרפאה. עוד אישר כי כשחזר לתפקיד מנהל המרפאה, במרץ 2004, הועלה שכר הבסיס ד"ר ברק העיד כי נכנס לתפקיד מנהל מקצועי של מרפאות השיניים של הנתבעת, ביום 1.10.03. לדבריו, לא היה שבע רצון מתפקידו של התובע כמנהל המרפאה ולפיכך בחודש 7/04 הפסיק את תפקידו זה, אולם הוצע לתובע להמשיך לעבוד כרופא שיניים. מכתבים בעניין זה מיום 28.7.04, צורפו כנספחים לתצהירו. העד אישר כי נטל מהתובע את תחום השתלות השיניים, נושא זה יפורט בהמשך. בשל אי הבהירות שנוצרה עקב כך שבעדות טען התובע דברים שלא נאמרו תצהירו, הרי שלא ניתן לקבוע מסמרות באשר למועדים שבהם חלו השינויים בתנאי העסקתו. הובהר כי התובע פוטר ממשרת מנהל המרפאה. עוד הובהר כי ניטלו מהתובע חלק מסמכויותיו כרופא שיניים, ובעיקר נושא השתלות. על רקע זה התובע לא היה מוכן להמשיך לעבוד אצל הנתבעת. כל האמור לעיל מעלה כי נסיבות הפסקת העבודה הן כאלה המזכות את התובע בתשלום פיצויי פיטורים התביעה לפיצויי פיטורים מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים הנגזרים מממוצע שכרו ל- 12 חודשי העבודה האחרונים, כפי שעולה מהנספח לכתב התביעה (הסכומים שבנספח זהים לסכומים המפורטים בנספח ג' לתצהיר ג'אנט הדס מטעם הנתבעת). פיצויי פיטורין עבור משרתו כמנהל מרפאה, יחושבו לפי השכר האחרון (שהועלה בחודשים האחרונים) - 5,150 שקלים שכר חודש יולי : העדה לא נחקרה באשר לתשלום שכר חודש יולי. לא הוכיח ששולם השכר לחודש זה. התביעה ברכיב זה מתקבלת שכר חודש אוגוסט : התובע טוען כי התפטר בראשית אוגוסט והיה מוכן להמשיך ולעבוד אלא שלא שובץ למשמרות. הנתבעת לא סתרה טענתו זו. לא הוכח כי שובץ למשמרות באוגוסט. לפיכך, זכאי התובע לשכר חודש אוגוסט כדמי הודעה מוקדמת, הנגזר משכר מנהל בצירוף ממוצע עמלות. יצויין כי הנתבעת לא הוכיחה טענתה לפיה התובע סירב להמשיך טיפולים שהחל בהם ואף לא טענה בעניין זה טענת קיזוז חופשה והבראה : משנקבע שהתקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד, הרי שהתובע זכאי לדמי הבראה ופדיון חופשה התביעה לפיצוי עקב פיטורים בחוסר תום לב : ד"ר ברק, שפיטר את התובע בפועל, נחקר אודות הסיבות שהביאו לפיטורי התובע. לטענת התובע, פוטר שכן ד"ר ברק חשק בתפקידו כמנהל מרפאת תל-אביב. ד"ר ברק שלל זאת מכל וכל וטען כי משרדו היה בראשון לציון, ובאותה קומה היתה גם המרפאה ולכן, לו היה מעוניין לנהל מרפאה, סביר יותר שהיה עושה זאת במרפאה בראשון לציון ששם היה מקום עבודתו, ושם שהה 6 ימים בשבוע. לפיכך, טענת התובע בעניין זה לא הוכחה. התובע הוסיף וטען (אף כי לא מפורשות בכתב התביעה) כי ד"ר ברק נטל ממנו את תחום השתלות השיניים מתוך רצון לעסוק בכך בעצמו. ד"ר ברק השיב על כך כי הובא רופא אחר, ד"ר נוימן, שהוא מומחה להשתלות, וכי רק השתלות מסובכות ביצע ד"ר ברק בעצמו. לדבריו, התובע אינו מומחה להשתלות ולכן דרש שאלה יבוצעו ע"י רופאים מומחים יחד עם זאת הצהיר, ועדותו לא נסתרה, כי השתלות פשוטות הושארו בתחום סמכותו של התובע. לכן, גם טענתו זו של התובע לא הוכחה. ההחלטה להעביר מהתובע את תחום השתלות השיניים היא החלטה סבירה ולא הוכח כי נלקחה בחוסר תום לב ד"ר ברק העיד כי התובע היה אמור להגיע למרפאות בימי ו' ולא עשה כן, אלא רק לאחר לחצים מד"ר ברק ואף זאת לתקופה קצרה. טענה זו לא נסתרה. כן טען כי התובע, כמנהל מרפאה, התבקש להיות נוכח במרפאה יותר מיומיים וחצי בשבוע אך סירב. וכי באותם יומיים וחצי רק טיפל בפציינטים ולא עשה עבודת ניהול. טענתו של התובע לפיה פוטר ע"י ד"ר ברק מתוך רצון של ד"ר ברק לרשת את מקומו, בתחום הניהול או בתחום השתלות, לא הוכחה. לא הוכח כי הנתבעת או ד"ר ברק פעלו בחוסר סבירות או בחוסר תום לב בכל הנוגע לסיום העסקתו של התובע. טענת פיטורים בחוסר תום לב, נדחית התביעה כנגד ד"ר ברק : הובהר כי ד"ר ברק היה מנהל שכיר בנתבעת ואינו בעל מניות. הובהר כי פוטר זמן קצר לאחר שעבודתו של התובע במרפאה הסתיימה. ד"ר ברק פעל במסגרת תפקידו כמנהל מרפאת שיניים בנתבעת. לא הוכח כי פעל בחריגה מסמכות או תוך הפעלת שיקולים פסולים. לא היה כל מקום לתבוע אותו באופן אישי. יש להוסיף ולציין כי ד"ר ברק אינו עובד כיום בנתבעת, והתיצב למתן עדות לא כעובד מטעמה אלא כנתבע. התביעה כנגד ד"ר ברק, נדחית סוף דבר : התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע: פיצויי פיטורים בסך 32,294 שקלים. שכר עבודה לחודש יולי 2004 בסך 12,218 שקלים. חלף הודעה מוקדמת (שכר אוגוסט 2004) בסך 5,150 שקלים. דמי הבראה בסך 3,366 שקלים. פדיון חופשה בסך 9,858 שקלים לא מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, משעסקינן בטעות כנה בענין מעמדו בנתבעת. באשר לשכר עבודה, אף כאן חלה טעות כנה מטעם הנתבעת, שכן התובע הועסק כעצמאי ולא כשכיר ורק בתביעה זו ביקש להכיר בו כשכיר. לאור האמור אנו קובעים כי כל הסכומים המפורטים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. התביעה כנגד נתבע 1 דר' שלמה ברק, נדחית הוצאות משפט : באשר להוצאות המשפט: א. על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 שקלים בצרוף מע"מ. ב. באשר לתביעה כנגד דר' ברק, הובהר כי אינו עובד עוד בנתבעת. התביעה נגדו הוגשה ללא בסיס עובדתי. לפיכך, התובע ישלם לדר' ברק הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 שקלים בצרוף מע"מחוזה עבודהחוזהמיסיםפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםעצמאיםחשבונית