פסק דין בפניי תביעה לפיצוי בגין חיוב בדמי ביטול במלוא סכום רכישתה של חבילת נופש לטורקיה, אשר הוזמנה מן הנתבעת, נופש שלא יצא אל הפועל בשל החלטתם של התובעים שלא לנסוע בעקבות מלחמת לבנון השנייה. טענות הצדדים: התובעים טוענים כי רכשו חבילת נופש לטורקיה בתאריך 9.7.06, ושילמו עבורה לנתבעת. כשלושה ימים לפני הנסיעה, החלה מלחמת לבנון ובשל כך ביקשו לבטל את נסיעתם לחו"ל. התובעים העידו לא הצליחו ליצור קשר עם הנתבעת מיידית כדי לבטל את הנסיעה ועלה בידם לבצע את הביטול רק ביום הטיסה. בעניין זה אני מקבל את טענת התובע 1 לפיה הוא לא ביקר במשרדי הנתבעת ביום ששי שלפני הטיסה, אשר יועדה ליום ראשון. נציג הנתבעת שכך טען, לא נכח באותו היום במשרד, ועדותו בעניין זה היא מפי השמועה. בנוסף טוענים התובעים כי לא ידעו על קיומם של דמי ביטול, משלא נמסרו להם הפרטים על כך על ידי סוכנת הנסיעות. על כן דורשים את כספם חזרה, כיוון שלא מימשו את חבילת הנופש. הנתבעת טוענת כי מועד הנסיעה של התובעים תוכנן ליום א' ובאותו יום התקשרו התובעים בכדי לבטל את נסיעתם, דבר הכרוך בדמי ביטול עליהם ידעו מראש. הנתבעת טוענת שהיא סוכנות נסיעות המשמשת כמתווך בעסקה שבין הלקוח לספק שהוא הצד השלישי, ולכן אין לה אחריות על כך שהתובעים לא ידעו על דמי הביטול הנהוגים בטיסות צ'רטר. הצד השלישי טוען כי ידוע לכל שבטיסות צ'רטר, לא ניתן לבטל את הטיסה והנופש ללא חיוב במלוא סכום הרכישה. כך גם טענה הנתבעת. דיון: בפתח דברי אציין כי, גם אם הייתי מקבל את טענת הנתבעת כי תפקידה הינו של מתווכת בין התובעים לבין ספקית השירות, וכי ככזו- התחייבויותיה כלפיהם הן בתחום התיווך בלבד - הרי שעל הנתבעת כמתווך לנהוג בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת, ולמסור ללקוחותיה כל מידע מהותי הנוגע לעסקה. העובדה כי היא מתווכת בלבד, כטענתה, אינה פוטרת אותה מחובות של מי שניהל משא ומתן לכריתת חוזה, או חובות אחרות שבדין. תפקידם של סוכני נסיעות כדוגמת הנתבעת רחב מזה של מתווך. הם אלה שממליצים ומסייעים בידי נוסעים לבחור במסלולים התיור השונים המתאימים לצרכיהם ולאמצעיהם. לשם כך פונים אליהם, משלמים להם, ומעמד זה מטיל על סוכנות הנסיעות אחריות חוזית ונזיקית כלפי הלקוחות לגבי ארועים אשר בהם פועלת סוכנות הנסעיות בתפקיד שהוא מעבר לפעילות תווך. אין חולק כי בין התובעים לנתבעת נכרת חוזה ולפיו תספק הנתבעת לתובעים חבילת נופש, ואין חולק כי נופש אכן לא סופק בשל ביטול התובעים. לדברי התובעים, המלחמה פרצה שלושה ימים לפני צאתם המתוכננת מן הארץ, הם ניסו ככל שיכלו להודיע לסוכנות הנסיעות על דבר הביטול ומשלא הצליחו בכך התקשרו לסוכנות ביום המיועד וביקשו לבטל את נסיעתם. שני התובעים העידו כי יש להם בן ובת בצבא, וכי לשניהם קרובי משפחה בצפון הארץ. בנסיבות אלה, הם לא ראו עצמם ממשיכים בתוכניות ונוסעים לבלות בחו"ל. סבור אני כי בנסיבות העניין, פטור אני מלדון בשאלה אם בוטל החוזה כדין אם לאו, שכן מצאתי כי זכאים התובעים לפיצוי מן הנתבעת, בשל הפרת החובה המוטלת על הנתבעת לנהל משא ומתן בתום לב, ובשל הפרת חובה חקוקה. מן הראיות שבפניי עולה כי התובעים לא קבלו מידע לגבי תנאי ביטול חבילת הנופש, בודאי לא קבלו מידע בכתב. התובעים העידו כי מידע כאמור לא נמסר להם, הנתבעת לא סתרה טענה זו ולא הציגה כל ראייה כי מידע זה נמסר לתובעים. הן הנתבעת והן הצד השלישי הסתפקו בטענה כי ידוע שבגין ביטול טיסות צ'רטר אין החזר כספי. ראשית אומר כי טענה ש"ידוע לכל" אינה הוכחה כי אדם מסוים ידע את המידע הנדון. מכאן שלא די בטענה כזאת כדי להוות הוכחה לכך שהתובעים ידעו כי לא יקבלו כל החזר במקרה של ביטול הנסיעה. ואולם, הדברים הם מעבר לכך, שהרי על פי הדין, מחויבת הייתה הנתבעת למסור לתובעים מידע בכתב לגבי אפשרויות ביטול ומשמעותן הכספית. סעיף 12ג לחוק שירותי תיירות, תשל"ו-1976 (להלן: "החוק") הסמיך את שר התיירות לקבוע בתקנות חובה על נותן שירות סוכנות נסיעות לגלות מידע בנוגע לשירות שהוא נותן, וכן לקבוע מהו עניין מהותי לעניין סעיף 13(ה) לחוק, דהיינו, מהו מידע שאי גילויו מהווה עבירה פלילית. אין ספק כי השירות אותו מכרה הנתבעת לתובעים הוא בגדר שירותי סוכנות נסיעות (ראה סעיף 1 לחוק). תקנה 2 לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג-2003 (להלן: "התקנות") קובעת, בין היתר, כי סוכנות נסיעות תיתן למי שרוכש חבילת תיור מידע בכתב בכל הנוגע לשירותים הניתנים במסגרת חבילת התיור. פרטי המידע שחובה על סוכנות נסיעות לגלותם כוללים גם מידע לגבי מועדים ותנאים אפשריים לביטול רכישת חבילת התיור בידי הלקוח ואם עליו לשלם בשל ביטול ומהו שיעור התשלום - ראה תקנה 3(2)(ד). הנתבעת לא טענה, וממילא לא הוכיחה כי מסרה למי מהתובעים מידע בכתב לגבי מועדים ותנאים אפשריים לביטול חבילת התיור ומה שיעור התשלום במקרה של ביטול. יש לציין כי מידע זה הוא מידע מהותי לעניין סעיף 13(ה) לחוק - ראה תקנה 4 לתקנות. מכאן כי הנתבעת לא קיימה את חובתה שבדין למסור לתובעים מידע לגבי אפשרויות הביטול ועלותן הכספית. משלא עשתה כן, סבור אני כי הפרה הנתבעת את חובתה לנהל משא ומתן בדרך מקובל ובתום לב, על פי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1073, הקובע כדלקמן: 12.(א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. (ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10,13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 2, יחולו בשינויים המחויבים." צד למשא ומתן חייב לגלות לצד שכנגד את כל המידע הרלוונטי המצוי בידו, גם אם אותו צד יכול היה לגלות את המידע בעצמו. הדברים מתייחסים לחובת גילוי אקטיבית של עובדות חשובות, אם גילוין מתחייב ממהות העסקה ומנסיבות המקרה (ראה ע"א 4839/92 גנז נ' כץ פ"ד מ"ח (4) 757,749). לאור האמור לעיל, חייבת הנתבעת לפצות את התובעים בעד הנזקים שנגרמו להם עקב הפרת חובתה האמורה, שהרי עקב כריתת החוזה, ניזוקו התובעים בשל אי נסיעתם, או בשל שיקול מוטעה שעשו בעת שהחליטו לא לנסוע, מבלי שידעו כי המשמעות הדבר הוא אבדן כספם. כפי שציינתי לעיל, הרי בנוסף להפרת חובת ניהול המשא והמתן בתום לב, הפרה הנתבעת חובה חקוקה, וכוונתי היא לחובתה שבתקנות 2 ו-3 אשר תוכנן הובא לעיל. סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כדלקמן: (א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק — למעט פקודה זו — והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו. (ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני-אדם בכלל או של בני-אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני. חמישה הם יסודותיה של העוולה בדבר הפרת חובה חקוקה; תנאי ראשון לגיבוש האחריות בגין הפרת חובה חקוקה הוא, כי על המזיק תוטל חובה, שמקורה בחיקוק. בעניינינו קיימת חובה על סוכן הנסיעות לתת ללקוח "מידע בכתב בכל הנוגע לשירותים הניתנים במסגרת חבילת התיור" לפי סעיף 2(א) לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג-2003, וכן לפי סעיף 3(2)(ג) החזרת כספים במקרה של ביטול, דרך התשלום ותנאי הצמדתו. תנאי שני לגיבוש האחריות כי "החיקוק נועד לטובתו או להגנתו" של הניזוק, בעניינינו התקנות שאוזכרו לעיל מגינות ומטיבות עם הנתבעים כפרט כיחיד ונועדו להגן על האינטרסים שלהם. תנאי שלישי הוא כי המזיק הפר את החובה המוטלת עליו, תנאי זה התקיים בעניין שלפנינו שהרי קבעתי לעיל כי הנתבעת לא מסרה את המידע הנדון בכתב לתובעים. תנאי נוסף הוא כי הפרת החובה היא שגרמה לנזק. גם תנאי זה מתקיים במקרה דנן, שהרי בעת שהחליטו התובעים להודיע לנתבעת כי אין בכוונתן לנסוע, לא היה בידם המידע כי יפסידו את כל כספם. יתכן כי אם היה המידע בידם, לא היו רוכשים את כרטיסי הצ'רטר, או כי לאחר שרכשו אותם, לא היו מבטלים את הנסיעה למרות המצב הביטחוני. תנאי אחרון לאחריות בעוולה של הפרת חובה חקוקה הוא כי הנזק אשר התרחש הוא מסוג הנזק אותו ביקש המחוקק למנוע. תנאי זה התקיים בעניינינו, שהרי שמחוקק המשנה קבע בסעיף 3 לתקנות את פרטי המידע הרלוונטיים והחשובים שעל סוכן הנסיעות למסור ללקוח וביקש למנוע נזקים שיתרחשו מחוסר ידיעה של פרטים אלו. לעניין ס"ק (ב) של סעיף 63, הרי אני סבור כי פירושם הנכון של החוק והתקנות הוא כי הם נועדו להגנתם של צרכנים הרוכשים שירותי תיירות, מתוך מטרה שידעו את זכויותיהם וחובותיהם. לאור כל האמור לעיל, באתי למסקנה כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין נזקיהם, עקב הפרת החובות החוקיות האמורות על ידה. אשר להודעה לצד שלישי, הרי מצאתי כי מן הדין לדחותה. בהודעה לצד השלישי נטענו טענות כלליות בדבר היותה של הנתבעת סוכן שלוח בלבד וכי כל האחריות על השירות הם על הצד השלישי בלבד. כן נטענו טענות נוספות אשר, כמו הטענות דלעיל, אינן רלוונטיות למקרה שבפניי. כפי שציינתי בפתח הדברים, אין סוכן נסיעות פטור מאחריות ומחובותיו שבדין, רק בשל כך שהוא קונה את חבילות הנופש מסיטונאי כזה או אחר. לכן, ההודעה לצד השלישי נדחית. התובעים תבעו את הסכום ששלמו עבור חבילת התיור. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1 סכום של 4,317 ₪ ולתובע 2 4,290 ₪. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעות, 27.9.06 ו-20.9.06 בהתאמה, ועד התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לכל אחד מן התובעים ומהצד השלישי הוצאות משפט בסכום כולל של 500 ₪. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום. נופשסוכני נסיעות (תביעות)ביטול חופשה / טיול