##דוגמא לכתב תביעה## ## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה: ## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע, מר _________ ת.ז. _________, תושב _________, _________, הזמין כרטיסי טיסה מהנתבעת. 2. הנתבעת, "איתן נסיעות בע"מ" ח.פ. _________, הינה סוכנות נסיעות המארגנת ומוכרת חבילות וכרטיסי טיסה לציבור הרחב. 3. צד ג', "אייר ספרד בע"מ" ח.פ. _________, הינה חברת תעופה בינלאומית הפועלת מספרד. 4. צד ד', "אור-על תעופה בע"מ" ח.פ. _________, הינה חברת תעופה ישראלית. 5. בין צד ג' לצד ד' קיימים קשרי מסחר והסכמים להטסה הדדית של נוסעים, לרבות טיסות המשך. ## ב. הסעד המבוקש ## 6. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך 3,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. 7. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. 8. כבוד בית המשפט מתבקש להורות על חלוקת אחריות בין הנתבעת, צד ג' וצד ד' באופן שישקף את חלקם ברשלנות ובנזק שנגרם לתובע. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 9. ביום 9.11.2005, הזמין התובע מהנתבעת כרטיס טיסה מנמל התעופה בן גוריון ל_________ שבאמריקה הדרומית, כאשר מועד הטיסה נקבע ליום 29.11.2005 בשעה 06:40. 10. הנתבעת הודיעה לתובע כי כרטיס הטיסה הוא של חברת "אייר ספרד בע"מ" (צד ג'), וכי קיים הסדר עם חברת "אור-על תעופה בע"מ" (צד ד'), לפיו התובע יטוס עם צד ד' עד ל_________ שבספרד, ימתין 45 דקות, ולאחר מכן יעלה על מטוס של צד ג' שיטיס אותו ליעדו הסופי. 11. הנתבעת קבעה את מסלול הטיסה וזמני ההמתנה בהתאם לזמני המעבר המינימליים שנקבעו בין צד ג' לצד ד' למעבר ממטוס למטוס. 12. ביום 29.11.2005, יצאה טיסת צד ד' מנמל התעופה בן גוריון במועד, אך נחתה ב_________ באיחור של 20 דקות, בשעה 11:35 במקום בשעה 11:15, עקב נסיבות התלויות בנמל התעופה ב_________. 13. כתוצאה מהאיחור בנחיתה, לא עמד לרשות התובע הזמן המינימלי הנדרש למעבר ממטוס למטוס (45 דקות), והוא לא הורשה לעלות לטיסת ההמשך של צד ג' ל_________ באותו יום. 14. אירוע זה הוביל לטלטלות קשות עבור התובע במשך יומיים, במהלכם נאלץ להגיע לנמל התעופה ב_________ מספר פעמים ולהמתין שעות ארוכות, עד שלבסוף עלה על טיסת צד ג' ל_________ ביום 1.12.2005. 15. עילת התביעה נולדה ביום 29.11.2005, עת נמנע מהתובע לעלות לטיסת ההמשך, והתגבשה במלואה עם סיום מסעו המעוכב והמטלטל. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 16. עילת התביעה נולדה בישראל, כאשר ההתקשרות בין התובע לנתבעת נעשתה בישראל, והנתבעת הינה חברה הרשומה ופועלת בישראל. 17. סכום התביעה מצוי בגבולות סמכותו העניינית של בית משפט נכבד זה. 18. מקום מגוריו של התובע ומקום עסקה של הנתבעת מצויים בתחום סמכותו המקומית של בית משפט נכבד זה. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרת חובת הזהירות של סוכנות הנסיעות ## 19. הנתבעת, כסוכנות נסיעות מקצועית ובעלת ניסיון בתחום התובלה האווירית, הייתה מחויבת לנקוט בזהירות סבירה כלפי התובע, לרבות מתן מידע מלא ומדויק אודות סיכונים אפשריים בטיסות המשך. 20. הנתבעת התרשלה בכך שקבעה לתובע טיסת המשך בזמן המינימלי שנקבע על ידי חברות התעופה, מבלי לקחת בחשבון עיכובים ואיחורים אפשריים, שהם תופעה שכיחה בתובלה האווירית הבינלאומית. 21. הנתבעת לא העמידה את התובע על הסיכון הטמון בקביעת זמן מעבר כה קצר בין טיסות, סיכון שהיה צפוי וניתן היה למנוע אותו באמצעות תכנון טיסה עם מרווח זמן בטוח יותר. 22. חובת הזהירות של הנתבעת כללה גם את הצורך לבחון את סבירות זמני המעבר שנקבעו על ידי חברות התעופה, ולא להסתמך עליהם באופן עיוור, במיוחד כאשר מדובר בטיסות בינלאומיות מורכבות. 23. התנהלות הנתבעת מהווה הפרה של חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי לקוחותיה, ובפרט כלפי התובע, אשר סמך על מומחיותה וניסיונה בתכנון מסלול הטיסה. ## רשלנות בקביעת זמני מעבר מינימליים ## 24. קביעת זמן מעבר של 45 דקות בלבד בין טיסות המשך בנמל תעופה בינלאומי גדול וסואן כמו _________ מהווה רשלנות מובהקת מצד חברות התעופה, צד ג' וצד ד'. 25. חברות התעופה, כגופים מקצועיים בעלי ידע וניסיון בתחום התעופה, היו צריכות לצפות כי איחורים בטיסות הם דבר שבשגרה, וכי זמן מעבר כה קצר אינו מספק ועלול לגרום להחמצת טיסות. 26. העובדה שחברות התעופה הגדילו בדיעבד את זמן המעבר המינימלי לטיסות המשך ל-75 דקות, מהווה הודאה ברשלנותן ובחוסר הסבירות של הזמן שנקבע במקור. 27. הרשלנות בקביעת זמני המעבר המינימליים היא הגורם הישיר והעיקרי לאיחור התובע לטיסת ההמשך ולנזקים שנגרמו לו, שכן לא הותיר לו די זמן להגיע למטוס הבא. 28. חברות התעופה, צד ג' וצד ד', נושאות באחריות משותפת לרשלנות זו, שכן הן אלו שקבעו את ההסדרים ואת זמני המעבר, והיו צריכות לוודא את סבירותם ובטיחותם עבור הנוסעים. ## הפרת חובת הגילוי והייעוץ ## 29. הנתבעת, כסוכנות נסיעות, הייתה מחויבת לספק לתובע את כל המידע הרלוונטי והמהותי אודות הטיסה, לרבות הסיכונים הכרוכים בזמני מעבר קצרים בין טיסות. 30. הנתבעת לא גילתה לתובע את הסיכון המוגבר להחמצת טיסת המשך עקב זמן המעבר המינימלי שנקבע, ובכך מנעה ממנו לקבל החלטה מושכלת ולבחור באפשרות בטוחה יותר. 31. חובת הייעוץ של הנתבעת כללה את הצורך להזהיר את התובע מפני איחורים אפשריים בטיסות בינלאומיות והשלכותיהם על טיסות המשך, במיוחד כאשר מדובר בלוח זמנים צפוף. 32. אי-גילוי הסיכונים ואי-מתן ייעוץ הולם מהווים הפרה של חובותיה של הנתבעת כלפי התובע, ופגעו ביכולתו לתכנן את נסיעתו באופן מיטבי ולהימנע מאי-נוחות וטרחה מיותרת. 33. התובע הסתמך על מומחיותה של הנתבעת ועל המידע שסופק לו, ולו ידע על הסיכונים הכרוכים בזמן המעבר הקצר, היה דורש שינוי בלוח הזמנים או בוחר בחלופת טיסה אחרת. ## אחריות חוזית של הנתבעת ## 34. בין התובע לנתבעת נכרת הסכם למתן שירותי נסיעות, במסגרתו התחייבה הנתבעת לספק לתובע כרטיס טיסה שיאפשר לו להגיע ליעדו במועד שנקבע. 35. אי-הגעתו של התובע לטיסת ההמשך במועד, והעיכוב של יומיים בהגעתו ליעדו הסופי, מהווים הפרה יסודית של ההסכם שנכרת בין הצדדים. 36. הנתבעת לא קיימה את התחייבותה לספק לתובע שירותי נסיעות תקינים ויעילים, ובכך גרמה לו נזקים ישירים ועקיפים, לרבות עגמת נפש והפסד ימי טיול. 37. גם אם הנתבעת הסתמכה על מידע שקיבלה מחברות התעופה, אין בכך כדי לפטור אותה מאחריותה החוזית כלפי התובע, שכן היא הגורם הישיר עמו התקשר התובע. 38. הפרת ההסכם על ידי הנתבעת מזכה את התובע בפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרה זו, לרבות פיצוי בגין עגמת נפש. ## אחריות משותפת של חברות התעופה ## 39. חברות התעופה, צד ג' וצד ד', נושאות באחריות משותפת לנזקים שנגרמו לתובע, שכן הן אלו שקבעו את זמני המעבר הבלתי סבירים ואת הסדרי הטיסה המשותפים. 40. צד ד' אחראית לאיחור בנחיתה ב_________ ולכך שלא דאגה לתיאום מספק עם צד ג' על מנת לאפשר את עליית התובע לטיסת ההמשך, למרות האיחור הקל. 41. צד ג' אחראית לכך שלא אפשרה לתובע לעלות לטיסת ההמשך, למרות שהאיחור נבע מנסיבות שאינן תלויות בתובע, וכי היה עליה לנקוט בצעדים סבירים על מנת לאפשר את עלייתו. 42. קשרי המסחר וההסכמים בין צד ג' לצד ד' מטילים עליהן אחריות משותפת ושלובה כלפי הנוסעים המוטסים במסגרת הסדרים אלו, לרבות אחריות לאיחורים ושיבושים. 43. חלוקת האחריות בין חברות התעופה לבין הנתבעת צריכה לשקף את מידת תרומתה של כל אחת מהן לגרימת הנזק, כאשר לכל אחת מהן היה חלק ברשלנות שהובילה לתוצאה המצערת. ## עגמת נפש וטרחה ## 44. התובע נאלץ לשהות ב_________ במשך יומיים בניגוד לרצונו, ללא יכולת להמשיך בטיולו המתוכנן, דבר שגרם לו לעגמת נפש רבה, תסכול ואי-נוחות ניכרת. 45. הטלטלות שעבר התובע, לרבות הצורך להגיע לנמל התעופה מספר פעמים וההמתנה הממושכת, מהוות טרחה משמעותית וחריגה ממה שנוסע סביר מצפה לו בטיסה בינלאומית. 46. אובדן יומיים מטיול בן 38 ימים, שתוכנן בקפידה ושולם מראש, מהווה פגיעה משמעותית בחוויית הטיול ובמטרתו, ומצדיק פיצוי בגין עגמת נפש. 47. הפיצוי בגין עגמת נפש נועד לפצות את התובע על הסבל הנפשי, התסכול, הטרחה והאי-נוחות שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלות הנתבעת וחברות התעופה. 48. סכום הפיצוי המבוקש בסך 3,000 ₪ הינו סכום סביר והולם בנסיבות העניין, ומשקף את עוצמת הפגיעה והטרחה שנגרמו לתובע. ## אי-קיום ציפיות לגיטימיות ## 49. התובע, כצרכן ששילם עבור שירותי נסיעות, ציפה לקבל שירות מקצועי ואמין שיאפשר לו להגיע ליעדו במועד ובאופן חלק, ללא עיכובים ושיבושים מיותרים. 50. הנתבעת, כסוכנות נסיעות, יצרה אצל התובע ציפייה לגיטימית כי מסלול הטיסה שנקבע בטוח ויעיל, וכי זמני המעבר מספקים. 51. אי-קיום ציפיות אלו, והתוצאה של עיכוב משמעותי וטלטלות, מהווה פגיעה באמון שנתן התובע בנתבעת ובשירותיה. 52. הציפייה הלגיטימית של התובע לשירות תקין ונטול תקלות מהווה בסיס לדרישתו לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב אי-קיום ציפייה זו. 53. התנהלות הנתבעת וחברות התעופה פגעה בזכותו של התובע לקבל שירות הולם ותמורה מלאה לכספו, ובכך הפרה את הציפיות הסבירות והלגיטימיות שלו. ## אחריות על פי חוק הגנת הצרכן ## 54. הנתבעת, כעוסק המספק שירותי נסיעות, כפופה להוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. 55. אי-מתן מידע מלא ומדויק אודות הסיכונים הכרוכים בזמני מעבר קצרים, ואי-מתן שירות מקצועי וסביר, מהווים הפרה של חובות הנתבעת על פי חוק הגנת הצרכן. 56. הנתבעת הטעתה את התובע בכך שלא הציגה בפניו את מלוא הסיכונים הכרוכים בטיסה, ובכך פגעה ביכולתו לקבל החלטה צרכנית מושכלת. 57. התובע זכאי לפיצויים בגין הפרת חוק הגנת הצרכן, לרבות פיצויים בגין עגמת נפש, כפי שנקבע בפסיקה במקרים דומים. 58. חוק הגנת הצרכן נועד להגן על צרכנים מפני התנהלות בלתי הוגנת של עוסקים, ובמקרה זה, התנהלות הנתבעת עולה כדי הפרה של עקרונות יסוד בחוק זה. ## אחריות על פי דיני הנזיקין ## 59. הנתבעת, חברות התעופה צד ג' וצד ד', הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהן כלפי התובע, ובכך גרמו לו נזקים כתוצאה מרשלנותן. 60. הרשלנות של הנתבעת באה לידי ביטוי בתכנון לקוי של מסלול הטיסה ובאי-מתן מידע מספק, ואילו רשלנות חברות התעופה באה לידי ביטוי בקביעת זמני מעבר בלתי סבירים. 61. קיים קשר סיבתי ישיר בין הרשלנות של הנתבעת וחברות התעופה לבין הנזקים שנגרמו לתובע, שכן ללא רשלנות זו, התובע היה מגיע ליעדו במועד. 62. התובע זכאי לפיצויים בגין נזקיו על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לרבות פיצוי בגין עגמת נפש, שהינו נזק בר פיצוי על פי דיני הנזיקין. 63. אחריותן של הנתבעת וחברות התעופה היא אחריות נזיקית משותפת, וכל אחת מהן נושאת בחלק מהאחריות לגרימת הנזק. ## חלוקת אחריות בין הגורמים המעורבים ## 64. מאחר ולכל אחד מהגורמים המעורבים – הנתבעת, צד ג' וצד ד' – היה חלק ברשלנות שגרמה לנזקיו של התובע, יש לחלק את האחריות ביניהם באופן הוגן וצודק. 65. הנתבעת, כסוכנות נסיעות, נושאת באחריות ראשונית כלפי התובע, שכן היא הגורם עמו התקשר התובע והיא זו שתכננה את מסלול הטיסה. 66. חברות התעופה, צד ג' וצד ד', נושאות באחריות משנית, שכן הן אלו שקבעו את זמני המעבר הבלתי סבירים ואת הסדרי הטיסה המשותפים. 67. חלוקת האחריות צריכה לשקף את מידת האשם התורם של כל אחד מהצדדים, ואת יכולתו למנוע את הנזק, כאשר לכל אחד מהם הייתה יכולת כזו. 68. כבוד בית המשפט מתבקש לקבוע כי חלוקת האחריות תהיה שווה בין שלושת הגורמים, כך שכל אחד מהם יישא בשליש מהנזק שנגרם לתובע. ## עקרונות תום הלב והגינות ## 69. הנתבעת וחברות התעופה פעלו בחוסר תום לב ובחוסר הגינות כלפי התובע, בכך שלא דאגו לאינטרסים שלו ולא סיפקו לו שירות הולם. 70. עקרון תום הלב מחייב את כל הצדדים למערכת יחסים חוזית לנהוג בהגינות ובשקיפות, ולדאוג לאינטרסים הלגיטימיים של הצד השני. 71. התנהלות הנתבעת, שלא הזהירה את התובע מפני הסיכונים, וחברות התעופה, שקבעו זמני מעבר בלתי סבירים, עומדת בניגוד לעקרונות תום הלב והגינות. 72. הפרת עקרונות תום הלב והגינות מהווה עילה נוספת לפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לו, לרבות עגמת נפש. 73. כבוד בית המשפט מתבקש להטיל אחריות על הנתבעת וחברות התעופה גם מכוח עקרונות תום הלב והגינות, המהווים נורמה מהותית במשפט הישראלי. ## פיצויים בגין נזקים לא ממוניים ## 74. הנזקים שנגרמו לתובע אינם רק נזקים כספיים ישירים, אלא גם נזקים לא ממוניים משמעותיים, כגון עגמת נפש, תסכול, אכזבה ופגיעה בחוויית הטיול. 75. הפסיקה הכירה בזכותם של נפגעים לקבל פיצוי בגין נזקים לא ממוניים במקרים של הפרת חוזה ורשלנות, במיוחד כאשר מדובר בפגיעה בחופשה או באירוע מיוחד. 76. הפיצוי בגין עגמת נפש נועד להעניק לתובע סעד על הפגיעה באיכות חייו וברווחתו הנפשית כתוצאה מהאירוע. 77. סכום הפיצוי המבוקש בסך 3,000 ₪ בגין עגמת נפש הינו סכום סביר והולם, ומשקף את עוצמת הסבל והטרחה שנגרמו לתובע. 78. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובע פיצוי בגין נזקים לא ממוניים, בהתאם לעקרונות הפסיקה והצדק. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##דוגמא לפסק דין## השאלות העומדות לדיון הן: 1) 1) האם על הנתבעת לפצות את התובע בגין איחור התובע להגיע לטיסה מספרד למכסיקו? אם כן; 2) 2) מהו סכום הפיצוי? 3) 3) מהי חלוקת האחריות בין הנתבע, צד ג' וצד ד'? כללי: בעלי הדין: התובע הינו תושב ישראל, אשר הזמין כרטיסי טיסה מאת הנתבעת, איסתא ישראל בע"מ. הנתבעת, איסתא ישראל בע"מ (להלן-"איסתא") הינה סוכנות נסיעות. צד ג', איבריה נתיבי אוויר ספרדיים (להלן-"איבריה") הינה חברת תעופה מספרד. צד ד', אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (להלן-"אל-על") הינה חברה תעופה מישראל. בין איבריה לאל-על קיימים קשרי מסחר להטסה הדדית של נוסעים בנסיבות המנויות בהסכמים שביניהן. תביעת התובע: ביום 9.11.05 הזמין התובע מאת הנתבעת כרטיס טיסה מנתב"ג לבואנוס איירס שבארגנטינה. מועד הטיסה מנתב"ג נקבע ליום 29.11.05 שעה 06.40. מועד החזרה של התובע ארצה נקבע ליום 5.1.06, דהיינו לאחר כ-38 ימים. באיסתא נאמר לתובע כי כרטיס הטיסה הוא של חברת איבריה, וכי לאיבריה יש "דיל" עם חברת אל-על, לפיו נוסע הרוכש כרטיס טיסה בחברת איבריה לטיסה מנתב"ג לבואנוס איירס , יטוס עם חברת אל-על עד מדריד (טיסה של כארבע וחצי שעות), ינחת במדריד, ימתין 45 דקות, כאשר בזמן ההמתנה יעלה על מטוס של חברת איבריה, אשר יטיס אותו לבואנוס איירס. איסתא קבעה לתובע את מסלול הטיסה וזמני ההמתנה בהתאם לזמני המעבר המינימליים שנקבעו בין איבריה ואל-על למעבר ממטוס למטוס. ביום 29.11.05 יצאה טיסת אל-על במועד, אך היה איחור של 20 דקות בנחיתה. במסגרת הדיונים בתיק זה לא הובררה סיבת האיחור, אם כי נטען באופן כללי שהאיחור היה עקב נסיבות שאינן תלויות חברת אל-על, אלא עקב נסיבות התלויות בנמל התעופה במדריד. בכל אופן, התובע נחת במדריד בשעה 11.35 במקום בשעה 11.15, וחסרו לו 25 דקות לצורך ההגעה למטוס חברת איבריה אשר אמור היה להטיסו לבואנוס איירס. דהיינו, לא עמד לרשותו של התובע הזמן המינימלי של מעבר ממטוס למטוס. כתוצאה מהאיחור בהגעה למדריד, לא התירו לתובע לעלות לטיסת איברה לבואנוס איירס ביום 29.11.05, ומכאן ואילך החלה פרשה של טלטלות שטולטל התובע במשך יומיים, כאשר התובע נאלץ להגיע לנמל התעופה במדריד על חפציו לפחות 3 פעמים, והמתין שעות רבות, עד שביום 1.12.05 עלה לטיסת איבריה לבואנוס איירס. חברת אל-על דאגה לשכן את התובע בבית מלון בכל עת שהותו במדריד, כך שלתובע לא נגרמו הוצאות שהייה במדריד. התובע תבע מהנתבעת את הסך 9,792 ₪, אך לא פירט את ראשי הנזק מהם מורכב סכום התביעה. מהנתונים העולים מנספחי כתב התביעה עולה שהתובע תובע את עלות כרטיס הטיסה בסך 6,792 ₪ ופיצויים בגין עגמת נפש בסך 3,000 ₪. טענות הצדדים: התובע טוען כי למעשה לא קיבל את אשר התחייבה כלפיו חברת איסתא. חברת איסתא טוענת כלפי חברת איבריה שלא קיימה את התחייבותה להטסת התובע, למרות שהיא קבעה את טיסת ההמשך בהתאם לזמן המינימלי שמסרו לה חברות התעופה לגבי טיסות המשך בנמל התעופה במדריד. חברת איבריה טענה שהאחריות לאי הגעת התובע לטיסת ההמשך הינה באחריות חברת אל-על, שכן היא ביצעה את הטיסה בפועל. חברת אל-על טענה שהאיחור לא נבע בגין איחור שלה ביציאה מנתב"ג, אלא עקב נסיבות להן אחראי נמל התעופה במדריד. העדויות: בישיבת יום 18.4.07 הסכימו למעשה ב"כ החברות שכל האמור בכתב התביעה נכון, והתובע נשאל אך ורק לגבי מימון שהותו במדריד, ואמר שחברת אל-על סידרה עבורו את המלון, ולא נאלץ לשלם כל סכום שהוא בגין שהותו במדריד. היתה מחלוקת בין החברות האם בשנת 2005 היה זמן ההמתנה לטיסת המשך 45 דקות או 75 דקות, אך לאחר בדיקה הודיעו לבית המשפט שזמן ההמתנה לטיסת המשך בשנת 2005 היה 45 דקות. חברת איבריה וחברת אל-על סיכמו בכתב את טענותיהן, על פי בקשתן, כאשר הנתבעת ציינה שכל טענותיה כתובות בכתב ההגנה ובהודעה לצד ג'. דיון ומסקנות: האחריות: כל בעלות הדין טענו לתחולתו של חוק התובלה האוירית, ה'תש"מ-1980 (להלן-"החוק"), אשר מחיל בישראל את הוראות אמנת ורשה בדבר תובלה בינלאומית. חברת איבריה וחברת אל-על הסתמכו על פסק דינה של כב' השופטת ריבה שרון מיום 21.3.07 בתביעה קטנה (ראשל"צ) 290/07 נסים שלומית ואח' נ. הדקה התשעים בע"מ ואח'. אלא שסבור אני שהאחריות של בעלות הדין קמה לא מכוח האמנה, אלא מכוח הפעולות הטרום חוזיות בינן לבין התובע. רשלנותן של חברת איבריה וחברת אל-על הינה בקביעת זמן מינימלי לטיסות המשך ל-45 דקות, שהוא זמן המעבר ממטוס למטוס, ולא לקחו בחשבון זמני איחורים, היכולים להיגרם מסיבות שונות ומשונות, ואיחורים מעין אלו אכן נגרמים כדבר שבשיגרה. ראיה לכך היה העובדה שחברות התעופה הגדילו את זמן המעבר לטיסות המשך ל-75 דקות. רשלנותה של חברת איסתא היא בכך שקבעה לתובע טיסת המשך בזמן המינימלי שמסרו לה חברות התעופה, ולא לקחה בחשבון זמני עיכובים אפשריים או איחורים אפשריים בהגעת טיסת אל-על למדריד, איחורים או עיכובים שהם דבר יום ביומו בתובלה האוירית הבינלאומית. התובעת כבעלת נסיון בתחום התובלה האוירית היתה צריכה לצפות זאת. הנתבעת לא העמידה את התובע על הסיכון בקביעת הזמן המינימלי לטיסת מעבר, שניתן היה לצפות אותו ללא כל קושי. טוענת הנתבעת שטענה זו לא נטענה בכתבי הטענות של חברות התעופה, וטענה זו מהווה שינוי חזית. סבור אני שיש לדחות טענתה זו של הנתבעת, שכן סבור אני שטענה זו מקופלת וטמונה בטענות התובע בכתב התביעה ובנספחים לכתב התביעה. הנזק: עלות כרטיס הטיסה: התובע תובע את עלות כרטיס הטיסה בסך 6,792 ₪. אינני סבור שהתובע זכאי לפיצוי זה, שכן בסופו של יום טס התובע מנתב"ג למדריד וממדריד לבואנוס איירס, כך שקיבל תמורה מלאה לכספו. אמנם התובע הגיע לבואנוס איירס באיחור של יומיים, ונגרעו יומיים מטיולו בן 38 ימים, אך פיצוי בגין הפסד זה ייפסק במסגרת פיצוי בגין עגמת נפש. עגמת נפש: התובע הפסיד יומיים מטיולו. כמו כן טולטל התובע קשות במשך היומיים בהם שהה במדריד בניגוד לרצונו. סבור אני שפיצוי בסך 3,000 ₪ הינו פיצוי נאות בנסיבות הענין. חלוקת האחריות: מאחר ולכל אחת מהחברות נושאת בחלק מהרשלנות שגרמו לנזקיו של התובע, יש לחלק את האחריות ביניהן, כך שבסופו של יום תישא כל אחת מהן בשליש מנזקיו של התובע. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: בתביעה קטנה 2205/06: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: 1) 1) לשלם לתובע את הסך 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 2) 2) את הוצאות המשפט בסך 600 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. בתביעה קטנה 2205.1/06: אני מחייב את צד ג' (חב' איבריה) לשלם לנתבעת כדלקמן: 1) 1) את הסך 2,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 2) 2) את הוצאות המשפט בסך 400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. בתביעה קטנה 2205.2/05: אני מחייב את צד ד' (חברת אל-על) לשלם לצד ג' (חברת איבריה) כדלקמן: 1) 1) את הסך 1,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 2) 2) את הוצאות המשפט בסך 200 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. תביעות נגד חברות תעופהכתב תביעהמסמכיםתעופהנופשסוכני נסיעות (תביעות)איחור טיסה