פסק דין 1. התובעת ובעלה (להלן - התובעים) הזמינו באמצעות הנתבעת, שהיא סוכנות נסיעות, חבילת נופש בעיר וורנה שבבולגריה מיום 30/04/06 עד יום 04/05/06, עבורה שילמו לנתבעת 398$. הנתבעת הזמינה את חבילת הנופש מהצד השלישי, שהוא ספקית שירותי תיירות, ולאחר ניכוי עמלה, העבירה לה הנתבעת את הסכום ששולם ע"י התובעים. טענות התובעים 2. התובעים טוענים כי עם הגיעם למלון "אירמה" שהוא המלון בחבילת הנופש, נוכחו לדעת כי מערכת החימום בחדרם אינה פועלת וכי אין מים חמים לרחצה, כל זאת כשבחוץ שוררת טמפרטורה של 7 מעלות. פנייתם של התובעים לעובדי המלון לא הועילה, ולכן פנו למר גדי הלרמן, נציג הצד השלישי בוורנה (להלן - גדי), על מנת שיטפל בענין. גם פניה זו לא נשאה פרי, והתקלה נותרה ללא תיקון בכל ימי שהותם של התובעים במלון, מה שאילץ אותם לישון כשלגופם שכבות בגדים רבות, והתובעת אף נאלצה להתעטף במעיל דובון בזמן השינה. התובעים מוסיפים כי כמה מהאנשים שהתארחו גם הם במלון "אירמה", הועברו למלון "אינטרנשיונל" על ידי גדי, לאחר שהתלוננו בפניו על התקלות. בשל עגמת הנפש שנגרמה להם מבקשים התובעים כי הנתבעת תשלם להם פיצוי בסך 400$. טענות הנתבעת 3. הנתבעת, מנגד, טוענת כי כסוכנות נסיעות כל שהיה עליה לעשות במסגרת ההתקשרות בינה לבין התובעים הוא לבצע את ההזמנה מספקית שירותי התיירות הרלבנטית, היא הצד השלישי, והיא אכן עשתה זאת במיומנות ובמסירות; כי לפי תנאי ההזמנה, הנתבעת אינה אחראית להפעלתו היומיומית של בית המלון; כי היא אינה אחראית לגבי פעולותיו ו/או מחדליו של גדי, בהיותו נציג של הצד השלישי ולא של הנתבעת; כי בכל ימי שהותם בבולגריה, לא פנו התובעים אל הנתבעת עצמה על מנת שזו תסייע להם בפתרון הבעיה, ובכך לא פעלו להקטנת נזקיהם; וכי סכום הנזק הנתבע הינו מוגזם, מופרך ולא הוכח כנדרש. עם הגשת כתב ההגנה הגישה הנתבעת גם הודעה לצד ג' נגד הצד השלישי, שהוא, כאמור, ספקית שירותי התיירות. לטענת הנתבעת, אם קמה אחריות בגין האירוע, הרי שהיא חלה על הצד השלישי, ואם תימצא הנתבעת אחראית כלפי התובעים בגין האירוע נשוא התביעה יהא על הצד השלישי לשפותה באופן מלא. טענות צד ג' 4. הצד השלישי מצדו טוען כי השיבוש במערכות החימום והמים בבית המלון "אירמה" נמשך יום אחד בלבד, יום ה-30/04/06, והוא תוקן עד מהרה; כי הצד השלישי אינו אחראי לתקינות המערכות והמתקנים בבית המלון; כי התובעים לא פנו לגדי, שעה שנוסעים אחרים שביקשו ממנו לעבור למלון חלופי, הועברו למלון "אינטרנשיונל" הסמוך; כי היה על התובעים ליצור קשר עם הנתבעת או עם הצד השלישי בזמן אמת, אך הם לא עשו כן; כי הנתבעת, בהיותה מתווכת, חבה חבות מוגברת כלפי התובעים; כי הצד השלישי פעל כל העת במקצועיות וביעילות; ולבסוף, מכחיש הצד השלישי את גובה הנזק הנטען. גדר המחלוקת 5. מבחינה עובדתית ישנן שתי נקודות מחלוקת עיקריות: האחת, כמה ימים נמשכה תקלה במערכות החימום והמים; והשניה, אם פנו התובעים לגדי בבקשה שיעבירם לבית מלון חלופי. מבחינת משפטית, מתעוררת שאלת האחריות של הנתבעת ושל הצד השלישי. דיון 6. באשר לשאלות העובדתיות, אומר כבר עתה כי אני מעדיף את גרסת התובעים. בעדותה נשמעה התובעת כנה ואמינה, היא היתה עקבית בגרסתה, ולא מצאתי סתירה בעדותה. גם דבריו של בעל התובעת, על כך שנאלץ להפעיל את המכשיר לייבוש השיער על מנת להתחמם, נאמרו בצורה כזו שאינה מותירה ספק באשר לאמיתות הדברים. בניגוד לכך, עדותו של גדי מטעם הצד השלישי לא היתה סדורה ונתגלו בה סתירות. מצד אחד, העיד כי לא היה צורך להעביר את התובעים למלון אחר ביום השני לחופשה מאחר שהמצב במלון "אירמה" תוקן (שורות 9-10 בעמ' 4 לפרוטוקול) אך מן הצד האחר תשובתו לשאלה, מדוע העביר אנשים למלון "אינטרנשיונל" ביום השני לחופשה אם המצב במלון "אירמה" תוקן, היתה (שורות 1-5 בעמ' 4 לפרוטוקול): "כך אני נוהג אם יש בעיה של איזה שהוא לקוח, וגם אם אין בעיה במלון ויש לי חדרים פנויים במלון אחר הלקוח לא מרוצה, אני מאפשר להעביר, כמובן באישור החברה, ובמקרה זה ניתן האישור." כמו כן: אף שגדי טען בתחילת הדיון כי התובעים לא פנו אליו (שורה 3 בעמ' 2 לפרוטוקול), כל אשר אמר בעדותו הוא כי אינו זוכר שפנו אליו (שורה 10 בעמ' 4 לפרוטוקול); בעדותו העיד גדי כי אינו זוכר את התובעים (שורה 3 בעמ' 2 לפרוטוקול), אך בתחילת הדיון ציין כי התובעים "מוכרים" לו (שורה 3 בעמ' 2 לפרוטוקול). יש להוסיף, כי גדי העיד שהוא עצמו לא נכנס לחדרים לבדוק את תקינות מערכות החימום והמים (שורות 18 - 21 בעמ' 4 לפרוטוקול) ולכן עדותו, כי התקלה נמשכה רק יום אחד, היא למעשה עדות שמיעה - כפי שדווח לו מהמלון - וגם מסיבה זו עדיפה עדותם הישירה של התובעים. לסיכום האמור עד כה, אני מקבל את גרסת התובעים, לפיה התקלה במערכות החימום והמים נמשכה כל ימי שהותם בבית המלון "אירמה", וכי הם התלוננו על כך בפני גדי, אך הוא לא העבירם למלון חלופי, על אף שעשה כן עם אחרים. 7. הן הנתבעת והן הצד השלישי מבקשות להסתמך על תניות חוזיות, לפיהן אין הן אחראיות להפעלתו היומיומית של בית המלון, לשיפוצים הנערכים בו ו/או לשירותים הניתנים בו ותקינותו, והפנו לפסקי דין שניתנו בענין בבית המשפט לתביעות קטנות, בבית משפט השלום ובבית משפט מחוזי. הסתמכות זו היתה במקומה אילו היו התובעים תובעים פיצויים לאחר תום החופשה מבלי שהיו מתריעים על המצב בזמן אמת. ואולם, אין בסעיף זה כדי לפטור את הנתבעת או את הצד השלישי מאחריות להעברת מזמין חבילת הנופש לבית מלון אחר, אם נודע להן על הליקויים בזמן אמת ואם מהות הליקויים בבית המלון וחומרתם מחייבות זאת. הליקויים במקרה דנן היו חמורים ונגעו לתנאי מחיה בסיסיים - אספקת מים חמים וחימום בחדרים, כששוררת טמפרטורה של 7 מעלות. במקרה כזה, מחובתה של ספקית השירות (אם נודע לה על הליקויים) לדאוג להעברת מזמין חבילת הנופש לבית מלון אחר ומחובתה של סוכנות הנסיעות (אם נודע לה על הליקויים) לטפל מול ספקית השירות בהעברה כאמור. עובדה היא כי נופשים אחרים כן הועברו לבית מלון אחר. 8. משהצד השלישי ידע באמצעות נציגה (גדי) על הליקויים ולא דאג להעביר את התובעים לבית מלון אחר, עליו לפצותם על עגמת הנפש, אשר נגרמה להם בעקבות המצב. 9. איני מקבל את טענת הצד השלישי כי היה על התובעים לפנות גם אל משרדי הצד השלישי בארץ, וכי לא היה די בפניה אל נציג הצד השלישי בוורנה. הדעת נותנת כי עיקר תכלית הימצאותו של הנציג בשטח הוא דווקא על מנת לשמש כתובת בשטח לפניות הנופשים ועל מנת לטפל בתלונות שתתקבלנה מהנופשים או בבעיות שתתעוררנה בשטח. 10. אין מקום להטיל אחריות כלשהי על הנתבעת מאחר שנודע לה על הליקויים במלון לאחר שהסתיימה החופשה והתובעים שבו ארצה. 11. הצדדים הסכימו כי בית המשפט יהא רשאי ליתן פסק דין המחייב את הצד השלישי בתשלום ישירות לתובעים, אם יימצא כי מוטלת אחריות על הצד השלישי ולא על הנתבעת (שורות 23-25 בעמ' 4 לפרוטוקול). סכום הפיצוי 12. התובעת תובעת פיצוי בסך 1,712 ₪, סכום שהיה שווה ל-400$ בעת הגשת התביעה וברור מהאמור בסעיף 3 לכתב התביעה כי הסכום האמור נתבע כפיצוי גם עבור בעלה של התובעת. הצדדים ובעלה של התובעת הסכימו שאם ייפסק פיצוי, יתייחס הסכום הן לתובעת והן לבעלה (על אף שאינו רשום כתובע בכתב התביעה) ובעלה של התובעת הצהיר כי לא יגיש תביעה נוספת בענין (שורות 5-6 בעמ' 1 לפרוטוקול). 13. סכום התביעה צנוע. במקום ליהנות מחופשה סבלו התובעים מפח נפש. הם סבלו מקור ומהעדר מים חמים. הם ישנו בלילה עם שכבות רבות של בגדים, והתובעת גם עם מעיל דובון. בנסיבות המקרה, לא ניתן לומר כי סכום התביעה מופרז, ואני מוצא כי יש לפסוק לתובעת (כפיצוי עבורה ועבור בעלה) את מלוא סכום התביעה. 14. הן הנתבעת והן הצד השליש הדגישו בכתבי טענותיהם את המחיר הזול של חבילת הנופש (398$ לזוג, כולל טיסה, בית מלון והעברות) אעיר שתי הערות בהקשר זה, אחת לענין האחריות והשניה לענין סכום הפיצוי: א. לענין האחריות - למותר לציין כי המחיר הזול אינו מצדיק מציאות שבה לא זכו התובעים ליהנות מחימום ומים חמים בחדרם. ב. לענין סכום הפיצוי - אין בהכרח קשר ישיר בין מחירו של מוצר ו/או שירות לבין מידת עגמת הנפש הנגרמת בעקבות פגם או ליקוי בו. אף שעלות המוצר או השירות היא אחד הפרמטרים שיש ליתן את הדעת עליהם בקביעת סכום הפיצוי בגין עגמת נפש, אין מניעה כי סכום הפיצוי בגין עגמת הנפש, לא רק שישתווה לעלות המוצר או השירות, אלא אף יעלה עליה. 15. לאור האמור, הנני דוחה את התביעה נגד הנתבעת ללא צו להוצאות ומחייב את הצד השלישי לשלם לתובעת סך 1,712 ₪ בצירוף 87 ₪ בגין אגרת בית המשפט. ככל שהסכומים לא ישולמו תוך 30 יום מהיום, תחולנה לגביהם הוראות סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961, ומועד מתן פסק דין זה יהווה מועד התשלום לצורך הוראות הסעיף האמור. בית מלוןבתי מלון (תביעות)