דרך מקובלת להעמיק בדיני עבודה וזכויות עובדים היא עיון בפסקי דין להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת פריימן בבית הדין לעבודה בחיפה בעניין תביעה של שומר באתר בניה זכאות תשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, ימי חג, פדיון חופשה שנתית ## הקדמה:## התובע עבד כשומר באתר בניה בקיבוץ סער מחודש 1/04. מועד ואופן סיום עבודתו שנויים במחלוקת; לטענת התובע, פוטר ביום 7.3.05 לאחר שביקש לקבל תלושי שכר לתקופת עבודתו. לטענת הנתבעים התפטר מיוזמתו במועד כלשהו שלא צויין בכתבי ההגנה או בתצהירי הנתבע. שאלת זהות מעבידו של התובע שנויה אף היא במחלוקת. התובע טען לסממנים המצביעים על היותם של שני הנתבעים- מעסיקיו, בעוד שהנתבעים טענו כי מעסיקו הוא הנתבע 2. יצויין, כי בסיכומי בנתבעים מופיע הנתבע 2 לפתע כחברה בע"מ, דבר שאין לו כל ביסוס בכתבי הטענות או במסמכים שהוגשו לתיק התובע מבקש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, ימי חג, פדיון חופשה שנתית, גמול שעות נוספות ושכר עבודה בסופי שבוע, לרבות בפיצויי הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים. הנתבעים הכחישו זכאותו לרכיבים ולסכומים הנתבעים. נקדים ונאמר, כי מטעמה של הנתבעת מס' 1 לא הוגש תצהיר. גם הנתבע 2 בעצמו לא הגיש תצהיר, אלא את תצהירו של מר ריאן חסן, עובד הנתבע 2. תצהיר ב"כ הנתבעים אשר ייצגם בהליך, נמשך למעשה מתיק בית הדין ולא הוגש ##שאלת זהות המעסיק:## בית הדין הארצי התווה בפסק דינו המנחה דב"ע נב/142-3 חסן עליאה אלהרינאת נ' כפר רות, פד"ע כ"ד 535, את סימני ההיכר העיקריים לקביעת זהותו של המעביד: האופן בו ראו הצדדים את ההתקשרות ביניהם, מי קיבל את העובד לעבודה, מי קבע את תנאי הקבלה ומי שיבץ אותו בעבודה, מי קבע את מכלול תנאי השכר של העובד, מי פיקח על עבודתו, למי הבעלות על אמצעי הייצור, האם העבודה אשר עבורה נשכר העובד נעשית לצורך עסקו המרכזי של המשתמש בעבודה והאם יש למשתמש עסק משלו במסגרתו משולב העובד בע"ע 1334/04, נינה טופר נ' מועצה מקומית תל שבע ואח', פסק דין מיום 29/12/04, (טרם פורסם), סוכמה ההלכה כדלהלן: "המפתח בשאלת זהות המעסיק הוא ניתוח המסכת העובדתית הנוגעת לענין. על בית הדין האזורי לבחון את מכלול הזיקות שנוצרו במהלך העסקתו של העובד ולקבוע מה משקל יש לתת לכל אחת מהן ולאיזה צד נוטה מטוטלת המשקל בסופו של דבר. בית הדין יתן דעתו במיוחד לשאלה המהותית העיקרית והיא - מיהו לאמיתו של דבר, מעסיקו של העובד. כמו כן על בית הדין האזורי לתת דעתו האם העסקת העובד נגועה בפיקציה והאם מתכונת העסקתו, כפי שהייתה בפועל, פוגעת בדרך כלשהי בזכויותיו או גורעת מהן". (סעיף 11 לפסק הדין). בחינת מכלול הראיות שבפנינו תוך יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה בדבר קביעת זהותו של המעביד, מובילים למסקנה, כי הנתבעים 1 ו-2 היו מעבידיו במשותף של התובע, כפי שיובהר להלן ראשית, נציין, כי כליפה כהן (שרותי נקיון ואחזקות) הודה למעשה כי היה מעסיקו של התובע. השאלה המתעוררת היא, אם כן, האם בנוסף לכליפה כהן היתה גם הנתבעת מס' 1 מעסיקתו של התובע. בתצהירו ציין התובע כי התקבל לעבודה אצל קבוצת ש.ניר וכי בתקופת עבודתו ידע כי הינו עובד אצל קבוצת ש.ניר. עוד ציין, כי על המעיל אשר לבש בזמן העבודה היה כתוב "ש.ניר בע"מ". עם כניסתו לעבודה חתם התובע על אישור על גובה שכר ועל ויתור על תשלום שעות נוספות עקב שינה בו נרשם מפורשות כי התובע "מועסק בקבוצת ש.ניר בע"מ רח' העליה 1 נצרת עלית". המדובר כאמור במסמך אשר הופק על ידי מי מהנתבעים ולא על ידי התובע [נ/13]. התובע לא קיבל בתקופת עבודתו תלושי שכר (על אף בקשות חוזרות ונשנות מצידו) וקיבל את שכרו במזומן מידי חודש בחודשו עם קבלת השכר נדרש התובע לחתום על אישורים אשר בהם נרשם: "אני החתום מטה מצהיר שקיבלתי את משכורתי של חודש _____ במלואה ולפי מה שסיכמתי עם חברת ש.ניר ומנהלה". כליפה כהן לא אוזכר כלל באישורים הללו. אישורים כנ"ל לחודשים 2/04 עד 1/05 הוגשו וסומנו נ/1-נ/12 לטענת התובע, בתחילת חודש מרץ 2005, כאשר דרש לקבל את תלושי השכר, פוטר. נאמר לו כי תלושי השכר נמצאים אצל עורך הדין של החברה הנתבעת 1 ועליו לגשת אליו, לחתום על מסמך ולקבלם. התובע פנה לעוה"ד אליו הופנה ונדרש על ידו לחתום על "תצהיר ואישור" בו נרשם, בין היתר, כדלקמן: "הריני להצהיר כי התחלתי לעבוד אצל כליפה שרותי נקיון ואחזקות מחודש 2/04 ועד סוף חודש 11/04. הריני להצהיר כי קיבלתי את כל הכספים המגיעים לי מכליפה שירותי נקיון ואחזקות הקבלן המשנה, ומחברת שניר בע"מ, הקבלן הראשי, כגון שכר עבודה, דמי חופשה, ונסיעות ופיצויים. הריני להצהיר כי אין לי כל טענה ולא תהיה לי כל תביעה נגד כליפה כהן ונגד חברת שניר בע"מ...." לטענת התובע, רק בשלב זה הבין לראשונה כי ייתכן וקבוצת ש.ניר אינה מעסיקתו היחידה התובע סרב לחתום על האישור הנ"ל . את משכורתו האחרונה קיבל התובע בצ'ק ליום 15.3.05, מחשבון של "כליפה שירותי נקיון ואחזקות - כהן רות". יש לציין, כי על פי האישורים נ/11, ו-נ/12 התובע עבד וקיבל שכר גם בחודשים 12/04 ו- 1/05, וכאמור, ביום 15/3/05 קיבל שיק עבור משכורת 2/05, כך שההצהרה עליה נדרש התובע לחתום, וסרב, ולפיה עבד עד 11/04, איננה משקפת את תקופת עבודתו האמיתית. גם ההצהרה לפיה קיבל דמי נסיעות ודמי חופשה אין לה כל תימוכין בתלושי השכר. אם אכן, כטענת הנתבעים, אין לתובע יחסי עבודה עם קבוצת ש.ניר, מדוע היה על התובע לחתום כי קיבל ממנה את כל הכספים המגיעים לו בגין עבודתו? הנתבע הגיש לבית הדין תלושי שכר של התובע אשר בהם נרשם כי המעסיק הינו כליפה שירותי נקיון ואחזקות כן הוגש הסכם שנערך ביום 1.01.04 בין קבוצת ש.ניר ובין כליפה כהן שרותי נקיון ואחזקות, ממנו עולה כי קבוצת ש.ניר (המזמין) מעוניינת לקבל מאת כליפה כהן (הקבלן) שירותי נקיון באתרים שונים. בהסכם זה קיים בלבול רב במושגים, כאשר כליפה כהן מכונה, מחד, "הקבלן", אולם, מאידך, בגוף ההסכם מופיעה התייחסות אליו כאל המזמין. בסעיף העוסק בהעסקת עובדים נאמר: "מוסכם בזה בין הצדדים כי בהקשר להסכם זה עם המזמין, פועל הקבלן כעצמאי ולפיכך: א) העובדים אשר יועסקו מטעמו בנכס בתקופת הסכם זה, או בקשר איתו יהיו ויחשבו עובדים שלו בלבד ואין נוצרים בינם לבין כליפה שרותי נקיון כל יחסי עבודה שהם. ב) אין לקבלן או לעובדים שיועסקו מטעמו כנ"ל , כל תביעות שהן כלפי כליפה נקיון ואחזקות שלפי טבען קשורות ביחסי עבודה" עוד הוגש, "טופס הסדר תשלום תוספת כוללת למעט עובדי אבטחה" [נ/14] עליו הוחתם התובע עם קבלתו לעבודה בו נרשם בכתב יד כי המעביד הינו כליפה שרותי נקיון ואחזקה אמנם, מחומר הראיות שהונח בפנינו עולה, כי כליפה אכן הנפיק לתובע תלושי שכר, יתכן שבאופן רטרואקטיבי ולא מידי חודש, אך אין די בכך בכדי לקבוע כי הוא המעסיק הבלעדי של התובע. כבר נקבע בעניין זה, כי "חובת תשלום השכר, או תשלומו בשלמות, לא תמיד היא חזות הכל, ויכול שהצד השלישי ישא בחובת התשלום... אולם גם בהתקיים מבחן חובת התשלום - למותר לציין, כי אין זה קובע מי מבצע טכנית את התשלום (בבחינת "צינור לתשלום"), אלא מי הנושא בחובה המשפטית לשלם לעובד את שכרו". כך למשל, קבע בית הדין הארצי, כי אופן תשלום השכר הוא בבחינת קטגוריה ניטראלית שאינה מהווה מבחן לקביעת יחסי עובד מעביד. (ראה - ע"ע 370/03 עבדאלפתאח עבדאלקאדר ואח' נ' נתי- המרכז לאיטום ובידוד בע"מ, פס"ד מיום 8/8/05). הנתבעת 1 לא טרחה להביא מי מטעמה כדי להעיד בפנינו, ואף מר כליפה כהן, אשר נכח בדיונים נמנע מלהעיד ולמסור את גרסתו לעניין. הימנעות זו מדברת בעד עצמה ומחלישה את גרסת הנתבעים העדויות היחידות אשר הובאו בפנינו הינן עדותו של התובע ועדותו של מר ריאן חסן (להלן "ריאן"), אשר העיד מטעם הנתבעים וטען כי הינו עובד של כליפה, לא ברור באיזה תפקיד ומדוע נשלח הוא להעיד במקומו של מר כליפה כהן. ריאן נדרש ליתן הסבר מדוע באישורים החודשיים נ/1-נ/12 רשום כי התובע קיבל את שכרו מקבוצת ש.ניר והסביר כי נפלה "טעות דפוס" וכי מעסיקו הבלעדי של התובע היה כליפה כהן. טענתו זו של ריאן אינה מקובלת עלינו כלל ועיקר. מעדיפים אנו את גירסתו של התובע, שעשתה עלינו רושם מהימן, ולפיה התקבל לעבודה אצל הנתבעת 1, כפי שמשתקף באישורים שניתנו מידי חודש בחודשו בהם נרשם כי התובע קיבל את שכרו "לפי מה שסיכם עם חברת ש.ניר ומנהלה" . גם המסמך נ/13 בו חתם התובע כי הוא מתקבל לעבודה ומועסק בחברת ש. ניר בע"מ כשומר באתר בניה בקיבוץ סער, תומך בגרסה זו כאמור, אין כל עדות של מנהל הנתבעת 1 או של מר כליפה כהן בשאלה מי היה זה שקיבל את התובע לעבודה, ומי העסיקו. אין בהסכם שנערך בין הנתבעים ביום 1.01.04, כדי לסתור טענת התובע כי התקבל לעבודה אצל חברת ש. ניר, סיכם שכר עם חברה זו, קיבל בגדי עבודה עליהם מוטבע הלוגו של חברת ש. ניר ומידי חודש נדרש לאשר לאותה חברה כי קיבל מלוא שכרו ממנה. גם בסיום עבודתו של התובע מעורבים שני הנתבעים. התובע נדרש להתייצב אצל ב"כ הנתבעת, המייצג את שני הנתבעים, ונתבקש לחתום על הצהרה לפיה לא יהיו לו כל טענות כנגד שני הנתבעים בגין תקופת העסקתו מצב של העסקה במשותף הוכר בפסיקה כאשר מתקיימים התנאים הבאים: "אין חולק כי יכול ויהיו לעובד "מעבידים במשותף" (ע"א 158/68... בעמ' 874). אימתי ייחשבו שניים כ"מעבידים במשותף"? על כך השיב בית דין זה: "רק עת שניים "באים כאחד" כמעבידים של פלוני, אפשר לראות יחסי עובד מעביד בין השניים "ביחד ולחוד" לבין העובד. ומתי יתקיים תנאי זה? התנאי יתקיים עת מדובר בשותפים, בפעילות "משותפת" של השנים או בהתקשרות חוזית של שניים על מנת לקבל "עבודה" מפלוני. על כל פנים, ליחסים כאלה יהיה רק חוזה אחד והצדדים לאותו חוזה יהיו, מצד אחד ה"עובד" ומצד שני - שנים "כאחד" שבשירותם מבוצע חוזה העבודה (דב"ע מ"ג 2-22... בעמ' 327)". - דב"ע נ"א/ 52-3 דוד יצחק נ. תנועת מושבי העובדים בא"י, פד"ע כ"ג שוכנענו כי התובע התקבל לעבודה ע"י הנתבעת 1 וראה עצמו עובד שלה. גם הנתבעת 1 ראתה בתובע עובדה ודרשה להחתימו על מסמכים שונים בקשר לתנאי העסקתו הן בתחילת העבודה, הן במהלכה והן בסיומה. עם זאת, גם הנתבע מודה כי היה מעסיקו של התובע וסיפק לו תלושי שכר. תשלום המשכורות יתכן ונעשה על ידו, כאשר תשלום משכורת 2/05 נעשה מטעמו בשיק של כליפה רות. בנסיבות אלה מוצאים אנו לקבוע כי קבוצת ש.ניר וכליפה כהן היו מעבידיו במשותף של התובע, לצורך קבלת שירותי שמירה בקיבוץ סער ויחוייבו על כן ביחד ולחוד בכל סכום שיפסק לזכות התובע, אם ייפסק, כפי שיובא בהמשך ## התביעה לתשלום שעות נוספות:## לגירסת התובע, בתקופה שמיום תחילת העבודה עד ליום 08/12/04 (להלן: התקופה הראשונה) עבד התובע בימים א'-ה' בשבוע מהשעה 16:00 עד 06:30 בבוקר למחרת. בנוסף, התובע עבד ברצף מיום ששי ב-12:00, עד 06:30 בבוקר יום ראשון. בתקופה מיום 09/12/04 ועד ליום 07/03/05 עבד התובע בימים א'-ה' מהשעה 15:30 עד 07:00 בבוקר למחרת. בסופי השבוע היה התובע מגיע לעבודה ביום ששי ב-12:00, ונשאר במקום העבודה עד 07:00 בבוקר יום ראשון. בדיון שהתקיים בפני כב' הרשם נוהאד חסן, אישר ב"כ הנתבעים והמפקח מטעם הנתבע (ריאן) את גרסתו של התובע באשר לשעות בהן נמצא הוא באתר השמירה הנה כי כן, עולה מסגרת קבועה של שעות עבודה, במשך שתי תקופות עבודה, האחת 5 ימים בשבוע, במשך 14.5 שעות ביום ובסופ"ש 42.5 שעות עבודה, ובתקופה השנייה, 5 ימים בשבוע במשך 15.5 שעות ביום ובסופ"ש 43 שעות עבודה. תמורת עבודה זו קיבל התובע סך של 3,200 שקלים נטו בלבד. נדגיש, על אף שהתובע לא ביסס תביעתו על הפרשי שכר מינימום, כי בתקופה הרלוונטית לתביעה עמד שכר המינימום החודשי במשק על סך של 3,335 ש"ח (סך של 17.93 ש"ח לשעה וסך של 133.42 ליום). הנה כי כן, השכר אשר שולם לתובע מדי חודש בחודשו לא הגיע לשכר המינימום (בהתחשב בכך שעבד 7 ימים בשבוע) וודאי שלא כיסה גמול עבור עבודה בשעות נוספות וגמול עבור עבודה במנוחה שבועית לטענת הנתבעים, התובע לא נדרש להישאר אחרי השעה 24:00 זאת מאחר ולא היה צורך בשמירה משעה זו. טענה נוספת אשר העלו הנתבעים היא שסוכם עם התובע ששכרו יהיה שכר גלובלי חודשי ויכלול גם גמול עבור עבודה בשעות נוספות. עוד טענו הנתבעים, שהתובע חתם על "טופס תשלום הסדר תוספת כוללת" וכי בכל חודש חתם על אישור לפיו "קיבל את המשכורת במלואה" ואין לו דרישות נוספות. אין בידנו לקבל טענותיהם של הנתבעים. באשר לטענת הנתבעים כי התובע לא נדרש לעבוד אחרי השעה 24:00, ונשאר ללון בעבודה כיון שלא הייתה לו אפשרות לחזור לביתו, הרי שאם כך הדבר, היה על הנתבעות לדאוג לו לסידורי הסעה, ולא להשאירו ללון באתר הטענה כי התובע, נשוי ובעל משפחה, התנדב מיוזמתו להשאר ללון במקום העבודה וללא סידורי לינה הולמים (ללא מיטה או מזרון, ר' עדותו בעמ' 11 לפרוטוקול) הינה טענה מקוממת המלמדת על יחסם המנצל והמשפיל של הנתבעים לתובע. יחס זה בא לידי ביטוי בתשובתו של ריאן לשאלה מדוע התובע לא שב לביתו: "...לא הייתה לו אפשרות לחזור, לא היה לו רכב ולא תחבורה. זה מה שסוכם בתחילת העבודה, זה המצב הקיים, אתה רוצה לעבוד במצב כזה בקשה ואם לא יש אנשים אחרים" [ע' 15 ש' 1-3]. סבורים אנו כי התובע נדרש גם נדרש לעבוד עד שעות הבוקר, אם כי בחלק מן השעות לא היתה התנגדות לנתבעים כי התובע יוכל לישון במקום - ר' נ/13 בעניין דנילוב (תב"ע 5624/01 (ת"א) דנילוב מיכאל - תמנון שירותי מיגון בע"מ, פס"ד מיום 18/5/04, טרם פורסם) קבעה כב' השופטת גליקסמן כי יש לאבחן בין שומר ובין בעל מקצוע אחר. עצם שהייתו של שומר (יחיד) באתר שמירה הוא בבחינת ביצוע עבודתו של השומר. כך, שלא כמו במקרים בהם עצם השהייה במקום הינה נלווית לביצוע העבודה העיקרית (מדריכים חינוכיים, נהגים באגד וכיו"ב). משעצם השהייה של השומר באתר מהווה ביצוע עבודה, ואפילו הוא רשאי לנום את שנתו בחלק מהזמן, נמצא התובע, בעניין דנילוב, זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות לרבות בגין השעות בהם נם את שנתו. בית הדין הארצי אישר בפסק דינו (ע"ע 1302/04 תמנון שירותי מיגון בע"מ - מיכאל דנילוב, ניתן ביום 1.6.05 וטרם פורסם) את פסיקת בית הדין האזורי בעניין דנילוב בפסק דין נוסף של בית הדין הארצי, בעניין אבו רמוז (ע"ע 1054/04 אבו רמוז פאדל - ברקת חברה לבניין בע"מ, ניתן ביום 29.5.05 וטרם פורסם), קבע בית הדין הארצי כי זכאי השומר לגמול עבודה בשעות נוספות, וזאת גם אם היה רשאי לנום את שנתו באתר הבניה (כאן מסתמך בית הדין על מסגרת קבועה של שעות העבודה של המערער שעמדה על 12 שעות מידי יום). התובע העיד כי בפועל, לא הייתה במקום השמירה מיטה כי אם שמיכה בלבד. אולם, אף אם ישן בשעות אלו, זכאי הוא על פי הפסיקה שהבאנו לעיל, לגמול עבודה בשעות נוספות באשר לטענה כי עם התובע סוכם על שכר גלובלי, הרי שכאשר מדובר בעובד העובד שעות נוספות באופן קבוע והעובד אף במנוחה שבועית באופן קבוע, מבלי שהמעביד סיכם בנפרד מה יהיה שכרו של העובד עבור שעות העבודה הרגילות ומה יהיה הגמול הנפרד עבור השעות הנוספות ושעות העבודה במנוחה שבועית, מדובר בסיכום פסול אשר אינו עומד בהוראות סעיף 5 לחוק הגנת השכר. במקרה זה, התובע לא קיבל אפילו את שכר המינימום על שעות העבודה הרגילות, כך שודאי שלא קיבל תשלום כלשהו, גלובלי או אחר, עבור השעות הנוספות. הזכות לגמול עבור עבודה בשעות נוספות ולגמול עבור עבודה במנוחה שבועית הינה זכות קוגנטית ואף אם תובע "מסכים" לעבוד ללא תמורה בשעות נוספות מאחר והינו מעוניין בעבודה, אין בכך כדי להצביע על כוונתו לוותר על גמול עבור עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית החריג לכלל קבוע בצו ההרחבה בענף השמירה לפיו, מעביד רשאי בהסכמת העובד, להוסיף על שכרו של העובד בעד יום עבודה פלוני תוספת כוללת בשיעור של 9% לפחות משכר עבודתו הרגיל המשתלם לפי תעריף המצורף להסכם ואזי יהיה המעביד פטור מלשלם לאותו עובד גמול עבור עבודה בשעות נוספות בעד עבודה שבוצעה באותו יום עבודה. עוד נקבע, כי הסכם כאמור בין העובד למעביד יערך בכתב, והעתק ממנו ישלח למועצת הפועלים אשר בתחומה מועסק העובד. התובע אמנם הוחתם על "טופס הסדר תשלום תוספת כוללת למעט עובדי אבטחה" כאמור בצו ההרחבה, אולם, לא הוכח כי העתק ממנו נשלח למועצת הפועלים אשר בתחומה מועסק העובד, וממילא, לא שולמה לתובע תוספת כוללת של 9%. נציין, כי הסכמה כזו אפשרית בהתייחס לשעות עבודה נוספות בימי חול ואינה חלה על עבודה בימי מנוחה שבועית באשר לחתימת התובע על האישורים נ/1-נ/12 ולפיהם קיבל כל המגיע לו מידי חודש בחדשו, כמו גם מסמך נ/13 בו מוותר התובע מראש על זכויות לשעות נוספות ותשלום עבור שבתות וחגים הרי שאין מדובר בכתב ויתור כמשמעותו בחוק. ככלל, אין לתת תוקף לויתור על זכות קוגנטית המוקנית מכוח חוק מגן. כזו היא הזכות לגמול בגין עבודה בשעות הנוספות, המוקנית מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951. התובע העיד כי אינו יודע קרוא וכתוב , כך שלא ידע כי ויתר על זכויותיו. התובע אף לא ידע כלל על אילו סכומים "ויתר". אין ליתן על כן תוקף לאותם כתבי ויתור ##חישוב השעות הנוספות:## על פי חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951 (להלן "החוק"), בעד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום על המעביד לשלם לעובד שכר עבודה לא פחות מ- 125% מהשכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספת שאחריהן לא פחות מ- 150% מהשכר הרגיל ## שעות נוספות בימי חול:## החישוב יערך על פי שכר המינימום אשר עמד על 17.93 שקלים לשעה. תקופה א' -מאחר והתובע לא הגיש חישוב מפורט ועל מנת לפשט את חישובינו אנו קובעים כי תקופה א' הינה מיום 01/01/04 ועד 31/12/04. התובע עבד באופן קבוע 14.5 שעות בימים א'-ה'. בתלושי השכר החלקיים אשר הוגשו לתיק לא פורטו מס' ימי העבודה שעבד התובע מידי חודש אולם בתלושים אין כל שינוי בשכרו של התובע מחודש לחודש ומכאן אנו למדים כי לא חל כל שינוי בעבודתו וכי מדובר במתכונת עבודה קבועה. הנתבע הגיש את האישורים לפיהם התובע קיבל שכר עבור חודש 12/04 [נ/11] דבר אשר מוכיח את עבודתו בחודש זה אנו קובעים כי התובע עבד בממוצע 30 ימים בחודש, כאשר מתוכם עבד 21.5 ימי חול בממוצע ו- 4.33 משמרות סופ"ש בממוצע. לפיכך, החישוב ייעשה כדלקמן: 21.5 ימים * 12 חודשים = 258 ימי חול לתקופה זו. 258 *8 (שעות רגילות) = 2064 שעות * 17.93 (שכר מינימום לשעה)= 37,007שקלים. 258* 2 (שעות 125%) = 516 * 22.41 (125%) = 11,563 שקלים. 258 * 4.5 (שעות 150%) = 1161 * 26.89 (150%)= 31,219 שקלים. סה"כ היה זכאי התובע לשכר בסך: 79,789שקלים. מהסכום המגיע לתובע על פי החישוב כמפורט לעיל, יש להפחית את הסכום ששולם לתובע (3,200*12)= 38,400 שקלים . לפיכך הנתבעים חייבים בגין התקופה הראשונה עבור שעות נוספות בימי חול את הסך של 41,389 שקלים תקופה ב' (1.01.05- 7.03.05)- התובע עבד 15.5 שעות ביום חול באופן קבוע (א'-ה'). אין בידינו תלוש שכר לחודש מרץ 2005 ואף לא כרטיס נוכחות ועל כן לא ניתן לקבוע כמה ימים במדויק עבד התובע בחודש זה. בנוסף,לא מצאנו כי שולם השכר הרגיל לחודש זה, אולם התובע לא תבע רכיב של שכר חודש מרץ ולכן אנו סבורים כי לא הוכיח במידה מספקת את תביעתו להפרשי שעות נוספות בחודש מרץ 2005. לפי החישוב הממוצע שאוזכר לעיל: התובע עבד 21.5 ימי חול * חודשיים = 43 ימים. 43 * 8 = 344 שעות רגילות * 17.93 = 6,168 שקלים. 43 * 2 = 86 שעות 125% * 22.41 = 1,927 שקלים. 43 * 5.5 = 236.5 שעות 150% * 26.89 = 6,359 שקלים. סה"כ היה זכאי התובע לשכר בסך: 14,454 שקלים. מהסכום המגיע לתובע על פי החישוב כמפורט לעיל, יש להפחית את הסכום ששולם לתובע עבור החודשיים (3,200*2)= 6,400 שקלים . לפיכך הנתבעים נותרו חייבים בגין התקופה השניה עבור שעות נוספות בימי חול את הסך של 8,054 שקלים ## גמול בגין עבודה בשבתות:## בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, מנוחה שבועית של עובד הינה בת 36 שעות רצופות לפחות. היות ולתובע לא היו 36 שעות מנוחה, יש לחשב את עבודתו בערב שבת ובמוצאי שבת כעבודה במנוחה שבועית לענין סעיף 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה תקופה א' התובע עבד 42.5 שעות החל מיום ו' בשעה 12:00 ועד לשעה 06:30 בבוקר יום א'. התובע עבד 4.33 משמרות סופ"ש בחודש בממוצע. בכתב התביעה תבע התובע שעות סופ"ש על פי חישוב של 150% לכל שעות המשמרת. לפיכך, על פי חישוב זה זכאי התובע לשכר על : 42.5 שעות משמרת * 4.33 שבועות * 12 חודשים * 26.89 (150%) = 59,381 שקלים תקופה ב' התובע עבד 43 שעות החל מיום ו' בשעה 12:00 ועד לשעה 07:00 בבוקר יום א'. התובע עבד 4.33 משמרות סופ"ש בחודש בממוצע. בכתב התביעה תבע התובע שעות סופ"ש על פי חישוב של 150% לכל שעות המשמרת. לפיכך, על פי חישוב זה זכאי התובע לשכר על : 43 שעות משמרת * 4.33 שבועות * 2 חודשים * 26.89 (150%) = 10,013 שקלים התביעה לפיצויי הלנה בגין תמורת השעות הנוספות: סעיף 17א (א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, קובע: "הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי,,,, תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים". סעיף 9 לחוק, קובע כי המועד לתשלום שכר עבודה על בסיס חודשי, הינו עם תום החודש בעדו הוא משתלם, ואילו סעיף 1 לחוק מגדיר את היום הקובע לבחינת היותו של השכר מולן, כיום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה או הקצבה תביעת התובע הוגשה לבית הדין ביום 10/04/05 משכך, הרי שזכות התובע לפיצויי הלנת שכר בגין תמורת שעות נוספות שמועד תשלומן קדם ליום 10/04/04, התיישנה. (המדובר בתמורת השעות הנוספות ושעות השבת של חודשים ינואר עד מרץ 2004, המהווים רבע מהסכומים שנקבעו לעיל בגין "התקופה הראשונה"). באשר לתשלום השעות הנוספות שבוצעו מחודש אפריל 2004 ואילך, הרי שנסיבות המקרה שבפנינו, מצדיקות פסיקת פיצויי הלנת שכר בגין גמול עבודה בשעות נוספות לחודשים שהחל מחודש אפריל 04' וזאת לאור התנהלות הנתבעים וניצול חולשתו של התובע שלמולם. נזכיר, כי התובע לא קיבל אפילו את שכר המינימום הקבוע בחוק, הנתבעים ביקשו להחתימו ללא הבנתו על כתבי ויתור שונים כאשר עם גמר עבודתו ביקשו שוב להחתימו על הצהרה לפיה אין לו כל טענות, הצהרה בה כלולות היו עובדות מוטעות באשר לתקופת עבודתו של התובע וזכויות שלכאורה קיבל אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אנו מורים כי תמורת השעות הנוספות אשר בוצעו החל מחודש אפריל ואילך, תישא פיצויי הלנת שכר. גמול העבודה בשעות נוספות לחודשים ינואר-מרץ 2004, ישא הפרשי הצמדה וריבית ## פדיון חופשה ודמי הבראה:## תקופת העבודה כפי שנקבעה על ידינו הינה מיום 1.1.04 ועד 07.03.05. קרי שנה וחודשיים לערך. מתלושי השכר עולה כי לתובע לא שולמו דמי חופשה ודמי הבראה בכל תקופת עבודתו. לפיכך, התובע זכאי בתקופת עבודתו ל-14 ימי חופשה, בשכר של 133.42 שקלים ליום (ע"פ שכר המינימום ליום באותה שנה) ובסה"כ : 1868 ש"ח. משאין לפסוק לתובע אלא מה שתבע, ישלמו הנתבעים לתובע את הסך שנתבע כפדיון חופשה- 1792 ש"ח. אין פיצויי הלנה על פדיון חופשה התובע זכאי ל-5 ימי הבראה עבור שנת עבודתו הראשונה וליום הבראה נוסף עבור שנת עבודתו השניה, סה"כ סך של 1830 שקלים. אשר על כן זכאי התובע לדמי פדיון חופשה בסך של 1,734 ש"ח ולדמי הבראה בסך 1830 ש"ח וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ- 07/03/05 ועד התשלום המלא בפועל ## התביעה לפיצויי פיטורים ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים:## לטענת הנתבעים, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים הן מהטעם שלא עבד תקופה של שנת עבודה מלאה - תקופת עבודתו הינה מיום 01/01/04 ועד 11/04, והן מהטעם שעזב מרצונו החופשי ולא פוטר. באשר לתקופת העבודה, מחומר הראיות שהוגש בפנינו עולה כי תקופת העבודה הינה החל מיום 01/01/04 ועד 07/03/05, כמבואר להלן: הנתבעים הודו בסעיף 5 לסיכומים כי התובע החל עבודתו ביום 01/01/04. מנ/11 ו- נ/12 עולה שהתובע עבד גם בחודש דצמבר 2004 וגם בחודש ינואר 2005. שכרו האחרון של התובע לחודש 2/05 שולם לו בהמחאה ביום 15/03/05. הנתבעים אישרו את גרסתו של התובע בכתב התביעה [ראה פרוטוקול הדיון מיום 08/02/06] בנוגע לשעות העבודה ולא טענו כי תקופת העבודה אותה ציין התובע אינה נכונה. לפיכך אנו קובעים, כי התובע עבד תקופה של למעלה משנה בנתבעות באשר לנסיבות סיום יחסי עובד מעביד, התובע טען בתביעתו כי פוטר מעבודתו ביום 7.3.05 לאחר שנדרש לחתום על תצהיר המאשר כי קיבל תלושי שכר ואת כל הכספים המגיעים לו , וסרב. החתימה על התצהיר נדרשה במשרד ב"כ הנתבעים. עם זאת, מחקירתו עולות גרסאות שונות, אחרות. בחקירתו טען כי פוטר לאחר שביקש תלושים ומר ריאן אמר לו לא לבוא לעבודה, הביא מישהו במקומו ואמר לו לא לחזור. זה היה כשהיה בעבודה, ריאן בא לעבודה ואמר לתובע ללכת. בהמשך החקירה חזר בו ואמר שריאן רק שלח עובד אחר שאמר לו- לתובע - לעזוב את המקום, ועם ריאן הוא דיבר טלפונית מר ריאן כלל לא נחקר בנושא זה. בתצהירו של מר ריאן נאמר כי התובע התפטר. לנוכח האמור, ובשל הגרסאות השונות שהעלה התובע באשר לנסיבות סיום עבודתו, לא שוכנענו כי התובע פוטר. אשר על כן, תביעתו לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת- נדחית ##זכאות התובע להפרשי שכר בגין עבודה בחגים:## בהתאם לחישובים אותם פרטנו לעיל, ובהתחשב בכך שבמהלך שנת עבודתו של התובע, עבד התובע בפועל גם בימי חג, שכן עבד מדי יום ביומו, משמרת של 14.5 שעות ויותר, זכאי התובע להפרשים בין שכר עבודה של יום עבודה רגיל ביום חול לבין השכר לו הוא זכאי בעבודה בחג בהתייחס ל- 10 ימי חג בשנה ההפרש בין שווי משמרת בחג לבין שווי משמרת ביום חול, עומד על סך של 154 שקלים, ועל כן זכאי התובע עבור 10 ימי חג לסך של 1,540 שקלים. התובע תבע סך של 1,280 שקלים בלבד ועל כן זהו הסכום שייפסק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 07.03.05 ועד התשלום המלא בפועל ## סוף דבר:## אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעים לתובע, יחד ולחוד, את הסכומים כמפורט להלן: א. גמול עבודה בשעות נוספות ובשבתות: התובע תבע סך של 105,768 בפריט זה, ואין לפסוק לו יותר משתבע. זאת ועוד, תביעתו התבססה על תחשיב כולל לכל תקופת העבודה, כמו גם חישובנו אנו, ועל כן אנו פוסקים כדלקמן: הפרשים לתקופה 1/04-3/04 (התקופה לגביה התיישנה הזכות לפיצויי הלנה) בסך של 25,192 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.4.04 ועד התשלום המלא בפועל. הפרשים לתקופה שמחודש 4/04 ועד 2/05 (כולל) בסך של 80,576 ש"ח (25,192 - 105,768) בתוספת פיצויי הלנת שכר כחוק מיום 1.3.05 ועד התשלום המלא בפועל פדיון חופשה שנתית בסך 1,792 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.3.05 ועד התשלום המלא בפועל. דמי הבראה בסך 1,830 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.3.05 ועד התשלום המלא בפועל. תמורת עבודה בימי חג את הסך של 1,280 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.3.05 ועד התשלום המלא בפועל. כן ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בסך של 1500 ש"ח ושכ"ט עוד בסך 6,500 ש"ח בצרוף מע"מ כחוק. התשלומים יבוצעו תוך 30 ימים מהיום. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדיןשומריםפיטוריםפיצוייםהודעה מוקדמתדמי חגיםפדיון חופשהדמי הבראהפיצויי פיטוריםדמי חופשה שנתית