פסק דין 1. התובע הגיש תובענה לתשלום 119,000 ש"ח לערך נגד הנתבעות. ההליכים כלפי הנתבעות 1 ו - 2 נסתיימו, למעשה, נוכח הודעת בא - כוחן בישיבת 4.3.98 לפיה הפסיקו אלה את פעילותן והן לא קיימות מבחינה עסקית. פסק דין זה מתייחס איפוא ליחסי התובע והנתבעת 3 (להלן: "המבטח"). 2. על פי הנטען בכתב התביעה, רכש התובע מטען של 257 מכונות גילוח. המטען נרכש ביום 11.7.90 מספק בארה"ב. התובע התקשר עם הנתבעת 1 לשם הסדרת הובלת המטען מחצרי הספק בניו - ג'רסי, לישראל. לגרסת התובע, התקשרה הנתבעת 1 עם מוביל אווירי (Airborn Express) לצורך שיגור המטען לישראל בדרך האויר לאחר איסופו בחצרי הספק. לאחר האיסוף, שאירע ביום 12.7.90, לא הגיע המטען לנמל התעופה בניו-יורק ואבד בדרך. עקב האובדן נגרם לתובע נזק בסכום של כ - 31,500 דולר, הוא שווי המטען. התובענה דנן מופנית כלפי המבטח. הטענה כלפיו היא כי לפי הסדרי התובע והנתבעות 1 ו- 2, הסדירו הן כיסוי ביטוחי פתוח ארוך טווח לכל משלוחי הייבוא של התובע שהובלו באמצעותן. פוליסת הביטוח שהנפיק המבטח ציינה כמוטב את הנתבעת 1 ו/או לקוחותיה (לרבות התובע), ותעודות חיוב עבור דמי הביטוח היו מונפקות על ידי הנתבעת 2 לאחר הגעת המטען לישראל. התובע דרש מן המבטח תשלום תגמולי ביטוח, אך המבטח סירב לשלמם. 3. המבטח כפר בחבותו לשלם תגמולי ביטוח, מן הטעמים דלקמן: (א) התובע לא ביטח את המטען בשום מועד רלבנטי; (ב) אפילו הייתה פוליסה פתוחה לכיסוי הנתבעת 1 ו/או לקוחותיה, הרי שלא הוצא במסגרתה כתב כיסוי ספציפי למטען דנן; (ג) לתובע לא הייתה כל זיקת ביטוח למטען בעת שנעלם או נגנב. 4. השאלות הצריכות איפוא הכרעה הן אם אמנם היה המטען מבוטח אצל המבטח, האם הייתה לתובע זיקת ביטוח ביחס למטען בעת היעלמו ומהו הנזק שנגרם (אם בכלל) לתובע עקב התרחשות האובדן. בסוגיות אלה העידו בפניי מר י' גורט, חתנו ושותפו לעסקים של התובע, מטעם התובע, ומר ב' בנימיני, מנכ"ל המבטח. כבר עתה יודגש כי חלק הארי של המסמכים שהגיש מר גורט לראייה (ראו בין השאר ת1/, ת2/, ת6/ - ת12/, ת18/) קובלו כראייה לעצם קיומם ולא כראייה לנכונות תוכנם. הסיבה לכך נעוצה באי - הגשתם של מסמכים אלה על ידי עורכם. אכן, אפשר והעד קיבל בדרך כלשהי את המסמכים. אולם, אין הוא יכול להיחקר לגבי נכונות תוכנם ביעילות. המידע הכלול במסמכים הגיע אל העד מקריאת המסמכים עצמם. בסיכומיו, טען ב"כ התובע כי יש ליתן למסמכים דלעיל (ולמסמכים נוספים שהוגשו ואשר לא נערכו על ידי העד מר גורט או מי מאנשיו) משקל ראייתי מלא להוכחות תוכנם. הטיעון נסמך על כך שפעמים מתיר בית המשפט הגשת ראייה משנית תחת הראייה הטובה ביותר, קרי: המסמך המקורי. דא עקא, הטעם שעמד ביסוד ההחלטה לקבל המסמך כראייה לקיומו ולא כראייה לתוכנו, לא נסמך על העדרו של מסמך מקורי (שאז אכן ניתן בנסיבות מסוימות להכשיר את העתקו של המסמך כראייה לאמיתותו). המכשול העומד בפני התובע בהקשר זה אינו הגשת העתק המסמך אלא היותו עדות מפי השמועה עבור העד. מר גורט, כמבואר, אינו יכול להיחקר ביעילות על מסמך שלא נערך על - ידיו. כל אשר ישיב ביחס לשאלה שיישאל אודות תוכן המסמך, לא ינבע מידיעתו שלו כי אם מידיעה שבאה אליו מן העיון במסמך או משיחה שקיים עם עורך המסמך. העד לא יוכל לקדם את הבנתנו לגבי נסיבות עריכת המסמך או מדוע נרשמו (או: לא נרשמו) בו דברים כאלה ואחרים. 5. אפתח דווקא בשאלת זיקת הביטוח שהייתה (או: לא הייתה) לתובע בעת אובדן הטובין. שאלה זו מניחה מראש כי המטען דנן היה מבוטח אצל המבטח, כטענת התובע. פוליסת הביטוח (ת12/) קובעת בסעיף 11.1 את הצורך בקיומה של זיקת ביטוח לגבי הטובין בעת האובדן. מבוטח - חסר - זיקה אינו יכול להיפרע תגמולי ביטוח מעם מבטחו, לפי שלא נגרם לו כל נזק מחמת אובדנם של הטובין המבוטחים. זיקת הביטוח קשורה קשר הדוק לתנאי חוזה המכר, לפיו נרכשו הטובין. תנאי חוזה המכר הם אלה המגדירים אימתי עוברים האחריות והסיכון בטובין מן המוכר אל הקונה. כך, למשל, אם בחוזה מכר Fob עסקינן, כי אז יעברו האחריות והסיכון מן המוכר אל הקונה בשעה שהטובין חצו את דופן הספינה המובילה. לעומת זאת, אם חוזה המכר בו מדובר נעשה בתנאֵי Ex Works, עוברים הסיכון והאחריות מן המוכר אל הקונה בחצרי מפעלו של המוכר שם מועמדים הטובין לרשות הקונה. כך, קונה שרכש טובין בתנאי מכר Fob אינו נושא בכל סיכון שהוא אם ניזוקו או אבדו הטובין בקטע הזמן אשר במהלך העברתם מחצרי הספק - המוכר ועד טעינתם על האנייה. אגב, אין ספק כי בעליו של המטען הוא בעל זיקת ביטוח מוכרת. הדוגמאות שהובאו לעיל מניחות כי הבעלות בטובין טרם עברה לקונה. על-פי רוב עוברת הבעלות אל הקונה עם תשלום התמורה. ברם, בנקודת הזמן עובר לבעלות, מוכרת זיקת הביטוח אם נשא הקונה בסיכון לגבי התרחשותו של נזק לטובין. 6. בפרשתנו, תהא לתובע זיקת ביטוח אם יראה כי הבעלות בטובין עברה לידיו או כי הסיכון והאחריות לגביהם היו מונחים לפתחו בעת האובדן. חוזה המכר לא הוצג ולא הובאו ראיות לפיהן ביום האובדן היה התובע בעליהם של הטובין. על-פי רוב, נחתכת שאלת הבעלות משאלת תשלום התמורה עבור הטובין. ברם, בענייננו אין חולק שהתובע לא שילם (ולא התחייב לשלם באופן בלתי חוזר, כגון באמצעות מכתב אשראי דוקומנטרי) תמורת הטובין, ביום האובדן. לגרסת מר גורט, לאחר האובדן, וכתוצאה ממנו, החזיר הוא לספק המקורי (Lehrhoff) טובין בשווי של כ - 28,000 דולר (ראו סעיף 17 לתצהיר מר גורט. כן ראו עמ' 17 שורות 4 - 7), כתשלום על חשבון התמורה עבור המטען דנן. 7. האם הסיכון בנוגע לנזק או אובדן לטובין רבץ - ביום 12.7.90 - לפתח התובע? בסיכומיו, טען ב"כ התובע כי תנאי המכר היו Ex Works. לשון אחר: הסיכון עבר אל התובע משעה שהטובין הועמדו לרשותו במפעלו של הספק. הואיל והאובדן אירע לאחר מכן, פשיטא שהתובע נושא בסיכון ומכאן שיש לו זיקת ביטוח לגבי הטובין והוא זכאי להיפרע מעם המשטח את תגמולי הביטוח. האמנם אלה הם פני הדברים? 8. בתצהיר עדותו הראשית, לא מציין מר גורט - ולוּ ברמז קל - מה היו תנאי המכר. התובע מבקש ללמוד עליהם ממכתבו של הספק (Chai Electronics) מיום 21.11.90 (ראו ת19/). במכתב זה נאמר כי כל הטובין שנמכרו ושוגרו לתובע, נשלחו בתנאים של מחיר ex factory. מכתב זה מופנה - לפי לשונו - לכל מאן דבעי. הוא נכתב למעלה מארבעה חודשים לאחר מועד המכירה הנטען (12.7.90). לעומת זאת, בחשבון הספק (ת1/, המהווה - כזכור - רק ראייה לעצם קיומו) לא צוין דבר וחצי דבר אודות תנאי המכר, הגם שנהוג כי בחשבון הספק יצוינו תנאי המכר. נציג הספק לא התייצב למתן עדות ביחס לחשבון ת1/ וביחס למכתב האמור מיום 21.11.90. כיצד ניתן, איפוא, לקבל מסמכים אלה כראייה לנכונות תוכנם (להגדיל מהיותם ראייה לעצם קיומם החפצי)? 9. אין בנסיבות מנוס מן המסקנה שהתובע לא הוכיח שבעת האובדן הנטען, ביום 12.7.90, הייתה לו זיקת ביטוח לגבי הטובין. ואם זיקת ביטוח אָין - חובת שיפוי על המבטח מניין? לא נותר איפוא אלא לדחות התובענה. 10. לעיל, הנחתי כי פוליסת הביטוח עמדה בתוקף וליתר דיוק כי המטען הספציפי דנן נכלל בגדריה. מן הראוי להדגיש כי הנחתי האמורה הייתה לטובת התובע. ברם, מסופקני אם אכן הנחה זו נכונה. אבאר את דבריי. פוליסת הביטוח מציינת את הנתבעת 1 כמבוטחת יחדיו עם לקוחותיה (ראו ת3/, ת21/ ו - נ1/). הפוליסה דנן בין אם היא פוליסה פתוחה ובין אם היא פוליסה שוטפת (ועל ההבדלים ראו כ' חכם אהרן ביטוח ימי ותביעות (מהדורה שישית, תשנ"ח) 247 - 251), אין ספק כי היא מחייבת את המבוטח למסור הודעה למבטח אודות משלוח המטען ולשלם דמי ביטוח בגינו. אחת היא אם המשלוח אבד או ניזוק, אם לאו. בלא שיקיים המבוטח את חובתו להודיע על המשלוח למבטח (גם אם נמסרת ההודעה לאחר הגעת המטען למבוטח) ולשלם דמי ביטוח בגינו, שוב אין המטען מכוסה בביטוח. העובדה שקיימת פוליסה (שוטפת או פתוחה) אינה מקימה מניה וביה מסקנה כי כל משלוח ומשלוח מכוסים במסגרתה. על - מנת להכליל תחת כנפי המסגרת הביטוחית האמורה מטען ספציפי זה או אחר - חייב המבוטח לפעול כאמור לעיל, ואז מונפקת, או: אמורה להיות מונפקת, תעודת ביטוח או תוספת לפוליסה (והעדרן אינו מחייב מסקנה בדבר העדר הודעה מצד המבוטח והעדר תשלום דמי ביטוח). התובע לא הראה כי מסר הודעה למבטח (או לסוכנו) אודות המטען הנדון ואין חולק כי עד היום לא שילם דמי ביטוח בגין המטען (עמ' 15 שורה 30) ולא הציע לשלמם. מדוע, איפוא, יהא המטען הנדון מבוטח? מכל מקום, בהעדרה של זיקת ביטוח (אף אם היה המטען מבוטח) - יש לדחות התובענה. 11. התובענה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח + מע"מ, להיום. תעופהפוליסהביטוח הובלה אוויריתהובלותתובלה אוויריתתביעת ביטוח