פסק דין 1. התובעת הגישה תובענה לתשלום 33,500 ש"ח לערך נגד הנתבעת (ונגד נתבעת נוספת, כלפיה נמחקה התביעה). התובענה דנן היא תובענת תחלוף. העובדות שבבסיס התובענה אינן שנויות במחלוקת, למעט סוגייה אחת שתתבאר להלן. 2. הנתבעת ביטחה מטען של ציוד רפואי שנרכש על - ידי מבוטחה (קיור בע"מ) והובל בדרך האויר מפרנקפורט לת"א ע"י הנתבעת. המטען הגיע לישראל ביום 13/11/96, ושוחרר בו - ביום ממסוף ממ"ן. המטען כלל לפי האמור בשטר המטען האוירי - 59 קרטונים. המטען הובל על גבי 3 משטחים (פָלֵטִים) שעל כל אחד מהם הועמסו 17 קרטונים. 8 הקרטונים הנוספים הובלו על משטח נפרד שככל הנראה הועמס עליו מטען נוסף שאינו שייך למבוטח. המטען נתקבל בממ"ן ביום 13/11/96 ובעת קבלתו וקליטתו בממ"ן צויינה בטופס האיתור (ת5/) הערת נזק לפיה יחידה אחת נתקבלה במצב רטוב וניזוק. אין חולק כי שעה שהמבוטח קיבל את המטען (שהובל בשתי משאיות: האחת הובילה 34 קרטונים (ת2/) והשניה שהובילה 25 קרטונים (ת3/)), ציין נציג המבוטח בשולי שטר המטען היבשתי (ת2/): "קרטונים רטובים". בהתאם לדו"ח השמאי (ת4/), שולמו למבוטח תגמולי ביטוח בגין 13 קרטונים ניזוקים בשל רטיבות. סלע המחלוקת בין בעלי הדין הוא בשאלה אם אכן נגרם נזק ל - 13 קרטונים או שמא לקרטון אחד בלבד. עמדת התובעת היא שהנתבעת אחראית לנזקי 13 הקרטונים וכי הערת הנזק על גבי ת5/, מתייחסת למשטח (פָלֵט) אחד, לא לקרטון אחד. מנגד, סוברת הנתבעת כי לאור דו"ח קליטת המטען בממ"ן (ת6/), דו"ח טופס האיתור (ת5/), ופקודת המסירה (ת7/) - ניזוק קרטון אחד מתוך 59 הקרטונים שנשלחו. אגב, אין חולק על כך שבמועד הגעת המטען לישראל, לא ירדו ממטרים כלל באיזור שבין נתב"ג לבין פתח תקווה (ראו תעודת עובד הציבור של השירות המטאורולוגי מיום 11/07/99 שהוגשה ע"י התובעת ביום 12/08/99). נזקי הרטיבות אירעו, איפוא, לפני הגעת המטען לישראל. עוד יש להדגיש, כי שטר המטען האוירי אשר הונפק ע"י הנתבעת הוא שטר מטען נקי, ללא ציון כל הערה בדבר מפגם הניזוק של הקרטונים בעת קבלת ע"י הנתבעת. 3. נשמעו בפניי עדויותיהם של ארבעה עדים: מר גולן, עובד המבוטח; מר חבה - השמאי שערך את ת4/; ה"ה כהן (שערך בקליטת המטען) ואלון (שעסק בשחרור המטען) - שניהם עובדי ממ"ן. כן הוגש לראייה, ללא חקירה, דו"ח השמאי מר פ' גירון מטעם הנתבעת (נ1/). לאחר ששקלתי העדויות והמוצגים שהוגשו לראייה, באתי לכלל מסקנה כי עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה במלואה. להלן אפרט טעמיי לכך. 4. ב"כ הנתבעת מבקשת לסמוך על עדותו של מר יריב כהן עובד ממ"ן, אשר קלט את המטען דנן עם הגיעו לישראל. מעדותו מסתבר כי הואיל ובשטר המטען האוירי צויין כי המטען מכיל 59 קרטונים, וידא הוא כי אכן נתקבלו בממ"ן 59 קרטונים. לדברי העד, ספר הוא את כל הקרטונים הגם שמרביתם היו על גבי הפלטים. מטופס האיתור (ת5/) ומדו"ח הקליטה (ת6/) מסתבר כי שלושת הפלטים שעל כל אחד מהם היו 17 קרטונים נקלטו בסמיכות זמנים של 5 דקות (הראשון ב - 10:58 והשניים הנותרים ב- 11:03). יתרת 8 הקרטונים נקלטה בשעה 12:23 ובסמוך לציון דבר קליטתה נרשם כי קרטון אחד מתוך השמונה "ניזוק מעוך רטוב". לגרסתו, לו הגיעו 13 קרטונים רטובים, היה הוא מבחין בכך (עמ' 24 שורות 4-1). 5. דא עקא, לעומת עדות זו (אף אם נצרף אליה את עדותו של מר אלון - שעסק בשחרור המטען - למרות שמר אלון לא ידע לומר אם ההערה של נזק לפריט אחד מתייחסת לקרטון אחד מתוך 59 הקרטונים: עמ' 28 סיפא ו - 29 רישא), קיימא לן שלש ראיות בנות משקל בעל חשיבות. 6. הראייה האחת הלא היא עדותו של מר גולן מטעם התובעת, בצירוף שטרי המטען היבשתיים (ת2/ - ת3/). מכל אלה למדתי כדלקמן: ביום 13/11/96 הגיעו למפעל המבוטח שתי משאיות שהובילו את הטובין שהגיעו לישראל לפי שטר המטען האוירי. המשאית האחת הגיעה בין 17:30 ל - 18:00 (עמ' 13 שורות 30-29). היא הובילה 34 קרטונים (ת2/). המשאית השנייה הגיעה בסמוך ל - 18:40. היא הובילה 25 קרטונים (ת3/). המשאית הראשונה הובילה, איפוא, שני פלטים (שכן על כל אחד מן הפלטים היו 17 קרטונים כעולה מת5/ ומת6/, כמו גם מסעיף 5 לתצהיר מר כהן ומסעיף 4 לתצהיר מר אלון, מטעם ממ"ן). המשאית השנייה הובילה פָלֵט אחד וכך את שמונת הקרטונים שהגיעו על פלט נפרד (ובסה"כ 25 קרטונים). לו אכן היה ניזוק אך ורק קרטון אחד מתוך 8 הקרטונים האחרונים, מצפה הייתי למצוא הערת נזק בהתאם על גבי שטר המטען ת3/, שכן במסגרתו הובלו 8 הקרטונים. דא עקא, הערת הנזק "קרטונים רטובים" (ויש לשים לב ללשון הריבוי שננקטה), מצוייה על גבי שטר המטען הקודם (ת2/) דווקא! 7. הראייה השנייה, ראייה מוסכמת היא: תעודת עובד הציבור של השירות המטאורולוגי. תעודה זו מעידה כי ביום 13/11/96 לא ירדו כל ממטרים בין נתב"ג לפתח תקווה. שמע מיניה: הרטובות "יובאה" מחו"ל עם המטען, ולא "נוצרה" בישראל לאחר הגעת המטען . 8. הראייה השלישית התומכת בעמדת התובעת והסותרת את עמדת הנתבעת מורכבת משני ראשים: דו"ח השמאי מר חבה (ת4/) ודו"ח השמאי מר גירון (נ1/). השמאי מר חבה מציין במפורש את מספריהם של 13 הקרטונים שנתגלו רטובים (עמ' 2 לת4/). בהמשך מפרט הוא את תכולת 60 הקרטונים הפנימיים (קרי: הקרטונים שהיו מצויים בתוך 13 הקרטונים שנמצאו רטובים. דוגמא לאותם קרטונים פנימיים מצוייה בתמונות מס' 8,7,3,1 לת4/). תכולה זו של 60 הקרטונים הפנימיים נמצאה ניזוקה מחמת רטיבות. אותם 60 קרטונים פנימיים לא היו בתוך קרטון אריזה אחד שכן זה אינו מכיל אלא 24 קרטונים פנימיים (עמ' 14 שורה 26). השמאי מר גירון שבדק את המטען ימים ספורים לאחר בדיקת השמאי מר חבה, מציין אף הוא כי 60 קרטונים פנימיים נמצאו רטובים (והפירוט שבעמ' 2 לנ1/ יוכיח). 9. משקלן המצטבר של שלש קבוצות הראיות דלעיל, גבוה בעיניי ממשקל עדותו של מר כהן (בין אם מצרפים אליה את עדות מר אלון ובין אם לאו). שלש ראיות אלה כוללות לא רק רכיבים שיש לשוקלם בזהירות (דוגמת עדותו של מר גולן מטעם מבוטחה של התובעת) אלא גם רכיבים שאינם חשודים כבעלי אינטרס בתוצאת המשפט (דו"ח השירות המטאורולוגי ודו"ח השמאי גירון (נ1/) מטעם הנתבעת). כאמור, שיקלול שלש קבוצות הראיות מביאני למסקנה שיש לסמוך עליהן דווקא ולא על עדות מר כהן, עובד ממ"ן. 10. משנמצא כי לא קרטון אחד ניזוק כי אם 13 קרטונים הגיעו רטובים (וחלק מתכולתם ניזוקה), ומשאין חולק כי אירוע הרטיבות מצוי בתחום אחריות הנתבעת ומשהוסכם על גובה הנזק (עמ' 13 שורה 8), הרי שהתובעת הוכיחה מלוא תביעתה. 11. לפיכך, אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת סך 33,686 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה (18/09/97) ואילך וכן הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ואילך ובשכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח + מע"מ, להיום. המחצית השנייה של אגרת המשפט טרם שולמה, ככל הנראה ע"י התובעת. לפיכך תנאי לחבות הנתבעת הוא שהתובעת תשלם המגיע ממנה תוך 10 ימים. ולבסוף: שמיעת הראיות בתיק זה תמה ביום 01/07/99. התובעת הייתה אמורה לסכם עד 15/08/99 והמועד הוארך לה עד ליום 07/12/99. בפועל, הוגשו סיכומיה רק ביום 30/04/00, ואילו סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 03/09/00 ניתן היה לפסוק את הדין לפני עת רבה לו אכן הגישה התובעת סיכומיה במועד, וחבל שלא כך היה. תעופהפוליסהרפואהביטוח הובלה אוויריתציוד רפואיהובלותתובלה אוויריתתביעת ביטוח