נזק תוצאתי - פוליסת ביטוח

פסק דין

סגן הנשיא השופט ד"ר ד. ביין - אב"ד:
א. ההליך ופס"ד קמא.
זהו ערעור ושני ערעורים שכנגד על פסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת ניצה שרון) בת"א 16404/93 מיום 30.11.99.


בפס"ד זה חייב ביהמ"ש את משיבה 2 (להלן: "סמ"א") לשלם למשיבה 1 (להלן: "פרמט") סך של 35,548 ש"ח. כמו כן קיבל ביהמ"ש את הודעת צד ג' ששיגרה סמ"א נגד המערערת (המשיבה שכנגד) (להלן: "סהר") שבו נתבעה סהר לשפות את סמ"א על הסכום בו חויבה כלפי פרמט.


העובדות כפי שנקבעו ע"י בימ"ש קמא הן אלה:
פרמט היא חברה לייצור יציקות פלדה. בקיץ 92 הגיעה פרמט להסכם עם חברת א.ב.ג. בגרמניה בו הוסכם כי פרמט תייצר סידרה של חלקים מיוחדים למכונת חציבה לעבודות עפר. לאחר שיוצרו החלקים האמורים הם נארזו ע"י עובדיה של פרמט בתוך ארגז עץ שנבנה ע"י איש האחזקה שלה. כדי להעביר את הארגז לנמל התעופה בן גוריון השתמשה פרמט בשירותיה של סמ"א.
ביום 6.10.92 הועמס הארגז כשהוא שלם ותקין ע"י נהג של סמ"א על משאית שבבעלותה והובל לנמל התעופה.
כשהגיעה המשאית ליעדה נמצא הארגז שבור, חלק מתכולתו התפזרה והחלקים נמצאו פגומים. כתוצאה מכך היה צורך להחזיר את המשלוח לחצריה של פרמט. הסחורה לא נשלחה והעיסקה בוטלה.


ביהמ"ש קבע, כי בין פרמט וסמ"א נכרת הסכם בעל פה להובלת המטען. מכללא מכיל הסכם זה את התניה כי המטען יגיע ליעדו שלם ותקין וכן את תניית הפטור לפיו במקרה בו המטען יארז בצורה בלתי מתאימה להעברתו בהובלה יבשתית כדי שיוכל לעמוד בתלאות הדרך, תהיה סמ"א פטורה מאחריות בגין הנזקים שיגרמו למטען.
פרמט הוכיחה, כי המטען שהועמס על ידה ניזוק במהלך ההובלה. לכן, עבר על סמ"א הנטל להראות שהמטען לא נארז כהלכה.


בימ"ש קמא קבע שסמ"א לא עמדה בנטל זה.
טענותיה, כי הארגז שהכיל את הסחורה לא היה חזק דיו כדי להכיל את יציקות הפלדה וכן כי כל אחד מהפריטים בארגז לא נארז בצורה מתאימה להגן עליו מפני פגיעות של פריטים אחרים בארגז - לא הוכחו.
סמ"א לא הביאה כל חוות דעת מומחה לתמוך בטענותיה אלה.


יתר על כן, במסמך ת5/ שנערך ע"י אייל ישראלי מטעם סמ"א ונשלח לסהר, מציין העד במפורש כי החלקים היו ארוזים בניילון בועות ולא הובאה חוות דעת כדי להראות שאריזה כזו אינה מתאימה.
סמ"א הגישה רק חוות דעת של אביגדור בראון (נב3/) שבה צוין, שכל חלק יש לארזו בנפרד.
לכאורה, עולה מת5/, שאכן כל פריט נארז בנפרד בניילון בועות.
מכאן, שסמ"א לא הצליחה להוכיח שעומדת לה תניית הפטור שבהסכם.


אשר להודעת צד ג' נגד סהר, הרי היא נסמכת על פוליסת ביטוח מטענים בהעברה (צורף לנא6/) (להלן: "הפוליסה").
בסעיף 4 לפוליסה המתיחס לסיכונים המכוסים ע"י הפוליסה, מופיע "התנגשות מקרית".
סהר טענה, כי המדובר בהתנגשות של הרכב העולה כדי תאונת דרכים ואין הכוונה לנזק שנגרם למטען בנסיבות כמו נסיבות המקרה הנוכחי.


בימ"ש קמא דחה פרשנות זו. לדעתו, יש לבחור בפירוש המקל עם המבוטח (סמ"א).
את הפרשנות לביטוי "התנגשות מקרית", יש לשאוב מ"התכלית העסקית" אשר הפוליסה מבקשת להגשים. תכלית זו היא הגנה על המבוטח בפני נזקים שיגרמו לסחורה בעת ההובלה ומכאן, ש"התנגשות מקרית" כוללת התנגשויות של הרכב במהמורות ובבורות בדרך בה נסע.


להלן נפנה בימ"ש קמא לבדוק את הסייג שבסעיף 3 לפוליסה הקובע, כי:


"המבטח לא יהיה אחראי בגין כל אובדן או נזק שיגרמו למטענים המבוטחים כתוצאה מהובלת המטענים בכלי רכב שאינו תקין או גם שאינו מתאים להובלת המטענים".


לטענת סהר, המטען נפגע מחמת זאת שמשקלו היה נמוך יחסית למשקל המירבי המותר להעמסה והיו תנודות רבות בעת הנסיעה ולכן יש במשאית שהובילה את המטען כלי רכב ש"אינו מתאים" כאמור.


גירסה זו עוגנה בעדותו של המומחה בר-און שהעיד, כי במצב, בו המשקל המועמס, קטן יחסית, הסחורה מיטלטלת בעת הנסיעה. סמ"א מצדה הביאה עדויות של המומחים יגאל טלמן (מהנדס מכונות ושמאי) ואורי גורביץ (מכונאי רכב ושמאי) שהעידו שהמשאית כן מותאמת להובלת מטען במשקל נמוך וכי אין בכך כדי לגרום לטלטול מוגבר של הסחורה המובלת.


דברי עדים אלה, מטעם סמ"א הועדפו על ידי השופטת קמא על זו של בר-און בשים לב שבר-און הוא רק בוגר בי"ס תיכון במגמה אלקטו-מיכנית.
לפיכך, נקבע על ידה כי הרכב התאים להובלת המטען והסייג שבסעיף 3 לפוליסה אינו חל.


אשר לגובה הנזק, טענה פרמט כי נגרמו לה הנזקים הבאים:
עלות הנסיעה לגרמניה לשם חתימת העיסקה;

עלות יצור הסידרה שניזוקה;

עלות ההובלה;

עלות הנסיעה השניה לגרמניה לשם השגת דחיה למועד הספקת הסחורה;

עלות יצור הסדרה החדשה;

אובדן מוניטין בשוק הגרמני.


השופטת קמא היתה מוכנה להעריך רק חלק מהנזקים הנטענים:
1. סך של - 17,964 ש"ח בגין עלות יצור היחידות שניזוקו. סכום זה תואם את דרישת פרמט וכן את חוות הדעת שהובאה מטעם המבטחת וניתנה ע"י שמאי טכניקס (ישראל) בע"מ.
2. סך של - 14,200 ש"ח בגין יצור המודלים ליציקה. סכום זה אושר ע"י חשבונית מס מס' 0560 שהוצאה ע"י גלמן הנדסת מודלים בע"מ (נספח א' לת3/).
3. סך של - 384 ש"ח בגין עלות ההובלה (עליו אין מחלוקת בין הצדדים).
4. סך של - 3,000 ש"ח בגין נסיעתו הראשונה של נציג פרמט למפעל בגרמניה. סכום זה מצטרף לנזק שנוצר לפרמט מכיוון שהיא מהווה חלק מעלויות העיסקה שנכשלה בעקבות הנזק שנגרם לסחורה.


מן הצד השני, היא דחתה את פריטי הנזק הבאים:
1. אובדן הרווח בשל ביטול העיסקה כי על פי דברי העד יצחק ויניק (ע"מ 9 שורה 4 לפרוטוקול), אלה היו דגמי נסיון והמפעל לא היה אמור לקבל עבורם תשלום בכל מקרה.
2. אובדן רווח עתידי. פרמט לא הוכיחה בשום דרך כי היתה אמורה לזכות בעיסקה כלשהי, במקרה והפריטים ישאו חן בעיני נציגי המפעל בגרמניה או כי נפגעה אמינותה בשוק הגרמני.
3. תשלום בגין יצור סידרה חדשה של יציקות. נזק זה נגרם לפרמט בגין אי עמידה בהתחייבות מצד המפעל בגרמניה לקבל יחידות אלה. לכן לפי טענתה זו יש לה עילת תביעה בגין נזק זה כנגד המפעל הגרמני ולא כנגד סמ"א.
4. תשלום בגין נסיעה נוספת לגרמניה כדי לזכות בדחיית מועד העברת החלקים לידי המפעל בגרמניה. הוצאה זו לא היתה מחוייבת במציאות שכן פעולה זו יכולה היתה להעשות טלפונית ומכח חובת הקטנת הנזק, פרמט היתה צריכה להמנע מלהוציא הוצאה זו.


ב. תמצית נימוקי הערעור והערעורים שכנגד.
הערעור של סהר:
בערעור זה מועלות טענות אלה:
1. לא היה כיסוי ביטוחי לאירוע נשוא התביעה.
2. לא הוכח כי בדרך היו מהמורות או בורות.
3. לא הוכח כי המטען ניזוק במהלך ההובלה שהיתה רגועה ושגרתית ללא אירועים חריגים.
טעה ביהמ"ש בקבעו, כי על סמ"א היה מוטל הנטל להוכיח כי הארגז לא היה תקין וכי סמ"א לא עמדה בנטל זה. היה על ביהמ"ש להתיחס להמנעותה של פרמט להביא לעדות את בונה הארגז שהוא עובד שלה ונמצא בשליטתה.
ביהמ"ש גם התעלם מעדותו של אייל ישראלי מטעם סמ"א בדבר צורת האריזה הנכונה של המטען.
4. ביהמ"ש התעלם מכך שפרמט לא הגישה חוות דעת מומחה בנוגע לנזק שנגרם ליציקות הפלדה.
5. טעה ביהמ"ש בקובעו כי הרכב בו הובל המטען התאים למשימה זו.
6. ביהמ"ש התעלם מכך שפרמט לא שמרה על היציקות עד למועד המשפט ובשל כך נמנע מסהר לממש את זכותה לקבל את המטען הניזוק ובשל כך יש להפחית את חבות סהר.
7. טעה ביהמ"ש בכך שחייב את סהר בנזק תוצאתי מעבר לערך המטען בניגוד לתנאי הפוליסה.


הערעור שכנגד של סמ"א:
סמ"א קובלת בערעורה על כך שסהר לא חויבה לשלם לה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
מצד שני, היא מצטרפת לטענות סהר ככל שהן נוגעות לקביעה, כי האחריות לנזק מוטלת על סמ"א ולא על פרמט.


הערעור שכנגד של פרמט:
בערעור זה נטען, כי מיעוט שכר הטרחה וההוצאות שנפסקו לפרמט בסך 3,500 ש"ח כולל, וזאת כאשר האגרה בלבד מגיעה ל- 4,990 ש"ח.
כמו כן, היא טוענת כנגד אי ההכרה בנזקים הבאים:
א. עלות הנסיעה השניה לגרמניה לשם השגת דחיה למועד אספקת הסחורה. מה גם שמנהל פרמט העיד בתצהירו על נחיצות הנסיעה האמורה ועדותו לא נסתרה.
ב. פיצוי בגין ההוצאות ליצור סידרה חדשה של יציקות. מה גם שלא היו בפני ביהמ"ש כל ראיות שהמפעל בגרמניה הפר התחיבות בענין זה.
ג. פיצוי בגין אבדן רווחים עתידיים כפי שהעיד עליהם מנהל המערערת בתצהירו שלא נסתר. מה גם שהתביעה התיחסה רק לאובדן רווח של שנה אחת בלבד, למרות שנגרם אבדן רווח גם לשנים נוספות.


ג. דיון ומסקנות:
נראה לי שדין הערעור להדחות ויש לאמץ את פסיקת בימ"ש קמא על נימוקיה. אוסיף רק מספר הערות משלי:
1. הקביעה, כי האריזה היתה תקינה היא קביעה עובדתית המבוססת על ראיות מוצקות, הן כללו את עדותו של מרדכי צוק מנהל מחלקת יציקה, שהיה נוכח בעת אריזת המשלוח וגם לקח בו חלק.


הארגז בו הושם המטען נבנה על ידי איש האחזקה שבנה הרבה ארגזים לצורך משלוחים קודמים (ע' 3) ויש לו נסיון (ע' 4).


אדם נוסף שהשתתף באריזה היה העד יוסף קריחלי, אשר ציין, כי בעת האריזה התיחסו לחלקים כאל "תינוק", תוך מודעות לחשיבות הגעת המשלוח במצב תקין (ע' 5).
העד יצחק ויניק, תיאר כיצד נעטפו החלקים בניילון תוך הפרדה בין כ"א מהחלקים הן ע"י דיקטים והן בניילונים (ע' 10).
גם עד זה תיאר את ניסיונו הרב של איש ההחזקה בבניית ארגזים (ע' 11). אמנם לא הובא לעדות איש האחזקה שבנה את הארגזים, אך הראיות שהובאו די בהן כדי להצדיק את קביעות בימ"ש קמא.


הערכאה קמא צדקה גם בקביעתה שההסכם בין פרמט וסמ"א כלל תנאי שהמטען יגיע ליעדו כשהוא שלם ותקין. מאחר והוכח כי המטען היה תקין בעת העמדתו וארוז כדבעי וכאשר הגיע לנמל התעופה כשהוא מפורק לגורמיו, הרי המסקנה הנלמדת מכך היא שסמ"א לא עמדה בחבותה החוזית ועל כן על סמ"א לפצות את פרמט על הנזקים שנגרמו לה עקב העובדה שהמטען נפגם.


2. אשר לנזקים להם טוענת פרמט ואשר לא הוכרו על ידי בימ"ש קמא:
(א) לענין הנסיעה השניה לגרמניה, צדקה הערכאה קמא בכך שלא הכירה בנזק זה. אין די באפשרות ספקולטיבית כי קל יותר לשכנע באמצעות שיחה פנים אל פנים מאשר בשיחה טלפונית, אלא היה צריך להראות קיומו של ניסיון בפועל של שכנוע טלפוני שנכשל ואשר הצריך את הנסיעה האמורה.
(ב) באשר לאי פסיקת פיצויים בגין ייצור סדרת יציקות חדשות, העד ויניק מסר בתצהירו בסעיף 17 כי סיכם עם הלקוח בגרמניה. למרות הנזק שנגרם למשלוח הוא קיבל ארכה נוספת לביצוע. על סמך דברים אלה יוצרה סדרה חדשה של אותם פריטים, אך בסופו של דבר לא קיבלה החברה הגרמנית את המשלוח.
לדעתי, צדקה השופטת קמא בהחלטתה. מסתבר, כי מי שאחראי ליצור הסדרה הנוספת הוא אותו נציג של החברה הגרמנית שנטע בלב פרמט את ההנחה כי ניתנת לה ארכה ליצור חוזר של הסדרה. בסופו של דבר, לא עמדה החברה הגרמנית בהבטחתה זו.


אינני סבור כי סמ"א והבאים בנעליה היו יכולים וחייבים לצפות קיומו של נזק הנובע משינוי עמדות מצד החברה הגרמנית. לענין זה אין חשיבות לשאלה, אם מתן הארכה יצרה התחיבות מצד החברה הגרמנית לקבל את הסידרה החדשה של היציקות או שהיא רק יצרה ציפיות אצל פרמט בכיוון זה. בכל מקרה, אין סמ"א חייבת בנזק זה.


3. אשר לאבדן רווח עתידי, קבעה השופטת כי נזק זה לא הוכח ואינני סבור שיש מקום להתערב בכך.


4. אשר לטענות סהר בדבר העדר כיסוי ביטוחי, הרי יש לקבוע עמדה אם צדק בימ"ש קמא בקבעו כי המונח "התנגשות מקרית" בפוליסה כולל גם התנגשויות של הרכב במהמורות ובבורות בדרכים בהן נסעה. לדעתי, צדק בימ"ש קמא בפרשנותו.


יש לפרש את המושג "התנגשות מקרית" באופן הנותן ביטוי לאומד דעת שני הצדדים. כוונה זאת נלמדת בעיקר מהוראות הפוליסה בכללותה ומכל נסיבות הענין. כותרת הפוליסה היא "פוליסה לביטוח מטענים במעבר" ומי שרוכש פוליסה זו ואינו מתעמק באותיות הקטנות, מקבל את הרושם שמדובר בביטוח בעל אופי כללי ונרחב. ברשימת הסיכונים מופיעים אש, התפוצצות, התנגשות מקרית או התהפכות של כלי הרכב בו מובלים המטענים.
המושג "התנגשות" מוגדר בסעיף ההגדרות "כהתנגשות פיזית של כלי הרכב המוביל או נגרר הצמוד אליו במקבע או חפץ פיזי בולט וחיצוני".


יאמר מיד, כי עצם העובדה כי גם התהפכות מכוסה על ידי הפוליסה מצביעה על כך שהכוונה היתה שהפוליסה תכסה גם אירועים היכולים להיות תלויים במצב הכביש, שכן לא מעט התהפכויות נובעות ממצב כזה.


יתר על כן, נראה לי כי חפץ פיזי בולט וחיצוני יכול להיות גם בליטה בכביש. אמנם המקרה האופיני של התנגשות הוא התנגשות בכלי רכב אחר או במבנה או עמוד, אך מאחר ואין התיחסות לא לגודלו ולא למהותו של החפץ הפיזי הבולט או המקבע, אין מניעה לפרשנות הכוללת בליטה או מהמורה בכביש, לפיכך מכסה הפוליסה עקרונית את המקרה שלפנינו.


אשר לשאלת תחולת הסייג המצוי בסעיף 3 לפוליסה, לפיו "המבטח לא יהיה אחראי בגין כל אובדן או נזק שיגרמו למטענים המבוטחים כתוצאה מהובלת המטענים בכלי רכב שאינו תקין או גם שאינו מתאים להובלת המטענים או גם שהוטען מעל למותר", הטענה של סהר היא כזכור שכלי הרכב לא היה מתאים מהטעם שמשקל המטען היה נמוך יחסית למשקל המירבי המותר להעמס.
לדעתי, אין הסייג חל גם אם נכונה הטענה במישור העובדתי.


לדעתי, ניתן ללמוד מהסיפא המדברת באופן ספציפי על הטענת יתר, כי הביטוי "אינו מתאים להובלת המטענים" המופיע בסייג אינו מתיחס למשקל המטען, שהרי אם הוא היה מתיחס לנתון זה, הסיפא היתה מתיתרת.


לדעתי, מתיחס הסייג רק לדברים הנוגעים לתכונות הרכב בהתיחס לסוג המטען, אך לא לכמותו. מה גם שבמהלך נסיעה אחת בה טוענים ופורקים מטענים "בתחנות" שונות של נסיעה אחת, יכול המשקל הכולל של המטען להשתנות. בהעדר הוראה מפורשת (כמו לענין עומס יתר). אין לקבל פרשנות לפיה שאלת אחריותו של המבטח תהיה תלויה בנתון "נזיל" כזה היכול להשתנות במהלך הובלה אחת. הדבר יגרור עירפול ואי וודאות. לפיכך, אין הסייג שבסעיף 3 חל על עניננו.


5. אשר לטענה בדבר אי שמירת היציקות ע"י פרמט, לא מצאתי לטענה זו עיגון בכתבי ההגנה לתביעה ולהודעת צד ג' שהגישה סהר ולכן אין להתיחס אליה.


6. אינני סבור שהנזקים שפסקה השופטת לפרמט הם בבחינת "נזק תוצאתי" במובן סעיף 5 לפוליסה. נזק תוצאתי הוא אחד מהסוגים של נזק עקיף (ראה דוד מ. ששון דיני ביטוח, סעיף 7.8.9) ומשמעותו היא נזק נגרר או נגזר אשר נגרם כתוצאה סיבתית עקב הנזק אשר נגרם לנכס המבוטח בתאונה (ע"א 3577/93 הפניקס הישראלי נ. מוראנו פד"י מ"ח (4) 70, 83).
עם זאת, יש לפרש את המושג נזק תוצאתי כשהוא מופיע בסייג בפוליסה שלפנינו - באופן צר, זאת לאור העקרון הכללי המבוטא בסעיף 56(ג) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א1981-, שהוא עקרון ה- Restitutio in Integrum, דהיינו של השבת מצבו של המבוטח למצבו אלמלא התאונה. סעיף 64 לחוק הנ"ל מקנה לסעיף 56(ג) הנ"ל, מעמד של קוגנטיות.


בע"א 3577/93 הנ"ל נקבע (בסעיף 14 ע' 84), שאין לאמר, כי "נזק מסוג מסוים יהא לעולם "ישיר" או יהא לעוולם "תוצאתי" והדבר תלוי בנסיבות". השופטת קיבלה את התביעה לגבי עלות יצור היחידה, יצור המודלים ליציקה עלות ההובלה ונסיעתו הראשונה של נציג פרמט למפעל שהיוותה חלק מעלות העיסקה שנכשלה.
בכל אלה, יש לראות לדעתי בנסיבות המקרה נזקים ישירים ולא "תוצאתיים".
לו פסקה השופטת פיצויים בגין אובדן רווח ואבדן מוניטין, ניתן היה לאמר שאלה נופלים בגדר נזקים תוצאתיים, אך היא נמנעה מלפסוק פיצוי בראשי נזק אלה.


7. ענין ההוצאות נתון לשיקול דעת ביהמ"ש ואין מקום להתערבותנו.


לפיכך, הייתי מציע לדחות את כל הערעורים.


כל צד ישא בהוצאותיו. R>
ד"ר ד. ביין - סגן נשיא [אב"ד]



ש' וסרקרוג - שופטת:
אני מסכימה לתוצאה.
ש' וסרקרוג - שופטת



א. רזי - שופט:
אני מסכים.
א. רזי - שופט



הוחלט כאמור בפסק דינו של אב"ד, סגן הנשיא, ד"ר ד. ביין.

חיפוש פנימי באתר