פסק דין 1. התובע הוא הבעלים של אופנוע, הגיש תביעה זו כנגד הנתבע וזאת עקב תאונת דרכים שארעה ביום 11.3.98 בשעה 19.00, כאשר רכב הנהוג בידי הנתבע והנזכר בכתב התביעה פגע בתובע ובאופנוע וגרם לו לנזקי גוף ורכוש. עניינה של תביעה זו שבפני הוא נזקי הרכוש שנגרמו לאופנוע. 2. התובע טוען כי התאונה ארעה עקב אחריותו המלאה של הנתבע אשר נהג את רכבו במעלה רחוב מבצע יהונתן (לכיוון דרך פיק"א לכיוון כיכר ורדיה), פנה בפתאומיות וללא מתן סימן שמאלה, לתוך חנית ביתו בניגוד לקו ההפרדה הרציף המסומן בכביש, ללא מתן זכות קדימה ותוך חציית וחסימת נתיב הנסיעה הנגדי. התובע רכוב על אופנועו הגיע ממול וכתוצאה מכך התנגש רכבו של הנתבע באופנוע. 3. הנתבע כפר בטענותיו של התובע הן בשאלת האחריות הן בשאלת הנזק וטען כי האחריות לארוע התאונה רובצת לפתחו של התובע אשר סטה ממסלול נסיעתו למסלול הנגדי ופגע ברכבו של הנתבע. 4. בהסכמה דיונית שהושגה בין הצדדים ביום 25.9.00 הסכימו הצדדים שיינתן פסק דין על סמך כל חומר הראיות והעדויות המצויים בתיק לרבות סיכומי הצדדים. לאחר שהוגשו הסיכומים, הובא התיק בפני לכתיבת פסק דין. 5. לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים כעולה מהחומר שבתיק, ולאחר שעיינתי בסיכומי ב"כ הצדדים על נספחיהם, ולאחר שהנתבע הורשע בבית משפט לתעבורה ת.פ. 2395/98 ולאור סעיף 42א' לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א- 1971 הקובע כי ממצאים ומסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, ומשהודה הנתבע כי הורשע בתיק הפלילי (עמ' 2 רישא לסיכומי הנתבע), יש לקבוע כי הנתבע הוא האחראי לארוע התאונה. חיזוק לדברים ניתן למצוא בצילום פרטיכל בית המשפט לתעבורה ובדו"ח הפעולה שנעשה מיד לאחר התאונה (נספח א' לסיכומים), צויין כי הנתבע לא יכול היה לתת פרטים לפקד פרייליך אשר הגיע למקום התאונה מכיוון שלדבריו לא ראה כלל את האופנוע, מכיוון שהאופנוע בא במהירות. כמו כן צויין בדו"ח זה כי נהג הפרטית הצביע על מקום ארוע התאונה שהיה קרוב לקו ההפרדה שמחלק את הכביש לשניים ועוד צויין כי הנתבע הזיז את הרכב לאחר התאונה והכניסו לתוך החניה. 6. יש לציין כי על אף העובדה שב"כ הנתבע מאשרת דבר הרשעתו של הנתבע בתיק התעבורה, לא צורפה הכרעת הדין לסיכומי ב"כ הצדדים ועל כן קיים קושי לקבוע אלו ממצאים ואלו מסקנות נקבעו ביחס לצדדים. יחד עם זאת, משהסכימו הצדדים להסתמך על החומר שצורף לתיק, נראה לי כי ניתן להגיע למסקנות גם ללא החומר הנוסף הנ"ל. מסיכומיה של נציגת המאשימה בתיק התעבורה עולה כי העדים שהעידו במשפט התעבורה מסרו שהתאונה ארעה בתוך הנתיב הנגדי וזאת על פי קביעת הבוחן שהגיע לשטח ואסף את הממצאים וכן טענה ב"כ המאשימה כי יש לדחות את טענת הנתבע כי עובר לתאונה סונוור על ידי אלומת אור חזקה של האופנוע וכתוצאה מכך סטה שמאלה. 7. נראה לי כי בנסיבות הכוללות של המקרה כאשר הנתבע מתגורר בסמוך וצריך היה לחצות את נתיב הנסיעה או לעשות סיבוב סביב הכיכר, מתקבל יותר על הדעת כי הנתבע עשה קיצור דרך וחצה את נתיב הנסיעה באופן שסיכן את המשתמשים האחרים בדרך וגרם לתאונה. אילו נכונה היתה טענת הנתבע כי התובע סטה שמאלה וגם הוא סטה מעט שמאלה, היתה נקודת הפגיעה בין כלי הרכב צריכה להיות בחזית הרכב של הנתבע או באופן המצביע על פגיעה בזוית המתאימה לגירסה זו. אלא שנתבע לא טרח לצרף את התמונות לגבי הנזק שנגרם בו ומתוך תיק התעבורה עולה דווקא כי מדובר בפגיעה בצד הרכב המחזקת את גירסת התובע ושוללת את גירסת הנתבע. 8. באשר לטענת הנתבע כי יש ליחס לתובע אשם תורם לאירוע התאונה, סבורני כי בנסיבות המקרה משלא הוכח כי התאונה ביחס לנתבע היתה תאונה בלתי נמנעת עקב נסיעה במהירות מופרזת למשל מצד התובע, והגם שיתכן שיש ממש בטענה זו, עקב הפרת חוקי התעבורה כפי שעולה מהנסיבות בהן פנה הנתבע שמאלה במקום שאסור לפניה, אין מקום ליחוס אשם תורם לתובע. מכל מקום, לא הונחה תשתית עובדתית בנוגע לכך. ומכאן להיקף הנזק. 9. בהתאם לחוות דעת השמאי מ. גורביץ הוערך הנזק שנגרם לאופנוע בסכום של 6,139 ש"ח בצירוף מע"מ ליום 23.3.98. כמו כן מבקש התובע לפסוק הוצאות שכר טרחת שמאי בסך של 533 ש"ח בצירוף מע"מ. בנוסף מבקש התובע לפסוק לו פיצויים בגין קסדה, מעיל רכיבה, שעון יד, משקפי שמש, עוגמת נפש וירידת ערך האופנוע. הנתבע טוען כי לא צורפה חשבונית בגין תיקון האופנוע גם לא בגין תשלום שכרו של השמאי וכן כי הקבלה בגין הגרירה מסתכמת בסך של 130 ש"ח ולא 230 ש"ח כפי שטוען התובע. כמו כן מפנה הנתבע לסתירה הקיימת בין הטענה לנזק לקסדה שבסעיף 2ג' לתצהיר עדותו הראשי של התובע לעומת תעודת חד מיון של בית החולים מאותו יום שם נרשם כי לדבריו של התובע, אין סימני מכה על הקסדה. מכאן מבקש הנתבע לא להאמין לתובע בנוגע ליתר פרטי הלבוש ושעון היד כאשר לגבי שעון היד, לא צורפה כל אסמכתא של רכישה והוא הדין לגבי משפי שמש שניזוקו לכאורה בתאונה. כמו כן לטענתו, התובע לא צרף חוות דעת שמאי בנוגע לירידת ערך האופנוע ועל כן אין מקום לפצותו בגין רכיב נזק זה. 10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לענין הנזק, אני פוסק לתובע את הסכומים הבאים: א. בגין הנזק הישיר - 6,139 ש"ח. ב. בגין שכר השמאי - 533 ש"ח. ג. הוצאות גרירה - 130 ש"ח. ד. עוגמת נפש כולל פיצוי באמדן גלובלי בגין נזק למעיל רכיבה - 2,500 ש"ח (להיום). הסכומים בסעיפים א' - ג' (ללא מע"מ מכיוון שלא הוגשה חשבונית) ישאו הפרשי הצמדה מיום 23.3.98. הסכום הנקוב בסעיף ד' ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתום 30 יום מהיום ועד התשלום המלא בפועל. יתר טענותיו של התובע ובכלל זה נושא הקסדה שעל פי הרישום בבית החולים לא ניזוקה כלל, נושא שעון היד אשר הנזק לגביו לא הוכח כדבעי, משקפי השמש אשר הקבלה שצרף התובע בגין משקפיים חלופיות נושא תאריך 20.1.98, דהיינו חודש וחצי לפני התאונה, נדחות. כמו כן אינני מאשר את נושא ירידת הערך כאשר לא הוגשה חוות דעת שמאי בענין זה. 11. אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הנקובים בסעיף 10 לעיל בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% על הסכומים הנ"ל בצירוף מע"מ. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. יצויין כי הנתבע שילם לתובע בהתאם להודאתו של התובע סך של 10,000 ש"ח ששולמו ב- 5 המחאות על סך 2,000 ש"ח כל המחאה החל מחודש נובמבר 1999. התובע מבקש לייחס תשלום זה כתשלום עבור עוגמת נפש ועינוי דין שנגרם לו לטענתו, ולא תשלום על הנזקים הישירים. הנתבע טוען בסיכומיו כי יש להפחית את הסכום מכל סכום שייפסק. בענין זה סבורני שהדין עם הנתבע. משהודה התובע כי קיבל את התשלום על החשבון, ובהעדר הודעה מוסכמת לגבי סילוק מרכיב ממרכיבי התביעה בנפרד ומחוץ לכתלי בית המשפט, יש לנכות את הסכום במלואו. הסכום ישוערך ממועד של כל תשלום ותשלום ועד היום וינוכה מסכום הפיצוים שנפסק לעיל. משפט תעבורהאופנועביטוח אופנוענזקי רכושסטיה מנתיב