פסק דין 1. התובע ביטח רכב מסוג פולקסווגן גולף GTI, מס' רישוי 16-316-89 (להלן: "הרכב"), אצל הנתבעת. הרכב יובא ארצה, ביבוא אישי, בספטמבר 97. משרד הרישוי סירב ליתן רישיון רכב לרכב, בטענה שמזגן הרכב (להלן: "המזגן"), לא פעל בצורה תקינה. לטענת התובע, מצבו הכלכלי לא איפשר לו לשאת בהוצאה נוספת של 5,000 ש"ח, ליבוא מזגן מקורי מגרמניה, ואי לכך, עקב סירוב משרד הרישוי, נאלץ להעמיד את הרכב ליד ביתו, ללא שימוש. 2. לטענת התובע, ביום 5/8/98 נגנב הרכב. הוגשה תלונה למשטרה, ת2/. הנתבעת דחתה את תביעתו לתשלום דמי הביטוח, ועל כך הוגשה תביעה זו, לתשלום ערך הרכב, בסך 42,000 ש"ח, נכון ליום הגניבה, כשסכום זה משוערך ליום הגשת התביעה, לסך 45,000 ש"ח. להוכחת שווי הרכב, צירף התובע דף מהחוברת של השמאי יצחק לוי, ת5/. 3. לטענת הנתבעת, החוקר מטעמה, עופר צברי (להלן: "החוקר"), גילה חשדות בדבר מעורבות התובע בהעלמת הרכב, והציע לתובע לעבור בדיקת פוליגרף, שמסקנותיה יהוו ראיה מכרעת. לטענת החוקר, לאחר שהתובע הבין את משמעות ההצעה, הוא חתם על ההסכם, נ2/, ונשלח לבדיקת פוליגרף. לטענת הנתבעת, מאחר שממצאי בדיקת הפוליגרף, נ3/, הראו כי התובע דובר שקר, בתשובותיו לשאלות הרלבנטיות, יש לדחות את התביעה. 4. לטענת התובע, הוא עולה חדש, שעלה ארצה בשנת 94, ואינו שולט בשפה העברית. לטענתו, כשהחוקר פנה אליו, הוא הבין שמדובר בחוקר מטעם המשטרה, ולא בחוקר של חברת הביטוח, וכשחתם על נ2/, החוקר לא הסביר לו את מהות המסמך, הוא לא הבין את משמעותו ולא הסכים לו. עוד טוען התובע, כי לא הוסבר לו שמכשיר הפוליגרף אינו אמין ואינו קביל בבית המשפט, וכי הבדיקה תהיה מכרעת. מה גם, שבדיקת הפוליגרף נעשתה באמצעות מתורגמן, ולא בשיחה ישירה עם הבודק. 5. החוקר הכחיש את טענות התובע. לדבריו, התובע הבין עברית, ענה לעניין לשאלות שנשאל, וגם הוסברו לו משמעויות בדיקת הפוליגרף והחתימה על ההסכם, נ2/. 6. לחילופין, טוענת הנתבעת, כי התובע לא הוכיח את שווי הרכב, בעיקר כשמדובר ברכב משומש, שעמד ללא שימוש כשנה. לטענת הנתבעת, יש להוכיח את שווי הרכב, באמצעות חוו"ד מומחה שמאי מוסמך, ולא בהסתמכות על חוברת יצחק לוי. 7. בישיבת ההוכחות ביום 28/6/00, העידו התובע, שנחקר על תצהירו, ת6/, והחוקר, שנחקר על תצהירו, נ5/. הדיון נדחה ליום 14/12/00, לצורך שמיעת עדויותיהם של השמאי יצחק לוי ושל בודק הפוליגרף. 8. בישיבת יום 14/12/00 לא הופיע השמאי יצחק לוי, שזומן כחוק. בנסיבות אלה, ב"כ הצדדים קיבלו את הצעת ביהמ"ש לפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, ללא חובת הנמקה, על סמך התרשמותו מהעדים שהעידו וחומר הראיות שבתיק, לאחר שב"כ הצדדים יסכמו בכתב את טענותיהם. עוד הוסכם, כי ביהמ"ש יוגבל בפסיקתו בגבולות שבין 50% מינימום עד 80% מכסימום, מסכום של 37,800 ש"ח, ערך הרכב, נכון ליום האירוע, 5/8/98, והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, לפי שיקול דעת ביהמ"ש. 9. ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם, וכל צד חוזר, בעקרון, על טענותיו. ב"כ התובע מבקשת לפסוק לתובע את הסכום המקסימלי. לטענת ב"כ הנתבעת, בסיכומיו, התובע גם לא הודיע על ביטול ההסכם. עוד נטען בסיכומי ב"כ הנתבעת, כי, בכל מקרה, יש לנכות מהסכום המינימאלי שייפסק, דמי השתתפות עצמית. 10. נוכח התרשמותי מהעדים שהעידו, ולאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים ועל דרך הפשרה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 24,460 ש"ח, בצרוף הצמדה וריבית כחוק, מיום 5/8/98 עד התשלום בפועל. כן, תשלם הנתבעת לתובע, את הוצאות המשפט וגם שכ"ט עו"ד, בסך 4,000 ש"ח, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית כחוק, מהיום עד התשלום בפועל. רכבמשפט תעבורהרישיון רכבמזגן