פסק דין התובעת הינה חברת ביטוח. נתבעת 1 הינה חברה, שסיפקה שמירה מרחבית על אתר הבניה בקרית ספר, ולפי האמור בכתב התביעה, תפקידה היה למנוע כניסת כלי רכב לשטח אתר הבניה מחוץ לשעות העבודה במקום. לנתבעת 1 היה הסכם עם נתבעת 2 לאספקת שירותי השמירה המרחבית. מבוטחיה של התובעת שילמו לנתבעת 2 בגין השמירה המרחבית באתר ונתבעת 2 דאגה לשלם לנתבעת 1. התובעת ביטחה את חב' נטע ליפשיץ בע"מ נגד נזקים שונים העלולים להגרם לחומרים וטובין המצויים באתר הבניה בקרית ספר. על פי האמור בכתב התביעה, בתאריך 7.4.93 בשעות הלילה, נפרצה מכולה ודירה באתר, ובמהלכה של הפריצה נגנבו דלתות, חלונות, מוצרי איטום, משחזת ולוחות חשמל. על פי האמור בכתב התביעה, הגיעו הגנבים ברכב מסחרי, כפתו שומר שעבד באתר המבוטחים וגנבו מדירה בקומה הראשונה, המשמשת כמחסן, דלתות וחלונות ומן המכולה חומרי איטום ומשחזת וכן לוחות חשמל שהיו מותקנים ב7- מבנים. התובעת שילמה למבוטחה את סכום הנזק בסך 21,670 ש"ח וכן היו לה הוצאות על בדיקת פוליגרף בסך 585 ש"ח ובעד חוקר בסך 1,632 ש"ח. התובעת מייחסת לנתבעת 1 רשלנות בכך ששומריה לא שמרו על האתר ולא בדקו את כלי הרכב שנכנסו לאתר והזניחו את הכניסה לאתר. לנתבעת 2 מייחסת התובעת רשלנות בכך שלא התקשרה עם חברת שמירה מתאימה, וכן שלא עשתה די כדי למנוע את הגניבה. מאחר והנתבעות הינן שומרות שכר הן אחראיות. נתבעת 1 בכתב הגנתה טוענת כי הרכב העמוס בטובין הגנובים, לא יצא משער בו הופקדה שמירה מטעמה. ביום 7.4.93 לא היו כל יחסים חוזיים בין חב' נטע ליפשיץ בע"מ - מבוטחה של התובעת - לבין הנתבעת 1, והנתבעת 1 לא היתה מופקדת על רכוש כלשהו. הנתבעת 1 עסקה באותו מועד בשמירה מטעם היזמים. היא היתה אמורה לשמור על שערי האתר וכל קבלן היה צריך לשמור על מחסניו, וזאת עפ"י ההסכם בין הקבלנים ליזמים ועפ"י דרישת חברת הביטוח בנוסף לשמירת הנתבעת. יחסים חוזיים בין המבוטחת לבין הנתבעת 1 החלו רק ביום 17.12.93 שמונה חודשים לאחר האירוע, בגינו הוגשה תביעה זו, ורק כאשר המבוטחת שכרה את שירותי הנתבעת 1 לשמירה פרטנית. במועד האירוע, המבוטחת הציבה שומר על רכושה, שהיה שכיר מכפר תרבתא, ואשר המשטרה מצאה בביתו רכוש וציוד גנוב המשמש לבניה. בשלב מאוחר הוסיפה המבוטחת שומר מהכפר צפא, שנהג להסתובב באתר עם טרקטור כחול וגם הוא נתפס מעמיס חומרי בניה וציוד על הטרקטור. באתר היו 2 שערים שהנתבעת 1 היתה מופקדת עליהם: המזרחי והמערבי. בשער המערבי הוצבה שמירה בשעות היום בלבד ובשער המזרחי - 24 שעות ביממה. היו פעמים שהשער המערבי הושאר פתוח בלילה בהוראת הצבא ואם אמנם השער המערבי היה פתוח זה בהוראות הצבא. היו עוד דרכים ושבילי גישה לאתר שלא דרך השערים והיתה כמות גניבות רבה שבוצעה רגלית. גם היזמים והקבלנים היו מודעים לכך. האתר בקרית ספר לא היה מגודר. תפקידה של הנתבעת 1 היה רק בשמירה על השערים. העובדה שחברת נטע ליפשיץ שכרה את שירותי הנתבעת 1 לשמירה פרטנית כ8- חודשים לאחר האירוע נשוא תיק זה מצביעה על כך שהנתבעת 1 לא התרשלה. הנתבעת 1 נשכרה ע"י היזמים ולהם היא חייבת חובת זהירות. סכומי התביעה מוגזמים ולא ניתן להעמיס על הרכב את כל מה שנטען כי נגנב. נתבעת 2 בכתב הגנתה טוענת כי באתר עובדים קבלנים רבים וכולם היו מעוניינים בארגון השמירה. לפיכך הם ביקשו מהנתבעת 2 שתיקח על עצמה ארגון השמירה. הסיכום היה שהנתבעת 2 תתקשר עם חברת שמירה אחת שתשמור על האתר עבור כל הקבלנים והתשלום ייגבה ע"י הנתבעת 2 ויועבר לחברת השמירה. נתבעת 2 בחרה בנתבעת 1 לצורך שמירה על האתר. נתבעת 1 ידועה כחברת שמירה מהמובילות בענף והיה לה יתרון שמשרדיה נמצאו בישוב סמוך לאתר. כל הקבלנים, כולל נטע ליפשיץ, הסכימו כי נתבעת 1 תהיה זו שתשמור על האתר. הנתבעת 2 סיכמה עם נתבעת 1 כי השמירה תהיה היקפית ותכלול בעיקר סיורים באתר. היו קבלנים שלא הסתפקו בכך ושכרו מטעמם שומרים נוספים ששמרו על נקודות ספציפיות באתר. הנתבעת 2 טוענת כי היא לא חבה כל חובת זהירות כלפי התובעת ולא הפרה שום חובה כלפיה. נתבעת 2 שלחה הודעת צד ג' לנתבעת 1. הראיות וניתוחן: מטעם התובעת העיד מר אריה פאר, אשר עובד במחלקת התביעות שלה. הוא הציג את פוליסת הביטוח של נטע ליפשיץ ואת השיק שהתובעת שילמה לנטע ליפשיץ בעקבות הגניבה. בחקירתו הנגדית לא ידע להשיב האם עדכנו את נתבעת 1 על הכוונה לשלם לנטע ליפשיץ. העד לא ידע לציין אילו הגנות נדרשו מנטע ליפשיץ. הפוליסה היתה בגין נזק ולא בגין גניבה או פריצה. אילו היו יודעים שהאתר הוא יישוב בבניה המוקף שטחים ערבים והפועלים בו ערבים, היה שוני בהגנות שהתובעת היתה דורשת. לגבי שומרים, תלוי בגודל האתר. בד"כ מסתפקים ב2- שומרים. לא ידוע לעד כי השומר מטעם המבוטחת, היה ערבי. השומר לא נכח ובכל זאת בחרו לשלם. נתבעת 2 מופיעה כמבוטחת. העד אינו יודע מי טיפל בתביעה, אך לא היתה סיבה למחיקתה. השומר נבדק בפוליגרף ויצא דובר אמת. דו"ח השמאי הוגש שנה לאחר האירוע. התביעה היתה מוגזמת והשמאי הוריד את ההגזמה. עד נוסף היה יצחק ברנע, אשר בשנת 1993 עבד באתר הבניה בקרית ספר. נטע ליפשיץ שילמה את משכורתו. העד זוכר כי קיבל הודעה בטלפון כי היתה פריצה. הוא יצא לשטח וראה את השומר יושב במשרד והשומר אמר לעד כי הגנבים קשרו אותו וגנבו דלתות. שמו לו גרזן על הראש. הגנבים באו עם טנדר טרנזיט ולקחו את כל הדלתות מדירה 2 בבנין. העד הביע ספק כיצד אפשר לקחת את כל הדלתות על הטרנזיט. לפני שעזבו את האתר הדלתות היו בו. בדירה היו 110 דלתות וכשבא עקב הקריאה לא היו בה כלל דלתות. כל ערב היה שומר של "דע אבטחה". יש שערים ויושבים שם שומר אחד או שניים. מסתובב ג'יפ והם עושים סיורים. העד אינו יודע מי משלם בעד האבטחה. על השומר לשבת בקרוואן של החברה. העד ראה כי למכולה הורידו את הרשת. מנעול רב בריח היה קרוע. גם מנעול התליה היה פרוץ. לא ניתן לעבור דרך השער בלי שהשומר יראה אותך. לא ידוע לעד כי בביתו של השומר נמצאה סחורה גנובה כולל של נטע ליפשיץ. העד מאשר כי בשער האחורי שמרו רק ביום, ביום העד ראה שומרים, בלילה הוא לא היה באתר. היו גם שבילים נוספים לאתר. חלק מהאתר לא היה מגודר. עם טרנזיט אי אפשר היה להיכנס בחלק הלא מגודר. עם טרקטור ניתן היה להיכנס. את השביל שהיה ליד השער המזרחי סגרו עם עפר. הפריצה היתה בפסח, כשלא עבדו באתר. במקום המגודר היתה גדר רשת בגובה 2 מטרים. היו עוד פריצות וכל מנהל דאג לאתר שלו. העד לא בדק בלילה האם השומר ישן. עד נוסף מטעם התובעת היה מר קייזר אהוד, אשר נתבקש ע"י התובעת לערוך חקירה באתר של קרית ספר במתקני נטע ליפשיץ. העד מצא כי נטע ליפשיץ והשומר דוברי אמת. הסיפור שהוא בדק היה כי הגיעו 5 אלמונים בטרנזיט, כפתו את השומר וביצעו את הגניבה. לרכב היתה לוחית צהובה. הוא בדק גם את נוהלי השמירה. מדובר בשטח נרחב שבו 2 שערי כניסה. מהשערים אין שדה ראיה לכל המקומות בהם מאוחסנת הסחורה. בין השערים אין גדר, אך יש טווי שטח שלא מאפשר מעבר חופשי. יש ואדי וסלעים. העד עבר עם רכבו מספר פעמים בשער ואיש לא בדק אותו וגם כלי רכב אחרים עברו ללא בדיקה. כששאל את השומר מדוע הוא לא בודק אותו השיב השומר כי הוא מכיר את העד למרות שמעולם לא ראו אחד את השני. כששוחח עם השומר עבר רכב של בני מיעוטים שלא נבדק. השומר אמר שהוא מכיר אותם למרות שלא יכול יהיה לראות אותם. השומר נבדק ונמצא דובר אמת. הומלץ לתבוע שיבוב מדע אבטחה כי השמירה המרחבית לקויה. לא ניתן להוציא את כמות הציוד רגלי אלא צריך היה להיעזר ברכב. השומר לא היה מצוייד במכשיר קשר. במחסן היה טלפון. היה שומר בשני השערים אך סמוך לשער המזרחי היה מעבר לכניסת רכב ואיש לא פנה אליו כלל. מעמדת השומר ניתן היה להבחין במי שנכנס דרך אותו שביל. גם אם היו שערים נוספים הם היו צרכים להיות מפוקחים ע"י השמירה המרחבית. הבדיקה אמורה למנוע הוצאת ציוד. העד לא בדק עם כוחות הבטחון האם היתה הוראה להשאיר את השער פתוח כדי לאפשר מעבר של רכב צה"לי. לא ידוע לעד מהיכן הגיע הרכב של הגנבים. העד עוזרי בנימין הוא בודק הפוליגרף במכון הורוביץ , גנות, עוזרי ושות', אשר בדק ביום 6.5.93 את ג'ארג' צלאח שהיה השומר באתר ומצא כי הוא דובר אמת. עד נוסף מטעם התובעת היה מר גוטמן ראובן שהינו שמאי הביטוח. את תיאור המקרה הוא קיבל מיצחק ברנע שלא נכח בגניבה. העד ביקר במקום למחרת האירוע וציין כי האתר לא מגודר. העד בדק את הפוליסה, את הכיסויים ואת המכולות. למכולה אחת פרצו לאחר שבירת מנעול תלי-רגיל ולא שברו את הרב בריח. לא בדק ואינו יודע מהיכן נכנסו הגנבים. לעד מסרו על גניבת 59 דלתות בלבד. הוא לא בדק אם ניתן להעמיס על טרנזיט. ידוע לעד על שער אחד בלבד. יש עוד דרכי גישה רגליים. לנטע ליפשיץ לא היה הסכם ישיר עם דע אבטחה. השומר הערבי שנכפת לא היה מטעם דע אבטחה. הוא לא בדק עם היזמים איזו שמירה היתה דע אבטחה צריכה לספק. מטעם דע אבטחה העיד מר דב עפרון שהינו מנהל בחברה. העד מוסר בעדותו כי באתר היו 2 כניסות ראשיות ועוד מספר דרכי גישה ושבילים שאינם עבירים לכלי רכב פרטיים אלא רק לטרקטורים, משאיות ולהולכי רגל. בזמן הרלבנטי לא היתה לו התקשרות עם נטע ליפשיץ. דע אבטחה סיפקה אבטחה לפועלים היהודים וכן אבטחה למניעת יציאת משאיות עמוסות דרך שערים. השער ליד חשמונאים כמעט ולא שימש את הפועלים. שער חרבתא שימוש את הפועלים והמשאיות של חומרי הבנין, היה ג'יפ בלילה שהיה מצוייד באמצעי התראה ובפרוג'קטור. בשעות היום היו שומרים ב2- השערים ותפקידם היה למנוע כניסת גורמים עויינים ויציאה של סחורות על משאיות. אם מישהו אינו רוצה להראות מה יש לו במשאית, לא ניתן לכפות עליו. רוב האנשים היו מוכרים ולכן לא נשאלו, אלא רק במקרה של חשד. היו דרכי גישה לטרקטורים ולאנשים שהובילו למטעי זיתים של תושבים בתוך השטח. יש מערכות אזעקה המופעלות ע"י גנרטור וכוללים רכזות בקרה, צופרים מוגנים, גלאי נפח ויש גם שומרים שיש להם לחצן מצוקה. לכל החברות היו אמצעים כאלה פרט לנטע ליפשיץ. נדרשו גם בכל קונטיינר 2 מנעולי רב בריח נתונים בתיק רטק שמכסה כדי שלא ניתן יהיה לקצץ את המנעול. מה שלא נכנס למכולות גודר בגדר עם שער ומנעול. כל הקבלנים קיבלו את המיגון, כאמור, פרט לנטע ליפשיץ, אשר העדיף להחזיק שומר מהשטחים ולחסוך את עלויות חברת השמירה. הם אף אמרו כי אין צורך להתקין מערכות מיגון כי ההשתתפות העצמית שלהם היא רק 500 ש"ח. מיגון כזה כפי שהיה אצל נטע ליפשיץ לא מקובל אפילו בתל אביב. ניתן להוציא ציוד מהאתר ונגנבו דלתות ומשקופים. כל שני ילדים יכולים לקחת דלת, ולעבור רגלית מהאתר. השמירה היא כדי שחברת הביטוח תוכל לפצות. העד מציין כי הוא נדרש לשמש כהרתעה ע"י ג'יפ עם אורות בלילה אך כל הקבלנים נדרשו לבצע שמירה פרטנית. קרית ספר המליצה שכל החברות יעבדו עם חברת שמירה אחת. לעד לא היה ידוע על היחסים שבין קרית ספר לקבלנים. הנתבעת 1 נדרשה לבצע סיורים ושמירת שערים. בתקופת האירוע לא היה לנתבעת 1 חוזה התקשרות עם נטע ליפשיץ, אך היה לה הסכמים עם הקבלנים האחרים. לאחר האירוע היתה התקשרות עם נטע ליפשיץ ומאז לא היו גניבות. בחינת הראיות שהובאו בתיק זה מצביעה על כך שבין התובעת לבין נתבעת 2 אשר היתה מבוטחת בפוליסה יחד עם חברת נטע ליפשיץ מופיע סעיף של ויתור על תביעות תחלוף כנגד נתבעת 2 המצויינת במפורש בפוליסה. לפיכך לא יכולה התובעת לתבוע את נתבעת 2 בתביעת תחלוף, כפי שהיא תובעת בתביעה זו. אף אחד מהעדים לא ראה את הארוע נשוא תיק זה. השומר עצמו לא הובא לעדות. אין ספק, וכך גם הסיקה חברת הביטוח, התובעת כי לא יתכן היה להעמיס על רכב טרנזיט כמות כה גדולה של דלתות. יודגש כי הגניבה היתה בחול המועד בו לא עבדו באתר. עוד עלה כי ניתן היה לחדור לאתר בדרכים חלופיות עם טרקטורים ורכב 4X4 וכן באופן רגלי מכל מיני כיוונים. ילדים יכולים היו להוציא דלתות ולקחתם רגלית. האתר עצמו לא היה מגודר. נתבעת 2 בחרה חברת שמירה מוכרת שלבעליה יש נסיון מוכח בשמירה ומשרדיו קרובים לאתר. היא ביקשה לבצע שמירה פרטנית, כיוון שהיה ברור ששומר בשער + סיור ממנוע בלילה אינם מספיקים לאתר כה גדול, אך נטע ליפשיץ לא ביצעה שמירה פרטנית על הרכוש שלה, בעוד ששאר החברות עשו זאת. נתבעת 2 לא התרשלה בבחירת המאבטח ואף הבהירה לכל החברות כי יש לנקוט באמצעי שמירה נוספים. בכך למעשה, יחד עם הויתור על תביעת תחלוף, אני מגיע למסקנה כי לא הוכחה התביעה כנגד נתבעת 2. באשר לנתבע 1 היא קשרה קשר חוזי עם נתבעת 2 ולא עם התובעת ולא עם נטע ליפשיץ. נטע ליפשיץ סירבה לחתום על הסכם לשמירה פרטנית על רכושה כפי שעשו שאר החברות. ההסכם בין נתבעת 1 לנתבעת 2 היה לשם ביצוע הגנה היקפית וכלל שמירה בשערים ביום ושומר בלילה וכן סיור ממנוע בג'יפ. לא הוכח מתי בדיוק בוצעה הגניבה ולפיכך גם לא הוכח כי שמירה רשלנית היא שגרמה לגניבה. אמנם נכון הדבר כי בוצע ניסוי של כניסה מבלי שהרכב נבדק, אך כאמור מטרת השמירה היתה כדי לבדוק שרכב עם ציוד לא יצא ולא רכב שאין עליו ציוד. אם אמנם כמות כה גדולה של דלתות הועמסה על טרנזיט הרי ניתן היה לראות את הציוד על הרכב בעת יציאתו ובהנחה כי יצא מהשער. יודגש כי המדובר באתר שהיה בלב כפרים שחלקם עויינים, ולפיכך היו גם הוראות להשאיר שער אחד פתוח למעבר כלי רכב צבאיים בלילה. האתר לא היה סגור באופן שלא ניתן היה להוציא ממנו רכוש ומטרת השמירה היתה הרתעה אך לא ניתן היה לבצע סגירה של האתר מפני גניבות. לפיכך נדרשה נטע ליפשיץ לקבוע שמירה מתאימה על רכושה בנוסף להגנה ההיקפית. לנוכח כל האמור אני קובע כי לא הוכח כי נתבעת 1 התרשלה בשמירה באופן שגרם לגניבה. אשר על כן, אני דוחה את התביעה כנגד 2 הנתבעות, ומחייב את התובעת לשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח + מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד לתשלום בפועל. בניהאחריות שומריםאתר בניה