שמירת מרחק לפני פניה - ביטוח אשם בתאונה

פסק דין 1. התובעת הגישה תביעה זו כנגד הנתבעים לשיפוי הסכומים ששילמה למבוטחת בגין נזק שנגרם בתאונת דרכים לרכב המבוטחת מ.ר. 3555518 (להלן: "הרכב המבוטח"). לטענת התובעת האחריות לארוע התאונה שגרמה לנזק מיום 28.2.97 היא על הנתבע 1 ועל המבטחת שלו הנתבעת 2. 2. הנתבעת 2 כפרה באחריותה לארוע התאונה וגם בנוגע להיקף הנזק. הנתבע 1 גם הוא הגיש כתב הגנה אולם הכחיש את אחריותו לארועה, וכן כפר בהיקף הנזקים. 3. התיק נקבע לשמיעה ליום 28.11.00, דא עקא במועד זה לא התייצב הנתבע 1 לדיון ונשמעו עדויות התובעת ואחריהן הודיעו הצדדים כי התיק יסתיים ללא חקירות של עדים נוספים ועל סמך החומר שצורף. 4. סיכומי טענות הצדדים הוגשו למעט סיכום הטענות מצד הנתבע 1, אולם עפ"י החלטה מיום 8.2.01 הודעתי כי יינתן פסק דין גם אם לא יוגשו סיכומים עד למועד זה. עם זאת, אין בכוונתי להעתר לבקשת הצד השלישי למתן פסק דין בהעדר הגשת סיכומים ופסק הדין יינתן לגופו של עניין וזאת לאחר שהצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על יסוד החומר שצורף לתיק. עם זאת, לעניין אי הגשת הסיכומים אתיחס בעת פסיקת ההוצאות. ביום 15.3.01 הוגשו סיכומי הצד השלישי והתיק הובא בפני לכתיבת פסק דין. 5. ראשית לשאלת האחריות - לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים שצורפו, ולנוכח העובדה שהנתבע 1 נסע מאחורי רכבה של המבוטחת, הוא היה חייב בשמירת מרחק ובמשנה זהירות ולהבחין כי רכבה של המבוטחת עומד לפנות שמאלה, ושמלא הבחין, התרשל למעשה וגרם לתאונה באשמתו. בעקבות התאונה הוגש כנגד הנתבע 1 כתב אישום (ת5/) דבר המחזק את המסקנה בדבר אחריותו של הנתבע 1 לארוע התאונה. הצד השלישי טוען כי אין די בעצם הגשת כתב האישום כדי להוכיח הרשעה. יש ממש בטענה זו אלא משלא התיצב הנתבע לדיון על מנת להבהיר מה ארע לאחר הגשת כתב האישום, מקום שהיתה חובה עליו להבהיר זאת וזאת לנוכח ההחלטה בדבר הגשת תצהירי עדויות ראשיות מיום 26.5.99 כאשר הנתבע 1 מאשר בתצהירו כי נסע מאחורי המבוטחת תוך שהוא מכחיש את הטענה כי שמר מרחק וטוען כי פניית המבוטחת היתה פתאומית לכוון רמת הכובש מבלי לאותת, יש מקום להסיק כי אי התיצבות הנתבע 1 ועצם הגשת כתב אישום כנגדו מחזקים את גירסת המבוטחת שיש להעדיפה בנסיבות, על גירסת הנתבע 1. לפיכך, גם אם אצא מתוך הנחה כי כתב האישום בוטל, עדיין סבורני כי התובעת הצליחה להראות כי הנתבע 1 אחראי לארוע התאונה וזאת, מכח החזקה הניתנת לסתירה לפיה פגיעה ברכב על ידי רכב שבא מאחור, מקימה חזקת רשלנות בנוגע לנהג מאחור שעליו לשכנע כי עשה כל שלאל ידו כדי למנוע את התאונה. משלא התיצב הנתבע 1 לתת את ההסברים, המסקנה היא כי הוא אחראי לארוע התאונה. 6. שאלה נוספת היא האם היתה רשלנות תורמת מצד המבוטחת צריכה להגזר מן התשובה לשאלה האם יש ממש בטענת הנתבע 1 שהועלתה על ידי הצד השלישי והיא כי המבוטחת לא אותתה עובר להתחלת הפניה שמאלה. יש לציין כי המבוטחת לא טענה בהודעתה לצד השלישי כי אמנם אותתה בטרם החלה את הפניה שמאלה. בעדותה בפני התרשמתי כי למעשה לא אותתה המבוטחת וזאת לאחר שהשיבה באופן עקיף ומתחמק ואמרה בחקירה נגדית בתשובה לשאלה "אני אותתי והסתכלתי במראה. גם אם לא הייתי מאותתת , יש קו הפרדה בצומת, כ 30 מטר לפני הצמת, פשוט ואסור לעקוף". בתשובה לשאלה כי הנתבע 1 טוען כי לא אותתה השיבה "לפי נסיוני כנהגת אני מאותתת לפני שאני פונה. דווקא במקרה זה אני זוכרת שאותתתי" (עמוד 11 שורה 13 ואילך). התרשמותי היתה שהתשובות הנ"ל אינן מצביעות על נחישותה של המבוטחת כי אמנם אותתה. סיכומו של דבר מסקנתי הינה כי המבוטחת לא אותתה עת התקרבה לפניה שמאלה ובכך תרמה לארוע התאונה. שיעור תרומתה בכך הוא בשיעור של 25%. ומכאן לנזק. 7. התובעת שילמה למבוטחת סך של 27,214.- ש"ח ביום 14.7.97. בנוסף, היא שילמה פיצוי בגין ירידת ערך בסך 7,190.- ש"ח ביום 13.8.97. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועדים הנ"ל ועד התשלום המלא בפועל. יתר הסכומים הנתבעים נדחים. מהסכומים הנ"ל יופחת אשם תורם בשיעור של 25% כאמור לעיל. מכאן להודעה לצד שלישי. 8. מתצהירה של גב' ימיני מיום 31.5.00, עולה כי הנתבע 1 לא שילמה דמי ביטוח במועד ועל כן נשלחה לו התראה שאם לא ישלמם תוך 15 יום תבוטל הפוליסה. העתק המכתב צורף, נספח א', ועל פי הנטען בוטלה הפוליסה. על מנת להוכיח כי נתמלאו הוראות סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 על המבטח להוכיח כי המבוטח לא שילם במועד את דמי הביטוח, וזאת על אף דרישה בכתב לשלמם וכן עליו להוכיח כי הודיע למבוטח בכתב שחוזה הביטוח התבטל בתוך 21 יום אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן. המצהירה מטעם הצד השלישי, גב' כרמלה ימיני, מסרה בתצהירה מיום 31.5.00 כי מי שלא שילם את דמי הביטוח הוא הנתבע 1 ולכן נשלח אליו מכתב ההתראה שבו נדרש הנתבע 1 בו נדרש לשלם את החובומשלא שילם אותו "ביום 9.12.96 נשלח לנתבע בדאר רשום מכתב התראה נוסף לתשלום החוב הנ"ל תוך שנאמר בו כי אם יתרת החוב לא תשולם תוך 21 יום ממועד המכתב תבוטל הפוליסה" (סעיף 3 לתצהיר). 9. דא עקא, בסיכומי באי כח הצד השלישי נטען באופן מפתיע כי למעשה הנתבע איננו המבוטח. לטענת באי כח הצד השלישי מדובר בטעות שבפליטת קולמוס והכוונה במילה "נתבע" היא ל"מבוטח" ולא לנתבע 1. אינני מקבל את טענות הצד השלישי בעניין זה. זו טענה חדשה שזכרה לא בא בתצהיר של הגב' כרמלה ימיני. מהלך הדיון עד כה התנהל כך שהנתבע 1 יכול היה להניח כי כל הטענות לגבי המצאת ביטול הפוליסה מתייחסות אליו ואינני מתעלם מהשוני בשם הפרטי ובמספר תעודת הזהות השונים שבין המבוטח לבין הנתבע 1. בנסיבות אלה אין מקום לקבל את טענת הצד השלישי כי השינוי המבוקש נוגע לטעם פורמלי בלבד. זאת ועוד. משקיים שוני בין "המבוטח" לבין "הנתבע", הרי ממילא לא יכולה לקבל טענה כי הודע לנתבע 1 דבר ביטול הפוליסה. המסקנה העולה מן המקובץ היא כי משלא בוטלה הפוליסה כדין, היא חלה על המקרה נשוא הדיון וזאת בהתאם לתנאי הפוליסה לרבות נושא ההשתתפות העצמית. 10. אשר על כן, אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע את הסכומים הנקובים בסעיף 7, בניכוי האשם התורם בשיעור של 25% ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועדי התשלום כפי שצויין בסעיף 7 דלעיל וכן אני מחייבו בהוצאות המשפט ובשכ"ט עורך דין בשיעור של 15% בצירוף מע"מ על הסכומים שנפסקו. בהתאם לאמור לעיל, יש לקבל את ההודעה לצד שלישי ולחייב את הצד השלישי לפצות ולשפות את הנתבע 1 בגין הסכומים שבהם חוייב וזאת על פי תנאי הפוליסה ובניכוי השתתפות עצמית. בנסיבות, כאשר הנתבע 1 לא הגיש סיכומיו, אינני עושה צו להוצאות בהודעה לצד שלישי. משפט תעבורהתאונת דרכיםשמירת מרחק