חוק שירות התעסוקה הפריט את מלאכת התיווך בעבודה והעבירה מידיים ממלכתיות וציבוריות לידיים פרטיות. הפרטת השרות לא ביטלה את מעמדו של תיווך העבודה כשירות ציבורי אלא הפקידה אותו בידיים פרטיות הפועלות כעסק מסחרי. מציאות זו חייבה יצירת משטר של פיקוח ציבורי הדוק ואפקטיבי על הלשכות הפרטיות. משטר הפיקוח מורכב ממערך של רישוי הכרוך בעמידה בתנאים שנקבעו, מסמכויות פיקוח הנתונות לגורם הציבורי המוסמך ומסנקציות אותן ניתן להפעיל כלפי בעל הרישיון. הוראות החוק משקפות כוונה ברורה למנוע מצב בו מי שנשלל רישיונו בשל כשלון תפקודי או בשל אי עמידה בדרישות ובתנאים שנקבעו, יופיע כמבקש רישיון בכסות אחרת, תוך חילופי זהות משפטית או חילופי בעלי תפקידים. כך, למשל, נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק לעניין הגדרת "בעל תפקיד בכיר", "בן משפחה" ו"בעל עניין" כי הם נועדו כדי למנוע אפשרות שלשכה פרטית תעקוף את הוראותיו של החוק, תוך ניצול קשרים עם אנשים או תאגידים שלהם קשר הדוק וזיקה ברורה ללשכה הפרטי ולא יינתן רישיון לתאגיד שהופעלו כלפיו סנקציות גם אם הוחלפו בו בעלי המניות או בעלי תפקידים. הטעם לדבר הוא שכשלון העבר דבק במבקש הרישיון עצמו, יהיו מי שיהיו בעלי מניותיו ונושאי המשרות בו. תיווךהפרטהדמי אבטלהשירות התעסוקה