תאונה בלי ביטוח צד ג'

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונה בלי ביטוח צד ג: בפני בית המשפט תביעה כספית בגין נזק אשר נגרם לרכב התובע בתאונת דרכים אשר אירעה ברחוב ז'בוטינסקי בירושלים. הצדדים צרפו מספר תמונות להמחשת טענותיהם וכל צד תמך גרסתו בעד אשר הביא מטעמו. עסקינן בתביעה לפיצוי בגין תשלום השתתפות עצמית וזאת מאחר ולנתבעת לא היה ביטוח צד ג' בזמן קרות התאונה. לפיכך, בגין האירוע נשוא התביעה בנוסף לתביעה דנן קיימת תביעת שיבוב מטעם חברת הביטוח מטעם התובע נגד הנתבעת המתנהלת בפני מותב אחר בבית משפט השלום בירושלים. ניתן להניח כי לקביעות בתביעה שבפני מותב זה תהיינה השלכות על תביעת השיבוב. השתלשלות האירועים- התובע הגיע עם רכבו מהעיר פתח תקוה על מנת להשתתף בטורניר ברידג' שהקיים בירושלים. כאשר הוא נסע ברחוב שלום עליכם לכיוון פינת רחוב ז'בוטינסקי, פנה ימינה והוריד את הנוסע שהיה עמו (אשר העיד בפני בית המשפט), לפי עדות התובע, הבחין הוא ברכב הנתבעת כאשר רכבה היה ניצב למדרכה מצד שמאל כאשר היא חוסמת את נתיב התנועה הנגדי. לטענת התובע, מאחר ומיהר בחיפוש מקום חניה ומאחר והנתבעת עמדה במקום המשיך הוא להתקדם עם רכבו כאשר לפתע הנתבעת נסעה קדימה ופגעה ברכבו וגרמה נזק לרכב התובע (כעולה מהתמונות אשר צורפו לכתב התביעה), החל משפשוף ליד הגלגל האחורי והמשך סימנים לדלת האחורית ועד גרימת מעיכה לדלת הנהג. בנוסף, נגרם נזק לכנף הקדמית בצד ימין של רכב התובע. התובע משער כי הדבר אירע כתוצאה מהדיפת דלת רכבו אל עבר עמוד מצד ימין לרכבו (ניתן להבחין בעמודים בכביש בתמונות אולם, העמודים במקום אינם מסומנים וכן ם בזירת התאונה). יש לציין כי הנזקים עצמם אינם משליכים על גובה הפיצוי בתביעה דנן מאחר ומדובר בתביעה להשתתפות עצמית בלבד. לכאן או לכאן מאחר והתובע אינו מסוגל להעיד על קשר סיבתי ביחס לנזק מצד ימין לרכבו, לא ניתן לקבוע ממצאים ביחס לאותו סימן נזק. בתמיכה לגרסת התובע העיד שותפו לברידג', מר בנימין זאב מילר, כאשר על פי עדותו עמד במרחק של כ- 50 עד 60 מטר ממקום התרחשות האירוע ולטענתו ראה את הנתבעת בביצוע פניית פרסה כאשר פגעה ברכב התובע אשר נאלץ לסטות ימינה. לפי עדות הנתבעת היא ביצעה פניית פרסה עם רכבה באמצע רחוב ז'בוטינסקי, רכבה היה במצב ניצב למדרכה כפי שהדגימה על גבי נ/1. לטענתה עמדה היא במקום כאשר התובע ניסה לעבור על פניה במרווח המצומצם שנותר בנתיב הנגדי. בתמיכת גרסת הנתבעת, העיד מר ליאור נחום (חוקר פרטי במקצועו). לדבריו, היה באזור בעת האירוע ושמע חריקת בלמים וכאשר הוא הביט לכוון מקור רעש הבלמים, הבחין ברכב הנתבעת במצב של השלמת פניית פרסה (לפי עדותו רוב רכבה היה כבר ניצב קדימה בנתיבו של התובע). המסקנה מעדות מר ליאור נחום הינה כי כלי הרכב של הצדדים היו יותר קרובים להיות מקבילים אחד לשני במקום ניצבים במצב של T. אי לכך עדותו של מר נחום ליאור סותרת במעט עדותה של הנתבעת ושל התובע. אולם יש להתחשב בכך כי מר ליאור נחום הפנה תשומת ליבו לאחר ששמע את רעש הנובע מהאירוע לכם מזווית ראיה שלו הוא הבחין בסיום האירוע ולא תחילתו. הנזק והמסקנות מוקד הנזק לרכב בדלת הנהג מסמן פגיעה בין חזית/פגוש קדמי של רכב הנתבעת עם רכב התובע, כאשר המשך השפשוף הינו כתוצאה המשך תנועה של רכב התובע בד בבד עם "שבירת" הנתבעת שמאלה, לפיכך תיאורו של מר נחום ליאור הינו סוף האירוע ולא תחילתו. המסקנה המתבקשת אפוא היא כאמור, כי מר נחום שמע בלמים ואז הבחין במצב בשטח. אילו הנתבעת כבר הייתה בסיום פעולת פניית פרסה, אזי המעיכה ברכב התובע הייתה חדה ועמוקה יותר עם מעיכה בסוף סימני הנזק בדלת הנהג. התובע טוען כי אחריות הנזק הינה על כתפי הנתבעת מאחר והתקדמה ללא שהבחינה בנוכחותו. מנגד נטען על ידי הנתבעת כי היה על התובע לפעול במשנה זהירות לפי המצב שבפניו ולאפשר לה להשלים את פניית הפרסה. חוסר סבלנותו וניסיון להמשך בדרכו באופן פזיז הוא שהביא למפגש בין דלת רכבו לרכב הנתבעת. המסגרת הנורמטיבית תקנה 51 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") שעליה נסמכת הנתבעת בטיעוניה קובעת כי על אדם הנוהג ברכב לעשות זאת בהתחשב בתנאי הסביבה ובנסיבות התנועה בדרך: "51. לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב." ברמה הכללית נקבע כי חרף זכות קדימה על פי תקנות התעבורה קיימת חובה לכל נהג לנסוע במשנה זהירות לפי הנסיבות בשטח והיה ולא יעשה כן, יש לייחס לאותו נהג אשם תורם, כאמור במקרה בע"א 553/73 אליהו נ' חנחן פ"ד כט(ג) 341 (1975), שם נקבע כי במקרה של כניסת נהג לצומת מרומזר באור ירוק חלה חובת זהירות לוודא כי הכניסה לצומת הינה בטוחה, דבר אשר לא נעשה ולפיכך נקבע שם כי יש להחיל אחוזי אשם תורם על אותו נהג. בנוסף לאמור לעיל, בהתאם לתקנות התעבורה, ביצוע פניית פרסה יתאפשר רק כאשר אין הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך: 44. (א) לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא." גם על פי הפסיקה אשר דנה במצב של ביצוע פניית פרסה בע"פ (חי) 1713/04 גרטנר נ' מדינת ישראל ( 20/01/05), קבע כב' השופט אלרון כי גם במקרה בו הנפגע היה נהג צעיר, עבריין תנועה לכשעצמו, אשר נסע במהירות פראית, לא היה בכך כדי להפחית מאחריות הנהגת אשר ביצעה פניית פרסה מלהתבונן בתנאי הדרך וברכבים הנוספים אשר היו מצויים בכביש. דיון והכרעה במקרה דנן ניתן לקבוע כי הנתבעת ביצעה את מהלך פניית הפרסה בנסיבות שלא אפשרו לה להשלים את הפעולה וזאת מבלי להיכנס ולעצור בחלק מהנתיב הנגדי. תיאור הנזק מוכיח כי חלק מרכב התובע כבר עבר את שדה הראייה של הנתבעת ואילו היא הייתה מביטה קדימה ולא בהכרח ימינה ושמאלה, יכלה הייתה להבחין בו. בנסיבות אלו, על הנתבעת היה לפעול במשנה זהירות כלפיי כל רכב שמגיע או אשר עלול היה להגיע. יחד עם זאת, על התובע היה לפעול במשנה זהירות אף הוא. לאור הנסיבות בשטח, בכך שמצא את הנתבעת תוך כדי מהלך ביצוע פניית פרסה ועמדה בפניו האפשרות להמתין ולו מספר שניות עד אשר הנתבעת הייתה מסיימת את פעולתה ובכך למנוע את התאונה. יתירה מכך, לפי הנסיבות, על התובע היה לוודא יצירת קשר עין עם הנתבעת כדי להיות בטוח כי הבחינה בו בשדה הראייה שלה. מקובלת על בית המשפט גרסתו של התובע כי הנזק לרכבו נגרם עקב תנועה קדימה מצד רכב הנתבעת. ואולם ניתן לקבוע כי התובע נכנס לאזור הסיכון מבלי לוודא כי הנתבעת נמצאת בעצירה מוחלטת וכי היא הבחינה ברכבו. לאור האמור, נראה כי לכל אחד מהצדדים הייתה ההזדמנות ואף החובה למנוע את קרות התאונה והנזקים שנגרמו בעטיה, בהתאם לאמור בסע' 64(1) ו-(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") המגדיר את מושג ה"אשם" בנזיקין: "אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה: (1) הנזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל, שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה; (2) אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק;" ניתן לקבוע כי הייתה לנתבעת הזדמנות למנוע את תוצאות האירוע במידת מה. עם זאת, הן לאור האמור בסע' 44(א) לפקודת התעבורה והן לפי סע' 68 (א) לפקודת הנזיקין (המתאר את מושג האשם התורם) לתובע היה אשם תורם בכך שלקח על עצמו סיכון לאור כניסתו לאזור הסיכון, לפני חזית רכבה של הנתבעת בעת שהיה ניצב למדרכה ובעיצומה של פניית פרסה. לאור כל האמור לעיל, יש לקבוע לכל צד 50% אחריות לנזק שנגרם לרכבו של התובע, אי לכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 826 ₪ השתתפות עצמית וכינון בתוספת של 744 ₪ ירידת ערך הרכב ובסה"כ 1570 ₪. ביחס לאובדן הנחה בפרמיית הביטוח של התובע, לא ברור לאיזו תקופה הכוונה אולם בהיעדר סייג כלשהו ניתן להבין שמדובר בתוספת של 1200 ₪ לשנה ולכן על הנתבעת לשלם לתובע בנוסף סך של 600 ₪. לסיכום, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 2170 ₪ ולאור הקביעה כי לכל צד 50% אחריות לתוצאות המפגש ברח' ז'בוטינסקי כל צד יישא בהוצאותיו. תשלום סך של 2170 ₪ יבוצע עד ל-1.1.14 בהיעדר תשלום במועד הסכום יישא בהפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. נהיגה ללא ביטוחביטוח צד ג'משפט תעבורה