הוועדה הרפואית לא פירטה את עבודות משק הבית שניתן לבצע

לטענת המערערת, הוועדה לא פירטה את עבודות משק הבית שביכולתה לבצע. עוד נטען, כי הוועדה לא נתנה משקל מספק לליקוייה השונים ובעיותיה הרפואיות, לרבות נוירופתיה סכרתית וליקוי ראייה. 3. לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ולא נפל בה פגם משפטי. נטען כי הוועדה התייחסה לנכויות הרפואיות שנקבעו למערערת, ונתנה דעתה לתלונותיה ולהשפעת ליקוייה על יכולתה לתפקד במשק הבית. 4. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995). במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). 5. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה: הוועדה התכנסה לדון בערר המערערת ביום 24/7/13, הקשיבה לתלונות המערערת שתורגמו באמצעות בעלה, ורשמה אותן בסעיף ג' לפרוטוקול. באשר למצבה האישי של המערערת, צוין כי הבנות הנשואות עוזרות בהכנת אוכל והבעל עוזר להתלבש. באשר ליכולותיה התפקודיות צוין כי מצבה של המערערת מתדרדר, אוכלת לבד ולפעמים הבעל מאכיל אותה. הוועדה בחנה את הליקויים מהם המערערת סובלת, וציינה כי המערערת ילידת שנת 1955, אובחנה כסובלת מהגבלה בעמוד שדרה מותני (10%), קשיי הסתגלות (5%), סכרת עם סיבוכים (65%). הוועדה נתנה דעתה לתלונות המערערת לפניה, לפיהן היא אינה מתפקדת כלל, והבנות והבעל מסייעים בפעולות יום יומיות בסיסיות כגון הלבשה, רחצה והאכלה. על יסוד התרשמותה מהמערערת קבעה הוועדה כי המערערת לא איבדה כדי 50% מכושרה לתפקד כעקרת בית. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 6. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי הוועדה פעלה כדין ודין הערעור להידחות. 7. בהחלטתה נתנה הוועדה דעתה למצבה האישי של המערערת, כעולה מטיעוני המערערת לפני הוועדה, לרבות גילה ומצבה המשפחתי. כמו כן, התייחסה הוועדה למצבה התפקודי של המערערת, כפי שפירטה המערערת לפני הוועדה. הוועדה גם התייחסה לליקויים הרפואיים כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעניין נכות כללית, ונתנה להם משקל במסגרת החלטתה, בין היתר בכל הנוגע למחלת הסכרת. לדעת הוועדה, מדובר בסכרת עם סיבוך מזערי -ליקוי ראייה בשיעור 0% - ושאר הליקויים הינם בדרגת חומרה קלה ביותר. הוועדה הוסיפה כי אין בליקויים של המערערת כדי לגרום מגבלה תפקודית עד כדי 50% מכושרה לתפקד במשק הבית. לאור כל האמור, הגיעה הוועדה למסקנה כי המערערת לא איבדה כדי 50% מכושרה לתפקד במשק הבית, וליקוייה הרפואיים אינם מגבלים את כושר תפקודה. בהילוכה בדרך זו פעלה הוועדה על פי אמות המידה הנדרשות ממנה הקבועות בסעיף 209(ב) לחוק. לפיכך, שוכנעתי כי החלטת הוועדה מנומקת כדבעי. 8. אין לקבל את טענת המערערת בדבר התעלמות הוועדה מליקוייה השונים. הוועדה פירטה את הליקויים מהם המערערת סובלת והתייחסה אליהם במסגרת החלטתה, תוך שסמכה החלטתה הן על המצב הרפואי של המערערת והן על מצבה האישי ויכולותיה התפקודיות, כפי שעולה מכלל החומר שעמד לעיון הוועדה. אף אין לקבל את הטענה שהיה על הוועדה לפרט את הפעולות שהמערערת מסוגלת לבצע. משקבעה הוועדה כי ליקוייה הרפואיים של המערערת אינם מגבילים את כושר תפקודה במשק הבית, ברי כי לדעת הוועדה אין למערערת מגבלה תפקודית לבצע כל פעולה מפעולות משק הבית. לפיכך, טענות ערעור אלה נדחות. 9. לטענת המערערת, היא מוגבלת לחלוטין ואיבדה את יכולתה לתפקד במשק הבית. מהחלטת הוועדה עולה, כי הוועדה נתנה דעתה להופעת המערערת לפניה, והסבירה היטב את התרשמותה מהמערערת: "נכנסה לחדר בתמיכה מלאה ע"י בעלה, כמעט נגררת אחריו, ראשה שמוט ועיניה עצומות. התיישבה על הכיסא בעזרה מלאה של בעלה, ונתבקשה להרים את המטפחת שעל ראשה (לגלות את פניה) ולהתיישר בכיסא". אלא שהוועדה התרשמה כי קיימת אי הלימה מוחלטת בין תלונות המערערת בדבר חוסר תפקוד מוחלט לבין הליקויים הרפואיים שאובחנו. לפיכך, משנימקה הוועדה החלטתה כראוי, לא מצאתי פגם משפטי בהחלטת הוועדה בעניין זה. 10. בהקשר זה יובהר כי לא מצאתי ממש בטענת המערערת לפיה אינה שולטת בשפה העברית והתשובות נמסרו מפי בעלה. עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי הוועדה ציינה את קשיי השפה של המערערת, וכי "נראה כי מבינה עברית ברמה בסיסית ביותר, אך בעת הריאיון לא דיברה. הנהנה בראש לשאלות בסיסיות. בעלה הוא שענה לשאלות הוועדה". לא מצאתי בטיעוני המערערת בהקשר זה כל טעם להתערבות בהחלטת הוועדה. 11. המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהחלטת הוועדה מנומקת באופן מפורט וברור, נסמכת על מצבה הרפואי של המערערת, ולא מצאתי שנפלה בה טעות משפטית. 12. לאור האמור, הערעור נדחה בזאת. 13. אין צו להוצאות. 14. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה ועדה רפואיתרפואה