הבקשה להרחבת קומה קיימת ובניית קומה וחצי נוספות מעל המבנה הקיים

הגיש בקשה להרחבת הקומה הקיימת, וכן בניית קומה וחצי נוספות מעל המבנה הקיים, כאשר הוא שומר על קווי המתאר של הבניין הקיים (דהיינו, אין חריגה בבקשה מהקונטור של המבנה), למעט בחלק מינורי בצד המזרחי של הבניין, בו אין חריגה למרווח. אלא שהואיל והמבנה הקיים אינו תואם את קווי הבניין שנקבעו בתכנית ג/9000, נדרש הוא לפרסם הקלה מהוראותיה. כן פורסמה הקלה בתכסית הבניין. 2. העוררות הגישו התנגדות לבנייה. אלא שלהתנגדות הנ"ל אין ולו קשר קלוש להקלה שפורסמה. למעשה, ההתנגדות הינה לעצם הבנייה, בתואנות שונות, לרבות העובדה כי המדובר במבנה רעוע, אשר לא ניתן לבנות עליו (טענה שלא גובתה בחוות דעת מקצועית כלשהי, אלא נשלחה לחלל האוויר בלא כל תימוכין), כי הממ"ד אינו תואם את דרישות הדין (טענה נוספת אשר לא בוססה על מאומה), וזאת על אף שקיים אישור של פיקוד העורף לבנייה המבוקשת, וכי אין מספיק חניות לבנייה. המרצע יצא מן השק בסעיף האחרון של ההתנגדות, כאשר העוררות ציינו כי הן מתנגדות לכך כי ייעשה שינוי כלשהו בדירה שלהן או בחצר שלהן, לדבריהן "לא בגלל רגשי נקם חס וחלילה, אלא מהטעם הפשוט שיש זיקה ורגש סנטימנטלי למקום בו התגוררנו כמעט 80 שנה". דהיינו, כל ההתנגדות הנ"ל, אינה נוגעת כלל לנושאים הנזכרים בה, אלא אלו משמשים את העוררות כקרדום לחפור בו, על מנת להשיג את מטרתן האמיתית - מניעת אפשרות הבנייה במקום. 3. במהלך הדיון ניסה המשיב להפיס את דעתן של העוררות, בהצעות שונות, כאשר הוא ביקש לבצע חיזוק קונסטרוקטיבי מעל ומעבר לנדרש בדירתן. על אף הצעותיו הנדיבות של המשיב, עמדו העוררות בסירובן, והמשיכו להעלות טענות סרק בעניינים הקונסטרוקטיביים, מבלי שהן תומכות את טענותיהן ולו בשמץ של ראיה. מנגד, הציג המשיב תכניות לחיזוק המבנה, אשר נערכו על ידי מהנדס קונסטרוקציה מוסמך, המבהירות כיצד ייבנו התוספות, ללא סיכון דירתן של העוררות. 4. מאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע לפשרה, אין לנו אלא לפסוק בטענות אשר הושמעו על ידי העוררות, לגופן. 5. ראשית, כנגד הטענות שהועלו הנוגעות לעניין הקונסטרוקטיבי, ללא בסיס ראייתי כלשהו, קיימת עמדת מהנדס המשיב המאשר כי הבניין הקיים יכול לעמוד בתוספת הבנייה (בכפוף לביצוע החיזוקים המוצעים). די בכך בכדי לדחות את טענות העוררות. המוציא מחברו עליו הראיה, והיה על העוררות להוכיח כי אכן קיים סיכון למבנה, בוודאי כאשר כנגד אמירות סתמיות אלו, קיימת חוות דעת של איש מקצוע, המפריך אותן מניה וביה. 6. בנוסף, בקשת בנייה כדוגמת הבקשה שבפנינו, מצריכה דו"ח מקצועי של קונסטרוקטור, המגובה בתצהיר המאמת את החישובים שבו. דו"ח שכזה, הכולל חישובים סטטיים, מוגש בהתאם לחלק ט"ו לתוספת השניה לתקנות, והוא כולל חובה גם לעקוב אחר השינויים שחלים בעת ביצוע העבודה, והגשת חישובים סטטיים חדשים באם היו שינויים בו (ר' סעיף 15.02 לתוספת השניה לתקנות). בנוסף נקבע לעניין זה כי מסירת פרטים כוזבים בדו"ח הנ"ל מהווה עבירה על סעיף 214 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, וכי מתכנן השלד נושא באחריות נזיקית כלפי מי שנפגע כתוצאה ממסירת פרטים כוזבים כאמור (לרבות בעילה של הפרת חובה חקוקה, כפי שמצויין מפורשות בסעיף 15.03 לתוספת השניה לתקנות). הוראות דומות הוחלו גם על האחראי לביקורת ועל האחראי לביצוע השלד בפועל (ר' סעיף 16.05 לתוספת השניה לתקנות). ברור כי הדין מטיל על מי מהנדס השלד והאחראי לביצוע השלד אחריות רבה בעניין זה, ועל כן אלו חייבים חובת זהירות בגין כל נזק שייגרם עקב ביצוע עבודות הבנייה. 7. חזקה על הוועדה המקומית כי היא פועלת כנדרש, ודורשת את כל התצהירים והתחשיבים הנדרשים מבעלי המקצוע הנ"ל. על כן, דומה כי בכל מקרה שבו ייגרמו נזקים לדירת העוררים, יהיה להם ממי להיפרע בגין נזק זה. 8. אילו היינו מונעים בנייה, בכל מקום בו הייתה מועלית טענה ערטילאית לגבי נזקים אפשריים לבניין, לא היינו יכולים להתיר כמעט כל בנייה, בוודאי שלא תוספת בנייה. התקנות נועדו לאזן בין החשש הקיים מתוספות שכאלו, לבין החובה לאפשר למי שמבקש לבנות, לקבל הזדמנות לעשות כן, תוך שהוא נותן התחייבויות להגן על מי שעלול להיפגע מהבנייה. על כן, בלא ראיות ממשיות כי המדובר בסיכון המבנה, לא ניתן לקבל טענות הנוגעות לסיכונים הנגרמים מהבנייה עצמה. 9. לפיכך, אין לנו אלא לדחות טענות אלה של העוררות. 10. ככל שהדבר נוגע ליתר הטענות, הרי שגם אלו אינן מבוססות על מאומה. המיגון המבוקש זכה לאישור של הרשות הממונה על כך, פיקוד העורף. הטענה הסתמית והבלתי מבוססת כי מיגון זה אינו עומד בדרישות הדין, אינה יכולה לעמוד כנגד חזקת תקינות המינהל, ממנה עולה כי בהעדר ראיות מפריכות, יש להניח כי פעולתם של הגופים המינהליים הינה תקינה. דברים אלו עולים, בין היתר, מהאמור בע"א 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ , פ"ד נד(3) 749, 755-756: "לדעתי, לא היה מקום לקבוע כי היטל הביוב הוטל שלא כדין. אמת, החלטת הרשות המקומית לא נמצאה. אין בכך כדי לפגוע בחוקיות ההיטל, שכן לרשותה של הרשות המקומית עומדת חזקה התקינות (או החוקיות). על-פי חזקה זו, נקודת המוצא הינה כי המינהל פעל באופן חוקי ותקין OMNIA PRAESUMUNTUR RITE ET SOLEMNITER ESSE ACTA. ניתן כמובן לסתור החזקה. הנטל מוטל על המבקש לעשות כן. ... חזקה זו חלה בכל תחומי המשפט הציבורי ... " 11. גם בנושא החניות לא מצאנו כל פגם. הוועדה המקומית הפעילה את שיקול דעתה המסור לה מכוח סעיף 15 לתכנית ג/9000, ומצאה כי לא ניתן לבצע את מיקום החניות במגרש, ועל כן דרשה היא כופר חניה. בהתחשב בעובדה כי המחסור במקום נובע מהיקף הבינוי הקיים כבר היום, ובשל הצורך הרב בהוספת יחידות דיור בתוך העיר עצמה, אנו סבורים כי החלטתה זו של הוועדה המקומית, הינה סבירה ביותר. 12. מעבר לכך, ראוי להדגיש כי העוררות לא הבהירו מהי התנגדותן להקלות המבוקשות, כאשר ברור כי אלו אינן פוגעות בהן, ואינן יכולות לפגוע בהן, מאחר והמדובר בבנייה בהתאם לקיים. מאחר וזהו המצב, ספק רב אם בכלל היה מקום ליתן להן פתחון פה, כאשר הן מלינות על בנייה מותרת מכוח תכנית, ולא על בנייה החורגת ממנה. על היקפה של זכות ההתנגדות עמד, בין היתר, בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, בעת"מ (חי') 2429/04 מלכה מירון נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה קריות, : "המסקנה העולה מהשתלשלות עניינים זו היא כי בניית המבנה על חלקה 100 נעשתה במרחק צידי של 2.70 מטר, (למעט העמודים התומכים שלא הוזזו מסיבה קונסטרוקטיבית), זאת בהתאם לתכניות ק/130 וק/131 הנ"ל. לאור זאת מתן ההרשאה לביצוע הבנייה בענייננו לא נחשב להקלה כמשמעותה בחוק ואינו מזכה את העותרות בזכות להגיש התנגדות לבנייה על חלקה 100." 13. על כן, ברור כי גם מסיבה זו, לא היה מקום להישמע לטענות העוררות. 14. טענה אחת של העוררות הינה מוצדקת, והיא הטענה כי הבנייה חורגת בגובה, ולא פורסמה הקלה. לפיכך, על המשיב לבצע את הנמכת המבנה כך שלא יחרוג מהוראות התכנית ג/9000, או לפרסם הקלה מתאימה. בכפוף לביצוע ההליכים הנדרשים (או תיקון הבקשה), יוכל הוא לקבל היתר בנייה. 15. על אף שהערר הינו ערר סרק, לפנים משורת הדין, לא מצאנו לנכון לחייב את העוררות בהוצאות המשיב, וזאת בשל גילן ומצבן. מאידך, אין מקום לחייב את המשיב בביצוע עבודות כלשהן אצל העוררות, אלא רק את העבודות הנדרשות לשם הגנה על המבנה הקיים. 16. בכפוף לאמור בסעיף 14 לעיל, הערר נדחה. מבנהבניה