בקשה להקמת מעלית חיצונית בבניין קיים רק לאנשים חולים

בקשה להקמת מעלית חיצונית בבניין קיים רק לאנשים חולים כאשר המעלית אמורה לשמש רק את העוררים, אשר הינם אנשים חולים ונזקקים למעלית. לבקשה הוגשה התנגדות של שכן בבנין גובל, אשר לפי טענתו המעלית החיצונית תהיה קרובה לבניין שלו עד כדי 0.6 מ' דבר שיקשה על המעבר בין הבניינים. המשיבה 1, לאחר ששמעה את ההתנגדויות, סרבה לבקשה. עיון בהחלטת המשיבה 1 מגלה, כי הנימוק היחיד לסירוב לבקשה הינו המרחק מהבניין השכן. אמנם, בנימוקי המשיבה 1 לדחיית הבקשה מופיעים, לכאורה, שלושה נימוקים נפרדים לסירוב לבקשה, אך, למעשה, כל הנימוקים נוגעים למרחק המעלית מהבניין הגובל, אשר לפי טענת המשיבה 1 קטן מהמותר בתוכנית. דיון: אין מחלוקת, כי בהתאם לסעיף 5(א) לתוכנית 5022 לגבי מעליות המרחק של מעלית חיצונית מגבול המגרש חייב להיות גדול ממטר אחד. אין גם מחלוקת, כי המרחק מגבול המגרש במקרה שלפנינו הינו 1.06 מ', כלומר גדול ממטר, ולפיכך עומד בדרישות התוכנית. אלא, שהמשיבה 1 טוענת שיש למדוד את המרחק לא מגבול המגרש הסטטוטורי, אלא בהתאם לבנוי בפועל, ואף אם זה נבנה ללא היתר. כלומר, במקרה שבפנינו, טוענת המשיבה 1, שיש למדוד את המרחק הבניין של השכן כפי שזה בנוי בפועל, וזאת אף שידוע כי הבניין השכן נבנה ללא היתר ובפלישה למגרש העוררים. היות והמרחק מבניין השכן כפי שזה בנוי בפועל קטן מ- 1.00 מ' הרי לטעמה של המשיבה 1, יש לסרב לבקשה. אין בידינו לקבל נימוקים אלה של המשיבה 1. בהחלטתנו בתיק 149/07 רובנשטיין נ. הועדה המקומית ירושלים, קבענו שבמסגרת חישוב שטחי הבניה במצב קיים אין להתחשב בשטחים שנבנו ללא היתר. ונצטט: "לטעמנו יש לקבל את הערר ולקבוע כי בניה בלתי חוקית שבוצעה בחלקה שלא על ידי מבקש ההיתר אינה נספרת במסגרת חישוב השטחים במצב הקיים." לפיכך, מכח קל וחומר לענין רובינשטיין לעיל, הרי במקרה שלפנינו בשעה שעבירת הבנייה בוצעה על ידי שכן (אשר אין חולק כי פלש לחלקת העוררים) אין בעבירות הבניה של השכן כמו גם בפלישה שלו בכדי למנוע מהמבקש לבנות בהתאם לחוק. נבהיר, לטעמנו, קבלת עמדת המשיבה 1 משמעותה "מתן פרס" לשכן על הפלישה שלו, כך שלא רק שהשכן הרוויח שטח לא לו, ובנה בנייה בלתי חוקית, אלא שבנוסף בכך הוא מונע משכנו הקמת מעלית. אין באפשרותנו לקבל תוצאה לא צודקת שכזו. את הבניה הבלתי חוקית יש להרוס או להוציא לגביה היתר כדין. אך אין בקיומה של בניה לא חוקית ופלישה למנוע הוצאת היתר בניה שאין מחלוקת כי הוא עומד בתנאי התוכנית כלפי מרחק מקו המגרש. לפיכך, מבחינה סטטוטורית אין כל מניעה לאשר את המעלית כפי שהיא מוצגת בבקשה להיתר, וטענות המשיבה 1 וכן טענות המתנגדים בעניין נדחות. אף כי דחינו את טענות המשיבה 1 מבחינה סטטוטורית, כך שהבקשה שהוגשה תואמת את התוכנית, בחנו את הנושא גם מבחינה תכנונית. מבחינה תכנונית טהורה (להבדיל מהפן הסטטוטורי) לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמעלית תיצור מרווח צר מהבניין השכן. מרווח שכזה אינו רצוי ויש, במידת האפשר, להגדיל מרווח זה. הדרך הטובה ביותר לטעמנו לעשות כן הינה צמצום גודל המעלית. אולם, יש להקפיד שצמצום זה לא יימנע את שימושה החשוב של המעלית עבור נכים בעלי כסא גלגלים. בנסיבות אלה אנו סבורים שיש לבחון את הקטנת גודל המעלית, ובלבד שהקטנה שכזו לא תמנע את השימוש במעלית לנכים בכסא גלגלים. לפיכך, אנו מורים, כי העוררים יגישו חוות דעת של מתכנן מעליות לגבי הרוחב המינימאלי שניתן לבנות מעלית כך שתוכל לשמש כסא גלגלים. רוחב המעלית בבקשה להיתר יותאם לרוחב המינימאלי שיאשר מתכנן המעליות כי הוא מאפשר נגישות נוחה לכיסא גלגלים. יובהר, כי לא תהיה זכות ערעור או השגה על חוות הדעת, וחוות הדעת תהיה מכרעת לעניין זה. סיכום: לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערר, וזאת בכפוף להקטנת רוחב המעלית, רק היה והדבר יתאפשר לאור חוות הדעת כאמור לעיל. בנייןמעליתרפואה