הלכת אייזן

הלכת אייזן ההלכה הפסוקה נוסחה עוד בפסק הדין המנחה בענין בג"צ 1578/90 הלן אייזן נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ת"א , אשר צוטט בהחלטות רבות, ואשר קבע לענייננו, כדלקמן: "לפיכך אם יוצא לכאורה מהחומר שהומצא על ידי המבקש או בעלי הקניין האחרים בנכס שאין למבקש זכות קניינית, תוכלנה הועדות להפנות את המבקש לבית המשפט המוסמך; מאידך גיסא. אם השאלות הקנייניות שנויות במחלוקת או אם יוצא שלכאורה יש למבקש זכויות בניה מבחינת דיני הקניין או שבאין התנגדות לאחר שנשלחו הודעות כדין לזכאים, אין זכויות הקניין שנויות במחלוקת. תדונה הועדות בשאלות התכנוניות המתעוררות. בשום מקרה לא תכרענה הועדות בשאלות הקנייניות לגופו של העניין. הואיל והפונקציה המוטלת עליהן היא תכנונית בלבד." כלומר, בהתאם להלכה שנקבעה בענין הלן אייזן לעיל, אכן הוועדות לא יכריעו בנושא הקנייני, אולם, וזה העיקר לענין שבפנינו, מוסדות התכנון רשאים לסרב לבקשה להיתר ולהפנות את המבקש לבית המשפט המוסמך היה ומהחומר שבפניהם עולה כי למבקש אין זכות קניינית. ודוק. מוסד התכנון לא יכריע באם קיים קנין ובאם לאו, אלא שבהתאם לחומר שהוצג בפניו, ומבלי להכנס לפרשנויות ודקויות, יחליט מוסד התכנון האם לצורך הדיון התיכנוני הוכח בפניו כי למבקש יש קנין. והיה ונקבע כי למבקש אין את הזכויות הקנייניות הנדרשות, רשאי מוסד התכנון לסרב לבקשה ולהפנות את המבקש לבית המשפט המוסמך. עוד לענין זה ראה: עת"מ (חיפה)  1167/03  יצחק ורדי נ' נינה קופלביץ, ועדה מחוזית לתכנון ובניה ואח' : "בבג"צ 1578/90 הלן אייזן נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א, (טרם פורסם), צומצה או הובהרה ההלכה, ונקבע שכאשר על פני הדברים אין למבקש ההיתר זכויות קנייניות כלשהן בשטח או במבנה לגביו מבוקש ההיתר, רשאיים הגופים התכנוניים שלא להעתר לבקשה למתן היתר, אשר עלול להיות עקר בשל העדר זכויות קנייניות." נציין, כי הלכה זו, על פיה על מוסדות התכנון מוסמכים לבדוק על פניו האם קיימות זכויות קנין למבקש ההיתר שגורה גם בועדת ערר זו, ראה לדוגמא: ערר  152/02  שרגא רוזנר נ' ועדת המשנה לתכנון ולבניה ירושלים .