טענה כי ההלוואה הייתה מתנה

התובעת טענה כי סכום של 10,000 $ ניתן לנתבע כהלוואה לשנה. הנתבע טען כי התובעת נתנה לו סכום של 5,000 $ בלבד זאת היא נתנה כמתנה. התובעת פנתה לנתבע כעבור שנה בדרישה להחזיר את הכסף שנתנה לו והוא למרות שסבר שהכסף ניתן לו במתנה, הביע נכונותו להחזיר את הכסף לכשיתאפשר לו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענה כי ההלוואה הייתה מתנה: 1. א. בתביעה המקורית שלפני נתבקשתי לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 36,748 ש"ח. סכום השווה ל- 12,394 $ נכון ליום 95/4/10). ב. בתאריך 96/11/10 ניתן פסק דין בהעדר הגנה. ג. בהמר' 96/2698 נתבקשתי לבטל את פסה"ד שניתן והוסכם בין הצדדים שהנתבע ישלם לתובעת סכום השווה ל5,000- $ ואם יעשה כן יבוטל פסה"ד והתיק יישמע לגבי יתרת הסכום. ד. הנתבע עמד בהסכם ונשמעו ראיות וכיום עלי להכריע לגבי המחצית השניה של סכום התביעה. העובדות שאינן שנויות במחלוקת- 2. התובעת, בעלת אזרחית שוויצרית המתגוררת בישראל מאז 1985, התיידדה בשנת 1990 עם מישאל (להלן: "מישאל"), אחיו של הנתבע, וכך הכירה את הנתבע ומשפחתו אין מחלוקת שנוצרה מערכת יחסים קרובה וחמה בין התובעת לנתבע ומשפחתו. 3. הנתבע בנה בית בין השנים 1992-1990 ונקלע לקשיים כספיים, במהלך הבניה לכן פנה לתובעת בבקשה שתלווה לו סכום של 10,000 $. תחילה התובעת סירבה לתת את ההלואה המבוקשת, אך מאוחר יותר נעתרה לבקשה וב16.10.91-, ונסעה לשוויץ להביא את הכסף. טענות התובעת 4. א. סכום של 10,000 $ ניתן לנתבע כהלוואה לשנה, ב. הנתבע התחייב להחזיר את ההלוואה כעבור שנה בתוספת 400 $ דמי השתתפותו בהוצאות נסיעתה המיוחדת לשוויץ. 5. כעבור שנה דרשה התובעת מהנתבע לתבוע את ההלואה, אך הנתבע ביקש להאריך את תקופת ההלוואה לשנה נוספת והוסכם בין הצדדים שפרעון החוב ידחה בשנה ויישא ריבית דולרית של 7.5%. 6. כשהגיע מועד הפרעון החדש התחמק הנתבע מהחזרת הכספים לתובעת. הוגשה התביעה שלפני וכיום מתבקש לחייב את הנתבע לשלם את סכום התביעה בניכוי הסכום ששילם הנתבע לתובעת כאמור בהמרצה 96/2698. טענות הנתבע 7. התובעת נתנה לו סכום של 5,000 $ בלבד זאת היא נתנה כמתנה. 8. התובעת פנתה לנתבע כעבור שנה בדרישה להחזיר את הכסף שנתנה לו והוא למרות שסבר שהכסף ניתן לו במתנה, הביע נכונותו להחזיר את הכסף לכשיתאפשר לו. 9. מעולם לא הסכים התובע לתשלום ריבית ומעולם לא הסכים להחזיר לה את הוצאות הדרך. 10. משהחזיר הנתבע את הסכום של ה5,000- $ לתובעת (כמוסכם בהמ' 96/2648) מוצתה עילת התביעה כנגדו. סלע המחלוקת 11. א. מהו הסכום שנתנה התובעת לנתבע? ב. האם ניתן הסכום כמתנה או כהלוואה? ג. האם הוסכם שהנתבע ישלם ריבית שנתית של 7.5% לפרעון ההלוואה? ד. האם התחייב הנתבע לשלם לנתבעת הוצאות נסיעה לשוויץ בסך 400 $? ראיות התובעת 12. התובעת העידה : א. שנתנה לנתבע סכום של 10,000 דולר של ארה"ב כהלוואה. ב. את הסכום נתנה בשני תשלומים. (1) 1000 $ במזומן נתנה לנתבע בדירתה בנוכחות אשתו. (2) 9,000 $ במזומן נתנה לעופר אחיו של הנתבע בחנות. הסכום היה בתוך מעטפה אשר תכולתה לא נבדקה ע"י עופר, לדבריה אמרה לעופר במפורש שהמעטפה מכילה 9,000 $. ראיות הנתבע: 14. א. הנתבע הכחיש כי המדובר בהלוואה ובתצהיר עדותו (סע' 5) הודה הנתבע שביקש הלוואה של 10,000 $ (סע' 5) אך זה היה בשנת 1990 בקשתו נדחתה והעניין נשכח. ב. לגירסת הנתבע באוקטובר 1991 ללא כל פניה מצידו הופיעה התובעת בחנות נתנה לידיו מעטפה. הוא לא פתח אותה ורק לאחר שיצאה התובעת מהחנות מצא במעטפה סכום של 5,000 $ במזומן להפתעתו. ג. הנתבע הכחיש את קבלת 1000 $ בנוכחות אשתו בדירת התובעת. ד. הוא נאות להחזיר לתובעת את הסכום של 5,000 $ שקיבל וזאת מאחר שהסכים לכן שחזרה בה מהכוונה ליתן לו את הסכום במתנה. 15. הנתבע זימן את אחיו עופר כעד מטעמו עד זה הכחיש בתצהירו ובעדותו את דבר קבלת המעטפה. הוא העיד בנוסף שניסה לפשר בין הצדדים וזאת בנסיון לסיים הסכסוך מחוץ לכותלי ביהמ"ש. המצב המשפטי וניתוח הראיות 16. עדותה של התובעת היא למעשה עדות יחידה של בעל דין, אשר יתכן והסיוע לה הוא מועט. למרות זאת מותר לי לפסוק על פי עדות כזאת ובלבד שאמלא אחר הוראות סע' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971 דהיינו אפרט מה הניע אותי להסתפק בעדות יחידה של בעל דין, מכיוון שזה המצב הריני מפרט: א. האמנתי לתובעת שהרשימה אותי בכנות דבריה. התובעת סיפרה פרטים שלא היו מחוייבי המציאות כל עיקר. למשל לא היה כל צורך לספר על תשלום 1000 $ לנתבע בנוכחות האישה ולהסתכן בעדותה של זאת שתבוא ותכחיש. לא היה כל צורך לספר על כך שהמעטפה ניתנה לאח עופר, להסתכן בהופעתו של עד שני אשר לא יתמוך בגירסתה. הרי אם צודק הנתבע שהוא לא קיבל הלוואה מזמינה לעצמה התובעת, שלא בטובתה, שני עדים קרובי משפחה של הנתבע אשר יבואו ויעידו אמת ושקריה יחשפו לעיני כל. ב. אוסיף למעלה מהנדרש שהמנעותה של אשת הנתבע לבוא ולהעיד כי הדברים לא התרחשו כפי שתיארה התובעת. המנעות כזו עומדת לנתבע לרועץ. אי הזמנת עד פועלת לרעת זה שלא הזמינו ראה בעניין זה ע.א. 89/74 חסינים נ. שפירא פ"ד מ"ו(1) עמ' 845 בעמ' 849. ורשימת אסמכתאות הנזכרת שם. אמנם ב"כ הנתבע טוען בסיכומיו כי אי זימונה של אשת התובע על ידי התובעת פועלת לרעתה. עם כל הכבוד לאחר שהנתבע השיב בשלילה על השאלה החמישית בשאלון שנשלח אליו. "האם אשתך ליאנה היתה נוכחת בעת שקיבלת את הכסף מהתובעת?" מה טעם היה לתובעת לזמנה לעדות מטעמה. ג. אם לא די באמור לעיל אוסיף שלא האמנתי לנתבע עת תיאר שכלל לא פתח את המעטפה בעת שניתנה לו. בעדותו בעמ' 14 שורה 20 ואילך מספר הנתבע שלא שאל לתכולת המעטפה למרות שזאת הפעם הראשונה שקיבל כזאת מהתובעת. גם לא היתה סיבה מיוחדת לכך שהמעטפה לא נפתחה לבדיקת התכולה עובר לקבלתה כי לדבריו למעט הוא התובעת ומישל אחיו לא היה אדם בחנות כך שלא היתה מניעה לבדוק בתכולה. ד. הנתבע הכחיש בכתב הגנתו תחילה את כל עניין בקשת ההלוואה בסכום של 10,000 $ רק מאוחר יותר הזכיר אותה בתצהירו לאחר שנודע לו דבר קיומה של קלטת בה כביכול הודה בסכום שקיבל. ה. אחיו עופר שהעיד מטעמו לא עורר את אמוני. זאת משום הרושם הכללי שעשה עלי. גירסתו שניסה לפשר בין הצדדים כאשר כל שהוא יודע שמדובר בדרישת התובעת לקבל מאחיו הנתבע סכום כסף בחזרה אך לא ידע את הסכום השנוי במחלוקת, נראית לי מופרכת מעיקרה. לא שוכנעתי שכאשר אדם מנסה לפשר איננו יודע מהות הסכסוך שבין הצדדים ושמדובר בפער של 5000 $ (ראה עדותו בענין זה בעמ' 19 שורות 24 ואילך). ו. מכל האמור לעיל כמדומני שיש סיוע רב באמור לעיל לעדות התובעת המתיר לי לבסס את החלטתי בתיק זה על עדות יחיד של בעלי דין ומשהאמנתי לדברי התובעת אני מאמין לכולם. 17. לאור האמור אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את יתרת סכום התביעה שטרם שולמת את בתוספת הוצאות התביעה בצרוף שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח ומע"מ. הלוואהמתנה