פיטורים מסיבות בריאותיות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים מסיבות בריאותיות: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בירושלים (אב-בית-הדין - השופט הראשי נגבי; נציגי ציבור -ה"ה פסטרנק וקדר; תב"ע לט/284-3) התבררה תובענה של המערער (להלן - העובד) נגד המשיבה (להלן - המעבידה) בעתירה לפיצויי פיטורים. בית-הדין האזורי דחה את התביעה, ומכאן ערעורו של העובד לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור, כפי שקבע במגובש בית-הדין האזורי, בחלק "ההליך" שבפסק-הדין, ולמעשה לא היו ואינן שנויות במחלוקת, הן: א) העובד עבד בשירות המדינה, כגנן במחלקת העבודות הציבוריות, החל משנת 1954; ב) ביום 4.5.1976 נפגע העובד בתאונת דרכים שבה היו מעורבים רכב הנהוג על-ידי נהג טרקטור עליו ישב העובד ונהג משאית צבאית. כתוצאה מאותה תאונה היה העובד לנכה; ג) ביום 11.8.1977כתב סגן מנהל מ.ע.צ. לעובד והודיע לו ששר הבינוי והשיכון "החליט לפטרו מן העבודה מסיבות בריאות". באותו מכתב נאמר שסיום העבודה הוא ביום 30.9.1977 וכי "עם פרישתך מהשירות תהיה זכאי לקצבה, מצ"ב הודעה על שיעור הקצבה"; ד) העובד הגיש תביעה בנזיקין לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, נגד המדינה ונגד "הגורמים האזרחיים המעורבים בתאונה" האמורה. ההליך בבית-המשפט המחוזי הסתיים ביום 8.6.1978בפשרה שניתן לה תוקף של פסק-דין. בהתאם לאותו פסק-דין שילמה המעבידה לעובד סכום של 500, 937ל"י לכיסוי % 50מ"הנזק" ובא-כוח התובע (העובד) הצהיר כי "התובע לא יגיש כל תביעה ולא יגבה כל סכו על-פי חוק שירות המדינה (גמלאות) בגין התאונה נושא התביעה"; ה) לאחר מכן פנה העובד למעבידה בדרישה לפיצויי פיטורים בעקבות פיטורים בשל מצב בריאותו, ומשנתקל בסירוב - הוגשה התובענה שבה ניתן פסקהדין שבערעור. .3בכתב ההגנה טענה המעבידה שהסעיפים 39ו- 60(ג) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל- 1970(להלן - חוק הגמלאות) פוטרים אותה מתשלום פיצויי פיטורים. כנגד זה טענה באת-כוח העובד, כבר בשלב הכנת הדיון, ש"הוויתור" בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הוא רק לעניין חוק הגמלאות, בעוד שתביעתו מבוססת על חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963(להלן -חוק פיצויי פיטורים). אכן נקבעה, במסגרת פעולה לפי סעיף 18לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969(להלן - חוק בית-הדין לעבודה) כאחת השאלות השנויות במחלוקת השאלה, "האם הוויתור חל גם על התביעה הנדונה". בקשר לדיון במסגרת סעיף 18לחוק בית-הדין לעבודה יצוין, שלדיון הועמדו שתי שאלות נוספות, שאחת מהן היא - "האם התובע אינו מסוגל לעבוד?". שאלה זאת היתה והינה חסרת כל רלבנטיות לתובענה, בירורה גרר שמיעת עדויות והגשת חוות-דעת רפואית, שבצידה הוצאה כספית לעובד, וייתכן שגם תרמה לכך שהדיון בבית-הדין האזורי ארך שנתיים. .4בסיכום טענותיה בבית-הדין האזורי אמרה הפרקליטה אשר ייצגה את העובד, כי אמנם "בחר התובע באלטרנטיבה הנתונה לו על-ידי חוק הגמלאות ובהתאם לנאמר בסעיף 60(ג) (2) בחר בקבלת פיצויי נזיקין וויתר על גמלאות שקודם לכן הסכים לקבלם", אך בכך אין "ויתור כלשהו על כל זכות הנתונה לו על-פי חוק אחר ובכלל זה זכותו לתבוע פיצויי פיטורים". הפרקליטה אשר ייצגה את המדינה חזרה על טענתה המבוססת על הסעיפים 39ו- 60שבחוק הגמלאות והוסיפה, כי גם סעיף 15לחוק פיצויי פיטורים מונע זכאות לפיצויי פיטורים במקרה שעומד לדיון. .5את פסק-הדין שבערעור, את החלק האופרטיבי שבו, פותח בית-הדין האזורי באמרו: "השאלה הקובעת היא, האם התובע היה בכלל זכאי לפיצויי פיטורים". על שאלה זאת משיב בית-הדין האזורי בשלילה. הנימוק לתשובה זאת הוא: "התובע היה זכאי לגמלה מכוח חיקוק, הוא חוק הגמלאות... והדבר נאמר במפורש בהודעת הפיטורים... הזכות לפיצויי פיטורים לא עמדה לו לתובע כבר עם הפסקת עבודתו. בנסיבות אלו אין לדבר כלל על כך שהתובע 'בחר' בגמלה ו'ויתר' על פיצויי פיטורים. שום זכות בחירה לא היתה לו: הוא לא יכול לבחור בפיצויי פיטורים מפני שלא היה זכאי להם, והוא לא ויתר עליהם מפני שמעולם לא הגיעו לו". .6עיקר הטענה בערעור שהעלתה הפרקליטה המלומדת אשר ייצגה את העובד היתה, שסעיף 15לחוק פיצויי פיטורים אינו שולל את זכותו של העובד לקבל פיצויי פיטורים. לטענתה יש לקרוא את הדיבור "זכאי" שבאותו סעיף, כמכוון ל"זכאי ומקבל". מאחר והעובד לא קיבל ואינו מקבל גמלה - עומדת זכותו לפיצויי פיטורים. לאותו פירוש טענה הפרקליטה גם בקשר לסעיף 39לחוק הגמלאות. .Iiפסק-הדין .1תחילה למקורות הדין החל על העומד לדיון. המקורות הם שניים: חוק הגמלאות וחוק פיצויי פיטורים. טוב עשתה הפרקליטה, אשר ייצגה את העובד, שלא חזרה בערעור על הטענה שמכוח סעיף 39לחוק הגמלאות אמנם אין לו זכות לפיצויי פיטורים, אך הזכות עומדת מכוח חוק פיצויי פיטורים (סעיף 4שבחלק iדלעיל). סעיף 39לחוק הגמלאות וסעיף 15לחוק פיצויי פיטורים הם באותו נושא - היחס בין זכאות לפיצויי פיטורים בין זכאות לגמלה על-פי חיקוק - פעם חיקוק ספציפי - חוק הגמלאות ופעם חיקוק כלשהו. ואם לעדיפות טוענים - ברור שהעדיף הוא חוק הגמלאות שהוא הספציפי לעומת חוק פיצויי פיטורים שהוא הכללי. אך, למעשה, שאלת עדיפות החוקים אינה מתעוררת כלל. אין סתירה בין השניים וניתן לענייננו ליישמם כאחד. .2בין שפוסקים על-פי החוק האחד ובין שפוסקים על-פי החוק השני, יש לקבוע תחילה את המועד, שבו קמה לעובד הזכות לפיצויי פיטורים. זכות זאת קמה לעובד באותו יום שבו קמה הזכות לפיצויי פיטורים לכל עובד מפוטר הזכאי לפיצויים, היינו יום סיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. בענייננו קמה הזכות ביום 30.9.1977(סעיף 2, פסקה ג', שבחלק iדלעיל). הזכות לא קמה בכל תאריך מאוחר יותר. כל זה, כמובן, ללא קשר לסעיף 39לחוק הגמלאות או לחוק פיצויי פיטורים. .3מכאן לסעיף 39לחוק הגמלאות. סעיף זה מתייחס לשתי זכויות, שלולא האמור בסעיף היו מתקיימות בו-זמנית: זכות לגמלה בגלל פרישה מהעבודה וזכות לפיצויי פיטורים "בגלל אותה עילה" - בענייננו: תאונה, נכות ופיטורים בשל "מצב בריאות". הסעיף קובע שבמצב כזה נותרת רק אחת משתי הזכויות והיא הזכות לגמלה. אין האמור תופס במענק לבעל דרגת נכות נמוכה מ-% 25ובמענק לשאירים באין קצבה (סעיפים 23 ו- 27לחוק). באותם מצבים עומדת הזכות לפיצויי פיטורים על אף האמור בסעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, וזה מכוח העדיפות אשר לחוק הגמלאות, בהיותו חוק ספציפי". .4ביקשה הפרקליטה, אשר ייצגה את העובד, שתחולת הסעיף תוגבל למצבים שבהם העובד לא רק זכאי לגמלה, אלא גם מקבלה בפועל. קבלת הטענה לא רק נוגדת היא כללי פרשנות הפוסלים "השלמת" חוק על-ידי הוספת מלים, אלא יכול להיווצר מצב שיביא לפירוש הנוגד את מגמת החוק - פירוש הנותן ברירה בידי העובד לקבל את הגמלה או לוותר עליה כנגד סכום חד-פעמי של פיצויי פיטורים. בדין אמר בית-הדין האזורי, שלאור פירוש זה של סעיף 39לחוק הגמלאות שאלת הפעלת הברירה מכוח סעיף 60(ג) לחוק אינה מתעוררת כלל לענייננו ולא מכוח הברירה לפי אותו סעיף נשללה הזכות לפיצויי פיטורים (סעיף 5שבחלק iדלעיל). הזכות לפיצויי פיטורים לא קמה מלכתחילה, באשר "מקומה נתפס מכוח חוק - by operation of law- על-ידי עצם הזכות לגמלה. הברירה לפי סעיף 60(ג) לחוק הופעלה אפוא רק בין זכויות קיימות: פיצויים לפי פקודת הנזיקין מזה וגמלה לפי חוק שירות המדינה מזה. .5באים לסעיף 15לחוק פיצויי פיטורים. אף סעיף זה יביא לאותה תוצאה. מה אומר אותו סעיף? אותו סעיף אומר בלשון כללית ולגבי כל הזכאים "על-פי חיקוק לגמלה מן המעביד" - ומדובר בזכאות על-פי חיקוק ולא על-פי נורמה אחרת שאינה "חיקוק" - את אשר סעיף 39לחוק הגמלאות אומר לעניינם של הזכאים מאותו חוק. גם סעיף 15לחוק פיצויי פיטורים מתייחס למצב שבו קמה לעובד זכאות לגמלה "על-פי חיקוק" וקובע, כי "הגמלה (תבוא) במקום זכותו (של העובד או שאירו) לפיצויי פיטורים לפי חוק זה". אם מחפשים שוני, לתוצאה, בין סעיף 39לחוק הגמלאות לבין סעיף 15לחוק פיצויי פיטורים - ימצאו, לכל היותר, שהעמדת זכות אחת במקום השניה בסעיף 15לחוק פיצויי פיטורים היא אולי פחות מסויגת. כך, למשל, אין בסעיף 15לחוק פיצויי פיטורים התייחסות מפורשת לזהות העילות. .6אשר להוספת המלה "ומקבל" בין המלים "זכאי" ו"על-פי חיקוק" שבסעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים, תופס האמור לעניין זה בסעיף 4דלעיל לעניין הוספת מלים לדבר חקיקה, בעיקר ע הנוסח של החוק ברור ופירושו כלשונו אינו מהווה קושי ואינו מביא לעוול. .7מכל האמור עולה, כי דין הערעור להידחות ודין פסק-הדין של בית-הדין האזורי שיאושר - בעיקר מטעמיו. בנסיבות המקרה - הנכות החמורה של העובד - אין צו להוצאות.פיטוריםרפואה