פיצויי פיטורים ותשלום למבטחים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי פיטורים ותשלום למבטחים: .Iההליך .1א) המערער (להלן - העובד) הגיש תביעה נגד המשיבה (להלן - המעבידה) בבית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (אב-בית-הדין - גוטמן; נציגי ציבור - ה"ה בן-יהונתן וגרי; תב"ע לט/1191-3) בעתירה לתשלום פיצויי פיטורים ולמתן סעד הצהרתי בקשר לתשלומים של המעבידה ל"מבטחים"; ב) בדיון שהתקיים בשלב מוקדם של ההליך, הסכימו באי-כוח הצדדים לסכם תחילה את טענותיהם לעניין הפלוגתות הבאות: (1) "האם יש לראות בסכום שקיבל התובע מאת הנתבעת בתאריך 26.1.1950ובסכום שהועבר ל'מבטחים' משום פיצויי פיטורים והאם יש בתשלומים משום מיצוי זכותו של התובע לפיצויי פיטורים לתקופות הנזכרות? שאם לא כיצד יש לחשב את פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע". (2) "האם מנוע התובע מלתבוע פיצויי פיטורים מעבר לסכומים ששולמו או הופרשו עבורו כאמור לעיל"; ג) לאחר שסיכמו הצדדים כאמור נתן בית-הדין קמא החלטה, שלפיה תיבחן זכותו של התובע לפיצויי פיטורים "כאילו החל עבודתו בנתבעת מיום 15.11.1960"; ד) הערעור שלפנינו הוא על-פי רשות שנתן בית-הדין האזורי. .2העובדות שנקבעו על-ידי בית-הדין קמא בפסק-דינו (פסקה 2) הן (סימני הפסקות - לא במקור): "א) התובע החל לעבוד בנתבעת ביום .1.5.1934התובע פרש לפנסיה ביום 31.12.78והחל מקבל החל ב- 1.1.1979קצבת זקנה מקרן פנסיה יסוד של 'מבטחים'. התובע היה עובד במשכורת ורכיבי משכורתו הם כמופיע בתלושי המשכורת שצורפו לכתב התביעה. התובע זכאי לפיצויי פיטורים על-פי סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963(להלן - החוק); ב) ביום 26.1.1950כתב התובע לנתבעת כלהלן: 'אני הח"מ, רפאל פשין, העובד אצלכם בתור נהג מצהיר ומאשר בזה לכב' (כי לפי בקשתי קיבלתי מכם בתאריך היום סך שש מאות לירות ...600) ל"י לכיסוי גמור ומלא של כל תביעותי לפיצויי פיטורים נגד הפירמה שלכם עד היום, ז.א. שאם חברת "המניע" תפטר אותי בעתיד משירותי אצלה לא תהיינה לי או ליורשי אחרי שום טענות ותביעות נגד 'המניע' לתשלום פיצויי פיטורים בעד התקופה שעברה מיום התחלת עבודתי אצלכם ועד לתאריך היום, והנני מוותר בזה ויתור גמור ומוחלט על כל טענה או תביעה כשאת, בכל זמן שהוא'; ג) ביום 1.1.1961כתב התובע לנתבעת כלהלן: 'לפי החשבון שנערך בינינו בקשר לפיצויי פיטורים המגיעים לי מאת כב', מיום התחלת עבודתי במפעלכם ועד לתאריך 14.11.1960(תאריך חתימת ההסכם הקיבוצי המיוחד) נקבע סכום הפיצויים בסך 900, 5ל"י (חמשת אלפים ותשע מאות ל"י). אני הח"מ רפאל פשין מאשר ומצהיר בזה לכב' כי הסכום הנ"ל מוסכם בינינו סופית והוא החלטי ואינו ניתן לשום ערעור מצדי. את הסכום הנ"ל נא להעביר ל'מבטחים' לפי התנאים המוסכמים ביניכם". .3לעובדות שקבע בית-הדין קמא, כאמור בפסקה 2לעיל, יש להוסיף כי למכתב שכתב העובד למעבידה, המובא בפסקה 2(ג) לעיל, קדם "הסכם קיבוצי מיוחד" שנחתם ביום 14.11.1960בין מועצת פועלי ת"א-יפו, אגודת פועלי ההובלה, לבין המעבידה (להלן - ההסכם הקיבוצי). בהסכם זה מצוי סעיף 5, שעניינו "פיצויי פיטורים" ובו הפסקות 5(ג)-(ז); "(ג) ההנהלה תפריש מדי חודש בחודשו מיום חתימת חוזה זה %8 1/3 פיצויים לקרן 'מבטחים' בשביל כל העובדים החודשיים מתוך סך 310ל"י כיום. עם תשלום כנ"ל ל'מבטחים' פטורה ההנהלה מכל תשלום פיצויים שהוא. (ד) לגבי פועלים יומיים תפריש ההנהלה מ- 11 1/2חודש ואילך פיצויים ל'מבטחים'. אם (כך!) תשלום כנ"ל ל'מבטחים' פטורה ההנהלה מכל תשלום פיצויים. (ה) לגבי התקופה עד חתימת החוזה תפריש ההנהלה ל'מבטחים' עבור כל העובדים % 4משכר היסוד הממוצע + תוספת היוקר האחרונה (ההדגשה במקור). (ו) עם סילוק כנ"ל תהיה ההנהלה פטורה מכל תשלום פיצויים לעובדים ומתוספות כל שהם לפיצויים. אין - ולא תהיינה לעובדים ביחד, או לכל עובד שהוא בנפרד, כל טענות ותביעות כלפי ההנהלה עבור תשלום פיצויי פיטורים מאיזה סוג שהוא. (ז) לגבי חמשת העובדים הרשומים מטה: .1מאיר מילשטיין, .2רפאל פשין, .3משה לרר, .4דניאל בן ראובן, .5מירקין משה, תפריש ההנהלה ל'מבטחים' עד יום חתימת חוזה זה % 8 1/3משכר יסוד ממוצע + תוספת יוקר האחרונה. באם תבוא דרישה לבירור מחמשת העובדים הנ"ל יחד, או מכל אחד מהם בנפרד, תוך חודש ימים מיום חתימת חוזה זה לגבי ההפרש בין הנאמר לעיל ובין השכר האחרון שהוא 310ל"י, תימסר ההכרעה למר קורלנדר גרשון" (העובד מס' 2ברשימה דלעיל הוא המערער שלפנינו). .4א) בבית-הדין קמא טען בא-כוח המעבידה תחילה, ועיקר טענותיו היו: (1) "עד לחקיקת חוק פיצויי פיטורים היתה זכותו של העובד וחובתו של המעביד... מעוגנת במנהג או בהסכם, אם היה כזה. על המנהג ניתן היה להתנות... ע"א 25/50, [1]" (סיכומיו בכתב, פסקה 5). (2) "כאשר פדתה הנתבעת את חובתה לשם פיצויי פיטורים לתובע עלידי תשלום הסך 600ל"י ביום 26.1.1950, וכאשר ויתר התובע ויתור גמור ומוחלט על כל טענה או תביעה לפיצויי פיטורים בעד התקופה שעד לאותו יום, היו ההסכם והוויתור שרירים ותקפים" (שם, פסקה 5). (3) המעבידה פטורה מתשלום פיצויים בעד התקופה מיום תחילת עבודתו של העובד ועד ליום 14.11.1960, באשר הפקידה בקופת הפיצויים של 'מבטחים' את הסכום של 900, 5לירות בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי מיום 14.11.1960: סעיף 20לחוק פיצויי פיטורים (שם, פסקה 9). (4) "לחלופין: 'יש לזקוף על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים' לתובע 'או במקומם' כל סכום שהצטבר לזכות התובע מתשלומי הנתבעת ל'מבטחים' כאמור בסעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים" (שם, פסקה 10). (5) לחלופין: לעניין הסכום של 600לירות (פסקת המשנה (2) דלעיל) זכאית המעבידה להשבה, ולדמי הצמדה וריבית, לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979; ב) טענותיו העיקריות של בא-כוח העובד בבית-הדין קמא היו: (1) "ההסדר שנעשה ...בתאריך 26.1.1950אינו יכול לעמוד בדרכו של התובע לתבוע מהנתבעת פיצויי פיטורים בגין כל שנות עבודתו אצל הנתבעת לרבות אותן שנים בהן עבד אצל הנתבעת עד לתאריך ההסדר" (סיכומיו, פסקה 3). (2) ההסכם שנעשה בין מועצת פועלי תל-אביב לבין המעבידה (פסקה 3לעיל) והמסמך מיום 1.1.1961פסקה 2(ג) לעיל) מתייחסים, שניהם, לתקופה שמתחילת עבודתו של העובד ועד ליום .14.11.1961לכן מנועה המעבידה מלתבוע תביעה כל שהיא על יסוד ההסדר שנעשה ביום 26.1.1950(שם, פסקה 6). (3) "הסך של 900, 5לירות (הכוונה לאמור בפסקה 2(ג) לעיל - הערה שלנו)... אינו יכול להיות משום מיצוי חובת הנתבעת בכל הקשור בפיצויי פיטורים לתובע לתקופה שעד ליום 14.11.1960" (שם, פסקה 7). (4) "... הסך של 900, 5ל"י הנ"ל בצירוף סכומים אחרים שהופקדו על-ידי הנתבעת ב'מבטחים' בפיצויים עבור התובע עד לתאריך בו היה זכאי לקבלת פיצויי פיטורים מהנתבעת, יש לראותם לכל היותר כתשלומים על חשבון פיצויי הפיטורים המגעים לתובע מהנתבעת על-פי הדין" (שם, פסקה 7; ההדגשה - במקור). (5) "חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, אינו חל על המקרה שלפנינו" (שם, פסקה 8). .5להלן הקביעות והמסקנות שבפסק-דינו של בית-הדין האזורי: " .6לא מצאנו בחוק הוראה המבטלת חוזה לסילוק וויתור על פיצויי פיטורים בטרם הוחק החוק, ותמימי דעים אנו עם באי-כוח הנתבעת, בסיכומיו, לעניין פרשנות חוק שתחולתו למפרע באשר להסדרים חוזיים תקפים שנכרתו בטרם הוחק החוק. באשר לסעיף 31לחוק הרי הוא בא להגן 'על זכות הנתונה לעובד'. בעת תחילת תוקפו של החוק לא היתה נתונה לתובע כל זכות לפיצויי פיטורים לא מכוח חוק, לא מכוח הסכם קיבוצי ולא מכוח חוזה עבודה. .7נותרה השאלה, האם כתב הסילוק והוויתור היה תקף בעת כריתתו עלפי דיני החוזים שחלו באותה עת. לא נטען בפנינו, כי היה פגם כלשהו במפגש הרצונות, לעניין כתב הסילוק והוויתור, פגם שהיה בו כדי לעשות את כתב הוויתור והסילוק לבטל או ניתן לביטול. .8לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי על-פי כתב הוויתור והסילוק מוצתה זכותו של התובע לפיצויי פיטורים מיום תחילת עבודתו ועד ליום 14.11.1960, וזכותו לפיצויי פיטורים, מכוח סעיף 11(ה) לחוק, מאותו יום ואילך תיבחן על-פי חוק כאילו החל עבודתו בנתבעת מיום 15.11.1960". .6א) בא-כוח העובד טען בעת שמיעת הערעור לפנינו: (1) ההסכמים שנעשו בין העובד לבין המעבידה בשנת 1950(פסקה 2(ב) לעיל) ובשנת 1961(פסקה 2(ג) לעיל) אין בהם כדי לגרוע מזכותו לפיצויי פיטורים החל משנת 1934ועד לפרישתו לגמלאות. (2) פסק-דינו של בית-הדין קמא אינו עולה בקנה אחד עם שלושת פסקי-הדין של בית-הדין הארצי שצוטטו בו (פסקה 4לפסק-הדין); ב) בא-כוח המעביד טען בערעור: (1) ההסכמים האמורים בפסקת המשנה (א) (1) לעיל - תופסים, ואין העובד זכאי לפיצויי פיטורים בגין התקופה מאז תחילת עבודתו ועד .14.11.1960 (2) פסקי-הדין הנזכרים בפסקת-המשנה (א) (2) לעיל אינם מדברים בהסכם חתום שנעשה לפני תחילתו של חוק פיצויי פיטורים. (3) אין לתת לחוק פיצויי פיטורים משמעות רטרואקטיבית, קרי אבדו תוקפם של הסכמים שנעשו לפני תחילתו של החוק. גם כשיש לחוק נפקות רטרואקטיבית - אין לפרשה "מעבר ללשון המפורשת של החוק"; ג) אין מחלוקת בין הצדדים, שהעובד לא פוטר, לא בשנת 1950ולא בשנת 1961(עת נעשו ההסכמים האמורים). .7ביום 11.10.1981נתן בית-דין זה החלטה לאמור: "במהלך ההתייעצות לקראת מתן פסק-הדין עלתה השאלה, מהי ההשפעה האפשרית על תוצאת ההתדיינות, של ההסכם הקיבוצי מיום 14.11.1960, תוך זיקה לסעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים, ובקשר לכך - כל השאלות הקשורות בהבאה בחשבון של הסכומים של 660ל"י ו-900, 5ל"י ששולמו בשעתו על-ידי המשיבה למערער ול'מבטחים'. מאחר ובמהלך הדיון בערעור לא עלו שתי השאלות הנ"ל ועל כן לא טענו להן, ייקבע התיק להמשך הדיון על מנת לאפשר לבאי-כוח הצדדים להשלים טיעונם". .8בישיבת בית-הדין הארצי שהתקיימה בעקבות ההחלטה האמורה, הוצג תצלום של "תעודת רישום הסכם קיבוצי" (מוצג מש/1) אשר לפיה הוגש ההסכם הקיבוצי המיוחד (הנזכר בפסקה 3לעיל) לרישום על-פי חוק הסכמים קיבוציים ביום 9.2.1961, ונרשם כחוק. באי-כוח הצדדים טענו בשאלות האמורות בהחלטה הנזכרת בפסקה 7לעיל, וכן בנוגע ליישומן של ההוראות שבסעיף 14לחוק פיצויי פיטורים לאחר שבית-דין זה הפנה שימת ליבם לסעיף זה. א) בא-כוח העובד טען: (1) ההוראה שבסעיף 5(ו) של ההסכם הקיבוצי המיוחד (פסקה 3לעיל) איננה חלה על חמשת העובדים שבהם מדובר בסעיף 5(ז), והעובד בכללם. לפיכך,התשלום של סך 900, 5לירות ל"מבטחים" "לא יבוא במקום פיצויי פיטורים" לגבי התקופה שמיום תחילת יחסי עובד-מעביד ועד ליום חתימת ההסכם הקיבוצי - .14.11.1960לפיכך חלה הרישא שבסעיף 14לחוק פיצויי פיטורים, ולא הסיפא. (2) ההוראה שבסעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים אכן חלה בעניין שלפנינו. ו"מותר לזקוף על חשבון פיצויי הפיטורים", אך אין לפסוק כי הסכום האמור בא במקום פיצויי הפיטורים לתקופה שעד יום .14.11.1960 (3) סעיף 20לחוק פיצויי פיטורים נועד רק לקבוע את שיטת הצבירה של פיצויי פיטורים, ואין הוא מעניק פטור מתשלומם. (4) על כל פנים, משטוענת המעבידה שהוסכם, הן בהסכם הקיבוצי, והן לאחר מכן בין העובד לבין המעבידה, שהסכום של 900, 5לירות ששולם ל"מבטחים' מתייחס לכל התקופה מתחילת עבודתו" של העובד ועד ליום 14.11.1960, הרי אין המעבידה זכאית להשבת 600הלירות ששילמה לעובד בשנת 1950(פסקה 2(ב) לעיל) בגין תקופת עבודתו מ- 1934עד 1950, אם משום ש"וויתרה" על סכום זה, ואם משום שהיא "מנועה" מלתבוע אותו; ב) בא-כוח המעבידה טען: (1) האמור בסעיף 5(ו) להסכם הקיבוצי חל גם על העובד. (2) בתשלום הסכום של 900, 5לירות ל"מבטחים" במסגרת ההסכם הקיבוצי, יצאה המעבידה ידי חובתה לפי סעיף 20לחוק פיצויי פיטורים, ולחלופין - לפי סעיף 14סיפא לאותו החוק, ואין העובד זכאי לפיצויי פיטורים בגין התקופה שמתחילת עבודתו ועד 14.11.1960מעבר למגיע לו לפי ההסכם הקיבוצי האמור. (3) אם יפסוק בית-הדין כי בתשלום 900, 5לירות ל"מבטחים" מוצתה זכותו של העובד לפיצויי פיטורים בגין התקופה שמתחילת עבודתו של העובד ועד ליום 14.11.1960, אין המעבידה עומדת על השבת הסכום של 600לירות ששולם בשנת .1950 .9לאחר שנשמעו הצדדים, כמפורט בפסקה 8לעיל, והעניין נדחה לעיון, הגיש בא-כוח המעבידה טענות נוספות בכתב, שבהן הרחיב את הדיבור בקשר לטענתו שבפסקה 8(ב) (1) לעיל. על-פי החלטת נשיא בית-הדין הועבר עותק של טענות אלה לתגובתו של בא-כוח העובד, אשד חזר על טענתו שבפסקה 8(א) (1) לעיל, ולכך הוסיף שבא-כוח המעבידה לא טען כי ההסכם האמור הוא הסכם קיבוצי. .Iiפסק-הדין .1השאלה העיקרית העומדת לפנינו להכרעה היא: האם זכאי העובד לפיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים בגין התקופה שמיום תחילת עבודתו אצל המעבידה ועד ליום 14.11.1960, וזאת לאור הפירוש שיש לתת להוראות שבהסכם הקיבוצי הנוגעות לפיצויי פיטורים (פסקה 3בחלק I). .2א) לא כך עמדה השאלה בבית-הדין האזורי: שם התמקד הדיון על נפקותם המשפטית של שני כתבי ויתור מיום 26.1.1950(הוא כתב הוויתור הראשון) ומיום 1.1.1961(הוא כתב הוויתור השני); כל זאת - משום שהצדדים לא עמדו על משמעותו של ההסכם הקיבוצי האמור; ב) רק לאחר שהחלטנו, ביזמתנו אנו, לשמוע טענות נוספות של באי-כוח הצדדים (פסקה 7בחלק I), הועמדה השאלה המובאת בפסקה iלעיל. באי-כוח הצדדים אכן התייחסו אליה (פסקות 8(א) (1) ו-(2) ופסקות 8(ב) (1), (2) ו- 9בחלק I). .3לפני שנדון בשאלה הזאת, עלינו להתייחס לטענה שהעלה בא-כוח העובד בתגובתו שבכתב, הנזכרת בפסקה 9שבחלק ,iכאילו "לא נטען" על-ידי בא-כוח המעבידה שהמסמך המתקרא "הסכם קיבוצי" (וצוטט בפסקה 3בחלק I) הוא אכן "הסכם קיבוצי" במשמעותו של הדיבור לעניין חוק הסכמים קיבוציים. פליאה היא בענייננו שטענה זאת נטענה: כנראה שכח בא-כוח העובד, כי בישיבתו האחרונה של בית-דין זה בעניין הנדון הוגש תצלום של תעודת רישום ההסכם הקיבוצי, לפי החוק (במצורף לתצלום של ההסכם גופו), והוא לא התנגד להגשתו... .4ומכאן לפירוש שיש לתת להוראות שבהסכם הקיבוצי: א) מההוראות שבסעיף 5(ו) להסכם הקיבוצי עולה באופן חד-משמעי כי "נקבע" בהסכם הקיבוצי שהתשלום לקרן "מבטחים" "יבוא במקום פיצויי פיטורים". הטענה היחידה שבא-כוח העובד העלה לגבי סעיף 5(ו) הוא שהוא חל אך ורק על "העובדים" שמדובר בהם בפסקה 5(ה) לאותו הסכם, ואין הוא מדבר בחמשת העובדים הנזכרים בפסקה 5(ז); ואילו העובד שלפנינו נמנה עם החמישה. לכן לטענת בא-כוח העובד לא יבוא התשלום שנעשה לקרן בגין העובד האמור "במקום פיצויי פיטורים", (גם הוא מסכים כי יש להביא בחשבון את הסכום ששולם (900, 5לירות) אך לא במקום הפיצויים, אלא לצורך ניכוי מסכום הפיצויים המגיע לפי החוק בגין התקופה שבה מדובר כאן); ב) טענה זאת אין אנו מקבלים: קריאתן של ההוראות בקשר לפיצויים בהסכם הקיבוצי הנ"ל, כשלמות, מוליכה למסקנה, שאם לגבי העובדים שבגינם הופרשו, לגבי העבר, % 4בלבד "משכר היסוד הממוצע + תוספת יוקר", מדובר בתשלום לקרן "במקום" פיצויי פיטורים, הרי הדברים הם קל וחומר לגבי העובד שלפנינו: הוא מקבל, לגבי העבר, % 8 1/3מהשכר האמור. יתר על כן: אין כל ספק - ולא נטען אחרת - שלגבי העתיד (דהיינו - לגבי התקופה שלאחר תחילת ההסכם הקיבוצי) חלות על העובד ההוראות האמורות בסעיף 5(ג) להסכם (פסקה 3בחלק I). האפקט המצטבר של האמור לעיל הוא, כי פירוש של ההסכם הקיבוצי המפלה את העובד שלפנינו לטובה, ללא שום טעם ענייני, דווקא לגבי העבר ודווקא עובד שלגביו ישולם לקרן סכום גבוה בהרבה מאשר לגבי העובדים האחרים - איננו פירוש סביר. אילו זאת היתה כוונת הצדדים להסכם הקיבוצי, צריך היה לכלול בסעיף 5(ז) להסכם הקיבוצי הוראה מפורשת המונעת את תחולת סעיף 5(ו), והוראה כזאת - אין; ג) אשר על כן פוסקים אנו, כי הסכום של 900, 5לירות, ששילמה המעבידה לפי ההסכם הקיבוצי לקרן "מבטחים", בקשר לתקופת עבודתו של העובד משנת 1934ועד 14.11.1960, בא במקום פיצויי פיטורים אשר להם היה העובד זכאי אלמלא התשלום האמור, ומטעם זה - דין הערעור להידחות. .5לאור הקביעה שבפסקה 4(ג) לעיל, ובשים-לב להצהרתו של בא-כוח המעבידה (פסקה 8(ב) (3) שבחלק I), פטורים אנו מלדון בזכותה של המעבידה לנכות את שש מאות הלירות ששולמו לעובד בשנת .1950 .6בשים לב לאמור בפסקה 4(ג) לעיל, אין אנו רואים צורך להתייחס לנימוקים ששימשו לבית-הדין קמא לדחיית עתירתו של העובד (פסקה 5בחלק I), ואף לא לטענות באי-כוח הצדדים בדבר הפירוש שיש לתת לסעיף 20לחוק פיצויי פיטורים. .7לאור הנסיבות שפורטו בפסקה 2לעיל (ובמיוחד - בפסקת המשנה 2(ב), שם) פוסקים אנו כי כל ד ישא בהוצאותיו בערעור זה.מבטחים (פנסיה)פיצויי פיטוריםפיטוריםפיצוייםפנסיה