תביעת פיצוי על פציעה של שחקן כדורגל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת פיצוי על פציעה של שחקן כדורגל: 1. התובע, יליד 1953 הגיש תביעתו זו בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך משחק כדורגל ביום 19.9.87. 2. התובע טוען כי בעת ששחק כשחקן בקבוצת הפועל גת הגלילית במגרש בכפר ינוח התנגש בשחקן אחר מהקבוצה היריבה ונפגע כתוצאה מנפילתו על המגרש. התובע טוען כי נפגע בכף ידו השמאלית ונמצא שבר באצבע מס' 4. הנתבעות מכחישות עצם קיומה של תאונה כאמור במהלך משחק כדורגל, ולחלופין מכחישות אחריותן. 3. הדיון פוצל לנושא החבות והנזק. התקיים דיון בנושאי החבות. התובע טוען כי הנתבעות התרשלו בכך שהעמידו לרשות התובע מגרש כדורגל שאיננו ראוי ליעודו מפאת המהמורות והמכשולים, וכן בנוסף טוען התובע כי הנתבעות התרשלו בכך שלא בטחו את התובע. 4. נסיבות הנפילה - לטענת התביעה 4.1 כפי שאוזכר לעיל בכתב התביעה טען התובע כי נפל מאחר והתנגש בשחקן אחר מהקבוצה היריבה, ונפגע מנפילתו על המגרש. 4.2 בתצהיר מיום 12.3.96 מצהיר התובע כי התנגש בשחקן אחר מהקבוצה היריבה ונפגע כתוצאה מנפילתו על המגרש. התובע מוסיף בתצהיר זה כי מצב המגרש היה ירוד בהשוואה למגרשים אחרים וכי משטח הקרקע התאפיין בקשיות רבה מאוד. לא היה דשא, הקרקע לא היתה מפולשת ואופיינה בבורות ומהמורות רבות. התובע חוזר על דברים אלו בתצהירו ת/2 מיום 15.6.97. לנתוני הקרקע או מצב המגרש יש אזכור בכתב התביעה, ס' 12א' בהתיחס למהמורות ומכשולים בלבד, ולא לענין קשיות המשטח. ב"כ הנתבעות התנגדה לשינוי חזית (עמ' 4 לפרטיכל). 4.3 בעדותו, במהלך חקירה שכנגד מציין התובע כי השופט אישר את המשחק ביום התאונה בכפר ינוח. התובע מציין - "רציתי לקחת את הכדור, הרגשתי שאני נופל על יד שמאל עם כל משקלי, ובנוסף גם השחקן נפל עלי..." "השחקן בא בריצה ואז נפלתי על צד שמאל שלי והשחקן נפל עלי, בגלל זה קבלתי מכה חזקה". התובע חוזר ומציין בהמשך עדותו כי המגרש היה "עם בורות" ו"קשה כמו אבן" ואם על המגרש היה דשא המכה היתה פחות חזקה. 4.4 התובע הביא עד נוסף מטעמו שהיה במועד הרלוונטי חבר הנהלת קבוצת הכדורגל הפועל סכנין אלא שעד זה לא ראה את התאונה עצמה אלא ראה את התובע שבוע לאחר מכן עם גבס, ומפי התובע למד לדעת על התרחשות התאונה. 4.5 התובע בקש להסתמך כעדות מסייעת על מסמכים רפואיים. לתצהיר התובע צורף מסמך רפואי (נספח ב') ובשלב הסיכומים הומצא "המקור". המסמך נושא תאריך 27.9.87 במקום המיוחד לציון התאריך. בגוף המסמך הוסף תאריך 19.9.87. אין במסמך זה ללמד על תאונה מיום 19.9.87 אלא על כך שהתובע כנראה מסר לרופא ביום 27.9.87 על תאונה שהתרחשה ביום 19.9.87. לתובע אישורי מחלה (ת/4) הנושאים תאריך 15.10.87, ונתנו רטרואקטיבית. במהלך הדיון התבקש התובע להמציא מסמכים רפואיים מקוריים. התובע צרף לסכומים עותק צילומי של כרטיס טיפולים של התובע, משם עולה כביכול כי נרשמה תלונה ביום 19.9.87. לא ברור לי מדוע לא הוצג כרטיס הטיפולים במהלך הדיון ומדוע לא בקש התובע לצרפו כראיה לתיק המוצגים. עוד לא ברור לי מדוע לא צורף הכרטיס המקורי. עיקר המחלוקת בין הצדדים אם היתה או לא היתה תאונת משחק לתובע ביום 19.9.87. כרטיס רפואי מקורי המציין פגיעה מיום זה אין טוב ממנו לסייע בהוכחת האמור. אלא שהתובע, משיקוליו לא צרף כרטיס מקורי. שאר מועדי הביקורים בכרטיס הטיפולים מצויינים ב"חותמת תאריך". יום ה19.9.87- זהו המקום היחידי בו מופיע תאריך בכתב יד ולא ב"חותמת תאריך". מאחר והתובע התבקש מפורשות להמציא מסמכי מקור, אינני יכולה להסתמך בפסיקתי על עותק צילומי של כרטיס, שאף לא הוצג כראיה במהלך הדיון. מסמך ת/5, סיכום מחלה מבי"ח נהריה הינו מסמך מיום 5.6.88 ואין בו ללמד על פציעה מיום 19.9.87. 5. עדויות מטעם הנתבעות 5.1 מטעם הנתבעות העיד מנהל קבוצת הפועל גת הגלילית שטען בתצהירו כי במהלך משחק הכדורגל נשוא התביעה, שמש והשתתף במשחק כשחקן. עד זה טוען כי התובע לא נפצע ולא נפגע, וכי המשחק לא הופסק בשל פציעה כלשהי. עוד טוען עד זה כי התובע לא התלונן לאחר המשחק על פגיעה כלשהי. העד טוען כי התובע חזר ושחק שבוע לאחר הפציעה. העד מוסיף ומפרט כי תביעתו של התובע בדבר פציעתו עלתה לראשונה כשהודע לשחקנים תושבי סכנין (עליהם נמנה התובע) כי לא יוכלו להמשיך ולשחק בקבוצת הפועל גת. העד מציין כי המגרש היה במצב טוב ולא היו בו מהמורות ו/או בורות. 5.2 לעד הוצג מסמך נ/2. העד זיהה חתימתו על המסמך (כשתוכנו הוסתר). העד ציין כי התובע החזיק ברשותו בלוק נייר חלק הנושא את חותמת הקבוצה וחתימת העד משיקולים פרגמטיים של ניהול הקבוצה. לפיכך מכחיש העד כי הוא חתום על תוכן המסמך. 6. עדות בעל דין 6.1 אציין כי התובע בתביעה זו נסמך לענין נסיבות התאונה על עדותו בלבד. התובע לא הביא לעדות עד נוסף כלשהו מכל השחקנים שהיו נוכחים במועד המשחק. העד היחידי שהובא, אבו ריא סעיד, העיד שלא ראה את ארוע התאונה ולא היה נוכח בו. 6.2 התובע הגיש תביעתו כחמש שנים לאחר הפגיעה. התובע לא המציא תעודה רפואית כלשהי מיום התאונה הנטענת, שתתמוך בטענתו וראה לענין זה בפרוט בס' 4.5 לעיל. 6.3 לעומת עדות התובע הובאה עדות מוצקה של שחקן נוסף שהשתתף במשחק שהעיד על כך כי לא ראה שהתובע נפגע, המשחק לא הופסק והתובע לא התלונן לאחר המשחק. עדות זו לא נסתרה בחקירה הנגדית. 6.4 מוצג נ/2 הינו מכתב הנחזה להיות חתום בידי עד הנתבעת. תוכנו מתיחס לתאונה שארעה לתובע במשחק כדורגל ביום 19.4.87 (אפריל ולא ספטמבר). עד הנתבעת טען כי המכתב הודפס על נייר בלנקו שנשא את חתימתו. לטענתו התובע נהג להחזיק זאת במסגרת הסדר פעילות שהיה בינהם (ראה הסברו בעמ' 8 לפרטיכל). לתובע נתנה ההזדמנות להגיש חוות דעת גרפולוג הסותרת טענה זו של עד הנתבעת. ההזדמנות נתנה לפנים משורת הדין בגמר הבאת ראיות מטעם הנתבעת על אף שהכחשת המסמך נ/2 היתה ידועה לתובע כבר במאי 1996 מתצהיר הנתבעת, ס' 12. למרות זאת לא נצל התובע זכות זו במהלך תקופה של כ5- חודשים לאחר גמר הבאת הראיות!! 6.5 משכך, נותרה עדות התובע כעדות בעל דין ללא כל סיוע בראיות אחרות. התובע לא הרים את נטל הראיה להראות כי אכן ארעה לו תאונה במהלך משחק כדורגל. 7. ומספר מילים לגבי "אחריות" 7.1 ראשית על התובע היה להראות את מסגרת החובה המושגית. על התובע היה להראות כי נתבעת 1 ונתבעת 2 הן הנושאות באחריות לתקינות מצב המגרשים במשחקי חוץ, שכן המשחק התקיים במגרש בכפר ינוח והנתבעות הן הפועל גת הגלילית ומועצת פועלי מרכז הגליל. לא הונחה תשתית ראייתית כלשהי המראה כי אחזקת המגרש היא במסגרת חובתן של הנתבעות לתובע. גם אם לצורך הדיון הייתי יוצאת מהנחה כי קיימת חובה מושגית הרי יש למצוא בשלב שני קיום חובת זהירות קונקרטית. 7.2 ומדברי כב' הנשיא ברק בע.א. 80/145 ועקנין נ. מועצה מקומית בית שמש, פ"ד ל"ז I בעמ' 127 - "חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית". סיכון ההתקלות בשחקן אחר במהלך משחק כדורגל הוא סיכון צפוי וסביר, לרבות נפילה על קרקע המגרש. ולענין סבירות הסיכון מובאים בזאת דבריו של כב' הנשיא ברק באותו פסק דין, עמ' 126 - "... סיכונים אלה סבירים הם וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות". "מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם הכדור". "...השאלה אינה אם הניזוק קבל את הסיכון, אלא אם כענין של מדיניות משפטית יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון. גם אם יבוא הניזוק ויוכיח כי לא הסכים ולא קבל אותו סיכון - לא ישמע. ענין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות..." "...ההולך לבית מרחץ אינו יכול להתלונן שהרצפה חלקה, המתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק הנובע מסיכונים שהם טבעיים לאותה נדנדה, המשחק עם כלב עשוי להשרט והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו". כך במקרנו. שחקן כדורגל המשחק יכול להתקל בשחקן הקבוצה היריבה ולפול על הקרקע. 7.3 התובע טוען כי חבלתו נגרמה בעקבות הקרקע הקשה במגרש. בטענה זו נוגסות העובדות הבאות: א. טענה זו נטענה לראשונה רק במרץ 1996, ארבע שנים לאחר הגשת כתב התביעה. ב. טענה זו איננה מופיעה בין טענות כתב התביעה ומהווה שינוי חזית (עד אז נטען רק "מהמורות ומכשולים"). ג. טענה זו נטענה ע"י התובע עצמו בלבד, מבלי שקבלה תימוכין ע"י עדות או ראיה אחרת. ד. טענה זו נסתרה ע"י עד הנתבעת שטען כי המגרש היה תקין, היה בו דשא וכי התאחדות הכדורגל אשרה אותו למשחק, והשופט אשר את המגרש למשחק. ה. התובע עצמו ציין כי החבלה נגרמה בעקבות כך שנפל על הקרקע לאחר התקלות עם שחקן אחר, ושחקן אחר נפל עליו. גם אם הייתי מקבלת טענת התובע לענין הקרקע הקשה - לא ניתן להראות ברמת סבירות מתקבלת על הדעת כי החבלה היתה נחסכת מהתובע אם היה נופל על מצע של דשא שכן נפל עליו שחקן אחר. כאמור, לא קבלתי טענת התובע כי מצב המגרש היה של "קרקע קשה, בלתי מפולשת עם מהמורות" וכמו כן לא הוכח כי מצב הקרקע הוא הגורם לחבלה. 8. התרשלות בשל אי ביטוח התובע לא ברורה לי טענתו זו של התובע שכן בשום שלב לא הראה מאיזה טעם חובה על הנתבעות לבטח את שחקניה. אם החובה נעוצה בדין הקים - הרי שיש בכך הפרת חובה חקוקה, עילה שהיתה צריכה להטען בכתב התביעה בפרוט, תוך אזכור סעיפי החוק - ולא נטענה. מאחר ולא הובאו ראיות לענין מקור החובה של הנתבעות לבטח את התובע במועד הרלוונטי ממילא לא ניתן לטעון להפרתה של חובה זו. 9. לסיכום התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להראות כי הפגיעה נגרמה לו במהלך משחק כדורגל. גם אם הייתי מניחה שהפגיעה ארעה במשחק כדורגל הרי שאין ממצאים כלשהם היכולים לקבוע התרשלות של הנתבעות. לפיכך, על בסיס האמור לעיל אני דוחה תביעתו של התובע. התובע ישא בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד בעבור ניהול תיק משפטי משנת 1992 ועד היום בסך של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הסכום ישולם לנתבעות, ביחד ולחוד בתוך 30 יום מהיום. דיני ספורטפיצוייםכדורגל