30 אחוזי נכות בגין היצרות פי הטבעת

30 אחוזי נכות בגין היצרות פי הטבעת תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 [להלן - "חוק הפיצויים"]. המחלוקת על החבות ועל הנזק. רקע התובע עובד זר יליד תאילנד, ובעל רישיון נהיגה תקף על טרקטור, עבד מאז שנת 2002 כפועל חקלאי בחברת שדות תבלינים ירוקים בע"מ, בניהולו של דן ויצמן ממושב עין הבשור [להלן - "דן"]. בשעות הערב של יום 30.10.04 נפל התובע מטרקטור או מעגלה [להלן - "העגלה"] ונגרמו לו נזקי גוף [להלן - "התאונה"]. הטרקטור בוטח אצל הנתבעת. התובע פונה לביה"ח סרוקה שם אובחנו פצע קרוע בפרינאום, שבר בזרוע שמאל, שבר ברגל שמאל, שבר בעצם הסקרום וחתכים בפנים ובמצח. התובע אושפז למשך 9 ימים ושוחרר ביום 7.11.04. במהלך אשפוזו נותח לקיבוע השברים. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה. הוא אף הכיר בתקופת אי כושר מלאה ל - 5 חודשים ושילם בהתאם דמי פגיעה / גמלאות נכות זמנית. לאחר מכן קבעו וועדות רפואיות את נכויותיו הצמיתות של התובע כך: 5% בגין נקע בעצם הבריח, 10% בגין הגבלה בתנועות מרפק שמאל, 30% בגין היצרות פי הטבעת, 20% בגין צלקות מכערות באזורי גוף רבים ו - 10% בגין צלקת במצח, סה"כ - 57%. המל"ל שילם וישלם לתובע קצבת נכות מעבודה. המחלוקות החבות - כיצד ובאילו נסיבות אירעה התאונה: האם כגרסת התובע, כאשר הוא עצמו נהג בטרקטור והתהפך עימו או כגרסת הנתבעת, לפי תצהיר דן, כאשר נהג דן בטרקטור, התובע ישב בעגלה שנגררה והופל על ידי משטח עמוס בקטיף [להלן - "הגרסה הראשונה"]? במהלך המשפט העלתה הנתבעת אפשרות נוספת לפיה התובע נחבל עקב נפילת משטח עמוס, ללא זיקה לרכב כלשהו [להלן - "האפשרות הנוספת"]. התובע מכחיש את האפשרות הנוספת. לטענתו, גם אם תתקבל הגרסה הראשונה של הנתבעת, עדיין מדובר בתאונת דרכים, שכן העגלה, כנגרר, מכוסה בביטוח חובה של הטרקטור. לטענת הנתבעת חלה החזקה הממעטת של "טעינה ופריקה" בחוק הפיצויים ועל כן אין מדובר בתאונת דרכים. הנזק - היקפו של הנזק, בפרט מידת הפגיעה בהשתכרות התובע בעבר, כושר השתכרותו ומידת הפגיעה בו בעתיד. דיון שאלת החבות נסיבות התאונה התובע ודן הינם העדים היחידים שהעידו במשפט: התובע הצהיר כי הוא עצמו נהג על הטרקטור [מ.ר. 9360557, ופוליסת ביטוח חובה שלו נמסרו לו על ידי דן ו / או אחותו של דן] בעת התאונה. לדבריו הורה לו דן להגיע לשדה על מנת להעמיס ירקות, במהלך הנסיעה ובטרם הגיע אל מקום ההעמסה, איבד שליטה על הטרקטור שהתהפך והתובע הועף ממנו ונחבל [ת/1]. דן הצהיר כי הוא עצמו נהג בטרקטור ואילו התובע ישב בעגלה שהייתה כבר עמוסה בקטיף. לגרסתו, אחד ממשטחי הקטיף פגע כנראה בתובע והפילו מהעגלה. הוא עצמו לא הבחין בכך עקב תנאי הלילה ורעש הטרקטור ועל כן המשיך בנסיעתו. כשהוזעק למקום על ידי העובדים, מצא את התובע שכוב על הדרך ועליו משטח עמוס בארגזים [נ/1]. לפי הגרסה הראשונה של הנתבעת, מדובר על נפילת נוסע מרכב במהלך נסיעתו עקב הינתקות מטען, ועדיין מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הפיצויים. עיקר הניתוח לעיל בא עקב הקדשת זמן ומקום בסיכומי הצדדים ובמסגרתו תיבחן אף האפשרות הנוספת שהעלתה הנתבעת. עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין ונתונה לתחולת סעיף 54 [2] לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971. נתתי אמון מלא ושלם בגרסת התובע. על אף קשיי השפה ועל אף החקירה הנגדית המאסיבית, לא חזר בו מגרסתו. לא מצאתי לזקוף לחובתו אי העדת עדים נוספים: ראשית, התובע העיד כי לא היו עדי ראיה נוספים לתאונה [עמ' 7, ש' 21 ואילך]. שנית, "עדים" אלו, פועלים זרים אף הם, עזבו את הארץ זה מכבר [עמ' 8, ש' 18]. גרסת התובע מתחזקת במכתב השחרור מביה"ח. שם נרשם "הובא לחדר מיון לאחר תאונת דרכים: התהפך עם טרקטורון". התובע לא נחקר על כך. גרסה ספונטאנית ומיידית זו הינה בעלת משקל משמעותי. התובע לא נחקר בשאלה מי מסר את הגרסה לרופאים. אך דן כן נחקר על כך ואישר כי הוא עצמו סיפר לרופאים מה קרה [עמ' 11, ש' 19 ואילך]. כשהוצג לו כי הרופאים רשמו בעצם את גרסת התובע השונה מגרסתו, השיב כי אינו אחראי עליהם [שם]. נכון כי דן אינו אחראי על הרופאים, אך בנסיבות שהיית התובע לחדר מיון כשהוא פצוע, סובל ואינו דובר עברית, הגיון הדברים מלמד כי הגרסה נרשמה דווקא מפיו של דן. אף בכך יש חיזוק לגרסת התובע. התובע עצמו מעולם לא הסכים לגרסה אחרת, ודאי לא לאפשרות הנוספת לפיה נחבל ללא זיקה לרכב או לעגלה: בטופס התביעה לדמי פגיעה מהמל"ל אכן נרשם: "בזמן עבודה נפל משטח עמוס בסחורה מהעגלה על העובד". [ת/2, מיום 27.12.04]. התובע אמנם חתום על תיאור זה, אלא שאיני סבורה כי הבין או כי הוסבר לו תוכן הכתוב. הטופס מולא על ידי דן ובכתב ידו [עמ' 15, ש' 15]. דן רשם בטופס פרטים שנראו לו אז, תואמים את עניינו וככל הנראה לא כללו הם מעורבות של רכב. אף בתצהירו ובעדותו של דן - קיימת מעורבות של רכב. צד למשפט אינו יכול להעלות גרסאות עובדתיות סותרות. על כן, נדחית האפשרות הנוספת. וכאן יש לתת את הדעת על התנהלותו של דן. ברור כי לדן אין אינטרס בתביעה זו ובתוצאותיה. מה לו פיצוי התובע על ידי המל"ל בלבד [כתאונת עבודה גרידא] או פיצוי נוסף, ככל שיוכח, על ידי מבטחת הטרקטור? אך ייתכן ובזמן אמת, חשש דן מסיבותיו שלו, מקבלת גרסת התובע. התובע נשאל על ידי בית המשפט מדוע אמר דן שהוא נהג בטרקטור והשיב : "דני שקרן ודני היה בבית" [עמ' 8, ש' 13]. דומני כי גרסתו של דן רצופה סתירות ו"חורים שחורים", אינה מצטיינת בהגיון ובמקרה הטוב, מעלה תמיהות רבות. מעבר להעדפת גרסת התובע, ומעבר לכל נדרש, אני דוחה את גרסת דן. דן מסר גרסאות שונות לגבי התהפכות טרקטור במקום. חוקרת המל"ל גבתה מדן עוד ב - 4.5.05 הודעה ארוכה בת 6 עמודים. דן מסר לה [עמ' 3, ש' 11 ואילך] על טרקטור אחר שהתהפך : "אני צריך לציין שבשטח עבד שם טרקטורון שאליו הייתה מחוברת גם עגלה. העובדים בשטח שעסקו בקטיף הם שמעו את מה שקרה ......... והניעו את הטרקטור והגיעו איתו למקום וכשהם הגיעו הטרקטור התהפך זה היה סמוך למקום שבו שכב וישיאן, כשאני הגעתי למקום אני ראיתי את הטרקטור כבר הפוך העגלה עדיין הייתה מחוברת אליו. הם העובדים אמרו ש ... הגיע בלחץ ומהירות ולכן התהפך .... הטרקטור." בבית המשפט שלל התהפכות של טרקטור כלשהו [עמ' 12, ש' 16]. אך בבית החולים מסר לרופאים כי התובע התהפך עם טרקטור. דן מסר לחוקרת מל"ל : "לגבי הטרקטור הוא היה הפוך רק ב - 90 [מעלות] הוא התהפך לצד, הטרקטור שהתהפך זה פולריס לא זוכר מס' שלו בע"פ זה טרקטור יחיד שיש." דברים אלה אינם יכולים להתיישב עם גרסתו בבית המשפט, שכן הטרקטור ה"יחיד שיש" אינו יכול להימצא בו זמנית בשני מקומות : האחד, אצל דן, שכביכול נהג בו ממקום התאונה והשני, הפוך לצידו של התובע במקום התאונה. לכך יש להוסיף אי ידיעת פרטים בסיסיים המתבקשים מגרסתו: הוא לא ידע אם התובע בכלל ישב בעגלה כשהחלו את הנסיעה. ולדבריו: "אני מניח שכן ראיתי אותו יושב על העגלה מאחורה, לא יכול להגיד היום בוודאות" [ בעמ' 13, ש' 20]. אך גם לחוקרת המל"ל [עמ' 5, ש' 16 ואילך] לא ידע למסור פרט חשוב זה: "אם את אומרת ... המקרה שלי אני למעשה לא יודע שהוא ישב על העגלה כשהתחלתי נסיעה. אני לא ראיתי אותו נופל ... " יש על כן לתמוה על דן שלא היסס להציג בסעיפים 3 ו - 4 לתצהירו "עובדות" שלא ידע אז ואף אינו יודע היום : "אני נהגתי בטרקטור והתובע ישב על העגלה .... הטענה של התובע כאילו הוא נהג בטרקטור שלי בזמן התאונה לא נכונה כי אני נהגתי בטרקטור והוא ישב על העגלה .." בחלק אחר של התצהיר הקצר [בסעיף 3 סיפא] הצהיר דן ללא היסוס כי כאשר חזר למקום התאונה: "ראיתי את העובד שלי שוכב על הדרך ועליו מונח משטח עמוס בארגזים...". ככל הנראה ראה דן בזמנו חשיבות להצגת המשטח כגורם לתאונה ועל כן "קירב" אותו לתובע ואף את עצמו הציג כ"עד ראייה" לכך. ואולם, דן שכח ככל הנראה כי העיד בפני חוקרת המל"ל [עמ' 3, ש' 1 - 2] : "לשאלתך מה ראיתי כשהגעתי למקום אני אומר שראיתי אותו שוכב. את המשטח העובדים עוד לפני שהגעתי פרקו והזיזו ממנו............." מעבר לכל נדרש, דווקא חלק אחר בהודעתו של דן לחוקרת המל"ל מחזק את גרסת התובע: "את שואלת מה היה המרחק שלו ממרחק שבו התהפך הטרקטור אני אומר שזה היה במרחק של 7 - 8 מ' בערך ... [עמ' 6 ש' 2 ואילך] .... לגבי הטרקטור הוא היה הפוך רק ב - 90 [מעלות] הוא התהפך לצד" [שם, ש' 15 ואילך]. תיאורו זה הולם את תיאורו של התובע [עמ' 7, ש' 23 ואילך]: "ש. אתה אומר בתצהיר שעפת מהטרקטור. הטרקטור התהפך? ת. זה היה קרוב לכביש, זה לא התהפך כמו חצי כאילו עמד על הצד ... .... ש. אם אף אחד לא נוהג וזה במהלך נסיעה אז הטרקטור ממשיך לנסוע כי לחצת על הגז? ת. כן. ש. לכן, איך הטרקטור נעצר? ת. אני לא יודע. התעלפתי." אני מקבלת במלואה את גרסת התובע ואף דוחה את גרסת דן לתאונה. המצב המשפטי התאונה הינה ללא כל ספק תאונת דרכים כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הפיצויים באשר אירעה "עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". די בכך על מנת לקבל את טענות התובע לגבי החבות. מעבר לנדרש: אף לו קיבלתי את גרסת דן, היא הגרסה הראשונה להתרחשות התאונה, עדיין מדובר בתאונת דרכים. ראשית ומן הפן הביטוחי גרידא, סעיף 37 לפוליסה שהוציאה הנתבעת לטרקטור מכסה גם שימוש בנגרר. הנתבעת אינה חולקת על כך. שנית, הטרקטור, שהינו רכב מנועי לפי ההגדרה המרבה בסעיף 1 לחוק, גרר בעת התאונה את העגלה תוך הפעלת כוחו המכאני ולמטרת תחבורה קלאסית. במצבים סבוכים בהרבה, בו הופעל כוח הטרקטור למטרות אחרות נפסק : "השימוש בטרקטור כמפעיל כוח לגבי המכונה היווה שימוש בטרקטור כרכב מנועי, וכששימוש זה גרם לתאונה, הרי בתאונת דרכים עקב השימוש בטרקטור עסקינן. אין כלום בכך שהנגרר יכול להיחשב הוא עצמו רכב מנועי לפי הגדרתו בחוק הפיצויים. " [ע"א 91 / 922 + 944, אבו ג'אבר נ' ביטוח רכב "הפול" ואח', פד"י מח [3] 340,345]. הנתבעת המפנה בסיכומיה לרע"א 5880/02, ניר לי שיפוצים בע"מ נ' נזרי ואח', פד"י נז [2] 614. בית המשפט נדרש שם לתחרות בין החזקה המרבה של הינתקות או נפילה של חלק מרכב או מטענו, לבין החזקה הממעטת של טעינה ופריקה וקבע כי ידה של החזקה הממעטת על העליונה [לפי המצב המשפטי דאז, י.ה.]. הנתבעת לא הניחה תשתית לביסוס החזקה הממעטת וכאמור, דחיתי את האפשרות הנוספת שהתבססה על טופס התביעה לדמי פגיעה. בשולי הדברים ומעבר לנדרש, אף לו התקבלה האפשרות הנוספת, הרי התובע נפגע מנפילת משטח עמוס בסחורה. מה בין גרסה זו לבין "טעינה ופריקה"? לכאורה מתיישבת היא דווקא עם החזקה המרבה של הינתקות מטענו של הרכב. טענת הנתבעת נדחית. אם כך, נזקי הגוף של התובע נגרמו בתאונת דרכים, קיים כיסוי ביטוחי וקמה לנתבעת החבות לפצותו. שאלת הנזק היסטוריית התעסוקה וכושר ההשתכרות של התובע התובע יליד 6.2.71, כיום בן 40, העיד על עצמו כי בין השנים 1995 - 1997, עבד כרתך בניין בטיוואן והשתכר כ - 900$ לחודש. התובע לא הוכיח טענות אלה ומכל מקום מדובר בעבר "רחוק" שאינו מייצג, אף לפי נתונים שסיפק התובע עצמו, את כושר השתכרותו במועדים רלוונטיים עובר לתאונה. בין השנים 1998 - 2000, עבד התובע לטענתו כרתך בניין בבנגקוק, שם השתכר כ - 200$ לחודש. גם כיום משתכר אדם "רגיל" בתאילנד 200$ לחודש [עמ' 4, ש' 25]. משנת 2002 כניסתו ארצה בשנת 2004 לא עבד התובע [עמ' 4, ש' 1 ואילך]. ב - 1.9.02 נכנס התובע ארצה באשרת עבודה חוקית ותקפה עד כולל 31.12.05. בישראל עבד התובע כפועל חקלאי ושכרו החודשי הקובע עובר לתאונה - 5,276 ₪. התאונה אירעה כזכור ביום 30.10.04. התובע העיד כי עקב פגיעתו, חדל מעבודתו, עזב את הארץ כעבור מספר חודשים מהתאונה ולא ניצל את זכותו להאריך את האשרה עד 5 שנים, כפי שמתיר סעיף 3 א' לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952. כאן יש לדייק: לתובע לא עומדת זכות להארכת אשרה, אלא לכל היותר ציפייה, כי שר הפנים יאריך את תוקף אשרתו עד ל - 5 שנים, שכן על פי מילות סעיף 3 א', מדובר ברשות, קרי, בסמכות שבשיקול דעת. אני מוכנה לקבוע, בהיעדר נתונים לסתור, כי סביר ששר הפנים היה מאריך את תוקף אשרתו של התובע עד 30.8.07. כושר השתכרותו של התובע בארץ מועמד על השתכרותו בפועל בתקופת עבודתו: 5,276 ₪ לחודש. אשר ל"ימים הבאים", לאחר תום תוקף האשרה המוארכת, הלכה היא כי כושר השתכרותו של עובד זר, ייקבע לפי כושרו במקום מגוריו ומרכז חייו [ע"א 702/87, מ"י נ' כהן ואח', פד"י מח [2] 727, 730]. אני מוכנה לקבל כי מצבה של האומה התאילנדית קשה ו"דוחף" את בניה לצאת לשבור שבר במדינות הים [השוו - ת.א. 11612/04, צ'לונאצאי נ' קרנית] אך היסטוריית התעסוקה של התובע עצמו מעידה על כך כי גם בשנים עובר לתאונה, לא הרחיק הרבה מתאילנד ולא השתכר למעלה מ - 200$ לחודש. זה גם המצב הנוכחי לגבי שכר מקובל של בני האומה התאילנדית. לאור היסטוריית התעסוקה של התובע נמצא כי מרכז חייו הוא בתאילנד וכושר השתכרותו שם עומד על 200$ בחודש. כעת נבחן את נכויותיו ומגבלותיו של התובע: הוועדות הרפואיות ליד המל"ל קבעו לתובע "דרגת נכות לפי דין" , המחייבת בתביעה זו מכוח סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים. וועדת הרשות שללה הפעלתה של תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956. שלילה זו כידוע, אינה מחייבת את בית המשפט. אני סבורה כי הנכויות בגין נקע בעצם הבריח ובגין הגבלה בתנועות מרפק שמאל [14.5% משוקללות] הינן נכויות תפקודיות לאור מקצועו ועבודת הכפיים בה עסק התובע. הנכויות בגין היצרות פי הטבעת ובגין צלקות אינן בעלות השלכות תפקודיות. נמצא כי נכותו התפקודית של התובע עומדת על 14.5%. נזק מיוחד הפסדי השתכרות לעבר התובע שהה באי כושר מלא משך 5 חודשים [עד 29.305]. על כן הפסדיו בתקופה זו הינם: 5,276 ₪ X 5 = 26,380 ₪. לא ראיתי כי התובע עבר בארץ טיפולים משקמים כגון פיזיותראפיה. ספק בעיני אם טיפולים כאלו ניתנו לתובע בארץ מולדתו. על כן אני מוכנה, על דרך האומדן, להכיר ב - 7 חודשים נוספים של אי כושר מלא [עד 29.10.05] בגינם זכאי התובע ל : 5,276 ₪ X 7 = 36,932 ₪. לאחר מכן ועד תום תקופת האשרה המוארכת ב - 30.8.07 [22 חודשים] לפי הנכות התפקודית: 5,267 ₪ X 14.5% X 22 חודשים = 16,802 ₪. לאחר מכן ועד היום, לפי כושר השתכרות בתאילנד: 800 ₪ [לפי 4 ₪ ל - 1$] X 14.5% X 45 חודשים = 5,220 ₪. סה"כ הפסדי השתכרות לעבר = 85,334 ₪. הוצאות רפואיות, עזרת זולת ושונות לעבר התובע לא הגיש אסמכתאות לגבי הוצאות אלו. אני מוכנה לקבל כי נגרמו לתובע הוצאות לא מכוסות בחקיקה סוציאלית, לרבות הוצאות שהייה בישראל, ללא יכולת עבודה בתקופה הסמוכה לאחר התאונה. על כן מצאתי לפסוק לו סכום גלובאלי של 10,000 ₪. נזק כללי הפסדי השתכרות לעתיד כושר השתכרותו החודשי של התובע הינו בגבולות 200$ לחודש. נכותו התפקודית עומדת על 14.5%. התובע בן כ - 40 כיום. לפיכך יבוצע החישוב כך: 800 ₪ X 14.5% X היוון עד גיל 67 = 23,024 ₪. לא מצאתי כל ביסוס לחישוב התובע לפי 100% הפסד עד הגיעו לגיל 40, לפי רמת השכר בישראל ולפי 100% לפי רמת השכר במזרח הרחוק, עד הגיעו לגיל 60. הוצאות, עזרת זולת ושונות לעתיד מצאתי לפסוק לתובע סכום גלובלי של 10,000 ₪. נזק לא ממוני התובע אושפז ל- 9 ימים ונכותו הרפואית עומדת על 57%. לפיכך הפיצוי בגין אב נזק זה עומד על פי הדין על 116,000 ₪ במעוגל. סה"כ פיצויים - 244,358 ₪. ניכויים 46. התובע קיבל, מקבל ויקבל קצבת נכות מהמל"ל. לפי חוות דעת אקטוארית נכון למועד הסיכומים - מגיע הסכום המהוון של הקצבה, כמו גם תקבולי העבר ל - 812,514 ₪. התביעה נבלעה. סוף דבר התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 6,000 ש"ח כולל המע"מ וכן הוצאות משפט. הסכומים נושאים הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. נכותפי הטבעתאחוזי נכות