אחיזה בעד ערך

המערער מלין על התוצאה שאליה הגיע בית-המשפט קמא וטוען כי המערער הינו אוחז בעד ערך, הזכאי להיפרע מן המשיב את סכום השיק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחיזה בעד ערך: ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בת"א (כבוד השופטת ד. אבניאלי). מיום 10.4.1997, לפיו נדחתה תביעת המערער לביצוע שיק ע"ס 100,000 ש"ח, ז"פ 18.8.1994, שמשך המשיב לפקודת חברת דיצה שיקום והחלמה בע"מ (להלן: "חברת דיצה"). שיק זה הופקד על ידי חברת דיצה בחשבון אותו ניהלה בסניף תל-השומר של המערער. בהגיע מועד פרעונו, חולל השיק באי פרעון, בציון העובדה "אכ"מ (אין כיסוי מספיק), והמערער שאחז בו באותה עת, תבע, כאמור, את פרעונו אך תביעתו נדחתה. בפסק-דינו קבע בית-משפט קמא כי השיק ניתן לחברת דיצה על ידי המשיב עבור 10% ממניותיה, וכי אין מחלוקת שמניות אלה לא הועברו לנתבע. במילים אחרות, ביחסים שבין המשיב - מושך השיק ובין חברת דיצה - הנפרעת על פי השיק, נכשלה התמורה. עוד קבע בית-המשפט קמא כי מחומר הראיות שהוצג בפניו אין הוכחה לכך שהבנק המערער, כאוחז השיק, נתן ערך בעדו ולפיכך, נדחתה התביעה. המערער מלין על התוצאה שאליה הגיע בית-המשפט קמא וטוען כי המערער הינו אוחז בעד ערך, הזכאי להיפרע מן המשיב את סכום השיק. המערער סומך את טענתו לעניין האחיזה בעד ערך על הוראת ס' 26 לפקודת השטרות [נוסח חדש], הקובעת כדלקמן: "26. תמורת בת ערך מהי (א) תמורה בת ערך לשטר יכול שתהא - כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה; (2) חוב קודם או חבות קודמת; ודינם כדין תמורה בת ערך בין שהשטר הוא בר- פרעון עם דרישה ובין שהוא בר- פרעון בזמן עתיד. אוחז תמורת ערך (ב) משניתן בזמן מן הזמנים ערך בעד שטר, רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי הקבל וכלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן. אוחז שיש לו עכבון (ג)..." לטענת המערער ניתן בחשבונה של חברת דיצה אשראי המהווה "תמורה בת ערך", וזאת קודם שהתרחש כשלון התמורה ביחסים שבין המשיב ובין חברת דיצה. על כן, כך לטענת המערער, יש לראותו כאוחז בעד ערך, הזכאי להפרע מן המשיב (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז 595). אין מחלוקת בין הצדדים כי השיק הופקד בידי המערער ביום 6.3.1994, כשיק מתועד. המערער לא הציג את התנאים הכלליים לניהול החשבון בו הופקד השיק, עליהם הוסכם בינו ובין חברת דיצה. מה שהוצג על ידי המערער הוא הטופס הסטנדרטי, לפי הופקד השיק על ידי חברת דיצה אצל המערער (ר' מוצג ב' בתיק המוצגים של המערער). טופס זה לא נחתם אומנם על ידי המערער או על ידי חברת דיצה, המפקידה, אך מן הפרטים המופיעים בו ברור וגלוי כי הפקדת השיק הנדון נעשתה באמצעות אותו טופס ולפיכך, מותר לנסות ולדלות ממנו, כמו גם מיתר הנסיבות, מסקנה באשר למהות ההפקדה ובאשר לשאלה המרכזית העומדת לדיון בערעור זה דהיינו - האם המערער הינו אוחז בעד ערך אותו שיק. התנאים הקבועים בטופס מוצג ב', מתייחסים לשני סוגים של עיסקת הפקדה. הפקדה למשמרת והפקדה לבטחון. ההוראות הנוגעות לעיסקת הפקדה למשמרת קובעות כי הבנק מקבל את השיקים הרשומים בטופס למשמרת, לשם הצגתם לגביה בתאריכי הפרעון הרשומים בהם, ואת תמורתם על הבנק להעביר לזכות חשבון המפקיד בסניף. היה והבנק לא יוכל לגבות את תמורת השיקים, עליו להחזיר את השיקים לידי המפקיד בדמי המשלוח של השיקים אליו בדואר רשום, וכן בדמי עמלה. בעיסקת הפקדה של השיקים למשמרת, לצורך גביה, אוחז הבנק בשיקים כדין מתוקף "היסב מגביל", כמשמעותו בס' 34 לפקודת השטרות [נוסח חדש]. בהיסב מסוג זה, להבדיל מהיסב רגיל, אין הנסב רוכש בעלות מלאה בשיק והוא אוחז בשיק מכח הרשאה של המסב בלבד, על מנת שיעשה בו כפי שהוסמך. סימן ההיכר של שיקים המופקדים למשמרת על דרך של "היסב מגביל", נקבע בע"א 444/82 בנק קונטיננטל לישראל בע"מ נ' שייקביץ פ"ד לט (3) 113, שם מציין השופט ברק (כתוארו אז) כי: "המבחן להיותו של היסב מגביל הוא, אם מלשון ההיסב עולה, שאין הנסב רוכש בעלות מלאה בשטר אלא רוכש הוא בו כוח לעשות בשטר כמצוות המסב. מבחן זה שצריך למצוא ביטוי בלשון ההיסב. אין היסב מגביל בעל- פה, וכוונת הצדדים להיסב מגביל, שאין לה עיגון שוני, אינה מועילה". (שם בעמ' 119 מול האות א'). עיון בשיק נשוא הדיון שבפנינו מגלה כי הסבת השיק מאת חברת דיצה לבנק אינה כוללת הגבלה כלשהי, המעידה על היותו של היסב זה היסב מגביל. בגב השיק מופיעה חתימת היסב של חברת דיצה "על החלק", ומתחת לאותה חתימה מופיע מספר חשבונה של חברת דיצה אצל המערער. זאת ותו לא. במילים אחרות, לשון ההיסב בשיק שלפנינו מלמדת כי אין המדובר בעיסקת הפקדה למשמרת לצורך גביה, על דרך של היסב מגביל. הסוג השני של עיסקת הפקדה שעליו מדבר הטופס מוצג ב', הוא הפקדה לבטחון ובהקשר זה נקבע בטופס כי: "אם מגיעים או יגיעו לכם ממני/מאיתנו בכל עת סכומי כסף כלשהם, יהוו השיקים הרשומים מעבר לדף בטוחה לסילוק חובותי/נו בהתאם להתחייבויותי/נו כלפיכם, ותוכלו להשתמש בתמורתם לאחר גבייתם לתשלום החובות". פיסקה זו מלמדת כי מקום שבו בעת הפקדת שיקים בבנק, קיימת יתרת חובה בחשבון המפקיד, כי אז יהוו השיקים המופקדים בטוחה לסילוק יתרה זו, בהתאם להתחייבויות המפקיד כלפי הבנק, והבנק יוכל להשתמש בתמורתם לאחר גבייתם לתשלום החובות. ההבדל בין שיקים המופקדים למשמרת ולגביה לעומת שיקים המופקדים לבטחון הינו, איפוא, בכך ששיקים שהופקדו למשמרת ולגביה, ולא כובדו על ידי הבנק הנמשך, חייב הבנק הגובה להחזירם לידי המפקיד, משום שמלכתחילה קיבל אותם לידיו בהיסב מגביל, לגבייה בלבד, ומעולם לא רכש בהם בעלות. לא כן הדבר באשר לשיקים שהופקדו לבטחון. שיק שהופקד לבטחון ולא כובד על ידי הבנק הנמשך, ממשיך להיות קנינו של הבנק שאצלו הופקד, שכן השיק נמסר לו בהיסב רגיל, על מנת שישמש בבטחון לחובותיו של המפקיד כלפיו ולפיכך, מקום שהשיק לא כובד יכול הבנק כאוחז וכנסב בלתי מוגבל, לפעול מכוח בעלותו שלו, ולא מכוח הרשאת המפקיד, לגביית השיק מידי המושך, כפי שפעל המערער במקרה שלפנינו. האם אוחז המערער בשיק לבטחון? לשון ההסב שאיננו מגביל וכן תוכנו של טופס ההפקדה, המתייחס לעיסקת הפקדה לבטחון מקום שבו מצוי החשבון ביתרת חובה בעת ההפקדה, כל אלה מצביעים על כך שהשיק במקרה שלפנינו אכן הופקד בידי המערער על ידי חברת דיצה כבטחון לסילוק חובותיה בחשבון. חיזוק ותמיכה למסקנה זו אנו מוציאים בעדותו של מנהל הסניף מר יצחק מרקוביץ שסיפר כי: "הבנק נתן אשראי על סמך השיק שאמור היה להינתן יותר מאוחר" (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 19-20). "השיק הופקד בבנק עבור אשראי שהחברה קיבלה... הכוונה לאשראי קודם או אשראי עתידי... השיק בא להבטיח את האשראי הכללי של החברה עד ליום שהופקד השיק ולפיה מדובר אכן בשיק שנסמר על ידי חברת דיצה כבטחון לאשראי שקיבלה מאת המערער". בע"א 389/67 בנק פ.ק.או. בע"מ נ' יוסף קיבוביץ ואח' פ"ד כב (1) עמ' 265 מציין השופט זוסמן (כתוארו אז) כי: "נטילת שטר להבטחת חוב בחשבון עובר ושב הוא מעשה יום יום בבנקים, וכדרך שבעל משכון רשאי לממש משכון שקיבל אם לא נפרע החוב שנותן המשכון חב לו, כך רשאי גם אוחז השטר לאכוף שטר ששועבד לו, ובגבול החוב המובטח על ידי השיעבוד הרי הוא אוחז בעד ערך". (שם בעמ' 266). הפקדה של שיק לבטחון בבנק הינה מעצם טיבה מסירה על תנאי, באופן שהבנק רשאי להיפרע מתוך השיק רק אם התגבש חוב שלא סולק, ונתקיימו התנאים המקימים לבנק זכות להיפרע את החוב מן השיק המשמש בטוחה לחוב זה, (ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה, פ"ד לח(4) 281). תנאי ברוח זו מצוי גם בטופס ההפקדה מוצג ב', הקובע כי המערער יהיה רשאי לפעול לסילוק החוב בדרך של פרעון השטר, "בהתאם להתחייבויותי/נו כלפיכם". אלא שבמקרה שלפנינו, אין ולא יכולה להיות מחלוקת על כך שבמועד הפקדת השיק בידי המערער היה חשבונה של חברת דיצה ביתרת חובה של 209,500.27 ש"ח (ראה ת/3), וכמו כן, אין ולא הייתה מחלוקת בין הצדדים על כך שבמועד בו פעל המערער כנגד המשיב לגביית השיק, לאחר שלא כובד, הייתה חברת דיצה חייבת למערער כספים בחשבונה, ולמעשה הוגבל החשבון על ידי המערער והאשראי בו הופסק, עוד בטרם נקף מועד הפרעון הנקוב בשיק (ר' תדפיס תנועות בחשבון מוצג ג' בתיק המוצגים מטעם המערער). לפיכך, נראה כי התקיימו התנאים המאפשרים למערער לפעול לסילוק החוב בחשבון באמצעות השיק שניתן כבטוחה לאותו חוב, ובלבד שרואים את הבנק כמי שנתן ערך בעד השטר בטרם נכשלה התמורה ביחסים שבין חברת דיצה למשיב. האם אוחז הבנק בשיק בעד ערך שניתן קודם לכשלון התמורה? קיומו של חוב במועד הפקדת השיק בידי הבנק לבטחון, די בו להוות "תמורה בת ערך" מאת המערער למשיב, שכן על פי ס' 26(א) (2) לפקודת השטרות רואים כתמורה בבת ערך גם חוב קודם או חבות קודמת ואילו ס' 26(ב) קובע כי די שניתן "בזמן מן הזמנים ערך בעד השטר", על מנת שהאוחז בו יחשב כאוחז בעד ערך כלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן. (ע"א 569/70 דוד סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ, חיפה ואח' פ"ד כה (1) 525). אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד הפקדת השיק בידי המערער כשיק מעותד (6.3.1994), עדין היו היחסים בין המשיב ובין חברת דיצה תקינים וטרם נשתכלל המועד להעברת המניות בחברה למשיב (ר' ההסכם בין חברת דיצה ובין המשיב מיום 18.2.1994, הנכלל בתיק מוצגי המשיב בפני בית-המשפט קמא). לעומת זה, באותו מועד עצמו דהיינו במועד הפקדת השיק וסיחורו לידי המערער, היה המערער אוחז בעד ערך באותו שיק, בשל האשראי שהעמיד לחברת דיצה בחשבון והחוב שהיה קיים בו במועד ההפקדה. בהיות השיק שיק שנמסר למערער כבטחון לחובותיה של חברת דיצה, ובהיות המערער אוחז בשיק בעד ערך שניתן בטרם נכשלה התמורה ביחסים שבין חברת דיצה לבין המשיב, המסקנה המתבקשת היא כי המערער זכאי להיפרע את סכום השיק מידי המשיב. סוף דבר, דין הערעור להתקבל, ואנו מורים על ביטול פסק-דינו של בית-המשפט קמא ועל קבלת התובענה באופן שהמערער יוכל להמשיך בהליכי ההוצל"פ בהם נקט נגד המשיב בגין השיק בתיק הוצל"פ 01-62428-94-6. המשיב ישלם למערער הוצאות הערעור בסך 7,500 ש"ח. הפקדון שהפקיד המערער להבטחון ההוצאות בערעור יוחזר לידיו באמצעות בא כוחו.אחיזה בשטראוחז בעד ערךשיקים