מכרז הסעות תלמידים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכרז הסעות תלמידים: בחודש יולי 1994 פרסמה הנתבעת מס' 1 (להלן-העירייה ) מכרז להסעת תלמידי מזרח ירושלים לבית סיפרם ובחזרה לבתיהם. המכרז פוצל לתשעה מכרזי משנה ,בהתאם לבתי הספר ואזורי האיסוף השונים. התובעת הגישה הצעה לכל מכרזי המשנה שבמרכז. בין ה-25.8.94-30.8.94 פורסמו תוצאות המכרז והתברר כי הנתבעות 2 ו-3(להלן הנתבעות) הן שזכו בכל מכרזי המשנה ואילו התובעת לא זכתה באף אחד מן המכרזים. התובעת קיבלה הודעה על הפסדה במכרז ב-27.8.94. לטענת התובעת, המחירים שנקבו הנתבעות בהצעותיהן הינם מחירי הפסד, הנמוכים בעשרות אחוזים מהערכת העירייה עצמה את עלות העבודה כך למשל,טוענת התובעת כי במכרז משנה א',שבו זכתה הנתבעת 3,עמד המחיר שהוצע על ידי הזוכה על סכום הנמוך ב-23% מהערכת העירייה. במכרז משנה ב' הוצע מחיר הנמוך ב-20% מהערכת העירייה ובמכרז משנה ג'- ב-23%. לטענתה,פנה מנהל התובעת מיד עם פרסום תוצאות המכרז לאחראי על הסעות התלמידים במגזר הערבי בעייריה,והתריע בפניו כי אין כל אפשרות לבצע את העבודות נשוא המכרז במחירי הפסד,אך העירייה התעלמה מהתראות אלה וחתמה עם הנתבעות על הסכמים לביצוע עבודות ההסעה נשוא המכרזים. יצוין,כי על פי תנאי המכרז אמורות היו עבודות המכרז,דהיינו,הסעות התלמידים,להתחיל להתבצע עם פתיחת שנת הלימודים, ב-1.9.94. 3. בסמוך לאחר פתיחת שנת הלימודים ,כך עולה מהתביעה,נקטה התובעת באמצעים שונים לשם בדיקת אופן הביצוע של עבודות המכרז על ידי הנתבעות. בדיקותיה העלו ,לטענתה, קיומים של מחדלים רבים בביצוע עבודות המכרז,מחדלים שיש בהם לדעתה משום הפרת ההסכמים שנחתמובין העירייה לבין הנתבעות. כך, למשל, טוענת התובעת כי הנתבעות עושות שימוש ברכבים מיושנים משנת ייצור הקודמות לשנת 1990,מעסיקות נהגים בלתי מיומנים,שעל כך ניתן ללמוד מהמדבקה "נהג חדש" המודבקות על הרכבים, מסיעות ילדים נכים בכלי רכב שאין מותקנים בהם מתקנים המיועדים להסעת נכים-להעלאתם או להורדתם מהרכב,מסיעות ילדים במספר העולה על המותר על פי רישיון הרכב, ואוספות את הילדים בשעות בלתי סבירות ומנקדות איסוף המרוחקות מביתם. 4. טענה נוספת לתובעת כלפי העירייה הינה שמכרז משנה ד', המתייחס להסעת התלמידים המתגוררים בכפר שרפאת, מתבצע על ידי הנתבעת 2 באמצעות זוטובוסים,זאת, למרות שעל פי תנאי המכרז אמורה הייתה ההסעה להתבצע באוטובוסים או במיניבוסים. התובעת, שביצעה את ההסעות לכפר זה בשנה שקדמה לפרסום המכרז, טענה בפני העירייה,בסמוך לאחר פרסום המכרז,כי בשל הדרכים הצרות והפתלתלות שבכפר זה, לא ניתן לבצע את ההסעה ממנו ואליו באוטובוסים או במיניבוסים,כנדרש על פי תנאי המכרז,אלא בזוטובוסים בלבד. העירה דחתה את טענותיה של התובעת ואף על פי כן הגישה התובעת הצעתה למכרז זה(מכרז משנה ד') לגבי הסעה באוטובוסים. בתגובה נפסלה הצעתה כהצעה שאינה עומדת בתנאי המכרז. והנה, לטענת התובעת, מסתבר שבפועל צדקה ועובדה היא כי הנתבעת 2 מבצעת את ההסעה בכפר זה באמצעות זוטובוסים,כאשר בגין כך בדיוק נפסלה הצעתה שלה. 5. התובעת מוסיפה וטוענת כי אילו הייתה יודעת מראש שהעירייה תעלים עין מהפרות יסודיות של תנאי המכרז וההסכמים, ותשלים עם ביצוע לקוי וחסר של המכרז,כי אז, הייתה גם היא מסוגלת להגיש הצעה למכרז במחירים נמוכים בהרבה מאלה שנקבה בהם בהצעתה, מה שהיה מעלה את סיכוייה לזכות במכרז. לטענתה של הטובעת על העירייה להקפיד עם הנתבעות-הזוכות במכרז על ביצוע ההסכמים על כל תוויהם ודקדוקיהם, שכן השלמה עם הפרות ההסכם,יש בה משום הפרת עקרון השוויון שבין המציעים למכרז. עוד מוסיפה התובעת וטוענת, כי הפרות ההסכם,יש בהן כדי להוות סיכון של ממש לשלומם וביטחונם של ילדי בתי הספר המוסעים,חלקם ילדים נכים ומוגבלים, וכי על כן אין זו רק זכותה של העירייה לבטל את ההסכמים,אלא חובה מוטלת עליה לעשות כן. 6. ביום 4.9.94 שלחה התובעת מכתב למנהל יחידת המכרזים בעיריית ירושלים שבו ריכזה את תלונותיה דלעיל.ביום 13.9.94 השיבה לה היועצת המשפטית לעירייה במכתב(שהתקבל במשרד ב"כ התובעת ביום (22.9.94) כי תלונותיה וטענותיה תיבדקנה על ידי האחראי על הסעות ילדים במגזר הערבי ועם קבלת תשובתו- תקבל התובעת תשובה לגופו של עניין על תלונותיה, ואולם, רק ביום 9.10.94 שלחה היועצת המשפטית לעירייה מכתב תשובה ענייני לב"כ התובעת (שהתקבל במשרדי ביום 13.10.94) ובו כפרה בטענות התובעת לגופן(למעט "אי אלו חריגות מהדרישות החוזיות" שאירעו בימים הראשונים לביצוע העבודה). עוד טענה ב"כ העירייה במכתבה,כי גם אם היו אלו הפרות,אין היא סבורה כי ניתן לבטל את החוזה ללא התראה מראש ומשהתראה כזאת ניתנה והעלתה תוצאות במובן זה שהנתבעות מבצעות את ההסעות כנדרש,אין היא רואה כל סיבה לבטל את ההסכמים שבין העירייה לנתבעות. התשובה דלעיל לא סיפקה, כמצופה, את התובעת, וזו ביצעה,ביום 12/10/94 ,בדיקה נוספת לגבי אופן קיום ההסכמים על ידי הנתבעות, וגם בדיקה זו הצביעה לטענתה,על קיומם של הפגמים והמחדלים שנמנו לעיל. ביום 23.10.94 הגישה התובעת את תביעתה הנוכחית,שבה ביקשה להורות לעירייה לבטל את ההסכמים שנחתמו בינה לבין הנתבעות וכן-למסור את ביצוע העבודות נשוא המכרז לתובעת. יצויין,שהתביעה הוגשה, שלא כמקובל בסוג זה של תובענות,לא על דרך של המרצת פתיחה אלא כתביעה רגילה. כמו כן, גם זאת שלא כמקובל, לא ביקשה התובעת צו מניעה זמני למניעת המשך ביצוע עבודות המכרז על ידי הנתבעות. בישיבה מיום 19.12.94 ,לאחר ששמעתי את טענותיהם המקדימות של באי כח הצדדים,החלטתי לפצל את הדיון ולדון בשלב ראשון בטענות מקדמיות אלה,וקודם לכל-בשאלת הסמכות. לאחר שהתובעת תיקנה את כתב תביעתה ונקבה בסכומי המכרזים,הודיעו באי כח הנתבעים כי הם חוזרים בהם מטענת חוסר הסמכות ולפיכך נותרו לדיון,כפי שקבעתי באותה החלטה, השאלות המקדמיות הבאות: שאלת קיומה של עילת תביעה והשאלה האם טענות התובעת, כפי שהן עולות מכתב התביעה,הינן טענות בתחום דיני המכרזים או טענות חוזיות,לרבות שאלת מעמדה של התובעת לעניין הטענות החוזיות. טענות המניעות,ההשתק והוויתור,המועלות על ידי העירייה בסעיף 3(ג) לכתב הגנתה. ג. טענת השיהוי. כפי שקבעתי באותה החלטה,התבסס הדיון בטענות מקדמיות אלה על ההנחה, כי כל טענותיה של התובעת באשר להפרות ההסכמים הן אמת. 10. בהמשך(ולאחר הליכי ביניים נוספים) הגישו הנתבעת מס' 2 והתובעת תצהירים לעניין השאלות המקדמיות נשוא הליך זה. מר חיים אלקובי,מנהל הנתבעת מס' 2 ,התמקד בתצהיריו על טענת השיהוי ועל הנזקים שנגרמו, לטענתו, לנתבעת מס' 2 עקב העובדה שהתובעת המתינה בהגשת תביעתה עד ליום 23.10.94 ,דהיינו כ-53 ימים מיום תחילת שנת הלימודים ולאחר שהנתבעת 2 החלה בביצוע העבודות נשוא המכרז. לטענתו,לאחר שהנתבעת 2 זכתה במכרז,ולצורך ביצוע ההסעות על פי המכרז,רכשה הנתבעת בתחילת חודש אוקטובר 94' שישה רכבים מסוג טרנזיט בעלות כוללת של-800,00 ש"ח . לצורך מימון הרכישה נטלה הנתבעת 2 הלוואה בנקאית בסך של-660,00 ש"ח,צמודה לדולר ונושאת ריבית לתקופה של שלוש שנים (היינו, עד תום מועד ביצוע עבודות המכרז,בהנחה שההסכמים יוארכו בשנתיים נוספות לפי האופציה הנתונה בעניין זה לעירייה). לטענת מנהל הנתבעת 2 הסכים הבנק למתן ההלוואה,בהסמכתו בעיקר על העובדה שהנתבעת2 זכתה במכרז. לטענתו של מר אלקובי,אם יבוטל ההסכם תרדנה לטמיון כל ציפיותיה והשקעותיה של הנתבעת וזו תעמוד בפני שוקת שבורה ויבצר ממנה לפרוע את חובותיה ולעמוד בהתחייבויותיה . מר סיורי מוסא-מנהל התובעת,הגיש אף הוא תצהיר ובו טען כי החלטת ועדת המכרזים שלא לבחור בהצעת התובעת הודעה לתובעת רק ביום 27.8.94 . לטענתו,לא היה כל שיהוי בפעולותיה של התובעת בנידון שכן זו פנתה לעירית ירושלים כבר ביום 4.9.94 ועוד לפני שנחתם החוזה בין העירייה לנתבעות-הזוכות. עוד טוען מר סיורי בתצהירו,כי מנהלי הנתבעות היו מודעים לטענותיה של התובעת נגד המכרז ועל כן אין הם יכולים להישמע בטענת השיהוי. 11. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים,הגעתי לכלל מסקנה כי צודקות הנתבעות בטענותיהן המקדמיות וכי יש לדחות את התביעה לאור טענות אלה על הסף. 12. הטענה הראשונה היא,שאין לתובעת מעמד בכל הקשור ליחסים החוזיים שבין העירייה לנתבעות. טענה זו מקובלת עלי במלואה.לדעתי,אכן אין לתובעת זכות עמידה בכל הקשור ליחסים החוזיים שבין הנתבעות לעירייה וגם אם הפרו הנתבעות את החוזיים שבינם לבין העירייה, אין בהפרות אלו כדי להקנות לתובעת, שהיא צד זר לחוזה, זכות או תרופה כלשהי בגין הפרות אלה. מערכת היחסים החוזית הינה עניין שבין העירייה לבין הנתבעות החתומות על החוזה בלבד, ואין צד שלישי יכול להתערב במערכת יחסים זו. הטענות הפתוחות בפני התובעת כמשתתפת שהגישה הצעה למכרז ונדחתה, הינו טענות תחום דיני המכרזים בלבד ואין בה כדי לאפשר למשתתפת מעין זו להמשיך ולקיים פיקוח אחר מעשי בעלת המכרז והזוכות במכרז גם לאחר החתימה על החוזים, ולדרוש מהן דרישות כאלה או אחרות ביחס לקיום החוזים. ב"כ התובעת צטט בסיכומיו את האמור בספר של ש.הרציג:"דיני מכרזים" על פיו "עקרון השוויון ממשיך לפעול אף לאחר תום הליכי המכרז,ומשפיע על יישומו של החוזה שנחתם בין מפרסם המכרז ובין הזוכה בו ופרשנותו. אי קיומו של החוזה כדקדקנות וכלשונו עלול להיחשב במקרים מסוימים כהפרה של עקרון השוויון כלפי המשתפים במכרז בפועל…" אם כוונתו של המחבר המלומד הייתה לומר כי כך נפתחה הדלת בפני כל משתתף במכרז לפנות לבית המשפט כל אימת שהוא סבור כי הזוכה במכרז מפר תנאי מתנאיו,ואינני סבור כי זו הייתה כוונתו,הרי שדעה זו אינה מקובלת עלי. לא מצאתי לדעה כזו תימוכין בפסיקה וגם ב"כ התובעת לא הצביע בפני ולו על מקרה בודד אחד בו הותר למשתתף במכרז להתערב ביחסים החוזיים שבין בעל המכרז לזוכה בו ככל שהם נובעים לשלב ה"פוסט" מכרזי. פרקטיקה כזו, אם תאושר, תביא לתוצאות בלתי נסבלות ותעמיד את בעל המכרז והמבצע לביקורת בלתי פוסקת מצד כל משתתף במכרז לגבי דרך ביצוע העבודה ובפני הצורך להתדיין עם משתתף כזה שהוא זר לחוזה לגבי הפרות אמיתיות או מדומות של תנאי המכרז. למותר לציין כי עניינו של הזוכה במכרז שונה בתכלית השינוי מעניינם של בעל המכרז והזוכה בו. כך עלול להיווצר מצב אבסורדי שבו בעל המכרז והמבצע טוענים כי לא הייתה כל הפרה,או שאם הייתה הפרה ,הייתה זו הפרה זניחה שבעל החוזה מוכן היה למחול עליה ואף על פי כן שומה יהא עליהם להתדיין במקרים כאלה וזאת,לא בשל הרצון להביא לכיבוד החוזה אלא בשל מטרתו של המתערב הזר להביא לביטולו. אין כמובן לפסול ביקורת שכזו מהבחינה הציבורית,אך אין מקום ליתן לה מעמד לגיטימי בהתדיינות משפטית. גם דבריה של המשנה לנשיא כב' השופטת בן פורת בעניין "חירם לנדאו" (ע"א 450/82 פדי מ(1) 658) לפיהם "יש לראות את החוזה,המהווה את מוקד ההתמודדות במכרז,כחוזה אחד ויחיד…. על החוזה הזה על המשתתף לחתום אם יזכה במכרז, ועל פי הכתוב בו עליו לנהוג.." ,אין בהם כדי להביא לתוצאה אליה חותר ב"כ התובעת. דבריה של כב' השופטת בן פורת נסבו על מקרה בו פורש החוזה שבין המשיבה למדינה בהתדיינות אחרת שקיימה המדינה עם זוכה אחרת(באותו מכרז) בצורה מסוימת ועל נפקותו של אותו פירוש לגבי היחסים שבין המשיבה (שלא הייתה צד לאותה התדיינות) למדינה. לעניין זה קבע בית המשפט כי חובתה של המדינה לנהוג בשוויון כלפי כל המשתתפים מחייבת אותה להחיל את פרשנות החוזה כפי שנקבעה בהתדיינות שבינה לבין המציעה האחרת גם על המשיבה,למרות שזו לא הייתה צד לאותה התדיינות.אך בין קביעה זו לבין מתן מעמד לכל משתתף במכרז להתערב בדרך ביצועו ולדרוש את ביטול החוזה בשל הפרת תנאיו,המרחק רב. יתירה מזו,אפילו היינו מכירים במעמדו של המפסיד לדרוש את ביטולו של החוזה בשל הפרת תנאיו על ידי הזוכה,גם אז, שאלה גדולה היא האם היה בכך כדי להקנות לו את הזכייה במכרז. הפסיקה שעסקה בסוגיה זו התייחסה למצב בו בוטל המכרז או בוטל החוזה עם הזוכה מסיבות שונות,כגון הפרתו או סיכולו. במקרים אלה התעוררה השאלה האם זכאי המציע הבא בתור לזכות בעבודה נשוא המכרז.ההלכה הינה כי כריתת החוזה מסיימת את הליכי המכרז,וכי עם הקיבול נבלע המכרז בחוזה. (ראה:בג"צ 545/82 פד"י ל"ז (1) 441 וכן ע"א 3549/90 פד"י מה (3) 578). מכאן שככלל,גם אם לא בוצע החוזה שנחתם עם הזוכה מסיבות שונות כגון הפרה או סיכול, אין בכך כדי להחיות את ההצעות הקודמות ולזכות את אותם מציעים להתמודד על הזכייה במכרז על יסוד הצעותיהן הקודמות. אמנם הוכרו בפסיקה גם יוצאים מן הכלל להלכה זו, אך כפי שמסכם הרציג את ההלכה בעניין זה: "התקשרות עם המציע השני בתור הינה בבחינת יוצא מן הכלל…" (שם עמ' 331). יש להדגיש כי באף אחד מאותם מקרים בהם נדונה סוגיה זו של זכותו של המציע השני בתור עקב ביטול החוזה עם המציע הזוכה,לא עמדה כלל על הפרק התערבותו של מציע זה(השני בתור)בהליכים החוזיים שהביאו לביטול החוזה שנכרת עם הזוכה, כפי שמבקשת התובעת לעשות במקרה שבפנינו. הטענות הפתוחות בפני התובעת מתחום דיני המכרזים הן טענות שיכולות להתייחס או לתנאי המכרז, או להחלטת ועדת המכרזים בדבר הבחירה בהצעה הזוכה. ככל שמדובר בטענה שבדבר הצעת מחירי הפסד,טענה זו מתייחסת לסבירותה של החלטת ועדת המכרזים. טענה כזו,מטבע הדברים,יכולה הייתה להתבסס רק על מערכת העובדות והשיקולים כפי שהיו קיימים בפני ועדת המכרזים בעת שקיבלת החלטתה על ההצעה הזוכה במכרז ואין היא יכולה להתייחס, ככלל, לאירועים מאוחרים יותר או לטענות המתבססות על עובדות שאירעו לאחר קבלת אותה החלטה, ואשר מטבע הדברים לא יכולות היו להיות ידועות לוועדת המכרזים עת שקיבלה החלטתה, ועל כן גם לא יכולות היו לפגום באותה החלטה. לאור כך, וככל שמדובר בטענה של הצעת מחירי הפסד למשל, היה על התובעת לגבות טענתה בראיות או מסמכים, בין חוות דעת של מומחים על עלויות השירות ובין הערכות שנעשו על ידי העירייה עצמה, ורק בעזרתם יכולה הייתה לנסות ולתקוף את החלטת ועדת המכרזים. הפרקטיקה בה נהגה התובעת במקרה זה , היינו, להמתין בהגשת ההליך המשפטי עד לאחר שתבדוק את דרך קיום ההסכמים על ידי הזוכה במכרז, אינה יכולה לבוא בחשבון כאשר מדובר בדיני מכרזים. 14. עניין אחרון זה מתקשר גם לטענת השיהוי. לעניין זה אינני סבור שיש רלוונטיות לשאלה מתי חתמה העירייה על ההסכמים. קבלת ההודעה על הזכייה במכרז,היה בה משום קיבול ההצעה ומאותו מועד ואיך יש לראות את העירייה כצד להסכם, זאת, גם אם בפועל חתמה עליו בשלב מאוחר יותר. בכל מקרה, בעניין שלפנינו נקבע בתנאי המכרז במפורש, כי על הזוכה להתחיל בביצוע עבודות המכרז ב-1.9.94, עם פתיחת שנת הלימודים. מאותו מועד בו הלו ההסכמים להתבצע בפועל היו הנתבעות הזוכות זכאיות לראות בהסכמים כהסכמים מחייבים וזאת גם אם טרם נחתמו ההסכמים בפועל על ידי העירייה. בנסיבות אלה, כשהתובעת יודעת שהנתבעות כבר מבצעות את ההסכמים הלכה למעשה החל מיום 1.9.94, לא היה כל מקום להמתין למעלה מחודש לקבלת תשובתה של העירה. לא היה גם כל מקום להמתנה נוספת לשם בדיקת אופן קיום ההסכמים על ידי הנתבעות,ודאי לא עד ל-13.10.94. מעבר לכך, גם לאחר הבדיקה השנייה שקיימה התובעת במועד זה, היא המתינה שבועיים נוספים ולא הגישה תביעתה לבית המשפט אלא ב-27.10.94. בנסיבות אלה,אכן לקתה התביעה בשיהוי משמעותי, שיש בו כשלעצמו כדי לגרום לדחייתה . 15. טענה נוספת שמעלה התובעת בהקשר זה מתייחסת לתנאי המכרז עצמם, היינו, לכך שלא היה מקום לקבוע במכרז ד' כי יש לבצע את ההסעות באוטובוסים או במיניבוסים, שכן עובדה היא שגם הנתבעת מס' 2- הזוכה במכרז זה- נאלצת לבצע את ההסעות באותו כפר בזוטובוסים, דבר המתחייב מתנאי השטח. לצורך דיון מקדמי זה אניח, כפי שגם הנחתי גם לגבי טענותיה האחרות של התובעת, כי הטענה מוצדקת המבחינה העובדתית. אולם, אם כך הדבר, ואם אכן נפל בעניין זה פגם בהליכי המכרז,כי אז היה על התובע לנקוט בהליכים לביטולו של המכרז. התובעת לא הייתה זכאית לנסות וליהנות משני העולמות: להגיש הצעתה למכרז, למרות הפגם שנפל בו לדעתה, ורק משנכשלה, לנסות ולתקוף את תנאי המכרז. 16. לפיכך, אני מחליט לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות התובעות ובשכ"ט עו"ד בסך של-7,500 ש"ח בצירוף מ.ע.מ לכל אח מהנתבעות. הסעת תלמידים / ילדיםמכרזדיני חינוך