תאונת עבודה בהשתלמות

אין מחלוקת כי התובע נפגע תוך כדי ועקב השתתפותו בהשתלמות, והשאלה נשארה, אם השתתפות בהשתלמות מהווה פעולה הנחשבת 'תוך כדי עבודתו' של התובע ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה בהשתלמות: .1ההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט נויגבורן - דן יחיד; תב"ע מג/83-0), שדחה את עתירת המערער להכיר בתאונה שקרתה לו ביום 18.3.1982כתאונת עבודה. .2העובדות, כפי שקבען בית-הדין האזורי ושאין עליהן חולקין, הן: "א) התובע הינו עובד משרד התקשורת, ועבד בתקופה הרלבנטית כפקיד בסניף הדואר; ב) בתקופה בין 14.3.1982ועד 18.3.1982התקיימה השתלמות בבית-הספר לפעילי ההסתדרות ע"ש זלמן ארן בתל-אביב, והתובע השתתף באותה השתלמות; ג) ההשתלמות אורגנה על-ידי ההסתדרות, באמצעות ועד העובדים במקום העבודה, ומומנה על-ידי ההסתדרות, פרט לתשלום סמלי בסך 100שקלים ששולם ישירות על-ידי המשתתף עצמו. המעביד לא השתתף, לא בארגון ההשתלמות ולא במימונה; ד) ההשתלמות נועדה לחברי ועד עובדים חדשים, אשר טרם השתתפו בהשתלמות דומה, וכן לעובדים פעילים אחרים, אף שאינם חברי ועד. התובע לא היה חבר ועד ואולם, לדבריו, היה מעונין בכך, וביקש להשתתף בהשתלמות. משך שנים היה התובע פעיל במסגרת פעילות חברתית ותרבותית וגיוס כספים לנזקקים במסגרת ועד העובדים; ה) המבקשים להשתתף בהשתלמות הגישו בקשות לכך לוועד העובדים. מיון המשתתפים מבין המבקשים נעשה במשותף על-ידי ועד העובדים והנהלת המשרד, כאשר המטרה היתה למנוע פגיעה ככל האפשר במהלך התקין של העבודה הנמשכת בדואר בזמן ההשתלמות; ו) ימי ההשתלמות היו על חשבון חופשה שנתית של העובד; ז) רוב רובן של ההרצאות היו על נושאים כלליים, בין בקשר לפעילות ההסתדרות וועדי עובדים, ובין בנושאים כלליים בענייני החברה או משפט העבודה. שלוש הרצאות בלבד התרכזו בנושאים הקשורים לעובדי הדואר, והם התייחסו לזכויות עובדים ולא לנושאים מקצועיים; ח) ביום 18.3.1984נפגע התובע במסגרת ארוחת הצהרים במקום ההשתלמות. אין מחלוקת כי התובע נפגע תוך כדי ועקב השתתפותו בהשתלמות, והשאלה נשארה, אם השתתפות בהשתלמות מהווה פעולה הנחשבת 'תוך כדי עבודתו' של התובע, במובן סעיף 35לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח 1968(להלן - החוק)". .3בית-הדין האזורי קבע, כי למעביד לא היה כל אינטרס "כללי" ישיר בנושאים שנדונו בהשתלמות; הפעילות לא אורגנה ולא מומנה על-ידו והזמן שהוקצה למערער למען ההשתלמות לא היה במסגרת שעות העבודה, כי אם על חשבון חופשה שנתית, ולבסוף, הטעים בית-הדין, אין לראות במיון המשתתפים בקורס שנעשה בהשתתפות משרד התקשורת משום השתתפות בארגון הקורס, כי אם ביטוי לסמכותו להוציא עובדים לחופשה שנתית ותיאום מועד היציאה עם העובד, במסגרת ועד העובדים (דב"ע ל/5-4, [1]). .4בהודעת הערעור חלק בא-כוח המערער על הקביעה, כי למעביד לא היה אינטרס ישיר וספציפי בהשתתפות המערער בקורס; כי אין לייחס משקל להשתתפות המעביד בבחירת משתתפי הקורס; כי יש חשיבות לכך שההשתלמות היתה בימי חופשה שנתית; כי בית-הדין התעלם מן העובדה, שהמעביד פסל בעבר עובדים לצאת להשתלמות כשהדבר נראה לו כלא תורם לעבודתם; כי חלק מהנושאים עשויים היו לתרום לשיפור יעילותו של המערער בעבודתו; כי הפסיקה מכירה בקשר בין השתלמויות מעין אלה לבין העבודה. .5בטיעונו בעל-פה הוסיף הפרקליט המלומד וטען, כי אבן הבוחן העיקרית לקביעת נפקותו של החוק על מקרה כגון דא הוא מבחן האלימינציה, היינו ראיית תאונה כתאונת עבודה אם ניתן לקבוע, כי לולא מקצועו של המבוטח ועבודתו אצל מעבידו, לא היתה התאונה קורית במקום ובזמן שקרתה. בית-הדין האזורי לא נתן את דעתו, די הצורך, לעובדה, כי היתה "התעניינות" מטעם הנהלת המשרד בבחירת המשתתפים בקורס, כשהמגמה היתה שלא לפגוע במהלך העבודה התקין. עיון בתכנית הקורס אינו מאפשר לאבחן בנקל בין הנושאים בעלי הזיקה לבין אלה נטולי הזיקה. התכנית כללה, למשל ביקור בבית-דין לעבודה, דבר בוודאי חשוב לחבר ועד עובדים. המערער לא היה אמנם חבר הוועד, אך נתקבל אישית כמשתתף בקורס בשל עברו ומעורבותו בענייני העובדים. .6בא-כוח המוסד הסכים לדעה, שמבחן האינטרס האישי של המעביד אינו קובע עוד, אך הוסיף שאין להרחיב הרחבה מעבר לסביר: המערער לא היה חבר ועד, הקורס אורגן על-ידי ההסתדרות. מן העובדה שבסעיף 2(ה) שבהליך למדים, כי המעוניינים להשתתף בקורס פנו לוועד העובדים. חלקו של המשרד במיון המשתתפים היה רק לדאוג לכך, שלא תהיה פגיעה בסדרי העבודה עקב העדרות מן העבודה. .2פסק-דין .1בא-כוח המערער השליך יהבו, בראש ובראשונה, על מבחן האלימינציה - ובצדק מטעמו, שכן אין לך מבחן נוח יותר והעשוי יותר "להושיע" את עניינו של המערער מאשר המבחן האמור; והרי הכל יסכימו, שאלמלא עבד המערער בסניף הדואר בו עבד, ועבד, למשל, בנמל אשדוד או באקדמיה למוסיקה בתל-אביב, לא היתה נקרית בדרכו ההזדמנות לטול חלק באותה "השתלמות" ולהיפגע במהלכה. .2אלא שמבחן האלימינציה אינו שמיש בכל עת ובכל מצב. יישומו מותנה בצירוף נסיבות אותן יש לבחון בכל מקרה ומקרה לפי המיוחד שבו, כפי שנאמר בדב"ע לב/38-0, [2]: "... מהמבחנים השונים שבהם נעזרים עת באים לפרש את הדיבור 'עקב ותוך העבודה' המבחן המועיל הוא 'מבחן הקשר לעבודה', וליתר דיוק 'מבחן האלימינציה'. לפי מבחן זה יש, במקרים הראויים, לראות תאונה כ'תאונת עבודה', אם ניתן לקבוע כי לולא העבודה לא היתה התאונה קורית במקום ובזמן שקרתה... העובדה שהמבוטח עשה את דרכו למקום שבו עמד לקבל טיפול רפואי עקב תאונת עבודה, ומכוח זכות המוקנית לו בחוק, יכול ויהיה בה כדי ליצור את הקשר עם העבודה ויכול ויהיה באותה עובדה כדי ליצור את הקשר עם העבודה ויכול ויהיה באותה עובדה כדי להשיב בשלילה על השאלה, אם התאונה היתה קורית במקום ובזמן שקרתה לולא העבודה" (שם, [1], בע' 33-34; ההדגשות לא במקור). .3המקרה בו דובר באותו ערעור עצמו הינו דוגמה מאלפת למה שהתכוונו בדיבור "מקרים ראויים": המבוטח נפגע בתאונת עבודה. בתקופת אי-כושרו לעבוד קיבל טיפול במרפאת קופת חולים. הרופא רשם לו תרופות אותן ניתן להשיג בבית המרקחת של קופת חולים, הנמצא בסניף אחר במעלה אותו רחוב. בדרכו לשם מעד המבוטח בחפירה פתוחה, נפל ושבר את ידו. התאונה לא ארעה "תוך כדי ועקב עבודתו..." של המבוטח, לא תוך כדי ועקב הליכתו אל העבודה או מן העבודה וגם לא באף אחת משאר הנסיבות המנויות בסעיף 36לחוק, אך אלמלא עבודתו לא היה נקלע לרצף בלתי-אמצעי של נסיבות שהביאו אותו להיפגע בתאונה באותו יום, באותו מקום. .4במקרה "ראוי" אחר (דב"ע מא/63-0, [3]) נפסק, כי מבוטח שנהרג מפגיעת כדורים תועים בדרכו לעבודה, מת כתוצאה מפגיעה בעבודה. המנוח תושב תל-אביב, אופה לפי מקצועו, עבד במאפיה אשר ביפו. בדרכו לעבודה לילה-לילה רכוב על אופניים, היה עובר לא הרחק מפרדס משפחת שניר, בגבעת הרצל, בליל המקרה, בשעה 02.30, היו חילופי יריות בבית אחד מהאחים שניר. גופת המנוח, פגוע מיריות בגופו ובראשו, נמצאה על-ידי המשטרה בקרבת מקום, ולא הרחק ממנה, זוג אופניים. לאחר שנבחנו ונדחו כל האפשרויות העשויות להתעורר בנסיבות כגון אלה ("אלימינציה") נותרה העובדה, שמקרה עוור פגע במנוח בעת עשותו את דרכו ממעונו לעבודה. דא עקא, שלא הוכח כי נתקיים הדרוש, לפי ההלכה, כדי ליישם סעיף 36(1) לחוק, היינו שהתאונה ארעה עקב סיכוני הדרך. פגיעה מיריות בגבעת הרצל, איננה מסיכוני הדרך באותו אזור. בפסק-דינו סקר בית-הדין את המבחנים השונים הידועים, בעיקר מהפסיקה האמריקאית, וקבע, כי המקרה ההולם הוא זה הקרוי for test- ,butשכן - "המנוח לא נהרג מפני שביקשו את נפשו בתור מי שהינו, אלא מפני שעבר באותו מקום באותה שעה. הצורך לעשות את דרכו לעבודה - באותו מסלול, באותה עת - זימן אותו באקראי לאתר בו התרגשה פורענות, שאלמלא כך הוא לא היה נקלע לתוכה, על כן מה שארע ארע עקב נסיעתו לעבודה" (שם, [3], ע' 285- סעיף 5). .5המלה "הצורך" (הצורך לעשות את דרכו) מציינת, כי כורח הנסיבות, נסיבות עבודתו, הוא שהביא את המנוח להיפגע. לא די בקשר כל שהוא עם העבודה כדי להצדיק את יישומו של ה- for test- .butלא כל קשר - רפה, מרוחק, עקיף - יש בו כדי לענות על הדרוש. במשך עשרים וארבע שעות היממה נתון האדם ברשת ענפה של מעשים, מצבים ומחשבות, שלהם זיקה לעבודתו, כגון ש - "פלוני התעורר בלילה משנתו, חשב כל עבודתו והחליט שלמחרת עליו לבצע פעולות מסוימות ורשם אותן פעולות ביומנו... מה הדין... אם יפול ממטתו וייפגע..." (דב"ע לט/6-0, [4], ע' 117- סעיף 7). על שאלה זו - מה דין אם יפול... - שהציג לעצמו, השיב בית-הדין, שספק אם התקיים "הדרוש" למבחן ה- for test- .butואין ספק שבית-הדין נקט לשון המעטה. .6מהדוגמות שהובאו בסעיפים 2- 4לעיל למדים על הדרוש למבחן האמור: במקרה הראשון (דב"ע לב/38-0, [2]) נפגע המבוטח שעה שעשה למען קבלת טיפול רפואי, דבר שהיה זכאי לעשותו, אך גם חייב לעשותו בכדי לשמור על זכותו לגמלאות בכסף (שם, [2], ע' 31וע' 37); בעניין השני (דב"ע מא/63-0, [3]) נהרג המנוח בשל הצורך לעשות את דרכו לעבודה "באותו מסלול באותה עת". .7אין למצוא נסיבות המקרבות את המקרה דנן, כהוא זה, למה שדרוש על-פי המבחן "אלמלא", שלא לדבר על כך ש"ההשתלמות" נועדה לחברי ועד עובדים, והמערער לא היה, בזמן הרלבנטי, חבר הוועד. .8פונים איפוא למסגרת בה ניתן לשבץ את המקרה, זו שהותוותה בדב"ע לד/281-0, [5], בקשר לתאונה אגב פעילות ספורטיבית. נפסק, כי השאלה, אם תאונה זו מהווה תאונת עבודה אינה תלויה בכך אם המדובר בפעולה בה מקיים העובד חובתו כלפי מעביד ואם יש לו, למעביד, "תועלת מוחשית" בה. השאלה היא, אם אשר עשה העובד בעת התאונה היה קשור לעבודה, כשאבן הבוחן היא "מידת הזיקה למפעל" וכה נאמר - "יש להתייחס לעניין 'הקשר לעבודה', ל'עניין' - interest- אשר למעביד בפעילות ספורטיבית; עניין ריאלי, ולא עניין כללי אשר לאזרח בפעילות ספורטיבית במדינה. במקרה שלנו הוכח ה'עניין' על-ידי כך שהמעביד סייע בארגון (הסעה), השתתף במימון וזקף את הזמן לחשבון יציאות עבודה" (שם, [5], בע' 91). .9על-פי עובדות המקרה דנן ניתן להניח, ש"המעביד" ראה, מסתמא, בעין יפה את קיום ההשתלמות ובוודאי שלא ראה להכביד על התארגנותה ועל יציאתם של העובדים למקום בו התקיימה ההשתלמות, ובלבד שלא ייפגעו סידורי יציאתם של העובדים לחופשה שנתית. יותר מכך אי-אפשר להסיק אשר ל"עניין" המעביד בהשתלמות ולזיקה למפעל. .10מכל האמור עולה, כי הערעור נדחה. אין צו להוצאות.תאונת עבודההשתלמות