מצב רפואי קודם לעניין הכרה בהתקף לב כתאונת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מצב רפואי קודם לעניין הכרה בהתקף לב כתאונת עבודה: 1. לפנינו ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופטת פורת - דן יחיד; תב"ע מד/921-0) שדחה את עתירת המערער להכיר באוטם שריר הלב שפקד אותו ב- 17.10.1982 כתאונת עבודה. 2. הבירור בבית-הדין מתמקד בשאלה, אם היה קשר בין עבודתו של המערער כבעל מזנון עצמאי לבין המחלה בה לקה, ובשאלה החלופית, אם הוכח שהשפעת העבודה על בוא האוטם היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים ובפרט מצב בריאותו של המערער עובר למקרה והרגלי העישון שלו. 3. לאחר שמיעת עדותו של המערער (חקירה על תצהירו) החליט בית-הדין, שהצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב. 4. בפסק-דינו לא התייחס בית-הדין קמא כלל לטענות שנטענו ולפלוגתות שנקבעו, שכן "לא נתנו באי-כוח הצדדים דעתם לשאלה קודמת שיש לפסוק בה, בטרם ייבחן קיומו של אירוע חריג והקשר בינו לבין מחלות התובע, דהיינו: האם עיסוק בענייני מס הכנסה הוא 'תאונת עבודה' כמשמעותה בהלכה?" בית-הדין קמא סמך על פסיקתו של בית-הדין לביטוח לאומי, שבאה לידי ביטוי מסכם בעב"ל 38/63 (פב"ל ח', 139) מפיו של השופט ב' שרשבסקי שקטע, בין היתר, כי: "חובת תשלום מס הכנסה מוטלת על החייב במס לא מפני שהוא עוסק במשלח יד מסוים, אלא מפני שהוא בעל הכנסה מסוימת החייבת במס ואין הבדל מאיזה מקור באה לו הכנסה זו, בין אם היא באה מעבודתו כחקלאי או כסוחר, או מריבית שהוא מקבל מהשקעה כספית שבאה לו מירושה. פעולת תשלום המס איננה איפוא התעסקות של בעל משלח יד מסוים דווקא או התעסקות הצמודה למשלח היד המסוים או הנובעת ממנו, ואם החייב במס נפגע בדרכו למשרדי מס הכנסה לשם סידור ענייניו שם, הוא לא נפגע מפני שהוא היה עסוק במשלח ידו המסוים, אלא מפני שהיה עסוק בסידור חובתו כבעל הכנסה מסוימת" (שם, בע' 140). על סמך הלכות אלה נדחתה התביעה. 5. בית-הדין רואה להסתייג מן הדרך שבה הלך בית-הדין קמא, בפוסקו את הדין לא על-פי הטענות שבכתבי בית-הדין, לא במסגרת הפלוגתות שנקבעו בהסכמה, ולא על סמך סיכום טענותיהם של הצדדים, כי אם על-פי הכרעה בזירה שונה לחלוטין מזו בה התנהל ההליך, ובלא שניתנה לצדדים הזדמנות להתמודד באותה זירה. אין תימה איפוא, שהמערער עתר בהודעת הערעור שיאופשר לו לקיים "דיון מחודש וממצה בסוגיה תוך עתירה לשינוי ההלכה הישנה...". 6. הדיון בסוגיה זאת לפנינו נערך על-פי טענות בכתב. 7. עיקר טענותיה של באת-כוח המערער היו, כי בית-הדין האזורי שגה בתיתו פסק-דין "המבוסס על טענה שלא הועלתה על-ידי מי מהצדדים", ולחלופין - ההלכה מיושנת ואינה תואמת את רוח הזמן. 8. לו עמדה לפנינו הטענה הראשונה בלבד, היה הערעור מתקבל על אתר. אך הפרקליטה המלומדת עשתה את מלאכתה נאמנה וטענה גם, ובהרחבה, "לשינוי ההלכה הישנה", לבל תזכה על-פי הטענה הראשונה וההליכים - במקום להתקצר, יתארכו. אנו נתייחס רק לטענה השניה. 9.א) טענותיה של באת-כוח המערער בטענה העומדת להכרעה היא: (1) לא ייתכן עיסוק במשלח יד בלי פעולת תשלום מס, מה עוד שאי תשלומו מהווה עבירה פלילית. (2) יש להתאים את ההלכה לתנאי שמשק המשתנים. ענייני מס הכנסה הופכים למורכבים יותר ויותר בחלוף השנים: מיסוי בתנאי אינפלציה, החובה לשלם מקדמות - מס מדי חודש, מס יסף, מס על מלאי, וכו'. לכל אלה חייב העובד העצמאי להקדיש חלק ניכר מזמנו, כחלק של מהלך עיסוקו. יישומו של חוק הביטוח הלאומי מחייב שיינתן לו "פירוש דינמי" בתנאי המשק המשתנים (דב"ע ל/10- 0, בע' 8). (3) הפעולות הרגילות של העסק צמודות לפעולות לצורכי מס הכנסה, כגון רישום מכירה בקופה רושמת או בספר הקופה; וכי אין המבוטח מכוסה, על-פי ביטוח נפגעי עבודה, בעת עשותו פעולות אלה? (4) סייג: אין המערער תובע הגנת החוק מעבר לפעולות הנובעות ישירות מניהול העסק המשמש משלח ידו. עוד טענה הפרקליטה המלומדת, כי פסק-הדין האנגלי משנת 1948, עליו סמך השופט שרשבסקי בעב"ל 38/63 הנ"ל, דן בעניין פיסקאלי שלגביו נשתנו הנסיבות לפי הוראות פקודת מס הכנסה, כך שאותו פסק-דין אנגלי לא יכול היה להינתן כיום במדינת ישראל; ב) באת-כוח המוסד השיבה, כי החבות לשלם מס הכנסה, להגיש דוחו"ת וכו', הינה חבות כללית החלה על כל אדם במדינה, אשר לו הכנסה כהגדרתה בפקודת מס הכנסה, בין אם הוא עובד עצמאי, עובד שכיר, ואף אם אינו עובד. חבות זו - לשלם מס, להגיש דו"ח - לא השתנתה מאז ניתן פסק-הדין בעב"ל 38/63 ובתב"ל, ת"א 467/58. 10א). על מנת שתאונה בעבודה תוכר ככזאת, לגבי עובד עצמאי, עליה להיות "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו" (סעיף 35לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968); ב) המונח "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו", המתייחס לתאונת עבודה של עובד, והמונח "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו", המתייחס לעובד עצמאי, פורשו על-ידי בית-הדין לעבודה בצורה רחבה הרבה יותר מזאת שבה פירשו את המושג בתי-הדין לביטוח לאומי; ג) עוד בתחילת דרכו פסק בית-הדין: "על התפיסה כי 'תוך העבודה' פירושו רק פרק הזמן שבו עושה העובד 'מילוי חובתו כלפי מעבידו ובפעילות הנלווית לכך' - התפיסה שהיא ביסודם של פסקי-הדין שניתנו על-ידי בית-הדין לביטוח לאומי, שעליהם סמך בא-כוח המוסד לביטוח לאומי בטיעונו - אבד הכלח" (דב"ע לב/27- 0, בע' 334). ואכן, בשורה ארוכה של פסקי-דין מוצאים אנו פסיקה החורגת מהסד שבו הושמו בעבר המושגים "עקב עבודתו" ו"עקב עיסוקו במשלח ידו" כך, למשל, אימת בית-הדין את אשר נפסק בפסיקה אמריקאית (industrial Indemnity exchange v. Industrial accident commission), בקבעו, כי "עובד מצוי 'תוך כדי עבודתו', - employment ,in the course of hisכאשר הוא עושה אותם דברים סבירים אשר החוזה בינו ובין מעבידו מרשה לו, במפורש או מכללא, לעשותם" (דב"ע לא/22- 0, בע' 211); ותוך יישום כלל זה לעובד עצמאי נפסק, ש"נראה כתאונת עבודה כל מקרה בו נפגע אותו עובד עצמאי עת עסק בדבר שסביר היה שיעשה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו" (תב"ע (ב"ש) לא/58- 0, בע' כד); ד) שעה שעמדה בפני בית-הדין השאלה, מתי תוכר פעילות ספורטיבית כתאונה בעבודה, אמר בית-הדין: "התשובה לשאלה, מן ההכרח שתשתנה עם הזמן: היא תשתנה עם השינוי בראיית 'המפעל' על-ידי החברה, והיא תשתנה עם השינוי ביחס של החברה לשיקולים סביבתיים בחיי העבודה" דב"ע לד/281- 0, בע' 88). .11א) האמור לעיל, לגבי המושג "עקב עבודתו", יפה אף לגבי "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו", ונפרש אותו לאור השינוי בראיית עיסוקו של עצמאי על-ידי החברה. בסוגיה זאת נפסק, כי די, להוכחת ה"עקב עיסוקו", כי הפעולה נעשתה "לצורך עיסוקו במשלח ידו, ("עקב") בין שתראה שבה פעולה השייכת מהותית לעיסוק ובין שתראה בה פעולה הנלווית לעיסוק" (דב"ע שם/117- 0, בע' 133); ב) נראה, כי בימינו אלה - עיסוקיו של עצמאי כוללים את סידור ענייניו במס הכנסה כתוצאה מעיסוקו במשלח ידו לא פחות מאשר טיפולו בגביית חובות, תשלום לספקים, הפקדת שיקים והשגת אשראי. על כל פנים ניתן לומר, ששעה שהלך העצמאי למשרדי מס הכנסה "עסק בדבר שסביר היה שיעשה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו" (בלשון תב"ע (ב"ש) לא/58- 0 הנ"ל). .12א) עיסוקיו של עובד עצמאי עם שלטונות מס ההכנסה נדונו לראשונה (עד כמה שידוע) בבית-דין זה בתב"ע (י-ם) לג/74- 0, במקרה בו נפגע עובד עצמאי בדרכו למשרדי מס הכנסה להסדרת תשלומי הניכויים בין עובדיו. המוסד לביטוח לאומי הסתמך בטיעוניו על פסיקתו של בית-הדין לביטוח לאומי בעב"ל 38/63, ועל כך ענה בית-הדין: "ברור שתנאים המורכבים של חברה כשלנו, הביטוי 'עיסוק במשלח יד' לא ייתכן שיכלול בקרבו רק את העיסוק המקצועי במובן המצומצם (במקרה הקונקרטי שלנו - רק את התפירה, המדידה והגיהוץ). אין ספק שהוא כולל גם הרבה פעולות הנלוות לאותן פעולות מקצועיות 'יסודיות' והדרושות לביצוען התקין, כגון קניית סחורה, מסירת מכשירים לתיקון, סידור אשראי ותשלום חובות, משא-ומתן עם ספקים ועם לקוחות, תשלום דמי שכירות בעד החצרים שבהם נמצא העסק, וכו'. אנו סבורים שדין אחד צריך להיות להסדר כל העניינים הקשורים בניכויי מס הכנסה ודמי ביטוח של עובדי העסק והעברתם לרשויות הנוגעות בדבר ולפעולות 'הנלוות' שמנינו לעיל. פעולות אלה הפכו לחלק מהשגרה היום-יומית של ניהול העסק, ובנדון זה אין לראות הבדל ביניהן ובין קניית חוטים ומחטים, למשל (אם נחזור לדוגמה הקונקרטית שלנו). הטיפול בהן נובע מניהול העסק, ובלי סידור משביע רצון של בעיות אלה לא יכול כלל לבוא בחשבון המשך העיסוק במשלח יד" (שם בע' נט). המוסד לביטוח לאומי לא ערער על אותו פסק-דין; ב) לדעתנו אין לסייג את אשר נפסק בתב"ע (י-ם) לג/74- 0 הנ"ל להסדר ניכויים לעובדים בלבד, וזאת כל עוד סידורי המס מתייחסים למשלח ידו של המבוטח. .13א) עם כל הכבוד, נראים לנו הדברים שנאמרו בעב"ל 38/63 הנ"ל (אשר הובאו בסעיף 4לעיל) כבלתי-תואמים את פסיקתו של בית-דין זה, וכבלתי מתיישבים לחלוטין עם ראיית עיסוקיו של עובד עצמאי על-ידי החברה. נכון הדבר שחובת תשלום מס הכנסה מוטלת על כל נישום שהוא בעל הכנסה מסוימת החייבת במס, אך אין אנו מקבלים את הגישה, ש"אין הבדל מאיזה מקור באה הכנסה זו"; ב) אין דומה סידור ענייניו של עובד עצמאי במס הכנסה לזה של שכיר. המטלות המוטלות עליו מכוח פקודת מס הכנסה והשיג-ושיח שיש לו עם פקיד השומה שעה שמדובר בהכנסות מ"משלח ידו", אינם דומים כלל ועיקר לסידור ענייניו של נישום שהוא שכיר או נישום שיש לו הכנסות מרכוש; ג) העובד השכיר - חובת תשלום מלוא המס בגינו מוטלת על מעבידו בדרך של ניכוי במקור (סעיפים 164עד 168לפקודת מס הכנסה), ואם נזקק העובד לפקיד השומה לצורך הגשת דו"ח שנתי, הרי שברוב המכריע של המקרים - שולח הוא את הדו"ח בצירוף אישור המעביד (טופס 106), ובכך יצא ידי חובתו: בירורים - אם ישנם - נעשים עם המעביד, אם חייב העובד להיזקק לפקיד השומה עצמו - נובע הדבר לרוב מהכנסות נוספות שיש לו שלא מעבודה; ד) לא כן העובד העצמאי: עליו לנהל, מכוח פקודת מס הכנסה (סעיף 130), פנקסים, בשיטה שנקבעה על-ידי פקיד השומה: עליו להסביר רישומים מסוימים; עליו לנמק, מדוע הוצאה זאת או אחרת שייכת לעסק; עליו להסביר לפקיד השומה, מדוע לדעתו מקדמה שהושתה עליו (סעיף 175לפקודה) ראוי להפחיתה מן הנימוקים השנויים בפקודה (סעיף 180לפקודה); בקיצור - כל כולו של מגעו של "העובד העצמאי" עם פקיד השומה נוגע ונובע מעיסוקו, או לפחות נלווה אליו (בלשון דב"ע שם/117- 0 הנ"ל). 14. ערים אנו לכך, כי ייתכן בהחלט מצב, שבו לעובד עצמאי הכנסות החייבות במס אף ממקורות שאינם מ"משלח ידו", ולכן שומה עליו להוכיח, בראש ובראשונה, כי נצרך לפקיד השומה עקב עיסוקו במשלח ידו או בעיקר עקב עיסוקו זה. הרים המבוטח נטל זה והוכיח, כי התאונה ארעה בדרכו לפקיד השומה או ממנו, בשהותו אצלו, או כתוצאה מכך - תוכר התאונה כתאונה בעבודה. 15. התוצאה היא, כי הערעור מתקבל ברוב דעות והעניין מוחזר לבית-הדין האזורי לדיון לגופה של התביעה. המוסד ישלם למערער, בלי קשר לתוצאה, הוצאות ערעור זה (בשתי הערכאות) בסך של 300 ש"ח בצירוף מע"מ. לדעת אחד מחברי המותב יש לדחות את הערעור ולאשר את פסק-הדין של בית-הדין האזורי מטעמיו. ואלה טעמיו (בפי שהובאו בפרוטוקול בית-הדין): א) יש לקבל כנכונה גישתו העקרונית של השופט שרשבסקי כפי שהובעה בעב"ל 38/63 (מצוטטת בסעיף 4דלעיל); ב) עובד, אשר יגש בשעות העבודה למשרדי מס הכנסה - לשם הגשת דו"ח שנתי, לשם בירור, וכדו' - וייפגע, לא יהיה זכאי לגמלאות נפגעי עבודה מפני שיראוהו כמי שעסק אותה עת בסידור עניין פרטי, עניין שבין נישום לבין שלטונות המס. מה נשתנה עובד עצמאי מכל הנישומים? ג) אין באמור לעיל כדי לשלול זכאות לגמלאות נפגעי עבודה, בגין תאונה כי תקרה לעובד עצמאי אגב טיפול בעניין פיסקאלי אחר (מס, היטל, ארנונה) הקשור והנובע ישירות ובלעדית לעיסוקו במשלח ידו; ד) אשר לדעה העקרונית הנוגדת: ספק אם יש מקום (מבחינה מעשית ועיונית) לחקור ולדרוש, אם תאונה - שטוענים כי היא תאונת עבודה - קרתה אגב פעולה שנועדה בלעדית לבירור עניין הכרוך בהכנסה מעיסוק במשלח יד, ולשלול על-ידי כך את הזכאות, אם יתברר (אם ניתן לברר?) שההליכה למס הכנסה או ההתרגזות אגב הבירור, נסבו על הכנסות ממקורות שונים.תאונת עבודהמצב רפואי קודםהכרה בהתקף לב כתאונת עבודההכרה בתאונת עבודהרפואההתקף לב / אוטם שריר הלב