נזקים למכוניות עקב שריפה במוסך

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזקים למכוניות עקב שריפה במוסך: זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים נטענים לכלי רכב שבבעלות התובעת. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: התובעת הינה חברה העוסקת במכירת כלי רכב משומשים. הנתבעת 1 הינה חברה המנהלת מוסך מוסמך לתיקון כלי רכב מסוג מיצובישי והנתבעת 2 הינה חברת ביטוח אשר בזמנים הרלוונטים לתביעה ביטחה את הנתבעת 1. בסוף חודש אוגוסט 1997 פנה מנהל התובעת, מר זבולון עוזיהו, למנהל הנתבעת 1 בבקשה לתקן שני כלי רכב מסוג מיצובישי אשר בחזקתו: רכב הנושא מס' רשוי 76-106-02 (להלן: "רכב מס' 106") ורכב הנושא מס' רשוי 69-821-02 (להלן: "רכב מס' 821") שני כלי הרכב הנ"ל הובאו למוסך הנתבעת 1 באמצעות גרר לשם ביצוע התיקונים הדרושים. רכב מס' 106 עבר טיפול אשר כלל תיקון "רינגים" והחלפת חלקים וברכב מס' 821 בוצע שיפוץ מנוע כללי. עבור עבודות אלו שילמה התובעת לנתבעת 1 סך של 5,363 ש"ח (נספח ג' לכתב התביעה). ביום 30/9/97 ארעה שריפה במוסך הנתבעת 1 וכתוצאה ממנה ניזוק רכב מס' 821. בגין הארוע האמור לעיל משכה הנתבעת 2 המחאה לפקודת הנתבעת 1 ע"ס 5,100 ש"ח כפיצויי לתובעת. הנתבעת 1 פרעה את ההמחאה אולם לא העבירה את הסכום לתובעת. ביום 18/5/99 ניתן פסק דין חלקי המחייב את הנתבעת 1 להעביר את כספי הביטוח לתובעת. בחודש ינואר 1998 בוצע שיפוץ מנוע כללי גם ברכב מס' 106. בגין עבודה זו שילמה התובעת לנתבעת מס' 1 סך של 6,449 ש"ח. טענות הצדדים: התובעת טוענת כי בעת שהובא רכב מס' 106 למוסך הנתבעת 1 לצורך טיפול מנוע ("אוברול") הומלץ לה על ידי מנהל הנתבעת 1, מר יוסי כהן, לבצע בו שיפוץ כללי בלבד (החלפת "רינגים") ואכן כך נעשה. עוד טוענת התובעת כי רכב מס' 106 הוכנס פעמיים לתיקון אצל הנתבעת 1 וכיוון שהתיקון בוצע בצורה לא מקצועית נאלצה לבצע בסופו של דבר שיפוץ מנוע כללי ולשלם בעבורו. בהתייחס לרכב מס' 821 טוענת התובעת כי בעקבות השריפה שארעה במוסך הנתבעת 1, נגרם לו נזק אשר תיקונו הסתכם בכ- 9,500 ש"ח על פי הערכת שמאי. נזק נוסף לו טוענת התובעת בכתב התביעה הינו נזק כספי בסך 4,700 ש"ח בגין חוסר אפשרות למכור את הרכב עקב שהייתו במשך ארבעה חודשים במוסך ו- 5,000 ש"ח נוספים בעבור ירידת ערך כתוצאה מנזקי השריפה. בתצהירי התובעת ובחוות הדעת מטעמה אשר הוגשה על דעת הנתבעות, תוקן הסכום הנטען בגין ירידת הערך ל- 7,000 ש"ח וכיוון שהנתבעות לא העלו טענה כלשהי בנוגע לאמור, ניתן לראות בכך הסכמה לתיקון סכום התביעה בראש נזק זה. מנגד מכחישות הנתבעות את האמור לעיל והנתבעת 1 אף הגישה כנגד התובעת תביעה שכנגד בגין חוב נטען בסך 1,825 ש"ח בעבור תיקון כבל הילוכים והחלפת בוכנה ברכבי התובעת. אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב מס' 821 טופל במוסך הנתבעת 1 פעם נוספת והתובעת אף מודה כי לא שלמה בעבור תיקון זה כיוון שלטענתה, נגרמו התקלות כתוצאה מעבודה רשלנית של עובדי הנתבעת 1 וכי סוכם בינה לבין הנתבעת 1 שלא יגבה כל תשלום עבור עבודה זו. הנזק לרכב מס' 821: להשקפתי הוכיחה התובעת את טענותיה לעניין עלות תיקון הנזק וירידת ערך הרכב, ואפרט: התובעת טוענת כי התיקון בוצע על סמך אישורו הטלפוני של השמאי מטעם הנתבעות וכי שולם בגינו סך של 9,250 ש"ח (ת/ 1 ב,ג). בעמ' 9 לפרוטוקול מעיד מר זבולון, מנהל התובעת, מול השורה 5: "אני השתוממתי ואז התחלתי לבקש את השיחזור וראיתי שהוא לא אישר פגוש, לא מראות. כשדיברנו בעל פה הוא אישר לי הכל." הנתבעים הסתמכו בהגנתם על חוות דעתו של השמאי גד ברגר (נ/ 2) אשר נסתרה בחקירתו הנגדית (בעמ' 25 לפרוטוקול מול השורה 6 ואילך) : בעמ' 25 לפרוטוקול מול השורה 9 לעדותו של השמאי מר ברגר: "ש. אם כך, איך אתה מסביר את זה שאתה, בהפרשים בחווה"ד שלך, בעמ' 3, אתה אומר שלא אישרת לו את המגן הקידמי? ת. אין לי הסבר. ראיתי את זה ואין לי הסבר".... ובהמשך: "ש. ביהמ"ש: איך זה שכמות גדולה של חלקים לא אושרה? ת. אני לא מבין את השאלה, לא אישרתי את ה- 3000. ש. למה לא אישרת את המסגרות לפנסים? ת. סימנתי אותם בזמנו בסימן שאלה. ... ש. אז כן אישרת אותם. ת. כן. ש. למה בחווה"ד אתה חוזר בך מזה? ת. אין לי הסבר לזה." מעדותו של מר ברגר עולה כי תיקונים שאושרו לתובעת בעל פה לא נרשמו כולם בחוות הדעת: "ש. אתה מסכים שהרבה דברים אישרת לו ולא כתבת בחווה"ד. ת. אם זה מופיע בדוח ובהפרשים אז כן.." ובהמשך בעמ' 27 מול השורה 6: "ש. אתה כן מאשר שאישרת לזבולון את כל הפריטים שאתה בחווה"ד כותב עליהם הפרשים בחלקים ולא מאושרים? ת. נכון". מסקנתי היא כי לאור האמור לעיל אין ליתן משקל רב לחוות דעתו של מר ברגר, שכן בעדותו אישר את גרסת מנהל התובעת באשר לסכומים הנתבעים על ידי התובעת ואת העובדה כי אישר את התיקונים טלפונית, וסתר את האמור בחוות דעתו (נ/ 2) ויש להעדיף את עדותו של מנהל התובעת בסוגיה זו. ירידת ערך לעניין ירידת הערך הוצגה בפני בית המשפט חוות דעת יחידה (ת/ 2) לפיה ירד ערכו של הרכב מס' 821 ב- 7,000 ש"ח כתוצאה מהשריפה. הנתבעות לא הציגו חוות דעת נגדית או מסמך כלשהו הסותר חוות דעת זו ויתרה מזו, עולה אף מעדותו של מר ברגר, השמאי מטעם הנתבעות כי ערכו של רכב שנצבע מסיבה כלשהי, יורד (עמ' 30 לפרוטוקול מול השורה 13): "ש. נצא מהנחה שהאוטו היה שווה 10,000 ש"ח לקחתי אותו לבדיקת MM ואמרו שאת הרכב הזה צבעו מורידים מהמחיר: ת. אפשר להגיד שיורד ערכו באחוז." לאור האמור מסקנתי היא כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם והוכיחו את טענתם בדבר ירידת ערכו של רכב מס' 821 ואני מקבלת את האמור בחוות הדעת (ת/ 2) הקובעת ערכו של הרכב ירד ב7,000- ש"ח. התובעת טוענת כי הרכב מס' 821 נמכר בסופו של דבר במחיר של 10,000 ש"ח פחות ממחיר המחירון וכי לאור נתון זה ולאור חוות הדעת בגין ירידת הערך נגרם לתובעת הפסד של 3,000 ש"ח. התובעת לא הוכיחה כיצד הפסד זה מתקשר לשריפה האמורה ואיני סבורה שיש ליחסו לנזקי השריפה בלי שהוכח הדבר ועל כן איני מקבלת טענתה זו. התובעת טוענת כי מאחר והרכב עמד כארבעה חודשים במוסך נגרם להם הפסד של 4,700 ש"ח בגין העובדה שלא ניתן היה למוכרו. אמנם תובעים לא הוכיחו בראיות את הסכום הנטען, ואולם אין להתעלם מהעובדה שמדובר בתובעת שעיסוקה המרכזי הינו מכירת כלי רכב משומשים וודאי שעיכוב זה גרם לתובעת נזק כספי. אני קובעת כי הנתבעות יפצו את התובעת בגין ראש נזק זה בסכום גלובאלי של 1,500 ש"ח. לאור כל האמור לעיל מסתכמים נזקי התובעת בגין רכב מס' 821 לסך של 17,750 ש"ח. מסכום זה יש לנכות סך של 5,230 ש"ח בגין תשלום פסק הדין החלקי. הנזק לרכב מס ' 106: התובעת טוענת כי כיוון שעבודות התיקון שבוצעו ברכב זה היו שגויות מעיקרן על הנתבעת 1 להחזיר לתובעת סך של 2,745 ש"ח אשר זו שילמה בגין טיפול אשר עבורו לא צריכה היתה לשלם. גרסת התובעת בדבר נסיבות הטיפול הראשון ברכב מס' 106 עדיפה עלי מן הנימוקים הבאים: התובעת טוענת כי מר יוסי כהן, מנהל הנתבעת 1 בדק את הרכב וקבע כי אין צורך בביצוע שיפוץ מנוע כללי (אוברול) וכי ניתן להסתפק בשיפוץ חלקי הכולל החלפת רינגים ואילו מר יוסי כהן טוען את היפוכו של דבר. אין חולק כי זמן קצר לאחר שהוחלפו הרינגים נידרש לבצע אוברול ברכב האמור. בעמ' 7 לפרוטוקול מול השורה 17 ואילך, מעיד מר זבולון מטעם התובעת כי שלם סכומי כסף בעבור טיפולים חוזרים ברכב מס' 106: "בגין המכוניות האלה אני שילמתי כסף על התיקונים האלה הלוך וחזור. ש. אתה לא אמרת ליוסי שהתיקון השני באשמתו? ת. אמרתי והשותף שלי עשה לו בלגן, ושלמתי לו, האוטו מצד אחד מכור ומצד שני הבן אדם שילם את כל הכסף והוא תקוע וצריך לשים לו מנוע ונתתי לו אחריות". גרסתו של מר יוסי כהן רצופת סתירות לכל אורכה וראה לעניין זה עדותו בעמ' 11 לפרוטוקול מול השורה 25 משנשאל האם נותן אחריות על טיפולים: "בוודאי. נותן אחריות של 3 חודשים על כל עבודה. ש. עבור רינגים כמה זמן אתה נותן אחריות? ת. 3 חודשים. עבור כל תיקון שאני עושה זה 3 חודשים. אם אני עושה רינגים זה לא אומר שהייתי בעד לעשות רינגים. ש. אתה נותן עבור כל דבר אחריות של 3 חודשים. ת. על כל עבודה שאני עושה..." ובהמשך, משנשאל העד על ידי בית המשפט בעמוד 15 לפרוטוקול מול השורה 14, לעניין תקופת האחריות משיב העד תשובה שונה מן האמור לעיל: "ש. ביהמ"ש : נכנס אדם שלא יודע כלום כמה אחריות אתה אומר לו שהוא מקבל על רינגים? ת. על רינגים לא נותנים אחריות..." וכן בעמ' 15 מול השורה 9: "..כשאני עושה רינגים אני עושה לו ללא אחריות,.." לעומת זאת הוכח כי התובעת לא התנערה מאחריותה כלפי רוכש הרכב והשקיעה כספים רבים בתיקונו ואין זה סביר שניסתה לחסוך כמה מאות שקלים בידיעה שתוך זמן קצר עלולה להגרם ברכב תקלה אשר תחייב תיקון חוזר. על כן עדיפה עלי גרסתו של מר זבולון על זו של מנהל הנתבעת. טענת הנתבעת 1 בדבר סכומי הכסף אותם חייבת התובעת בגין טיפולים נוספים בסך 1,825 ש"ח לא הוכחה אף היא. הנתבעת 1 לא הציגה דרישת תשלום כלשהי בגין הסכום האמור ולא צרפה מסמכים המעידים על ביצוע העבודה, אלא רק חשבון זמני שהופק ביוני 99'. בעמ' 12 לפרוטוקול מול השורה 14 מעיד מר כהן, מנהל הנתבעת 1: "ש. אני מדבר על רכב 106 - עבור העבודות ברכב זה אתה קיבלת את מלוא התמורה ואתה לא זכאי היום לשום אגורה. ת. מגיע לי כסף, למה לא? ש. מיד אתה דרשת את זה? ת. בוודאי. ש. אתה יכול להוכיח לי או לבית המשפט איך דרשת את הכסף? הוצאת לו מכתב? הוצאת קבלה עבור העבודה? ת. בטלפון. ש. כשאתה מבצע עבודה אתה שולח ללקוח קבלה. ת. או חשבונית או הקפה או חשבון זמני. ש. כשסיימת שלחת לו. ת. לא".... בהמשך בעמ' 13 מול השורה 21: "אני לא שולח חשבונות. אני מתקשר ואומר שחייבים לי והוא בא לשלם". תמוהה בעיני העובדה שהנתבעת לא שלחה דרישת תשלום כלשהי בגין הסכומים הנטענים על ידה בתביעה שכנגד וכי על אף העובדה שיכולה היתה לקזז סכומים אלו מההמחאה אשר קיבלה בעבור התובעת לא עשתה כן והעדיפה להחזיק את הסכום כולו ברשותה מבלי להעבירו לתובעת: בעמ' 20 לפרוטוקול מול השורה 11 משיב מר כהן לשאלת בית המשפט בעניין זה: "ש. למה לא עשית חשבון ושלחת לו 3,000 ש"ח? ת. לא שלחתי כי אני רוצה להתחשבן איתו." מסקנתי היא כי גרסת הנתבעת 1 נסתרה ולאור האמור אני דוחה את התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך 2,745 ש"ח בגין טיפולים חוזרים ברכב מס' 106. לסיכום: הנתבעות תשלמנה לתובעת ביחד ולחוד סך של 12,520 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת 1 לתובעת סך של 2,745 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעות 1-2 תשלמנה לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח + מע"מ, ובנוסף תשלם הנתבעת 1 לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ש"ח + מע"מ. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.רכבשריפהמוסך