פסילת ערבות בנקאית לא צמודה למדד במכרז

רקע 1. בקשה ליתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשת - ולא המשיבה השנייה - היא הזוכה במכרז 850/2/00 לגיזום ולכריתת עצים לרשתות החשמל במחוז דן (להלן - המכרז); וכי החלטת ועדת המכרזים של המשיבה הראשונה לפסול את המבקשת בשל פגם בערבות הבנקאית שצירפה להצעתה, ולהכריז על המשיבה השניה כזוכה במכרז, פסולה. ביום 26.6.00 ניתן צו מניעה זמני (בש"א 5843/00) למנוע עשיית הסכם בין המשיבות, ולהימנע מכל פעולה לצורך תחילת ביצוע עבודות הגיזום. 2. ב"כ הצדדים הסכימו - על-פי המלצתי שבהחלטה הנ"ל ובהחלטה מיום 28.6.00, ומכיון שעיקרה של המחלוקת אינה עובדתית, אלא משפטית - לאחד את הדיון בבש"א 5843/00 עם הדיון בתיק העיקרי בה"פ 673/00, להימנע מחקירות, ולנהל את הדיון בתיק על דרך של סיכומים בכתב. ההסדר הדיוני והסיכומים הממצים והבהירים שהוגשו, איפשרו מתן פסק-דין תוך פרק-זמן קצר. 3. לשם השתתפות במכרז, צריך היה להמציא ערבות בנקאית בשיעור של 5% מערך ההצעה, צמוד למדד. הצעת המבקשת נפסלה בשל פגם בערבות, בהיותה בלתי צמודה למדד, שלא על-פי הנדרש במסמכי המכרז. השאלה הטעונה הכרעה היא, איפוא, זו: האם בדין פסלה ועדת המכרזים של חברת החשמל את הצעת המבקשת בשל אותו פגם שנפל בערבות לקיום ההצעה, והאם ראוי להכריז על המבקשת - ולא על המשיבה השנייה - כזוכה במכרז. על טיבו של הפגם בערבות 4. למבקשת נסיון רב במתן שירותי גיזום וכריתת עצים ללקוחות מוסדיים. לאחר עיון בתנאי המכרז וסיור קבלנים, הגישה המבקשת את הצעתה למכרז, בסך של 587,220 ש"ח לשנה, החל מיום 1.8.00. בהתאם לתנאי המכרז, רשאית חברת החשמל להאריך את החוזה עם הזוכה במכרז בשנה נוספת, ועוד אחת בעקבותיה. 5. מנהל המבקשת ביקש, לדבריו, בסניף מבשרת ציון של בנק דיסקונט, ערבות בנקאית כנדרש בנוסח הערבות שצורף למכרז. למעשה, הייתה הערבות בשיעור של 30,000 ש"ח, 5.1% מן ההצעה, ב639- ש"ח יותר מן הערבות שנדרשה. כך נעשה למען הסר ספק, וכדי לאפשר למבקשת לשנות ברגע האחרון את הצעתה. 6. ניכר פער של כ12%- בין הצעת המבקשת, כאמור, 587,220 ש"ח לשנה, לבין הצעת המשיבה השנייה, 666,666 ש"ח לשנה. לפער זה נודעת משמעות מיוחדת בהתחשב באופציה הנזכרת להארכת ההתקשרות בשנתיים נוספות. הערבות הבנקאית נדרשה לשלושה חודשים בלבד; החלטת ועדת המכרזים ניתנה בחלוף פחות מחודש-ימים ממועד הגשת ההצעות; על-פי תנאי המכרז על הזוכה לחתום עם חברת החשמל על הסכם בתוך שבוע-ימים מיום הכרזתו כזוכה, ואם לא כן - תחולט הערבות. נמצא בענייננו, כחודש ימים מיום 29.5.00, מועד הגשת המכרז ועד ליום 28.6.00, שבוע-ימים מיום ההכרזה על הזוכה במכרז. בפרק הזמן הזה עלה המדד בשיעור של 0.9% בלבד. במשך שלושת החודשים גביהם נדרשה הערבות, לא עלה המדד בשיעור שמעל 2%. נמצא, לדברי עו"ד אלון כינורי, בא-כוחה המלומד של המבקשת - בשל אותו סרח עודף בסך של 639 ש"ח - כי בכל מקרה לא נפלה הערבות שצירפה המבקשת מ5%- מערך הצעתה + הצמדה. אליבא דב"כ המבקשת מדובר בפגם טכני הניתן לריפוי, וכי אין מדובר בפגם מהותי המצדיק פסילה. 7. לדברי עו"ד אסף ביגר, בא-כוחה המלומד של המשיבה הראשונה, לא כי: המבקשת אינה יכולה להיבנות מאותם 639 ש"ח יתרים, וסכום כסף זה אינו 'מחפה' על אי-ההצמדה למדד. חישובים שלאחר מעשה אינם מרפאים את הפגם שמלכתחילה. שיעור האינפלציה אינו ידוע מראש ונמצא עורך המכרז חשוף לסכנה של ירידת ערך הבטוחה. ערבותה של המבקשת הטילה על עורך המכרז את הסיכון של עליית המדד, במקום עליה-עצמה. ולא רק עורך המכרז נפגע, אלא עקרון-היסוד של השוויון בין המציעים, וכדברי באות-כוחן המלומדות של המשיבה השנייה, עוה"ד רות ברק ורונית גרבר. 8. אמת נכון הדבר, לא בהתממשות הסיכון בדיעבד ענייננו, כי אם בעמידתם של כלל המציעים בפני סיכון זהה, על-פי תנאי המכרז, מלכתחילה, בשעה שהגישו את הצעותיהם. החזרת הערבות הבנקאית 9. בפי ב"כ המשיבה השנייה טענה מקדמית: עם מתן ההודעה למבקשת על פסילת הצעתה, הוחזרה לה הערבות הבנקאית. הלכה היא, כי מציע שהצעתו נפסלה, המבקש לעמוד על הצעתו, חייב להשאיר את הערבות אצל עורך המכרז. המבקשת - שלא נהגה כך - מוחזקת כמי שויתרה על זכייתה במכרז. כל שנותר לה, אם בכלל, הוא לתבוע סעד כספי [בג"צ 183/81 אחים אגברייה בע"מ נ' המועצה המקומית ערערה (לא פורסם); רע"א 2262/96 יו דבי בע"מ נ' המועצה האזורית עמק לוד תקדין-עליון 96 (2) 125; ה"פ (חי') 320/98 המ' 3476/98 סכם פהד חברה בע"מ נ' עירית סכנין ואח' (לא פורסם); ש' הרציג (בהשתתפות עו"ד רות ברק) דיני מכרזים (חלק ראשון) (תש"ן1989-) 90]. 10. יש טעם עקרוני בטענה, אך בנסיבות העניין ראיתי לדחותה: תכתובת שבין ב"כ הצדדים סמוך לאחר ההודעה על פסילת ההצעה, אינה מלמדת על ויתור. אדרבא, באדיבות אך בתקיפות, למחרת ההודעה הנ"ל על פסילת ההצעה, ביקש ב"כ המבקשת מאת ב"כ המשיבה הראשונה להעביר לעיונו את נוסח הערבות על-פי המכרז, והערבות שהוגשה, הכל כדי לבדוק את הפגם שנמצא על-ידי ועדת המכרזים ושהיה עילה לביטול הצעת המבקשת. רצף המכתבים שמיום 20.6.00 ועד ליום 26.6.00, מועד הגשת בש"א 5843/00, מלמד על הלך-המחשבה אצל המבקשת כמו גם אצל המשיבה הראשונה, שאין מדובר בויתור, אלא בבדיקה שהובילה לעמדת המבקשת לעמוד על משמר זכויותיה עד לנקיטת הליך משפטי זה. מכיון שנשוא המחלוקת היה נוסח הערבות, ובשל כך שמנהל המבקשת שהה בחו"ל וכנראה שנוח היה לב"כ המבקשת לבקש ולקבל את נוסחי הערבויות מאת ב"כ המשיבה הראשונה, אין לראות את החזרת הערבות כויתור על הזכייה במכרז. פגמים בערבות לבד מאי-ההצמדה למדד 11. עוד טענה משנית בפי ב"כ המשיבות שראיתי לדחות לפני הדיון בעיקר: הערבות הבנקאית צריכה הייתה להיות "בהתאם לנוסח הכלול במסמכי המכרז" (סעיף 3.5 למסמך ההוראות שבשני העמודים הראשונים למסמכי המכרז). הערבות הבנקאית שהגישה המבקשת הייתה בנוסח שונה מזה שבמסמכי המכרז. אכן, קיימים הבדלים מילוליים רבים. לחלקם, יתכן, נודעת גם משמעות מהותית (פיסקאות 43-53 לסיכומי המשיבה השנייה); אך דומני - גם ב"כ הצדדים מסכימים - כי עיקר הוא הפגם בדבר אי-ההצמדה למדד. ועדת המכרזים לא ראתה להעיר כל הערה על הפגמים האחרים שהמשיבות טוענות להם כאן. החלטתה לפסול את הצעת המבקשת - שהיא במוקד תובענה זו - נומקה אך ורק באותו "פגם שנפל בערבות לקיום ההצעה אשר לא הייתה צמודה למדד שלא ע"פ הנדרש במסמכי המכרז" (מכתב מיום 20.6.00). הא ותו לא. אין הצדקה, איפוא - דיונית ומהותית - לדון בשינויים מילוליים שבנוסח הערבות. תוצאת הפגם בערבות "עקרון השוויון, "נשמת אפו" של המכרז הציבורי, הוא העיקרון החשוב ביותר בדיני המכרזים. עקרון השוויון נגזר מעצם מהותו ומעצם אופיו התחרותי של המכרז, ולפיו זכאי כל משתתף במכרז ליהנות ממעמד שווה למעמדם של מתחריו... מעקרון השוויון נגזרים גם הכללים הפרטניים של דיני המכרזים... כמו גם פתרונות לשאלות מיוחדות העולות אגב דיון במכרזים ציבוריים..." [ג' שלו חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית (תשנ"ט1999-) 164]. פסילת הצעה המלווה בערבות פגומה, הינה אחד מן הכללים הפרטניים של דיני המכרזים, הנגזרים מעקרון השיוויון: "אי-קיום התנאי בדבר הגשת ערבות או אי-מילוי אחר פרטי הדרישה מבחינת הצורה או התוכן פוסלים את ההצעה ומונעים השתתפותו של המציע בעת בדיקתן של ההצעות זו לעומת זו. לעניין זה, אין נפקא מינה אם כלל לא צורפה ערבות כנדרש או אם צורפה ערבות אשר אינה מקיימת את הדרישות, כפי שפורטו במכרז" [בג"צ 376,368/76 אליהו גוזלן; צוות מא"י לבניין ולפיתוח נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד לא (1) 505, 512 והאסמכתאות המובאות שם]. 13. הלכה היא כי פגם בערבות, ככלל, אינו פגם טכני אשר ניתן לתיקון [ע"א 3744/94 אבן הבונים בע"מ נ' ארבל הנדסה וקבלנות (1984) ואח' פ"ד נ (5) 59, 65]. אך יש היוצאים מן הכלל והם "מקרים מיוחדים ויוצאי דופן, כגון פליטת קולמוס או מקרים אחרים, בהם פעל המציע בתום-לב וחזות המסמך מעידה על דבר הטעות, ואין על-כן להיזקק לעניין זה לראיות חיצוניות, באופן שביחסים שבין בעל המכרז לבין הבנק, לא היה זה האחרון מתגונן בפני תביעת בעל המכרז" [בג"צ 173/82 מבני פלס חברה הנדסית לבנין ופיתוח בע"מ נ' עירית נהריה ואח' פ"ד לו (2) 472, 475]. 14. ב"כ המבקשת היפנה למספר אסמכתאות שבהן חרגו בתי-המשפט מן הכלל הגורף שפגם בערבות פוסל את ההצעה. למשל: בג"צ 203/75 בן עקר נ' המועצה האזורית באר טוביה, פ"ד כט (2) 707. בטוחה שניתנה שם על דרך של קיזוז חוב, בשעה שמציעים אחרים, שאינם נושים של בעל המכרז, נתנו ערבות בנקאית. כיוצא בזה, פסק בית המשפט המחוזי בתל-אביב [ת.א. 551/94 טלדור שירותים טכניים בע"מ נ' חברת נתיבי איילון בע"מ פס"מ נה (2) 315] כי יש לגלות גמישות במקרים ראויים. שם בוטלה החלטת ועדת מכרזים שפסלה הצעה בגלל פגמים בערבות, כשתוצאת הפסילה הייתה מתן "יתרון להצעה בלתי-ראוייה היקרה ב6.5- מיליון דולר...". 15. ענייננו-שלנו אינו מסוג העניינים המצדיקים חריגה מן הכלל האמור. המציע, דומני, פעל בתום-לב. בשים לב לשיעור עליית המדד במקומותינו בעת הזו, בשונה מימים עברו; כשהערבות הבנקאית דנן נועדה להיות בת-תוקף למשך 3 חודשים בלבד; בהתחשב בטענה שהבנק נתבקש להכין ערבות על-פי מסמכי המכרז; בשל כך שסכום הערבות בפועל היה בשיעור שלא פחת מ5%-; בהתחשב בכל אלה, דומני, אין לייחס למבקשת התנהגות שלא בתום-לב. לא לשם הערמה פעלה כפי שפעלה, אלא בשל טעות שבתום-לב. 16. ואולם, תום-לב אינו חזות הכל. זהו תנאי הכרחי אך לא מספיק: "אפילו אין כל מחלוקת כי הפגם בערבות נפל בתום לב, ואפילו המדובר בטעות בתום לב של הבנק מוציא הערבות, הפגם הינו מהותי ויורד לשורש עקרון השוויון של דיני המכרזים" [ש' הרציג, לעיל, חלק שני, בעמוד 229-30]. "אין בהכרח חשיבות לשאלה, אם המציע שבהצעתו נפל פגם, פעל בתום-לב. יכולה ועדת המכרזים בנסיבות העניין לומר: "איני רוצה להיקלע לבעיות, ואין אני מעוניינת לערוך בדיקה מעמיקה לעניין השאלה אם המציע פעל בתום-לב או שלא בתום-לב; די לי בכך שהמציע לא פעל לפי האות הכתובה של המכרז, כדי שהצעתו תיפסל... אין כל חובה על ועדת המכרזים לחקור ולדרוש אם הפגם האמור נעשה בתום לב אם לאו, ואין לדרוש ממנה שתעכב את ההחלטה במכרז עד לבירור העניין, כתנאי לכשרותם של הליכי המכרז. כל עוד פעלה ועדת המכרזים עצמה בתום לב וללא שרירות ועל-פי הנחיות סבירות שהנחתה את עצמה, אשר על פיהן נוהגת היא בפועל, אין מקום שנתערב בשיקול דעתה" [בג"צ 504/82 כח (2000) אחזקות בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד לז (1) 651, 662-3]. 17. יתר על כן: אין אדם החסין מפני טעות. שגגה או רשלנות הינם אנושיים. כיון שכך, נטיית הלב היא שלא לדבוק בגישה דוגמאטית ופורמלית. במובן זה הנני מסכים עם ב"כ המבקשת. ראוי לבדוק בקפדנות אך בפתיחות, חריגים אפשריים לכלל הפסילה. במיוחד כך כשבכספי ציבור עסקינן והצעה זולה, לכאורה, קוסמת. דומה גם, כי מסתמנת בפסיקה בשנים האחרונות הקלת-מה בהתייחסות הנוקשה לפגמים בערבות הבנקאית, באופן שאינם מסווגים קטגורית כפגמים מהותיים, אלא נבחנים בדומה לפגמים אחרים בהצעה. ואולם, גישה סלחנית לרשלנות בסוגייה בה עסקינן, יכולה להעמידנו בפני מדרון חלקלק. חריגים, ותולדותיהם, ייפְגעו בניהולם התקין של מכרזים [השווה: בג"צ 173/82 הנ"ל בעמוד 475]. שגגה רודפת שגגה, טעונה תקנה, ומהלך הדברים משתבש. גם באין חשש של הערמה מתוכננת ומכוונת, יכולה להיווצר אפלייה, שרירות, תקלה, אי-צדק. על המבקשת לשאת בנזקי טעותה. זו שורת הדין. גם שיקולים של צדק מוליכים לכיוון 'אשמתה' של המבקשת. לחובתה יש לזקוף את 'עוון' מחדלה, טעות שגרמה בקרב הנוגעים בדבר לעירפול, סירבול וחוסר ודאות. לא פחות מכך - גם שיקולים של יעילות כלכלית, מצביעים על המבקשת ששגתה - ועל כן היא, ולא המשיבות - צריכה לשלם את מחיר הטעות. להגברת המוּדעות והזהירות ולמניעת שגיאות עתידיות, ראוי שהמבקשת תישא בעלויות מחדלה. 'העמסת' הנזק על אחרים, או פיזורו, צריכים להידחות, כאמור, גם מטעמים של יעילות כלכלית והכוונת התנהגות. 18. ועוד זאת: ענייננו אינו ראוי להיכלל במסגרת המקרים שבהם פגם בערבות ניתן לתיקון (בג"צ 173/83, כדלעיל בסעיף 13), מכיון שחזות המסמך אינה מעידה על דבר-הטעות. שינוי חלוקת הסיכונים ביחס למה שנקבע במכרז, קרי, העברת סיכון עליית המדד מן המציע אל עורך המכרז, הוא הפגם שבערבות. בעת פתיחת ההצעות ובדיקתן, אין ברורות כל צרכן משמעויותיו של הפגם. חזות המסמך אינה מספקת תשובה הולמת, גם לא במישור היחסים שבין המשיבה הראשונה לבין הבנק. יפים לעניין זה דברי ב"כ המלומד של המשיבה הראשונה בסעיף 15 לסיכומיו ודברי ב"כ המלומדות של המשיבה השנייה בסיכומיהן על אודות קשיים אפשריים במימוש הערבות (במיוחד סעיפים 26-9 47-9 ו- 54-8), ושלא כאמור בסעיף 39 לסיכומי המבקשת. אעיר גם ביחס לאמור בסעיף 24 לסיכומי המבקשת, כי אישור הבנק הנטען בתצהיר מנהל המבקשת - עֵד מפי עֵד - אינו קביל. הערבות כתנאי-סף במכרז 19. במובן מסויים הקדמנו בדברים דלעיל את המאוחר. צודקות באות-כוחן המלומדות של המשיבה השנייה בטענתן ביחס ל"תורת שלבי המכרז": "סדריו ונהליו של המכרז מן הראוי שיהיו מאורגנים על-פי שלבים ברורים, שאינם מותירים מקום לערבוב תחומים וכי האבחנות תהיינה חדות וחלקות: תחילה נבחן אלו מן ההצעות כשרות על-פי הכללים המקובלים של דיני המכרזים ורק ההצעות העוברות מחסום זה, מתמודדות על הזכייה במכרז..." [בג"צ גוזלן הנ"ל, בעמוד 514]. הערבות הבנקאית נמנית על תנאי הסף למכרז: "השלב בו נבחנת תוקפה של הערבות הוא שלב פתיחת ההצעות, דהיינו השלב שבו נבדקות ההצעות המקוריות של המשתתפים במכרז... משנתקיים תנאי הערבות בשלב זה, עוברות ההצעות שלבים נוספים של עיון ובדיקה" [בג"צ 499/84 עזרא שוורץ ושות' נ' עירית רמת גן ואח' פ"ד לח (3) 781, 783]. ומצדי אוסיף: משלא התקיים תנאי-הסף, משנמצאה הערבות פגומה, דינה של ההצעה כבר בשלב זה - לפסילה. הפגם אינו בר-תקנה ולא יועיל ממצא עתידי על שיעור המדד בפועל: "משקבע בעל מכרז כתנאי סף דרישה ברורה ומפורשת להצמדת הערבות למדד פלוני או לשער מטבע אלמוני, הצמדה למדד אחר או לשער אחר לא תתקבל כעומדת בתנאי הסף. הילוכם של המדדים לפני או אחרי הגשת הערבות, אין בהם כדי להציל מפסילה הצעה לה צורפה ערבות שאינה עומדת בדרישות הסף של בעל המכרז" [ה"פ 10758/99 (מחוזי-ת"א) בש"א 54227/99 אל-מור חשמל (1986) בע"מ נ' רשות הנמלים והרכבות ואח' (לא פורסם)]. 20. וענייננו-שלנו יוכיח: הצעת המבקשת נפסלה בשל הפגם בערבות ומבלי שנשקלה כלל לגופו של עניין (סעיף 18 לסיכומי המשיבה הראשונה). להלכה ולמעשה, מדובר בשני שלבים נפרדים. גם לא יהיה זה נכון להתרשם מן הפער הכספי שבין הצעת המבקשת להצעת המשיבה השנייה. חברת החשמל לא התחייבה לקבל את ההצעה הזולה או כל הצעה שהיא. יתכן שועדת המכרזים, אילו דנה בהצעת המבקשת לגופה, הייתה מוצאת את הצעת המשיבה השנייה עדיפה על פניה, חרף העובדה שהייתה יקרה יותר. אין בפניי תשתית להשוות בין ההצעות וממילא לא אחווה דעתי לעניין זה. הדברים האמורים באו רק כדי להצביע על הבחינה הדו-שלבית שנעשתה, כדין; כי אין לערב בין התחומין; וכי השיעור הכספי של ההצעות, הינו מדד אחד מכלל המדדים שועדת המכרזים שוקלת ככלל, אך לא הגיעה לשלב זה בעניין נשוא דיוננו. 21. אילו לא עמדה ועדת המכרזים איתן על הנדרש במסמכי המכרז, הייתה חוטאת לתפקידה וגורמת לאי-בהירות מקום בו נחוצה ודאות וקפדנות: "תוצאת פגם בערבות הינה בבחינת הלכה עצמאית שכלל אינה נתונה לשיקול דעת ועדת המכרזים. זאת להבדיל מפגמים אחרים שמשקלם ומהותם נקבעים, במידה רבה, על-ידי ועדות המכרזים ומפרסמי המכרז" [ש' הרציג (בהשתתפות עו"ד רות ברק) דיני מכרזים חלק שני (תשנ"ה1994-) 230-1, בהתבסס על בג"צ 751/89 א' לוי קבלני בניין נ' עיריית נצרת עילית, פ"ד מד (2) 441, 443]. אין איפוא מקום להתערב בהחלטת ועדת המכרזים אשר הקפידה כדבעי על מילוי תנאי המכרז ככתבם וכלשונם. 22. על האמור לעיל יש להוסיף את פסיקת בית המשפט העליון [רע"א 4972/94 רם חברה לעבודות הנדסיות בניין ושוברי גלים בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (לא פורסם)] שהתייחסה במישרין לפגם בערבות לעניין אי-הצמדה. אומנם שם דובר בנזק רב אשר עלול היה להיגרם אם יידחה ביצוע העבודות, ובענייננו-כאן לא נטען לעניין נזק שכזה. אך מכל מקום, חרף קיומן של טענות על פגמים במכרז, לא ראה בית המשפט העליון להידרש שם אלא לעניין אי-ההצמדה למדד, בניגוד לתנאי המכרז. עניין זה לבדו הצדיק דחיית הבקשה לרשות ערעור. 23. אם הארכתי בדברים, אין זאת אלא בשל כך שמבחינה חשבונאית (סעיפים 5-7 לעיל) מסתבר בדיעבד שסכום הערבות לא פחת מהשיעור שנדרש במכרז. אך לעניין זה, ובנוסף לכל האמור לעיל, ראיתי להיתלות בדברי בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 1481/94 (לא פורסם), בעניין שנסיבותיו דומות: אף שם צורפה ערבות בלתי צמודה למדד, אם כי בפועל היה סכום הערבות בשיעור של 5.55% מערך ההצעה, ב11%- יותר מן הדרוש (5%). אף שם יצא בית המשפט מן ההנחה שמדובר בטעות בתום לב. ואולם קבע: "אין מדובר בפגם פורמלי גרידא; דרישת ההצמדה באה כדי לתת בידי עורך המכרז כעין 'ביטוח' בפני שינויים בערך השקל בשל האינפלציה" (עמוד 2). כאז כן עתה, קיימת יציבות יחסית בשיעור האינפלציה. אף-על-פי-כן, נפסק שם כי דרישת ההצמדה "שונה במהותה ממה ש'סופק' ע"י המבקשת". סוף דבר 24. כדין עשתה ועדת המכרזים בפֹסלה את הצעת המבקשת. ערבות שהמציאה המבקשת לא הייתה צמודה למדד, בניגוד לנדרש במסמכי המכרז. אין מדובר בפגם טכני גרידא, ואין הוא בר-תיקון. זהו פגם מהותי היורד לשורש העניין. הבקשה נדחית. צו מניעה זמני שניתן בבש"א 5843/00 ביום 26.6.00 - מבוטל בזה. המבקשת תישא בהוצאות המשפט ותשלם לכל אחת מן המשיבות שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. ערבותמדדבנקערבות בנקאיתמכרז