ביטול חוזה במהלך המשפט

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול חוזה במהלך המשפט: מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים 1. בפני התנגדותה של המבקשת, הגב' עופרה ניסים, לבקשה לביצוע שטר שהגישה המשיבה, עיריית אשדוד, ללשכת ההוצאה לפועל באשדוד, בתיק מס' 2501207087. 2. המבקשת טוענת בתצהירה, הנספח לבקשה, כי המשיבה מנסה להיפרע ממנה ומנכסיה האישיים בגין חוב של חברה בערבון מוגבל. עוד טוענת המבקשת כי המשיבה הצליחה להוציא, בחוסר תום לב, מידיה את השיקים נשוא תיק זה. 3. בשנת 2005, טוענת המבקשת, הגיעו מעקלים מאת עיריית אשדוד והודיעו כי לחברת ש.ע.ל. שיש 1995 בע"מ (להלן: "החברה") שבעלה של המבקשת הינו בעל המניות היחיד בה, יש חוב למשיבה בשל תשלומי מים וארנונה. 4. באותה תקופה, טוענת המבקשת, מצבו הבריאותי של בעלה היה בכי רע והוא שכב בבית החולים במצב קשה ונאבק על חייו כשהוא נאלץ לעבור ניתוח לב פתוח. 5. המבקשת טוענת, כי הגיעה למשרדי הגבייה בעירייה-המשיבה ושם נאמר לה כי היא זו שצריכה לשלם את החוב והופעלו עליה, לטענתה, לחצים כי באם לא תשלם את החוב, בתוך 48 שעות, המשיבה תחל בעיקול של מכונות ומטלטלין במפעל, דבר אשר יוביל להשבתת המפעל. 6. בשל לחץ זה, טוענת המבקשת, שהופעל בשל המצב הכלכלי ובשל העובדה כי נטען באוזניה כי היא זו שחייבת לשלם את החוב, משכה המבקשת מספר שיקים פרטיים שלה לטובת הנפרעת-המשיבה. 7. המבקשת טוענת, כי המדובר בהצגת מצג שווא, הטעייה וכפייה מצד המשיבה. המבקשת טוענת כי המדובר בחברה הבונה מצבות ועיקול מכונותיה היה גורם לפגיעה קשה בכבוד המת ולפגיעה במשפחה האבלה. 8. המבקשת טוענת, כי כנגד החברה מתקיים הליך של פירוק ומונה לה מפרק זמני על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע. 9. לפיכך, טוענת המבקשת, כי יש צורך לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשת רשות לפתיחת הליך תביעה זה. 10. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי המשיבה לא הגישה את כל השיקים שברשותה לביצוע, אלא בכל פעם הגישה מס' שיקים בלבד, והדבר גורם לגבייה כפולה ובמקביל בלשכות הוצאה לפועל שונות. 11. ביום 2/7/2009 התקיים בפני דיון בבקשתה של המבקשת והיא נחקרה על תצהירה. 12. בתחילת חקירתה, אישרה המבקשת כי בעלה, באופן אישי, הוא הבעלים של המקרקעין נשוא חוב הארנונה שבגינם ניתנו השיקים נשוא תיק זה. 13. המבקשת חזרה בחקירתה על טענותיה העובדתיות ותיארה את אופן פעולתם של המעקלים מטעם המשיבה. 14. המבקשת השיבה, כי לא רשמה שיק אחד בלבד וזאת משום שנציגי המשיבה ביקשו סכום של 100,000 ₪, סכום שאינה יכולה לפרוע בתשלום אחד. 15. המבקשת טענה בחקירתה, כי מחצית מהסכום הנ"ל כבר נפרע, כל עוד היה לה כסף בחשבון. 16. המבקשת הודתה בחקירתה, כי היא חתומה על שיקים של חברה אחרת, שניתנו לפרעון חוב ארנונה בגין אותו נכס מקרקעין. המבקשת טענה כי היא חתמה במקום בעלה משום שהוא לא יכל לחתום בשל אירוע מוחי שעבר. 17. המבקשת טענה, כי אף פעם לא נכנסה לניירת, כלשונה, ולא בדקה את פעולותיו של בעלה אלא עשתה את הדברים "מכורח של אשה לבעלה", כלשונה. 18. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. 19. בסיכומיו חזר ב"כ המבקשת על הטענה, כי נציגי המשיבה, בתנאי לחץ וכפייה, הציגו למבקשת מצג שווא לפיו היא בעלת החוב של החברה, באופן אישי, למרות שאינה מנהלת בחברה ואף אינה בעלת מניות. 20. ב"כ המבקשת טען, כי נציגי המשיבה איימו על המבקשת בהשבתת מפעלו של בעלה וניצלו את חרדתה מפני הצפוי לבעלה, את חוסר ניסיונה, חוסר הבנתה והרושם המצטבר של האיום, כדי להחתימה על עשרות שיקים אישיים. 21. עוד טען ב"כ המבקשת, כי למרות שהמשיבה אוחזת בסידרה של שיקים הרי שפעלה בניגוד לתקנה 28א' לתקנות ההוצאה לפועל ולא הגישה את כולם לפירעון (או את רובם, שכן בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל חלף מועד פרעונם של יותר משלושה שיקים, לטענתו). 22. ב"כ המבקשת טען, כי פעולות המשיבה הן בניגוד לחובת ההגינות וחובת תום הלב הנדרשת מרשות. 23. ב"כ המבקשת טען, כי ההלכה היא שגם אם למבקשת הגנה בדוחק בלבד, יש להתיר לה להתגונן בפני התביעה. 24. ב"כ המבקשת חזר על כל טענותיה העובדתיות של המבקשת, בהרחבה. 25. ב"כ המבקשת טען בסיכומיו, כי המדובר בכפייה ובהתאם לפסיקת בתי המשפט, הכפייה איננה צריכה להיות יסודית ואינה חייבת להיות הסיבה המכרעת או הבלעדית להתקשרות, שכן היא נבחנת במבחן סובייקטיבי, לאמור - על הכפייה להשפיע על רצונו של המתקשר בהטילה בו חששות ופחד. 26. ב"כ המבקשת אף טען טענת עושק, ולדידו ההלכה קובעת היא, כי אין צורך להוכיח שאלמלא העושק וניצול מצוקת המבקשת וחוסר ניסיונה לא הייתה נוצרת התקשרות. 27. ב"כ המבקשת טען כי דין ההתחייבות, שהושגה בכפייה, להתבטל, על פי סע' 17(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) וכי הודעת הביטול יכולה להינתן תוך כדי ההליך המשפטי, ולפיכך ניתן לראות בהתנגדות משום הודעת ביטול. 28. ב"כ המבקשת הוסיף וטען, כי אין לקבל את טענתה החדשה של המשיבה לפיה המבקשת ניהלה חברה אחרת באותו שטח בו מצוי המפעל של בעלה, הן משום שהיא אינה הבעלים ו/או בעל המניות באותה חברה, הן משום שכתובתה של החברה האחרת אינה בכתובת נשואת חוב המקרקעין והן משום שאין רלוונטיות לעניין מקום ביצוע העבודה של כריית קברים ואין מקום לקשור בין מקום ביצוע עבודה לבין מקום מושבה של חברה. 29. ב"כ המבקשת חזר על טענותיו בדבר פירוקה של חברת ש.ע.ל. שיש בע"מ ובדבר הצורך בקבלת רשות, לדידו, בהגשת תביעה זו. 30. ב"כ המשיבה, לעומתו, טען בסיכומיו כי הגנתה של המבקשת היא הגנת בדים. 31. ב"כ המשיבה טען, כי בחקירתה של המבקשת עלו סתירות רבות. 32. עוד טען ב"כ המשיבה, כי המבקשת טענה שאין לה כלל קשר עסקי לבעלה או מעורבות בעסקו אך בחקירה התברר כי היא בעלת זכות החתימה הבלעדית בבנק החברה בעסק של בעלה וכי מסרה שיקים לפרעון חוב ארנונה בגין אותו נכס. 33. ב"כ המשיבה הוסיף, כי ההמחאות נשוא תיק זה לא חוללו בשל הוראת ביטול אלא בשל העדר כיסוי מספיק. 34. ב"כ המשיבה טען, כי היה למבקשת די והותר זמן להודיע על ביטול העסקה, שנעשתה לטענתה בכפייה או בלחץ, והיא לא עשתה כן. 35. ב"כ המשיבה טען, כי בבקשה לביצוע של 3 שיקים מתוך סדרת השיקים המדוברת לא הגישה המבקשת התנגדות, אלא בקשה לצו תשלומים, ובבקשה אף לא ציינה כלל שמסרה את ההמחאות בכפייה ובלחץ. 36. ב"כ המשיבה הפנה להלכת ע"א 5806/02 וביקש לקבוע כי מנסיבות המקרה כולו עולה שאין המקרה קרוב לאפשרות להיכנס תחת סיכויי ההגנה של טענת כפייה, אילוץ ומרמה. 37. ב"כ המשיבה הפנה לפסיקה, ממנה עולה כי על המבקשת הייתה חובה להודיע על ביטול העסקה, תוך זמן סביר, דבר שלא נעשה על ידה. דיון והכרעה 38. לאחרונה סוכמה ההלכה בדבר טיבו של סדר הדין המקוצר בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ מפי כב' הש' א' רובינשטיין: "מן המפורסמות, כי בשלב של מתן רשות להתגונן מוטל על הנתבע עול הוכחה מצומצם. ואולם, התמונה אינה חד-ערכית: בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נאמר מפי הנשיא ברק, כי במסגרת בקשת הרשות "נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." ובע"א 89/248 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ציין הנשיא שמגר, "כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן... גם הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה". דברים אלה בהירים הם, ומדברים בעדם; ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, תשס"ז-2007), 386-385; לשלמות התמונה יצוין, כי רשות ניתנת - שעה שהיא ניתנת על פי המבחנים האמורים - אף בטענה בעל פה כנגד מסמך; ע"א 454/65 סלבין נ' גליק, פ"ד כ(2) 15 (השופט - כתארו אז - זוסמן). כללם של דברים, נאמר כי "גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46, המפנה לזוסמן, סדרי הדין האזרחי (מה' 7 בעריכת ש' לוין), תשנ"ה -1995, 677-676; ראו גם ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד, פ"ד מו(4) 193, 196 (השופט - כתארו אז - מ' חשין)). עם זאת ראו דברי השופט טירקל בענין האחים אלפי (שם), כי "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו". (ההדגשות שלי - י.ב.). 39. המבקשת טוענת טענה של כפייה על פי סע 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. 40. זוהי לשון הסעיף: "17.(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה. אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה.". (ההדגשה שלי - י.ב). 41. כידוע, גם כפייה כלכלית יכולה להיחשב, בנסיבות מיוחדות וחריגות, ככפייה על פי סע' זה. יפים לעניין זה דבריו של כב' הש' מצא בע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, נז(6), 769:: "סעיף 17(א) לחוק החוזים (חלק כללי) קובע, כי "מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה". הלכה מיוסדת היא, כי "לשון סעיף 17 היא רחבה מספיק כדי לכלול גם כפייה שהיא כלכלית בטיבה" (ע"א 8/88 שאול רחמים בע"מ נ' אקספומדיה בע"מ, פ"ד מג(100 ,95 (4). אך על-פי ההלכה שנפסקה בע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(705 (5, לא בנקל עשוי בית-המשפט להכיר בכפייה כלכלית כעילה מוצדקת לביטול חוזה. רק "כפייה או לחץ שיש בהם פסול מוסרי -חברתי-כלכלי, ואשר חיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם" (דברי השופט חשין בעמ' 719), והעומדים במבחן הכפול של "עוצמה" ו"איכות" (ראו דבריו בעמ' 721, שם) - או "לחצים כבדים, אשר חותרים תחת עצם הרצון המינימאלי" (דברי הנשיא שמגר בעמ' 740, שם) והמציבים את הצד התם במצב שבו אין לפניו כל ברירה סבירה אחרת בלתי אם להתקשר בחוזה - עשויים להקים עילה להשתחררות מחיוב חוזי. כן נקבע, בפרשת מאיה, שאם הצד התם קיבל ייעוץ משפטי, קודם שהסכים להתקשר בחוזה, הרי שככלל יהיה בכך כדי לשלול, ולפחות להחליש, טענה שהתקשר בחוזה עקב כפייה. הילכת מאיה הנחתה את פסיקת בית-המשפט במספר מקרים נוספים (רע"א 7539/98 לוטם רהיטים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(726-725 ,721 (1; ע"א 1912/93 שחם נ' מנס, פ"ד נב(129 ,119 (1; ע"א 2299/99 שפייר נ' חברת דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה (238-235 ,213 (4). כן ראו: ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים, כרך ב (תשנ"ג) 888 ואילך; ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שנייה, תשנ"ה) 235-234). אמות המידה המכבידות, שנקבעו בפסיקה להכרה בקיומה של כפייה כלכלית, מתיישבות עם ההבנה שהתגבשה בעידן המודרני, כי דיני החוזים שוב אינם מגבילים את עצמם להסדרת התקשרויות רצוניות בין יחידים, אלא עוסקים במערכות יחסים נרחבות ומורכבות הרבה יותר של אינטראקציות כלכליות, חברתיות וציבוריות, שקיום רבות מהן כלל אינו מבוסס על חופש הבחירה החוזי במשמעותו הקלאסית. כאלה, בין היתר, הן מערכות היחסים החוזיות שמקיימים גופים כלכליים עתירי כוח - כמו בנקים, חברות-ביטוח ותאגידי ענק למיניהם - עם המוני הנזקקים לשירותיהם (ראו: א' זמיר, פירוש והשלמה של חוזים (113-87 (1996; ג' שלו "מה נותר מחופש החוזים" משפטים יז (465 (1987; ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים כרך א (תשנ"א) 65-45; א' ברק פרשנות במשפט - כרך רביעי: פרשנות החוזה (112-108 (2001). הבנה זו היא העומדת גם ביסוד המגמה הגורסת כי במקרים המתאימים לכך ראוי לבחון את תוקפו המחייב של החוזה, לא רק בעזרת המבחן הסובייקטיווי (רצונו החופשי של המתקשר), אלא גם - ולעתים בעיקר - בעזרת מבחן אובייקטיווי, היינו סבירות והוגנות תנאיו של החוזה. אחת האינדיקציות האובייקטיוויות המרכזיות לקיומה של כפייה כלכלית בת -פועל משפטי היא מידת סבירותם והגינותם של תנאי החוזה. קיום תלות של צד אחד במשנהו מטיל על הצד החזק חובת-אמון מוגברת כלפי הצד החלש. כמי שבידו הכוח לעצב את תנאי החוזה כרצונו, נושא הוא בחובה לספק במסגרת החוזה גם את צורכי ההגנה על האינטרסים הלגיטימיים של הצד החלש. במלאו חובה זו יבטיח אף את האינטרס שלו לוודאות וליציבות משפטית. לכן, ככלל, חוזה שבאופן אובייקטיווי הינו הוגן וסביר איננו ניתן לביטול מחמת כפייה כלכלית. ניתן להשקיף על סוגיה זו גם במשקפיה של חובת תום הלב. החובה מוטלת על שני הצדדים: בניצול עמדת הכוח בה ניצב הצד החזק, להכתבת תנאים בלתי הוגנים ובלתי סבירים לצד החלש, יש משום חוסר תום-לב במשא-ומתן לכריתת החוזה; ואילו, מנגד, ניצולה של עמדת החולשה בה ניצב הצד החלש, לשם השתחררות בדיעבד מחוזה הוגן וסביר, מהווה חוסר תום-לב בקיום החוזה. נמצא כי השאלה העיקרית הטעונה הכרעה, כאשר צד מבקש להסתלק מן החוזה בטענה שהתקשר בחוזה עקב כפייתו על-ידי הצד השני, אינה אם לצד השני היה כוח להכתיב לו תנאי התקשרות כאלה ואחרים. השאלה העיקרית היא, אם החוזה על מכלול תנאיו הוא הוגן וסביר, במובן זה שגם עניינו של הצד החלש זכה בגדרו להגנה ראויה. בדרך כלל, כאשר ההתקשרות מותנית בוויתור הצד החלש על זכות שהייתה לו, די לברר אם החוזה "מפצה" את המוותר על ויתורו; משמע, שהחוזה מבטיח לו טובת הנאה סבירה וראויה בתמורה לוויתורו.". (ההדגשה שלי - י.ב.). 42. בענייננו, המבקשת אינה חולקת על העובדה, כי קיבלה "טובת הנאה" תמורת מתן השיקים האישיים על שמה. טובת ההנאה היא השהיית ו/או הפסקת פעולות העיקול וההוצאה במפעלו של בעלה. כך יכל המפעל להמשיך ולהניב פירות. 43. המבקשת אף מודה בפה מלא כי זו הייתה מטרתה במתן השיקים. היא ביקשה לעצור את הליך העיקול וההוצאה, על מנת למנוע את הפגיעה בפעילות במפעל, עובדה שעלולה להיות כרוכה בפגיעה קשה בלקוחות המפעל וכתוצאה מכך במוניטין של המפעל ואף בשיתוק מוחלט של פעילותו. 44. המבקשת צריכה הייתה להראות בבקשתה כי המדובר בטובת הנאה שאינה סבירה וראוייה. 45. כלומר, המבקשת צריכה הייתה "לכמת" את אותה טובת הנאה ולהציג בפני בית המשפט נתונים אודות הכנסות המפעל לאחר ויתורה של המשיבה על הליכי העיקול וההוצאה, נתונים אודות חלקו של בעלה ברווחים אלה וכיוצא בזה. 46. זאת, על פי ההלכה כי על המבקש רשות להתגונן להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו. 47. אם לא די בכך, הרי שהמבקשת התעלמה לחלוטין בטיעוניה ובתצהירה משאלת מועד ההודעה על ביטולו של החוזה. 48. סע' 17 לחוק החוזים (חלק כללי) אינו "יצור" משפטי מנותק מסביבתו. הוא מצוי בפרק ב' לחוק, שכותרתו: "ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו" והוא כפוף, אם כן, להוראות סע' 20 לחוק זה: "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה.".(ההדגשה שלי - י.ב.) 49. המבקשת אינה טוענת לעניין זה דבר וחצי דבר בבקשתה. 50. המבקשת אינה מפרטת באיזה מועד, לדידה, נודע לה כי פסקה הכפייה (יש לזכור כי מתן השיקים התרחש בשנת 2005) . 51. המבקשת אינה מפרטת מדוע לא הודיעה על ביטול החוזה, תוך זמן סביר לאחר שנודע לה כי פסקה הכפייה. 52. כל שהמבקשת טוענת הוא כי ניתן להודיע על ביטול גם במסגרת כתבי הטענות. 53. טענה זו אינה עונה לשאלה שמעמיד סע' 20 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, בייחוד בהתחשב בעובדה כי ההתנגדות בתיק זה הוגשה רק ביום 10/6/2008. 54. ואולם, אין להתעלם מן העובדה שטענותיה של המבקשת מציגות תמונה לא קלה של כפייה כלכלית ממשית, לכאורה, שביצעו נציגי המשיבה כלפי המבקשת. 55. אלא שחוסר פירוט זה שעליו הצבעתי מעמיד, לטעמי, את הגנתה של המבקשת בתחום האפור שבין הגנת בדים להגנת שסיכוייה קלושים ביותר. 56. במצב דברים זה, יש להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה בקופת בית המשפט. 57. ההלכה בעניין זה היא כי: "... בית המשפט רשאי לתלות את מתן הרשות להתגונן בתנאי, שהנתבע יפקיד את סכום התביעה בבית המשפט, או שימציא ערובה. אך אם יורה כך, הרי נתבע חסר-אמצעים לא יוכל להתגונן, ורק נתבע שיש בידו למלא אחרי התנאי שהוטל יוכל להתגונן, ויזכה אולי, בסופו של דבר, גם במשפט גופו. לכך הורו בתי המשפט, כי לא ישתמשו בכוח לתלות מתן רשות להתגונן בתנאי כזה. אלא, לכל היותר, באותם המקרים בהם היה "כמעט" בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט, היינו, כאשר "כמעט" רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי" (מתוך ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 689 - ההדגשה שלי - י.ב.). 58. מאחר ואני סבור כי כמעט רשאי הייתי לסרב לבקשת המבקשת, אני מורה כי תינתן למבקשת רשות להתגונן רק אם תפקיד, בתוך 30 יום מיום קבלת החלטתי זו, בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, את הסך של 4,722 ₪. 59. ככל שתפקיד המבקשת את הסכום האמור, תידון התביעה בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. 60. הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ, ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי. ביטול חוזהחוזה