הארכת מועד להגשת ערעור הליך תלוי ועומד

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד להגשת ערעור הליך תלוי ועומד: לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (כב' השופטת שרה שדיאור ונציג הציבור מר וילי גולדברג; עב 3029/03) . ערעור המשיבה 1 על פסק הדין (ע"ע 542/08) הוגש ביום 2.10.08 והומצא לידי המבקשת ביום 7.10.08, כך שהמועד האחרון להגשת ערעור שכנגד בהתחשב בפגרת הסוכות היה יום 26.10.08. הבקשה שבפני להארכת מועד הוגשה ביום 5.11.08. רקע המשיבה 1 (להלן - "המשיבה") עבדה במשיבה 2 (להלן- "העירייה") במהלך שתי תקופות - הראשונה מיום 1.7.70 ועד 30.6.84 (להלן- "תקופת העבודה הראשונה"), ובסיומה קיבלה פיצויי פיטורים מלאים, והשנייה מיום 9.11.97 ואילך. לאחר ששבה לעבוד בעירייה ביקשה לרכוש זכויות פנסיה בגין תקופת עבודתה הראשונה; בקשתה הראשונה בעניין זה הוגשה ביום 8.4.98 (מועד בו היו בתוקף הוראות תכ"מ מיום 28.1.81; להלן - "החוזר הישן"), אך האישור הסופי ניתן רק בשנת 2001 (מועד בו היו בתוקף הוראות תכ"מ מיום 1.12.99; להלן - "החוזר החדש"). נוכח חילוקי הדעות לגבי החוזר החל נדרשה לשלם סך של 86,769 ₪ בגין רכישת הזכויות - סכום שהיווה מעין פשרה בין הוראות החוזר הישן לבין החוזר החדש. למרות שהמשיבה טענה כי הסכום שעליה לשלם נמוך יותר, שילמה את מלוא הסכום. ביום 25.6.03 שלח הממונה הרלוונטי במשרד הפנים (להלן- "הממונה") מכתב המבטל את ההסכמה שבעקבותיה שילמה המשיבה את הנדרש ממנה. לאור זאת הגישה המשיבה תביעה כנגד המדינה והעירייה לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי, לאחר ניתוח של ההוראות החוקיות שהיו בתוקף בתקופה האמורה וכן של ההתכתבויות וההסכמות בין הצדדים, הגיע למסקנה כי: "התובעת רשאית היתה לרכוש את זכות הפנסיה שלה במועד בו ביקשה ועל פי הכללים שחלו באותה העת. לדעתנו היא גם רכשה אותם כדין... התובעת שילמה סכומים הגבוהים מהסכום שחבה בו על פי חוזר מא/45 .... בפועל שילמה התובעת כפי שהוטל עליה על ידי העירייה והמדינה ואושר על ידי מי שמוסמך מטעמה של המדינה... במסגרת שיקול דעת שהפעילה העירייה פעלה על פי הכללים בעוד המדינה פעלה בניגוד לכללים ובחוסר תום לב.... יש לראותה כמי שרכשה זכויותיה כחוק, בסכום אותו שילמה ועליו אין להוסיף דבר, ואין להשיב לה דבר". בית הדין האזורי קבע כי ההוראות הרלוונטיות - בהתחשב במועד הגשת בקשתה של המשיבה - הן אלו שנקבעו בחוזר הישן, ולא אלו שנקבעו בחוזר החדש. עוד קבע כי למרות שהמשיבה שילמה סכומים גבוהים מאלו בהם היתה חייבת על פי דין, אין להשיב לה סכומים אלו שכן ביצעה את התשלום במסגרת הסכם פשרה מוסכם על כל הצדדים אשר עליה לכבדו. כנגד החלטת בית הדין האזורי הגישה המשיבה ערעור לבית דין זה, בו היא דורשת להשיב לה את הסכומים ששילמה ביתר, לפי קביעות בית הדין האזורי, בגין רכישת זכויותיה. המבקשת מצידה מבקשת להגיש ערעור שכנגד, בעניין קביעת בית הדין האזורי כי החוזר החל על רכישת הזכויות היה החוזר הישן, וכן בנוגע לקביעה העובדתית כי "הגורמים המוסמכים מטעמה נתנו אישור לרכישת זכויות הפנסיה של המערערת על פי הסדר הפשרה שהוצג להם" (סעיף 7 לבקשה). טענות הצדדים המבקשת טוענת כי מדובר באיחור קצר של 10 ימים בלבד ובטרם נקבע ולו דיון מוקדם בערעור; מחסור בפרקליטים במחלקת סכסוכי עבודה בפרקליטות המדינה גרם לכך "שההחלטה בדבר הגשת הערעור שכנגד שהצריכה דיונים שונים התגבשה לאחר חלוף המועד להגשתו"; וכי עצם קיומו של ערעור תלוי ועומד בפני בית הדין מהווה כשלעצמו טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד. העירייה נתנה הסכמתה להארכת המועד. המשיבה בתשובתה טוענת כי המבקשת לא צירפה תצהיר בנוגע לטענתה בדבר עומס העבודה; כי בכל מקרה טענה מסוג זה אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד; וכי לכל הפחות היה על המדינה להגיש בקשתה בטרם חלוף הזמן להגשת הערעור שכנגד. עוד טוענת המשיבה כי קביעות בית הדין האזורי לעניין הסכם הפשרה שהוסכם על כל הצדדים, ולעניין הדין החל על רכישת הזכויות, אינן יכולות להיכלל במסגרת ערעור שכנגד שכן היא עצמה לא ערערה על עניינים אלו. בתגובתה לתשובת המשיבה טוענת המבקשת כי על פי פסיקת בית דין זה אין חובה לצרף תצהיר לבקשה, וכי פסקי הדין שאוזכרו על ידי המשיבה אינם רלוונטיים שכן בהם דובר באיחורים של מספר חודשים ואילו בקשה זו הוגשה באיחור של 10 ימים בלבד. המדינה טוענת עוד כי סיכויי הערעור שכנגד גבוהים שכן עיקרו נסב על שאלות משפטיות בדבר ההוראות החלות על רכישת זכויות הפנסיה של המשיבה וכן לשאלה האם ניתנו להסכם הפשרה אישורים כדין. דיון והכרעה המועד להגשת ערעור שכנגד נקבע בתקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - "התקנות"), שזו לשונה: "היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית דין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה 98, אולם לא יאוחר מאשר חמישה ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים". תקנה זו, בדומה לתקנה המקבילה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, מקנה למעשה הארכת מועד למשיב להגשת ערעור על פסק הדין של בית הדין קמא, על אף שבחר בשלב ראשון שלא לעשות זאת, כיוון שהעניין ממילא מובא בפני ערכאת הערעור. מטעם זה, "ערעור שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך אותו עניין שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך עניין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי; בעמ' 798; כפי שצוטט בבש"א 4691/91 מדינת ישראל נ. אוזן, פ"ד מה(5) 695; כן ראו דב"ע נה/72-3 מיכאל בן טובים - אביק בע"מ, , מיום 24.8.95). 9. סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי: "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". על הדרך להפעלת תקנה זו ראו, למשל, עא"ח 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ, , מיום 23.5.05; עא"ח 51/07 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ - משה שמיר, , מיום 25.10.07. 10. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה. עם זאת אעיר כי הנימוק שנתנה המבקשת לאי הגשת הערעור שכנגד במועדו אינו נימוק מספק; היה עליה להגיש את הערעור שכנגד, או לפחות בקשה להארכת מועד להגשתו, בתוך 10 ימים מקבלת כתב הערעור, ולא היתה כל הצדקה להמתין לצורך כך עד קבלת החלטה סופית של הגורמים המוסמכים לאחר חלוף המועד. 11. על אף האמור לעיל, שוכנעתי כי בנסיבותיו של מקרה זה קיים "טעם מיוחד", וזאת מהטעם של ערעור המשיבה, שממילא תלוי ועומד בפני בית הדין. לפי ההלכה, הליך תלוי ועומד יכול להוות טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הליך אחר באותו עניין, ובלבד שהערעור שהוגש באיחור הוא באותו עניין במובן הצר של הערעור התלוי ועומד (עא"ח 35/06 אלכסנדר לבון - סיגל קדושים, , מיום 31.12.06, עא"ח 30/08 מגוון אירועים - רות צרויה, , מיום 11.9.08). במקרה זה, המשיבה היא שמעלה את פסק דינו של בית הדין קמא לדיון בפני ערכאת הערעור, כאשר לצורך קבלת הכרעה אם הנה זכאית להחזר חלק מהסכומים ששילמה, כדרישתה בערעור - יהא חייב בית הדין הארצי לבחון בין היתר את השאלות המועלות בערעור שכנגד, היינו מהו החוזר החל מבחינה משפטית והאם אכן הושגה הסכמה מחייבת בין כל הצדדים. 12. באשר לטענה בדבר אי צירוף תצהיר - כבר נקבע כי אין חובה לצרף תצהיר לכל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור המוגשת לבית דין זה, והדבר תלוי בסוג הטענות המועלות בבקשה (דב"ע מט/107-9 מדינת ישראל - אלי מזרחי, מיום 21.6.89). במקרה זה, הטענה העובדתית מושא הטענה - עומס עבודה במחלקת סכסוכי עבודה בשל חוסר בפרקליטים - ממילא לא היוותה שיקול בהכרעתי. סוף דבר - הבקשה מתקבלת. המבקשת רשאית להגיש ערעור שכנגד, ותעשה כן תוך 15 יום מהיום. אין צו להוצאות. ערעורעיכוב הליכיםהליך תלוי ועומדהמועד להגשת ערעוריםהארכת מועדהארכת מועד להגשת ערעור