קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיקול במסגרת תביעת קופת גמל: מבוא 1. לפניי שתי בקשות להטלת עיקול על הכספים המגיעים למשיבה, המוחזקים ו/או אשר יוחזקו ברשות המחזיקים אשר פרטיהם צוינו בפתיח החלטה זו לעיל. בית הדין נתבקש לחייב את המשיבה למסור פרטי חשבון הבנק המיועד לכספי הקצבות למטרות חינוך (להלן: "חשבון החינוך") המתנהל על שם המשיבה, וכן להורות על הטלת עיקול על כספי ההקצבות של המשיבה למטרות חינוך המוחזקים אצל המחזיק מס' 1. תמצית טענות המבקשת 2. המבקשת הינה חברה לניהול קופות גמל, כמשמעות המונח בחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), המנהלת קופת גמל למורים כמשמעותה בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד - 1964 (להלן: "תקנות מס הכנסה"). המשיבה מעסיקה, בין היתר, מורים ועובדי הוראה, עבורם מחויבת המשיבה, על-פי ההסכמים השונים החלים עליה, להפריש לקופת הגמל רשף (המבקשת), מדי חודש בחודשו, כספים בשיעור של 5% וכן לנכות 5% משכרו של העובד, בגין רכיבי השכר והתשלומים האחרים המשולמים לעובד שאינם פנסיוניים. המשיבה לא העבירה תשלומים שוטפים של דמי גמולים לקופת המבקשת עבור עובדי ההוראה בגין התקופה מחודש 6/05 ועד חודש 10/06 (תיק עב' 1036/06) ובגין התקופה מחודש 12/07 ועד חודש 2/08 (תיק עב' 2035/08), דבר אשר אילץ את המבקשת להגיש נגד המשיבה תובענות לתשלום דמי הגמולים אשר לא הופרשו בפועל לקופת המבקשת. ביום 18/11/08 הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה בתיק עב' 2035/08, לפיו התחייבה המשיבה, בין היתר, לשלם בהמחאה לפקודת המבקשת סך של 7,015.65 ₪ בתוספת אגרת בית הדין בסך של 159 ₪, זאת לא יאוחר מיום 10/12/08. בנוסף, התחייבה המשיבה לשלם שכר טרחת עורך דינה של המבקשת בסך של 1,215 ₪. הסכם הפשרה, לעיל, אושר על ידי בית הדין וקיבל תוקף של פסק דין ביום 18/11/08 (להלן: "פסק הדין הראשון"). ביום 29/12/08 הגיעו הצדדים להסכם פשרה גם בתיק עב' 1036/06, לפיו התחייבה המשיבה לשלם למבקשת סך של 60,607.77 ₪, אשר ישולם בשישה תשלומים שווים אשר יבוצעו בהעברה בנקאית; סך של 626 ₪ בגין אגרת בית הדין וכן סך של 9,000 ₪ בגין שכר טרחת בא-כח המבקשת. כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד ביצוע התשלום בפועל. גם הסכם פשרה זה אושר על ידי בית הדין וקיבל תוקף של פסק דין ביום 31/12/08 (להלן: "פסק הדין השני"). המשיבה לא קיימה את התחייבויותיה על-פי פסק הדין הראשון ו/או פסק הדין השני, אף לא באופן חלקי. המשיבה נוהגת שלא לשלם חובותיה למבקשת, חובות בגין שכר עבודה, שכן המשיבה לא קיימה ולא פעלה על-פי פסקי דין קודמים אשר ניתנו נגדה, דבר אשר אילץ את המבקשת לפתוח תיקי הוצאה לפועל לביצוע אותם פסקי דין שניתנו בעבר כנגד המשיבה. תיקי ההוצאה לפועל אשר נפתחו על ידי המבקשת כנגד המשיבה, בגין פסקי דין שניתנו נגד המשיבה, נכללים בתיק האיחוד של חובות בדין קדימה המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת על שם המשיבה. הטלת עיקול על כספי המשיבה בחשבון החינוך המתנהל על שמה נועד להבטיח ביצוע פסק הדין, כאשר הטלת עיקול כאמור מהווה הדרך היחידה והיעילה לגביית חובותיה של המשיבה כלפי המבקשת. המבקשת סומכת את ידה בבקשתה להטלת עיקול, כאמור, על הוראת סעיף 10 (א) לחוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך), התש"ס - 2000 (להלן: "חוק כספי חינוך"), הנותן בידי בית הדין לעבודה הסמכות להטיל עיקול על כספי ההקצבות שבחשבון החינוך על-פי תביעתו של עובד רשות חינוך מקומית, בהדגישה כי תשלומים לקופת גמל מהווים "שכר עבודה" וכי פועלת היא בנעלי עמיתיה (עובדי ההוראה והחינוך). עיקר טענות המשיבה 3. המשיבה טענה, בין היתר, כי חוק כספי חינוך נועד להבטיח את יציבותה של מערכת החינוך המקומית, כמו גם להבטיח כי כספי חינוך לא ישמשו אלא למטרות אשר נקבעו בחוק ובתוספת. לשיטת המשיבה, אין המבקשת יכולה לסמוך את בקשתה על הוראת סעיף 10 לחוק כספי חינוך, מאחר ובית הדין רשאי להטיל עיקול על כספי חינוך רק "על-פי תביעתו של עובד רשות חינוך מקומית המועסק באחד ממוסדות החינוך שלשם קיומם הועברו ההקצבות" (ההדגשה אינה במקור). המבקשת אינה בגדר "עובד רשות חינוך מקומית המועסק באחד ממוסדות החינוך" של המשיבה. לפיכך, לא מתקיימים התנאים להפעלת סמכותו של בית הדין לעבודה על-פי סעיף 10 לחוק כספי חינוך. זאת ועוד, נטען על ידי המשיבה כי אין התשלומים המועברים לקופות גמל, דוגמת המבקשת, מהווים "שכר" כמשמעותו של מונח זה בתוספת לחוק כספי חינוך, וכי יש לפרש המונח "שכר" על-פי תכלית החוק, אשר נועד, בראש ובראשונה, להבטיח תשלום שכרם השוטף של עובדי ההוראה, שאם לא נאמר כן, עלולה כל פרשנות מרחיבה לרוקן את קופת המשיבה, בחשבון החינוך, דבר הנוגד את מטרת החוק. המשיבה מפנה, בנוסף, להוראת סעיף 31 ב. (ב) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985 (להלן: "חוק יסודות התקציב") האוסר הטלת עיקול על כספים המהווים "הקצבה" המשולמת למשיבה (רשות מקומית) על ידי הממשלה. לגופה של הבקשה טוענת המשיבה כי אין להעתר לבקשה לעיקול מאחר וזו לא הוגשה בעת מתן פסק הדין ואף לא בתכוף לאחר מתן פסק הדין. באשר לטענות בדבר חשש שמא תחמוק המשיבה מתשלום חובותיה על-פי פסקי הדין שניתנו בתיקים העיקריים דנן טוענת המשיבה כי לא קיים כל חשש כאמור, המשיבה הינה רשות מקומית המתוקצבת על ידי משרדי הממשלה, ומקורות המימון שלה ברורים ושקופים לכולי עלמא. מה גם שלא קיים כל חשש שמא תבריח המשיבה את כספיה, וראיה לקיומו של חשש כאמור לא הובאה מטעם המבקשת. זאת ועוד, נטען על ידי המשיבה כי הטלת עיקול על כספי חשבון החינוך אין בו כדי לסייע בידי המבקשת לגבות את חובותיה של המשיבה כלפיה, שכן ממילא חובותיה של המשיבה יצורפו לתיק האיחוד והעיקולים יבוטלו. הדיון 4. מאחר ובית הדין סבור היה כי אין בקיום דיון במעמד הצדדים כדי לסכל את מתן הצו, נקבעו הבקשות לדיון במעמד הצדדים. במעמד הדיון שהתקיים בפניי נעשה ניסיון בכדי להביא את הצדדים להסכמה, ללא הועיל. באי-כח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה. המסגרת הדיונית 5. תקנה 129 (1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן: "תקנות בית הדין לעבודה") מפנה את בית הדין, בבואו לדון בבקשה למתן סעד זמני, אל תקנות 360 עד 387 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין"). 6. תקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין מורה כדלקמן: "הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות לפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש." (ההדגשה שלי - ס.ש.). 7. תקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין, קובעת במפורש כי: "בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, . . . ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" (ההדגשה שלי -ס.ש.). 8. מעיון בהוראות התקנות אשר הובאו לעיל, אנו למדים כי בית הדין יבחן, טרם מתן הצו, אם הצליח המבקש (התובע) להצביע על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה נגד המשיב (הנתבע). בנוסף, על המבקש מוטל הנטל להצביע על כי אי-מתן הצו יגרום להכבדה על ביצוע פסק הדין, לכשיינתן בתביעה נשוא התיק העיקרי. כאמור, על המבקש - העותר למתן הסעד הזמני מסוג עיקול - מוטל נטל הראיה והנטל לשכנע את בית הדין כי יש לו עילת תביעה כנגד המשיב (הנתבע) וכי אי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. 9. ויודגש כי נטל הראיה המוטל על המבקש הוחמר בעקבות חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר הכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית הטעונה הגנה. בהקשר זה יפים דבריו של כבוד השופט אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, בעמודים 436-435: "מאז חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, יש להקפיד הקפדת-יתר במתן סעדים זמניים העלולים להתנגש עם עקרונותיו של חוק היסוד. על הסעד, שעניינו עיקול זמני, כבר נתנה הפסיקה את דעתה. נקבע, כי אין ליתן צו עיקול זמני "על דרך שגרה". עם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, שומה על בית המשפט לייחס משקל רב מבעבר לאיכות הראיות שיש בהן כדי לתמוך בבקשת העיקול ולכמותן. בבקשה למתן צו-עיקול זמני יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק הדין, אם זכויות אלה יוכרו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע. באיזון זה מוענק לאינטרס של הנתבע מעמד עדיף. עדיפות זו נובעת משתי סיבות: האחת, התובע נושא בנטל ההוכחה, והשנייה, זכות הקניין היא זכות חוקתית המעוגנת בסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. במסגרת עריכת איזון זה, יש לזכור, ראשית, שהתובע מבקש להקדים את הפגיעה בזכויות הנתבע, עוד קודם שזכה בפסק דין לטובתו; וכן שזכות הקניין הינה זכות חוקתית, אשר כל רשות מרשויות השלטון - ובכלל זה בית המשפט - חייבת לכבד אותה (סעיף 11 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו)" (ההדגשה שלי - ס.ש.). 10. בחלוף השנים, עבר הדגש בפסיקה מן הצורך לייחד כספים ו/או נכסים בכדי להבטיח קיומו של פסק הדין, אל הצורך למנוע הברחת כספים ו/או נכסים כאמור, באופן אשר יש בו כדי לסכל ביצוע פסק הדין. 11. הוראה נוספת הנדרשת לענייננו היא הוראת סעיף 10 (א) לחוק הרשויות המקומיות (ייעוד כספי הקצבות והגנת נכסים למטרות חינוך), התש"ס - 2000, ובקצרה "חוק כספי חינוך", הקובעת בזו הלשון: "(א) הכספים שבחשבון יהיו פטורים מעיקול ולא יהיו ניתנים להמחאה או לשעבוד ואולם, בית דין לעבודה, על פי תביעתו של עובד רשות חינוך מקומית המועסק באחד ממוסדות החינוך שלשם קיומם הועברו ההקצבות, רשאי להטיל עיקול על כספי ההקצבות שבחשבון." (ההדגשה אינה במקור). האם המבקשת רשאית לפנות בבקשה להטלת עיקול על כספי חשבון החינוך ? 12. אקדים ואציין מיד, כי סבורני כי לשאלה לעיל יש להשיב בחיוב. 13. כפי שצוין על ידי בעלי הדין, שניהם כאחד, מטרתו של חוק כספי חינוך היא "להבטיח את יציבותה של מערכת החינוך בישראל באופן ששהקצבות למטרות חינוך ישמשו אך ורק את המטרות שלשמן הועברו . . ." (סעיף 1 לחוק כספי חינוך). סעיף 3 (א) לחוק כספי חינוך מורה כי "רשות חינוך מקומית לא תשתמש בהקצבות אלא למטרות שלשמן נועדו ההקצבות, המפורטות בתוספת." (ההדגשה אינה במקור). התוספת מונה את המטרות לשמן נועדו ההקצבות למטרות חינוך, כאשר המטרה הראשונה בתוספת הוגדרה כדלקמן: "(1) תשלום שכר למורים ולעובדים במוסדות החינוך;" (ההדגשה אינה במקור). 14. הלכה פסוקה היא כי "תשלומים לקרנות פנסיה, לקרנות השתלמות ולקופות גמל הם חלק בלתי נפרד משכרו של העובד . . . עיכוב בהעברת תשלומים אלה לקרן, או גריעה מהם, עלול לגרום לעובדים נזק בלתי הפיך, שאינו נופל מן הנזק הנגרם לעובד בהלנת שכרו. לפיכך, וכהרתעה מפני אי-תשלום החוב לקופת גמל והפיכתו לבלתי כדאית, מטיל סעיף 19א(א) לחוק הגנת השכר פיצוי הלנת שכר על חוב המעביד לקופת גמל ומקנה לקופת הגמל ולעובד זכות תביעה כנגד המעביד בגין אי העברת התשלום לקופה." (ההדגשה אינה במקור). ר' ע"ע (ארצי) 1529/04 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ נגד מועצה מקומית יאנוח ג'ת (לא פורסם), , אשר צוטט על ידי המבקשת. 15. לאור פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, כפ שהובאה לעיל, סבורני כי במונח "שכר", בסעיף 1 לתוספת לחוק כספי חינוך, התכוון המחוקק לכלול גם תשלומים המשולמים על ידי העובד ו/או עבורו לקופת גמל או קרן השתלמות, כאמור. אימוץ הפרשנות המצמצמת של המונח "שכר", המוצעת על ידי בא-כח המשיבה, והגבלתה לשכר השוטף, לעניות דעתי, מחטיא את מטרת חוק כספי חינוך אשר נועד, כאמור, להבטיח יציבותה של מערכת החינוך. משנפסק כי הסכומים האמורים להיות מופרשים לקופת הגמל מהווים חלק בלתי נפרד משכרו של העובד, כאמור, אין מקום להידרש לשאלה אם התכוון המחוקק לכלול סכומים אלה ב- "שכר" אשר לתשלומו, בין היתר, נועד חוק כספי חינוך. הדברים לעיל אמורים בפרט בנוגע לחלק העובד בסכומים המופרשים לקופת הגמל, המנוכים משכרו, בגינם אין חולק כי חלק משכר העבודה הם. הבטחת יציבותה של מערכת החינוך, כלשון החוק, אינה חלה אך בזמן הווה, כי אם פניה גם כלפי עתיד, וכפי שנקבע בפסיקה "תשלומים אלה הינם המרכיב העיקרי בקביעת רמת החיים של העובד ומשפחתו לאחר פרישתו לגמלאות" (ר' ע"ע 1529/04, לעיל). 16. אשר על כן, דעתי היא כי תביעה לתשלום סכומים האמורים להיות מופרשים לקופת הגמל היא בגדר תביעה לתשלום שכר עבודה, על כל הכרוך בכך. 17. ועתה לשאלה, האם תביעתה של קופת גמל לתשלום סכומים כאמור הינה בגדר "תביעתו של עובד רשות חינוך מקומית", כהוראת סעיף 10 (א) לחוק כספי חינוך ? סבורני כי גם לשאלה זו יש להשיב בחיוב. להלן אסביר. 18. אין חולק כי באם התביעות נשוא התיקים העיקריים דנן היו מוגשות על ידי העובדים בעצמם, כי אז לא היתה מועלית כלל הטענה בדבר חוסר סמכותו של בית הדין להטיל עיקול על הכספים המופקדים בחשבון החינוך בהתאם להוראת סעיף 10 (א) לחוק כספי חינוך. 19. אין גם חולק כי בהגישה התביעות נשוא התיקים העיקריים בהם עסקינן פעלה המבקשת בנעלי עמיתיה, עובדי המשיבה. 20. לדידי, יש ליתן למונח "עובד" פרשנות מרחיבה הכוללת גם "חליפיו", ולענייננו: קופת הגמל (המבקשת) הפועלת במקום העובדים ועבורם לגביית חובה של המשיבה כלפי עובדיה, שאם לא נאמר כן - ייווצר מצב אבסורדי, לפיו העובדים יהיו רשאים לפנות לבית הדין לעבודה בבקשה לעיקול הכספים בחשבון החינוך בתביעה המוגשת על ידם באופן אישי, מקום שזכותם להטלת עיקול, כאמור, נשללת מקום בו מוגשת התביעה באמצעות חליפתם - קופת הגמל - לגביה נפסק לא אחת כי אמונה היא על גביית הכספים המגיעים לעמיתיה ! 21. לאור המקובץ לעיל, אין בידי לקבל את טענת המשיבה בהקשר זה. משכך, הריני קובעת כי המבקשת רשאית וזכאית לפנות לבית הדין בבקשה להטלת עיקול על הכספים שבחשבון החינוך המתנהל על שם המשיבה ו/או על ההקצבות למטרות חינוך, בהתאם להוראת סעיף 10 (א) לחוק כספי חינוך. מכאן לשאלה, האם מתקיימים התנאים להטלת עיקול ? 22. ברי כי אינני נדרשת לשאלה אם הובאו ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, שכן עסקינן בבקשות להטלת עיקול לאחר מתן פסקי דין חלוטים, הנסמכות על זכויותיה של המבקשת כפי שנקבעו באותם פסקי דין. 23. באשר להכבדה על ביצוע פסקי הדין ומאזן הנוחות, ייאמר שאין בידי לקבל טענותיה של המבקשת בהקשר זה, זאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן. 24. כאמור, נטען על ידי המבקשת כי הטלת עיקול על כספי המשיבה המוחזקים ברשות המחזיקה 1 ו/או בחשבון החינוך המתנהל על שמה הינה חיונית והכרחית על מנת להבטיח ביצוע פסקי הדין שניתנו נגד המשיבה אשר לא עמדה בתנאיהם, כמפורט לעיל. 25. בשים לב לכך שהמשיבה הינה רשות מקומית, המתוקצבת על ידי משרדי הממשלה, וההקצבות מועברים מדי חודש למשיבה, ובהעדר ראיה לכך כי המשיבה עושה להברחת נכסיה ו/או כספיה, בין אם מדובר בכספי חינוך ו/או בכספים שאינם למטרות חינוך, לא מצאתי תימוכין לטענה שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסקי הדין. 26. באשר למאזן הנוחות והנזק אשר ייגרם לצדדים ייאמר מיד כי אין חולק כי אי-הפרשת הסכומים אשר על המשיבה להפרישם עבור עובדיה הסב או עלול להסב לאחרונים נזקים מנזקים שונים, וניתן לשער כי הנזקים אשר נגרמו להם הם בלתי מבוטלים בהחלט. יחד עם זאת, בית הדין סבור כי הטלת עיקול על כספי המשיבה, בין אם מדובר בכספים המוחזקים ברשות המחזיקה 1 ובין אם מדובר בכספים המוחזקים בחשבונה של המשיבה למטרות חינוך, יסב למשיבה נזק העולה לאין שיעור על הנזק אשר ייגרם למבקשת מפאת אי-הטלת עיקול כבקשתה. בהקשר זה סבורני כי הטלת עיקול על כספי המשיבה למטרות חינוך ו/או על חשבון החינוך המתנהל על שמה עלול לגרום להלנת שכרם ולעיכוב תשלום זכויותיהם הסוציאליות של עובדי רשות החינוך שבתחומה המוניציפלי של המשיבה, דבר אשר יגרור תביעות חדשות לתשלום שכר ופיצוי הלנת שכר. מאידך, אי-הטלת עיקול על כספי המשיבה, כמבוקש, אין בה כדי לשלול ו/או לטרפד יכולתה של המבקשת להיפרע מאת המשיבה הסכומים הפסוקים, זאת במסגרת תיקי ההוצאה פועל אשר נפתחו ו/או ייפתחו נגדה. כאמור, כל אימת לא הוכח כי קיים חשש סביר ואף ממשי שמא ההקצבות למטרות חינוך, להן זכאית המשיבה, לא יועברו לה בעתיד על ידי משרדי הממשלה, וכל אימת לא הוכח, אף לא לכאורה, כי בכוונת המשיבה להתחמק מתשלום חובותיה על-פי פסקי הדין בהם עסקינן ו/או כי עלולה היא להבריח את כספיה אלה לצדדים שלישיים, כי אז אין מקום לחשש כי פסקי הדין העומדים ביסוד הבקשות דנן יסוכלו ו/או לא יהיו ניתנים לביצוע, כטענת המבקשת. זאת ועוד, הטלת עיקול על כספי המשיבה אין בה כדי לסייע בידי המבקשת, שכן אין חולק כי על שם המשיבה מתנהל תיק איחוד, ואף תיק מועדפים, כאשר הטלת עיקול על כספי המשיבה הינה בחינת העדפת נושים האסורה על-פי דין. סיכום 27. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. 28. בנסיבות העניין, ובשים לב למחדליה של המשיבה בקיום התחייבויותיה על-פי פסקי הדין העומדים ביסוד הבקשות דנן, אשר ניתנו בהסכמתה, איני עושה צו להוצאות.קופות גמלעיקול