ענישה בעבירות רישוי עסקים

קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ענישה בעבירות רישוי עסקים: הנאשם הורשע על פי הודאתו- לאחר שחלק מהראיות נשמעו- בעבירות של ניהול עסק ללא רישיון- עבירה על סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים") ביחד עם סעיף 1 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995 ( להלן: "צו רישוי עסקים") ופריט 5.1 בתוספת לצו רישוי עסקים; בעבירה של היעדר תשתית מבנה- עבירה על תקנות (1)2, (2)2, (7)2, ו- (8)2 לתקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), התשנ"ח-1998 ביחד עם סעיפים 10א ו-14 לחוק רישוי עסקים; עבירה של אי ניקוי יומי, עבירה על תקנה (1)6 לתקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), התשנ"ח-1998 ביחד עם סעיפים 10א ו-14 לחוק רישוי עסקים;עבירה של גרימת זיהום אויר חזק או בלתי סביר- עבירה על סעיפים 4 ו- 11 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 ביחד עם תקנה 2 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן-1990; עבירה של אי נקיטת אמצעים למניעת זיהום אויר- עבירה על תקנות 3 ו-12 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן-1990; בעבירה של הבערת פסולת או מתן היתר להבערתה ואי נקיטת אמצעים מספיקים למניעת בעירה ולכיבויה- עבירה על תקנות 4, 5 ו-12 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן-1990; השלכת פסולת שלא במקום שנקבע לכך, עבירה על תקנה 8(ב) ו-12 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן-1990; היעדר גידור ושילוט, עבירה על תקנות 9(א) (2-4) ו-12 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן-1990; ועבירה של לכלוך רשות הרבים, עבירה על סעיפים 2 ו-3 (ב)(1) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד- 1984. להלן, בתמצית, עובדות כתב האישום: בתקופה הרלוונטית לכתב האישום ניהל הנאשם עסק לפינוי ולהובלה של פסולת וכן החזיק והפעיל תחנת מעבר לא מוסדרת לאיסוף פסולת באזור התעשייה בכפר אז"ר אשר בתחום שיפוטו של המועצה האזורית אפעל (להלן: "תחנת המעבר") מאז שנת 2001 לכל המאוחר ובתקופה הרלוונטית לכתב אישום זה. במהלך תקופה זו היה הנאשם בעלים של 3 משאיות אשר שימשו אותו בעסקיו. פינוי פסולת והובלתה וכן ניהול תחנת מעבר הם עיסוקים הטעונים רישיון ובכל התקופה הרלוונטית לכתב האישום לא היה בידי הנאשם רישיון עסק כדין. בתאריכים שונים במהלך השנים 2001, 2002 ו-2003 נראתה בתחנת המעבר על הקרקע ושלא בתוך מכולות פסולת בניין מגוונת אשר כללה קרשים, שברי לבנים, פחים, בלוקים, דלתות, פלסטיקים, צינורות וברזלים. בתאריך 21.11.02 פרצה שריפה בתחנת המעבר אשר התפשטה ונדרשה התערבות של מכבי אש לשם כיבויה. כתוצאה מבעירת הפסולת נפלטו עשן, גזים, אדים אבק וכיו"ב אשר התפשטו באזור והיוו זיהום חזק או בלתי סביר של האוויר, אשר גרם לריח חזק או בלתי סביר שהפריע, או עלול היה להפריע, לאנשים המצויים בקרבת מקום או לעוברים ושבים. בתאריך 26.12.02 וב- 3 תאריכים שונים במהלך חודשים פברואר ודצמבר בשנת 2003 נראו בתחנת המעבר תשטיפים על הקרקע וזאת מבלי שתהיה אטומה לחלחול. בין השנים 2002-2003 נראתה בתחנת המעבר ובסמוך לה הפעילות הבאה: ביום 10.10.02 נראתה פריקת פסולת בנין בתחנת המעבר ממשאית לא מזוהה; בתאריכם שונים בשנים 2002 עד אוגוסט 2003, כתוצאה מפעולות פריקת הפסולת והעמסתה, היתמר בשטח תחנת המעבר אבק רב אשר התפשט באזור והיווה זיהום חזק או בלתי סביר של האוויר, אשר הפריע או שעלול היה להפריע לאנשים המצויים בקרבת מקום או לעוברים ושבים. בתאריכים שונים בשנת 2003 נראו המשאיות אשר בבעלות הנאשם וכן משאית בבעלות אחר כשהן עמוסות בפסולת בנין או פורקות פסולת בנין, הכל כפי שמפורט בכתב האישום. כמו כן, הנאשם לא הקים בתחנת המעבר את התשתיות הנדרשות על פי דין, כמפורט להלן: לא היה גידור היקפי אטום בגובה של שני מטרים לפחות; לא היה שילוט כנדרש על פי דין; שטח האדמה לא היה אטום לחלחול ולא נבנה בשיפוע, ולא נחפרה תעלת ניקוז סביב תחנת המעבר עשויה בטון ומכוסה ברשת קשיחה, שטח התחנה לא נוקה מלכלוך ומשאריות פסולת בסוף יום העבודה, פסולת רבה הושלכה לקרקע ולא לתוך המכולות שנועדו לכך, לא ננקטו פעולות למניעת אבק במהלך שפיכת הפסולת, וכן אופשרה בעירת פסולת בתחנת המעבר ולא ננקטו אמצעים סבירים ויעילים למניעת בעירה של פסולת ולכיבויה. בהתנהגות המתוארת לעיל לכלך הנאשם את רשות הרבים. טיעוני הצדדים במסגרת הטיעונים לעונש הוגשו תמונות על ידי מר טל שיף, מפקח רישוי עסקים בעיריית רמת גן, אשר צולמו בתאריכים שונים בשנת 2009 להראות שיש במקום תחנת מעבר לפסולת. בחקירתו הנגדית השיב כי לא ראה פיזית את הנאשם משליך פסולת אך על המכולות היה כתוב "חליל אלסייד", כך רואים בתמונות. ב"כ המאשימה טענה כי הנאשם החזיק והפעיל מקום כתחנת מעבר לא מוסדרת לאיסוף פסולת החל משנת 2001, וזאת מבלי לקיים את כל הדינים המסדירים ניהול עסק זה. העונש המקסימאלי בגין עבירה על חוק רישוי עסקים ובגין כל עבירה על תקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), הוא 18 חודשי מאסר או קנס בסך 49,800 ₪. זאת לעבירות עד יום 30.11.02. לאחר מכן גובה הקנס עומד על 67,300 ₪ לכל עבירה. העונש המקסימאלי לעובר על חוק למניעת מפגעים הינו מאסר 6 חודשים או קנס 150,000 ₪ לפני יום 30.11.02 ו-202,000 ₪ לאחר מכן (ראה סעיף 61(א)(4) לחוק העונשין). העונש המקסימאלי לעובר על התקנות למניעת מפגעים הינו מאסר 6 חודשים או קנס בסך 9600 ₪ עד יום 30.11.02 ו-12,900 ₪ לכל עבירה לאחר מכן. באשר לעבירת ניהול תחנת מעבר לפסולת מבלי לקיים את הדרוש על פי דין לצורך כך, טענה התובעת המלומדת כי מדובר בעבירה כלכלית ולכן הענישה צריכה להיות בהתאם. ב"כ התביעה מציינת כי מדובר בכתב אישום המונה 22 מקרים, ביניהם גם עבירות חמורות של שרפה, גרימת זיהום אויר, ניהול עסק ללא רישיון ואי נקיטת אמצעים למניעת זיהום אויר ולכן גובה הקנס צריך להיות בהתאם ולא פחות מ-350,000 ₪. על כן מבקשת להשית על הנאשם קנס כספי גבוה אשר יועבר לקרן לשמירת הניקיון, התחייבות להימנע מביצוע עבירה בסכום כפול מהקנס, צו סגירה מידי לאתר לסילוק הפסולת, אשר, על סמך העד טל שיף, עדיין מתנהל נכון ל-07.06.09 וכן צו פינוי פסולת מהאתר. ב"כ הנאשם טוען כי כתב האישום הוגש ב-2007 ואילו העבירות בוצעו ב-2001. עבירת לכלוך רשות הרבים, השלכת אשפה, העברת פסולת ועבירת הגידור הן עבירות של ברירת קנס. לגבי השריפה, מדובר באירוע יחיד והנאשם הוא שהזעיק את מכבי האש. הסנגור הוסיף כי תחנת המעבר של הנאשם היא הקטנה ביותר אשר פועלת במקום והציג דוחות להראות כי רוב פעילות הנאשם נעשית במקומות מוסדרים. ב"כ הנאשם מבקש להשית קנס נמוך שכן מצבו הכלכלי של הנאשם דחוק. לסיכום חתם ב"כ הנאשם את טיעוניו כי אין מקום להחמיר בתיק זה. כמו כן עתר להוצאת צו סגירה דחוי על מנת לנסות להסדיר את תחנת המעבר כדין או להעביר אותה למקום חלופי בצורה מסודרת. הצדדים הציגו פסיקה באשר לגובה הקנס, איש איש לשיטתו. דיון העבירות בהן הורשע הנאשם, הגם שמדובר בעבירות על איכות הסביבה, הינן חמורות כשלעצמן ובמשנה תוקף יש לומר,לאור התנהלות הנאשם בתיק זה ובתיקים אחרים, כפי שיפורט להלן. כתב האישום בתיק זה הוגש ביום 20.08.07. בתחילת שנת 2008 העלה ב"כ הנאשם טענות מקדמיות. הצדדים טענו בכתב וביום 18.08.08 נתתי החלטה מנומקת הדוחה את טענות ב"כ הנאשם. אולם, חובה עלי להידרש לנתונים העובדתיים אשר הועלו במסגרת הטענות המקדמיות משום שיש בהם ללמד על התנהלות הנאשם. הנאשם רכש קרקע חקלאית ושינה את ייעודה, מבלי לקבל היתר לכך, לעסק לפינוי פסולת ואחסון חומרי בניין. הנאשם הציב במקום קרוון אשר שימש כמשרד לו ולפועליו. בגין מעשים אלה, הוגש נגדו כתב אישום ביום 10.07.2002- ת"פ 4487/02- בו יוחסו לו עבירות על פי חוק התכנון והבנייה. ביום 17.11.2004 ניתן גזר דין על ידי חברתי כבוד השופטת רייך- שפירא ובין השאר נקבע בגזר הדין כי נאסר על הנאשם לעשות השימוש שהוא עושה במקום וכן כל שימוש שאינו חקלאי. צו ההפסקה, כך נקבע, ייכנס לתוקפו ביום 01.08.2005 על מנת לאפשר לנאשם להתארגן ולהעביר את עסקיו למקום אחר. יצוין, כי בטיעוניו לעונש ביקש הנאשם אורכה עד לחודש אוגוסט 2005 משום שעד אז "יהיה פתרון". הנאשם לא עמד בדיבורו וביום 04.01.2006 הוברר כי לא קיים את צו בית המשפט, לא סגר את העסק ולא הפסיק את השימוש החורג. בשל אלה הוגש נגדו כתב אישום נוסף ביום 19.02.2006- ת"פ עמק 20014/06- , ובו יוחסה לו עבירה של אי קיום צו שיפוטי. הנאשם הורשע על ידי כבוד השופט לנדמן ביום 08.07.2007 ודינו נגזר, תוך הדגשה כי הצו השיפוטי שניתן על ידי כבוד השופטת רייך-שפירא, יעמוד בתוקפו. בשני המקרים עמד הנאשם על ניהול הוכחות ובכך ראה כבוד השופט לנדמן, בגזר דינו, חומרה יתרה משום שהנאשם לא לקח אחריות על המעשה. הנאשם לא שעה גם לגזר דין זה, עד אשר נמסר לו צו סגירה מנהלי על ידי עיריית רמת גן, ביום 10.07.2008. הנאשם מיהר לערער לבית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן והצדדים הגיעו להסכמה כי המקום ייסגר החל מיום 31.12.2008 וכי עד לתאריך זה ינוקה המקום מפסולת הבניין. כבוד השופט אטיאס, במסגרת ב"ש 41/08, נתן תוקף של החלטה להסכמה. בנסיבות לא ברורות, הגיש הנאשם ערעור על החלטת כבוד השופט אטיאס- אשר הייתה פרי הסכמת הצדדים- עפ"א 80239/08 בית המשפט המחוזי תל אביב. במסגרת דיון זה הודיע ב"כ הנאשם כי הוא ממתין למוצא פיו של מותב זה, משל לא ניתנו החלטות בעבר בעניינו של הנאשם. כבוד השופטת צ'רניאק החזירה את הדיון לערכאה הדיונית מבלי לתת עיכוב ביצוע. להשלמת התמונה העובדתית יש לציין כי במהלך הטיעונים לעונש בפני, הוצגו תמונות אשר צולמו ביום 07.06.2009 ומהן עולה באופן ברור כי במקום נותרו פסולת בניין ומכולות. ראה לעניין זה התמונות אשר סומנו בימ"ש 1. התמונה המצטיירת הינה של נאשם הרוכש חלקות קרקע אשר נועדו לחקלאות-כפי שעלה מטיעוני התובעת בתיק עמק 20014/06, עמוד 20 לפרוטוקול- ועושה בהן שימוש שונה מהתכלית להן נועדו, תוך זלזול והתעלמות ממושכים מהחוק ומצווי בית משפט. העובדה כי הסנגור המלומד מבקש היום, מספר שנים לאחר ההליכים הקודמים, כי תינתן לנאשם אורכה לסגירת המקום, מקוממת ומטרידה. ניכר בהתנהלות הנאשם כי כל תכלית התמשכות ההליכים המשפטיים, לרבות ניהול הוכחות סרק, הינה להרוויח זמן על מנת להמשיך בפעילות המניבה לו רווחים אדירים. על שום מה הפך הנאשם את הקרקע החקלאית לתחנת מעבר, הסביר בא כוחו כי אין טעם בהפניית משאיות ישירות למטמנה מורשית, זאת משום שיש להמתין לאיסוף פסולת כדי מילוי משאית, ובינתיים תשכון לה הפסולת בקרקע החקלאית, תוך הסבת מטרד קשה לאנשי כפר אז"ר השלווים המתגוררים בסביבה ותוך הסבת נזק לקרקע. באשר לעבירות נשוא תיק זה- בשנים האחרונות קנתה אחיזה במקומותינו התפיסה כי העבירות על איכות הסביבה חמורות הן כפי שהדבר בא לידי ביטוי בשורה של פסקי דין.   בת"פ 3876/00 בית משפט השלום בירושלים, מדינת ישראל נ' חברת א. קסיר בע"מ ואחרים , התייחסה חברתי כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון באריכות לטיבן ומהותן של עבירות על איכות הסביבה. בפסק הדין היא מצטטת מספרו של ד. פיש דיני איכות הסביבה בישראל (תשס"ב- 2002) בו עמד המחבר על מטרת הענישה במסגרת עבירות איכות הסביבה. " הקנס הגבוה בגין עבירה בודדת ותוספת הקנס בגין עבירות נמשכות , נועדו לתת בידי בתי המשפט כלים להפוך פעילות בלתי חוקית המבוצעת ממניעים כלכליים לבלתי רווחית ולהרתיע על ידי כך עבריינים בפוטנציה". כן מביאה חברתי מפי א' טל במאמרו "ערכים מוגנים ועבירות סביבתיות". הפרקליט מ. תשנ"א-1991, עמוד 421: "בעולם ובישראל מתגבשת כיום ההכרה בזכויות לסביבה בריאה... זכויות אלה הן חיוניות אם נרצה להוריש לדורות הבאים עולם, אשר אפשר לחיות בו ללא חשש מהמים שאנו שותים או מהאוויר שאנו נושמים... לאור הפיתוי הכלכלי הבלתי נמנע לא להפנים הוצאות הכרוכות במניעת זיהום, יש חשיבות מיוחדת בקביעת נורמות ברורות להתנהגות, אשר יבהירו את עמדת החברה ויבטיחו את זכויותינו הסביבתיות".   ברע"פ 244/96 כים ניר ניהול שירותי תעופה נ' מדינת ישראל, פד"י נ 3, עמודים 531, 532 קבע המשנה לנשיא כבוד השופט ש. לוין: "מהחומר שלפניי יוצא, שלכאורה שעד כה הטילו בתי המשפט עונשים מתונים בשל עבירות של איכות הסביבה ואם כך הוא הגיעה השעה להעלות את רף הענישה". ב"כ המאשימה הפנתה לפסקי דין בהם הוטלו על נאשמים שהורשעו בעבירות הנוגעות לאיכות הסביבה קנסות משמעותיים ביותר. מנגד, הסנגור המלומד הצביע על שורה של פסקי דין בהם ניתנו קנסות נמוכים בהרבה מהקנס אותו מבקשת להשית המאשימה . במקרה שבפני בוצעו העבירות לאורך זמן. מדובר בעבירות בעלות אופי כלכלי משום שהשמירה על איכות הסביבה כרוכה בהוצאה כלכלית ניכרת. לכן העדיף הנאשם לחסוך בהוצאות, גם אם הדבר פוגע באיכות הסביבה. מכולות הפסולת מהוות מפגע אסטטי, מיצי הפסולת ניגרים על פני השטח וגורמים לזיהום הקרקע ומקורות מים. תחנת המעבר הפכה למזבלה לכל דבר ועניין ובכך היא גורמת למפגעים סביבתיים ולזיהום אויר כתוצאה משריפה בלתי מבוקרת, כפי שאכן ארע. זיהום האוויר יכול לפגוע באדם בדרגות שונות של חומרה, החל מהרגשת אי נוחות קלה ועד מחלות מדרגות שונות. האשפה הגלויה באתר מהווה מוקד למשיכה והתרבות בעלי חיים, לרבות מכרסמים למיניהם, ואלה מהווים פוטנציאל להעברת מחלות לישובים סמוכים. כמו כן, הפסולת הגלויה המתעופפת באוויר גורמת ללכלוך הסביבה ולמפגע חזותי קשה. ראה לעניין זה חוות דעת מומחה של מר דן בית-דין, מרכז פסולת מוצקה ולחימה למזיקים במשרד לאיכות הסביבה במחוז תל-אביב. על כן, הענישה הראויה הנה ענישה כלכלית מכבידה אשר תרתיע מהישנות עבירות מסוג זה בעתיד, בין על ידי הנאשם ובין על ידי אחרים ותביא להפנמת העלות הכלכלית של השמירה על איכות הסביבה. על מטרה זו של הענישה במסגרת עבירות איכות הסביבה עמד ד' פיש, בספרו דיני איכות הסביבה בישראל (תשס"ב-2002, להלן ד' פיש דיני איכות הסביבה), בעמ' 200 באמרו: "הקנס הגבוה בגין עבירה בודדת, ותוספת הקנס בגין עבירות נמשכות, נועדו לתת בידי בתי המשפט כלים להפוך פעילות בלתי חוקית המבוצעת ממניעים כלכליים לבלתי רווחית, ולהרתיע על-ידי כך עבריינים בפוטנציה. מבחינת מדיניות חקיקתית, אמור הקנס לאותת למזהם שהימנעותו מלשאת בעלות הטיפול בזיהום שנוצר על ידו, והטלת הנזק על נכסי הכלל (תורת העלויות החיצוניות - externalities) אינה מקובלת על החברה" למדתי לדעת, למרבה הצער, במסגרת הטיעונים לעונש, כי פעילותו הנפסדת של הנאשם, נמשכת עד עצם היום הזה. יש בכך כדי ללמד שהנאשם אינו מפנים את חומרת מעשיו. באשר למצבו הכלכלי של הנאשם: כאז כן עתה, טוען הנאשם למצב כלכלי דחוק. בהליך בפני כבוד השופט לנדמן ביום 08.07.2007, בתיק עמק 20014/06, טען בא כוחו כי "הנאשם במצב כלכלי קשה". גם היום טוען הסנגור כי מצבו הכלכלי של הנאשם אינו שפיר. לעומת זאת, תמונות אשר צולמו 48 שעות לפני הטיעונים לעונש מלמדות כי הנאשם מחזיק עדיין במקום מכולות וטרקטור. הנה כי כן, השיטה פשוטה: ניהול עסק ללא רישיון, תוך הסבת נזק לסביבה, בצירוף ניהול משפטי סרק על מנת להרוויח זמן, הנאמד בשנים! ובכל אותה עת עושה הנאשם לביתו. אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: הנאשם ישלם קנס בסך 250,000 ₪ או שנתיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 01.09.09. הקנס יועבר לקרן לשמירת הניקיון של המשרד להגנת הסביבה, חשבון מספר 27605 בבנק הדואר. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 500,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות של לכלוך רשות הרבים, או עבירה של ניהול עסק ללא רישיון בתחום פינוי פסולת בניין לרבות כל פינוי מכל מין או סוג שהוא, או השלכת פסולת שלא במקום שנקבע לכך, או גרימת זיהום אויר חזק או בלתי סביר, או החזקת והפעלת תחנת מעבר לא מוסדרת לאיסוף פסולת, זאת במשך שנתיים מהיום. לא יחתום, ייאסר לתקופה של עשרה חודשים. ניתן בזה צו האוסר על הנאשם להפעיל תחנת מעבר לא מוסדרת לאיסוף פסולת באזור התעשייה בכפר אז"ר, הידוע גם כחלקה 91 בגוש 6178, או בכל מקום אחר. הצו ייכנס לתוקף ביום 15/07/09. כן ניתן בזה צו האוסר על הנאשם לעסוק בפינוי פסולת והובלתה ללא רישיון עסק מתאים. הצו ייכנס לתוקף לאלתר. ניתן בזה צו המורה לנאשם לפנות את הפסולת מהאתר הידוע כחלקה 91 בגוש 6178 תוך 30 יום מהיום. לקיום צו זה יחתום הנאשם על התחייבות בסך 200,000 ₪. לא יחתום, ייאסר לתקופה של עשרים חודשים. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום רישוי עסקיםמשפט פלילי